אבי הראל: עלייה להר הבית – אסורה או מותרת הלכתית?

[בתמונה: בית המקדש השני שנבנה על ידי המלך הורדוס; שם האמן אינו מוזכר. התמונה שותפה בפייסבוק. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: בית המקדש השני שנבנה על ידי המלך הורדוס; שם האמן אינו מוזכר. התמונה שותפה בפייסבוק. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

סוגיית העלייה להר הבית הינה מחלוקת הלכתית רבת שנים: מול הפוסקים האוסרים את העלייה להר הבית, עומדים עשרות רבנים, רובם המזוהים עם הציונות הדתית, המתירים עלייה להר הבית, לאחר טבילה במקווה. למרות זאת, עמדת הרבנות הראשית נשארה ברורה ונחרצת שאין כל היתר הלכתי לעלייה להר הבית; וכל שחשקה נפשו לשאת תפלה במקום המקדש יעשה זאת אחר כבוד בכותל המערבי.

[לאוסף המאמרים על הר הבית, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 21 במאי 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

העלייה להר הבית עומדת במוקד הסכסוך הישראלי - ערבי. לאחר תום מלחמת ששת הימים קבע שר הביטחון דאז, משה דיין, סטטוס קוו בדבר העלייה להר הבית (ראה מאמרי בנושא – הר הבית – הערות שוליים בצל המהומות). קל היה יחסית לאמץ סטטוס קוו זה, כיוון שרוב הפוסקים אוסרים מכל וכל את עליית היהודים להר הבית.

סוגיית העלייה להר הבית הינה מחלוקת הלכתית רבת שנים:

האוסרים על העלייה להר

הרמב"ם קובע, בפרק ו' מהלכות בית הבחירה, הלכה י"ד באופן מפורש כי: "קדושה ראשונה שקידש שלמה את ביהמ"ק (בית המקדש) וירושלים קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, לפיכך מקריבין קרבנות ואע"פ שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה, אע"פ שהיא חריבה, ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים, אע"פ שאין שם חומות, שהקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעת"ל (לעתיד לבוא). ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעת"ל, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיו"ב לא קדשה לעת"ל, לפי שקדושת ירושלים והמקדש מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, הרי הוא אומר: והשמותי את מקדשיכם, אמרו חכמים: אע"פ שהן שוממים בקדושתן הן עומדים".

פירוש הדברים הלכה למעשה הינו פשוט: מכיוון שקדושת הר הבית לא בטלה גם שבית המקדש חרב, הרי קיים איסור חמור לעלייה למקום המקדש, היות וכל הציבור מוגדר כטמא טומאה חמורה (טומאת מת), וכל העולה להר בטומאה שכזאת עונשו לפי הרמב"ם בסוף דבריו הוא כרת.

מכיוון שקדושת הר הבית לא בטלה גם שבית המקדש חרב, הרי קיים איסור חמור לעלייה למקום המקדש, היות וכל הציבור מוגדר כטמא טומאה חמורה (טומאת מת), וכל העולה להר בטומאה שכזאת, עונשו לפי הרמב"ם בסוף דבריו הוא כרת. [הכרזה: ייצור ידע]

[הכרזה: ייצור ידע]

הרמב"ם מסתמך גם על דברי חז"ל בתוספתא שבועות (פרק א' הלכה ב'): חמורה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה, שכל עבירות שבתורה מתכפרות בשעיר אחד, ואילו טומאת מקדש אינה מתכפרת אלא בשלשים ושנים שעירים בשנה".

בסיס הלכתי זה חיבר בין פוסקים רבים שחיו במקומות שונים ובזמנים שונים, שהמשותף להם היה איסור עלייה להר הבית.

הרב עובדיה יוסף, בספרו ההלכתי יחווה דעת, חלק א', סימן כ"ה, מביא רשימה ארוכה של פוסקים האוסרים את העלייה להר הבית וביניהם:

