עשוראא' (عاشوراء, תעתיק מדויק: עאשוראא') הוא היום העשירי בחודש מוחרם, הוא החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. ליום זה משמעויות שונות בעדות מוסלמיות שונות, בעיקר בקרב השיעים. להם, זהו יום אבל ותו של האימאם חוסיין בן עלי (ראו התמונה למעלה).
בקרב הסונים הוא ידוע כיום של צום - נמשך מן הזריחה עד השקיעה - שאינו חובה, אולם הוא ביטוי לאדיקות דתית.
מקור החג בקרב השיעים
השיעים, אם כן, מציינים את יום עשוראא' כיום אבל על מותו של חוסיין - בנו הצעיר של עלי אבן אבו טאלב (הח'ליף הרביעי), נכדו של מוחמד והיורש הראוי למוחמד - שיצא ביום עשוראא' של שנת 61 להג'רה (10 באוקטובר 680 לספירה) לתבוע את השלטון באימפריה המוסלמית מידי הח'ליף יזיד בן מועאויה שתפס אותו לאחר מותו של אביו.
תומכיו של חוסיין היו השיעים, שסברו שהח'ליפות חייבת להימסר רק לבני משפחתו של מוחמד. חוסיין יצא להתייצב בראש תומכיו בכרבלא ובכופה, אולם תומכי יזיד בן מועאויה שלחו צבא גדול נגדו. צבאו של יזיד השתלט על חוסיין ותומכיו וטבח בו וב-70 איש ממשפחתו של מוחמד.
מנהגי האבל של השיעים כוללים תהלוכות שבהם קורא הקהל בשמו של חוסיין. יש שיעים שאף מצליפים בעצמם או פוצעים את עצמם לאות אבל ולאות חרטה על כך, שאבותיהם לא מנעו את הטבח בחוסיין.
אזכור מותו של חוסיין מלווה לעתים קרובות בגינויים ובחרפות כלפי שושלת בית אומיה, שעליה נמנה הח'ליף יזיד בן מעאויה, וכלפי שלושת הח'ליפים שקדמו לעלי, ואשר גזלו כביכול את הח'ליפות ממנו.
ביטויי האבל של השיעים יצרו תמיד מתיחות בינם לבין הסונים. מתיחות זו גולשת לאלימות בתקופות של עימות פוליטי בין הסונים לשיעים, בפרט במקומות שבהן חיות הקהילות זו בצד זו - בדרום עיראק ובדרום לבנון.
בעת החדשה, לאור המודרניזציה שעברו השיעים, טען חלק ניכר מחכמי ההלכה השיעים שעריכת טקסי אבל שנועדו לפגוע בגופו הפיזי של האדם ולפצוע אותו אסורים מבחינה דתית וגורמים לפגיעה בתדמיתה של השיעה.
למרות התנגדותם של חכמי הדת השיעים, מרביתם מקפידים כיום לשמור על טקסים אלה שמהווים סמל מבחין מרכזי בינם לבין הסונים.
טקסי העשוראא' סייעו למשטר האסלאמיסטי באיראן לעלות לשלטון במהפכת ח'ומייני ב- 1979. לאחר המהפכה היה לטקסים אלה תפקיד מרכזי בטיפוח תרבות ההקרבה העצמית (אסתשהאד), לה היה זקוק ח'ומייני בתקופת מלחמת איראן-עיראק. כיום הם משמשים לשימור תחושת המאבק במערב ובישראל.
