תקציר: בפרשת וירא, קודם הפיכת סדום ועמורה, מצוי פסוק האומר כי אברהם עודנו עומד לפני ה'. על כך מפרש רש"י על אתר, כי המדובר בתיקון סופרים. ב- 18 המקומות הללו המצויים במדרש, אפשר לזהות על נקלה שנעשה תיקון סופרים מההיבט הדקדוקי או מתוך המבנה התחבירי, היות והם אינם מתאימים לרצף הסיפורי או לפשט הדברים.

עודכן ב- 15 בנובמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת וירא מתארת בהרחבה את הפיכת סדום ועמורה. קודם הפיכתם אומר המספר המקראי, כי ה', החליט לגלות לאברהם את סודו בגלל הטעם הבא המופיע בפסוק כדלקמן:

"וַיהוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" [1].

אם מעיינים בפסוקים אלה אברהם מופיע בהם כנביא, שה' מגלה לו את סודו. סוד זה מתגלה לאברהם בזכות הייעוד העתידי של עם ישראל שהוא הייעוד הדתי מוסרי. לפנינו פעם יחידה בסיפורי האבות שבו מופיע ייעוד שכזה שתכליתו עשיית צדקה ומשפט. צדקה ומשפט לאו דווקא על ידי שופט, אלא בהבנה מורחבת יותר המורות על צדק חברתי שנעשה על ידי השליט כלפי עמו, כפי הדוגמא הבאה:" כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק, וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה" [2]. המונח משפט והפועל שפט בעברית, הוראתם פעולות המנהיג להנהגת סדרי יושר בחברה, כלומר דאגה לאחר ולחלש [3].

הדוגמא האולטימטיבית למלך המגשים את הייעוד המשפטי האמור היא דוד (ראו תמונה משמאל): "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ"[4]. בפרשתנו בפרק י"ח, משמשת עשיית צדקה ומשפט תנאי למילוי ההבטחה לאברהם, ובכך יש דמיון רב לתביעתם של הנביאים בעשיית צדקה ומשפט.

בהמשך פרק י"ח נאמר כך: " וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה" [5]. לכאורה המדובר בפסוק תמים ופשוט אולם אין אלה פני הדברים. רש"י על אתר שואל את הדבר המפתיע הבא אודות הפסוק האמור - מדוע כתוב "ואברהם עודנו עומד לפני ה'"? "והלא לא הלך לעמוד לפניו אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו זעקת סדום ועמורה כי רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם". והוא מיישב: "אלא תיקון סופרים הוא זה שהפכוהו רבותינו לכתוב כן".

על פי הידוע, יש שמונה עשרה תיקוני סופרים במקרא, שאפשר לזהותם על פי הצורה הדקדוקית או המבנה התחבירי שאיננו תואם לפשט הדברים, והם נתקנו כדי למנוע מכתיבת דברים שיש בהם ביזיון כלפי ה'.

בספרות חז"ל ישנן רשימות שונות שבהם שינו סופרים מדעתם את הכתוב, כדי לשמור על כבוד ה'. הרשימות אינן שוות במידותיהן ואף לא בכינויה של התופעה. הכינוי השכיח שלה, תיקון סופרים, מופיע במדרש על ספר בראשית [6], בעוד שבמדרש אחר, נמצא לתופעה האמורה שם אחר: תיקון סופרים של אנשי הכנסת הגדולה [7]. במקור השני מצויה הרשימה הארוכה ביותר בספרות חז"ל של תיקונים כאלה, שישה-עשר במספר, שנעשו בידי מעתיקי המקרא הקדומים, או של סופרי המקרא המאוחרים. בסך הכל כאמור מצויים במקרא שמונה עשרה תיקוני סופרים [8].

מה המשמעות של תיקון סופרים האמור?

האם חכמי ישראל ביצעו תיקונים בטקסט המקראי על דעתם? הרי אותם חכמים אומרים במפורש כי:" כי את דבר ה' בזה, זה האומר אין תורה מן השמיים. ואפילו אמר כל התורה כולה מהשמיים חוץ מפסוק זה שלא אמרו ה', אלא משה מפי עצמו(אמרה), זהו דבר ה' בזה" [9]. ובעקבות דברים אלה פוסק הרמב"ם במפורש כך:" דבר ברור ומפורש בתורה שהוא מצווה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר – את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" [10].

לכן אין להעלות על הדעת כי חכמים אכן תיקנו או ערכו פסוקים במקרא, אבל מה לעשות שהמושג תיקון סופרים לא משאיר מקום לספק, כי אכן אלה פני הדברים. ואכן מתנגדי היהדות לאורך הדורות, תקפו את האפשרות של תיקון המקרא בידי אדם, והוכיחו מכאן כי אין התורה ניתנה מהשמיים. החכם הקראי קירקיסאני [11], אמר כי אם נקבל את ההנחה שתיקוני סופרים הם בגדר האפשר, הרי הטקסט המקראי איננו אמין. לדעתו, כל מי שמעז לגעת בטקסט המקראי חושב את עצמו לחכם יותר ובכיר יותר מכלל הנביאים ומנותן התורה בעצמו.

גם חכמי הנצרות לא טמנו ידם בצלחת וטענו כי תיקוני סופרים שכאלה מראים כי היהודים זייפו את התנ"ך. כך טוען הנזיר הדומיניקני ריימונדוס מרטיני [12] בספרו המפורסם פגיון האמונה [13] (ראו תמונה למטה).

אשר על כן, הפרשנות של המושג תיקון סופרים צריכה לקבל משמעות אחרת מהפשט. ר' יוסף אלבו [14] אומר כי: "תיקן משה הלשון מפי ה', כסופר המתקן הכתב דרך כבוד" [15], רוצה לומר שאין כאן תיקון של ממש אלא יש בכוחם של החכמים להצביע ולפרש כי פסוקים בודדים כתובים באופן מסוים, ולא בדרך רגילה כדי לא לבזות את ה'. למצער זאת תשובה חלשה, שאיננה מחזיקה מים. התשובה המסורתית המקובלת על רוב הפרשנים אומרת כי חז"ל קיבלו לידיהם סמכויות נרחבות בכל הקשור למסורת של המקרא, סמכות שניתנה להם מה'. לכן אם יש תיקון סופרים שלא מכחיש את העיקרון ההלכתי המנוסח לעיל על ידי הרמב"ם, ולפיו אין בתיקון שכזה גרעון או תוספת של מצוות בתורה, אזי תיקון שכזה, לא פוגע בעיקרון שניתנה תורה מן השמים [16]. כוחו של תירוץ זה נובע מכך ששאר התירוצים חלשים ממנו, ואף הוא איננו נותן מענה הולם לתופעה של תיקוני סופרים.

אחרית דבר

בפרשת וירא, קודם הפיכת סדום ועמורה, מצוי פסוק האומר כי אברהם עודנו עומד לפני ה'. על כך מפרש רש"י על אתר, כי המדובר בתיקון סופרים, היות ולפי השתלשלות הסיפור היה צריך להיכתב וה' עודנו עומד לפני אברהם. לכן נעשה כאן תיקון סופרים, כדי שלא ייווצר הרושם שה' המתין לאברהם. האם באמת חז"ל או גורמים מוסמכים אחרים תיקנו את פסוקי המקרא? לכאורה כן היות ויש לנו רשימה של 18 פסוקים שכאלה במדרש. ברם התשובות האם חכמים תקנו את המקרא מעורפלות, היות ובפשט הדברים, אכן נעשה סוג של תיקון בפסוקים אלה.

כך או אחרת, ב- 18 המקומות הללו המצויים במדרש, אפשר לזהות על נקלה שנעשה תיקון סופרים מההיבט הדקדוקי או מתוך המבנה התחבירי, היות והם אינם מתאימים לרצף הסיפורי או לפשט הדברים. אמנם התיקון האמור אם נעשה, נעשה על ידי חכמים בקיאים, ולא נעשה במצוות שניתנו לדורות, ולכן אין בכך כל פגיעה במארג תרי"ג המצוות, רוצה לומר יש התכנות נועזת שרק רובה החשוב והמכריע של התורה ירד מן השמיים ולא כולה.

[לאוסף המאמרים על פרשת וירא, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת 'פילגש בגבעה' ומשמעויותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וירא;
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה.
• אוסף המאמרים על פרשת 'פילגש בגבעה' ומשמעויותיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וירא באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 12/11/19.

[1] בראשית, פרק י"ח, פסוקים: י"ז – י"ט.

[2] ירמיה, פרק כ"ב, פסוק ג'.

[3] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 124.

[4] שמואל ב', פרק ח', פסוק ט"ו.

[5] בראשית, פרק י"ח, פסוק כ"ב.

[6] בראשית רבה, מ"ט, ז'.

[7] תנחומא, שמות, ט"ו, ז'.

[8] על היבטים נוספים בנושא ראה – אבי הראל, כבודו או כבודי? על תיקוני סופרים במקרא, ייצור ידע, יולי 2020.

[9] בבלי, סנהדרין, דף צ"ט, עמוד א'.

[10] רמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ט', הלכה א'.

[11] יעקב בן יצחק קרקסאני , היה חכם קראי בן המחצית הראשונה של המאה ה-10 בקירוב. נחשב לאחד מגדולי חכמי הקראים. עסק בפרשנות, פילוסופיה, חקר הלשון העברית ובהיסטוריה של עם ישראל.

[12] ריימונדוס מרטיני, היה חכם נוצרי שנודע בעיקר בשל חיבורו פגיון האמונה נגד המוסלמים והיהודים. 1285 – 1220.

[13] ספר פגיון האמונה נכתב על מנת להוכיח את האמת שבנצרות מתוך כתבים יהודיים, דרך הוכחה מתוחכמת וחדשה שנוסתה עוד לפני כן בוויכוח ברצלונה (ויכוח משנת 1263, בעיר אורגון בספרד, בו השתתף גם הרמב"ן).

על הספר ראה - חננאל מאק, ספר פגיון האמונה — Pugio Fidei — ומקורות נוצריים אחרים, בתוך: מסודו של משה הדרשן, מוסד ביאליק, תש"ע.

ראובן בונפיל, דמותה של היהדות בספרו של ריימונד מרטיני פגיון האמונה, תרביץ, מ', תשל"א, עמודים: 360–375.

[14] רבי יוסף אַלְבּוֹ, רב ופילוסוף יהודי שהתגורר בספרד. מחשובי הפילוסופים היהודים, מחבר ספר העיקרים. 1380 – 1444.

[15] יוסף אלבו, ספר העיקרים, מאמר ג', פרק כ"ב.

[16] אלכסנדר קליין, ואברהם עודנו עומד לפני ה'; על תיקוני סופרים, דף שבועי, בר אילן, וירא, 1142, תשע"ו.