  • התוספות בשבועות (יד ע"ב).
  • ספר התרומה בהלכות ארץ ישראל.
  • רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים (יד ע"ב).
  • ספר ורבינו משה מקוצי בספר מצוות גדול (סמ"ג), (מצוה קס"ג).
  • רבינו שמשון (בפרק ו' דשביעית משנה א').
  • רבינו מאיר מרוטנבורג בתוספות (יומא מד ע"א).
  • הרא"ש בתוספותיו ליבמות (דף פב ע"ב).
  • רבינו אהרן הלוי בספר החינוך (מצוה שס"ב ושס"ג).
  • הרשב"ץ בתשובה (חלק ג' סימן ר"א).
  • חידושי הרמב"ן שבועות (טז). והרשב"א בחידושיו למגילה (י ע"א).
  • הריטב"א בחידושיו.
  • המגן אברהם (סי' תקס"א).
  • הגאון רבי יצחק בכר דוד בדברי אמת (קונטרס י').
  • האבני נזר (חיו"ד סי' ת"נ).
  • המשנה ברורה בליקוטי הלכות (זבחים פרק י"ג).
  • הגאון רידב"ז בתשובה (סי' ל"ח).
  • הרב הראשי לארץ ישראל הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק בספרו משפט כהן (סי' צ"ו):

[בתמונה: איסור הרב קוק לעלות להר הבית. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: איסור הרב קוק לעלות להר הבית. התמונה היא נחלת הכלל]

ועוד.

בסיום דבריו באותו מראה מקום הנ"ל, אומר הרב עובדיה יוסף את הדברים הבאים: "לפיכך צריך להזהיר את העולים לירושלים, לבל יהינו לעלות להר הבית, שהוא איסור חמור מאד. ולא יסתמכו על מי שרוצה לתקוע עצמו לדבר הלכה, ולהורות נגד רוב ככל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים".

המתירים לעלות להר

מול הפוסקים האוסרים את העלייה להר הבית, עומדים עשרות רבנים, רובם המזוהים עם הציונות הדתית, המתירים עלייה להר הבית. זאת, לאחר טבילה במקווה.

בין הדמויות הרבנים הבולטות המתירים לעלות להר מצויים: הר דב ליאור, הרב נחום אליעזר רבינוביץ', הרב צפניה דרורי והרב אליעזר וולדמן, הרב ראם הכהן, הרב יעקב מדן, הרב שלמה ריסקין והרב יצחק שילת ועוד.

ברם, למרות אותם הרבנים המתירים עלייה להר, עמדת הרבנות הראשית נשארה ברורה ונחרצת שאין כל היתר הלכתי לעלייה להר הבית; וכל שחשקה נפשו לשאת תפלה במקום המקדש יעשה זאת אחר כבוד בכותל המערבי.

כך לדעתי צריך לנהוג מההיבט ההלכתי בימים אלה.

[לאוסף המאמרים על הר הבית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

העשרה

5 thoughts on “אבי הראל: עלייה להר הבית – אסורה או מותרת הלכתית?

  1. מחילה, מוצגת במאמר זה בורות מוחלטת.
    מקום המקדש והר הבית הם שתי עניינים שונים. הרמב"ם וכל המקורות שמביא הרב עובדיה מדברים על מקום המקדש, דהיינו העזרה שהיא חלק קטן מהר הבית, ורק לשם אסור להיכנס. הרב עובדיה אוסר על כניסה ל*הר הבית* בגלל חשש שאנו לא יודעים איפה נמצא בדיוק מקום המקדש בהר הבית (ומשום כך גם אסר הר קוק, ובכל מקרה אין להם סמכות לגזור גזירה ואין כאן המקום להאריך).
    אמנם לדבר זה לא חשש הרמב"ם עצמו שעלה כמו שהוא מתאר באגרת הרמב"ם, מהדורת הרב יצחק שילת עמ' רכה (וראה ב'בית ה' נלך', הוצאת מכון המקדש, שם הרב אריאל (עמ' נא-נג) מאריך להוכיח את הוודאות המוחלטת באמינות האגרת ופרטיה),
    כמו כן התירו עלייה כל רבותינו הראשונים מלבד הכפתור ופרח:
    המאירי (שבועות טז, א), הר"י מלוניל (ר' הערה 28), הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז חלק ב ס' תרצא) כתבו כך בפירוש. בנוסף, כל הראשונים שמתייחסים לאיסור הכניסה למקום המקדש בזה"ז (בזמנם, לדוג' ספר היראים ס' רעז), לא מזכירים איסור נוסף של כניסה להר הבית [וכך גם במשנה ברורה תקס"א ס"ק ה שמפנה לכמה מן הראשונים].
    וכך מתאר בפשטות ר' אברהם ב"ר חייא הנשיא (מגלת המגלה): "ובתחלה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, כמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב, והרשו לישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית, עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו". וראה עוד אריכות עצומה בספר הר הבית של הרב גורן שמביא תיעודים היסטוריים רבים.
    וגם רבותינו האחרונים התירו עלייה לדוג' המהרי"ט (הקדמתו לקונטרס צורת הבית) והחיד"א (ברכי יוסף או"ח תקס"א), ועיין בספר משכנות לאביר יעקב (ירושלים, סוף המאה התשע עשרה למניינם), שכותב במסגרת דיון על החובה בשמירת המקדש (חלק ב' דף טו): "ואם על כל פנים היו נכנסים עכשיו להר הבית במקום שמותר ליכנס והיו מקיימין מצוות מורא מקדש שלא יכנס במקלו וכו'… מה שאין כן כיון שאין נכנסין עכשיו כלל אפי' במקום שמותר ליכנס מטעם שאי אפשר כלל ליכנס שם עד שיותן רשות מהממשלה ירום הודה אם כן אין שום ראיה [לכך שאין מקיימין שמירת מקדש בזמן הזה]".
    ויש עוד אריכות עצומה בדבר, ואין כאן המקום להאריך. עיין בספרים הר הבית, עת לחננה, אל הר המור, קומו ונעלה ועוד.
    וגם הרבנות עצמה לא אוסרת כמו שתוכל לראות בסרטון כאן מהועדה בכנסת:
    https://www.youtube.com/watch?v=2e18qPEQ2Ic
    וכל האוסרים היום הם יוצרים איסור שלא היה מעולם, ונהגו עם ישראל בכל הדורות לעלות, כמו שמאריך הר גורן בספרו הנ"ל. ואף היה בהר בית כנסת ליהודים. כל עניין התפילות בכותל הוא עניין של 300 שנה בלבד אחרי שהיהודים גורשו מההר. עיין בספר הנ"ל.
    וראה בחוברת "לשכנו תדרשו ובאת שמה" בקיצור את כל הנושא:
    http://the–temple.blogspot.co.il/2015/08/blog-post_99.html

    לסיכום, נסה לברר בצורה מדויקת לפני שאתה מפרסם מאמרים.

    • חסר מקור לר"י מלוניל. זה המקור:
      אגרות ר' שמואל בר שמשון – אגרת יד עמ' 7

    • יאיר היקר. אין כאן עניין של משחקי כבוד אלא עניין פוליטי גרידא, שעטוף בעניני הלכה. הרב עובדיה יוסף אוסר במפורש לפי המקור שהובא למעלה כי חל איסור חמור של עלייה להר הבית ומקום המקדש. כך דרך אגב פסק הרב קוק, שאוסר לעלות להר הבית ומקום המקדש. ההיתר שנמצא לכך הוא בעייתי מאוד מההיבט ההלכתי וגורם לאסון פוליטי. לא רציתי להכנס לדין ודברים בעניין הזה, אבל אני שמעתי את הרב עובדיה יוסף אומר זאת בפיו – איסור עלייה להר הבית ומקום המקדש. זאת כאשר שרתתי בתפקידי פיקוד שונים במג"ב ירושלים. וגם ראה כתבה בעניין http://www.kikar.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%9F-%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%97%D7%AA%D7%9D-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%A2%D7%9C.html

  2. נחמן בן דור כתב:
    במכתב מיוחד שכתב הרב עמאר בשלהי חודש שבט, תחת הכותרת: "קריאת קודש – השמרו לכם מעלות בהר ונגוע בקצהו", הוא כותב: "הנני מוצא לי חובה קדושה להעיר את לבבכם כי איסור גמור הוא על-פי ההלכה לעלות להר הבית, ואיסור זה היה פשוט וברור מקדם קדמתה, והדבר נאסר על-ידי כל גדולי ישראל"…..
    מאז ומתמיד על פי ההלכה היהודית חל איסור לעלות להר מפאת קדושת ההר…
    אל לך להשוות להלכה המוסלמית…

  3. אריאל דר כתב:
    ההלכה שלנו, כמו גם ההלכה המוסלמית – אינן אלא כלי שרת פוליטי המתכסה בקדושה.
    המסורת לפיה עלה מוחמד מירושלים, לא נועדה אלא לקדש את העיר למוסלמים.
    בימי הביניים היה מקובל שמוחמד קשר את סוסתו אל בוראק בשער הרחמים.
    רק מאוחר יותר קבעה ההלכה שהסוסה נקשרה באזור הכותל המערבי. וזאת כמובן בלי קשר לחשיבות שער הרחמים לנוצרים, או הכותל המערבי ליהודים.
    אז בחייכם. כל האיסורים וההיתרים אינם אלא כלי שרת מניפולטיבי.
    הרבה יותר חשוב להשתמש בשכל הישר, אבל זה, כידוע, מצוי במחסור חריף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *