בפוסט הקודם עסקנו במונח 'שילוביות' או 'שילוביות בין-זרועית' ('Jointness'), שהוא המקבילה הצבאית לדרגה הגבוהה ביותר של שיתוף פעולה בין זרועי ובין ארגוני. בדיון שלאחריו נתבקשנו על ידי מנואל-אמיר לעסוק בלוגיסטיקה הצבאית באותו הקשר של "שילוביות". לסוגיה זו נקדיש את הפוסט הנוכחי.

לאלה בינינו שאינם בקיאים במושג לוגיסטיקה צבאית, נצטט את הגדרתו של אחד מגיבורי מלחמות נפוליאון, הגנרל אנרי ז'ומיני (1869-1779) מספרו "אמנות המלחמה". ז'ומיני הגדיר לוגיסטיקה כ"אמנות של הנעת צבאות, הכוללת את הסידורים והפרטים הקשורים בתנועה, בחניה, באחסון ובהספקה של הגייסות... והיא הגורם המאפשר הוצאה לפועל של יוזמות אסטרטגיות וטקטיות" (זאבי, 2002, ע' 14)

בעידן המודרני של צבאות גדולים, כוח לוחם מובחר ככל שיהיה לא יוכל להמשיך להילחם ללא ציוד לחימה, תחמושת ותמיכה בטכנולוגיות שהוא נושא עימו (שם). הלוגיסטיקה מופקדת על הקיום היומיומי של היחידות ושל הארגון (שם, ע' 15). בדרג הנפרס היא זו שתומכת בזירת הלחימה. מערכות הנשק צורכות תחמושת ודלק – משאבים שיש לספק במקום, בכמות ובזמן הנכונים; אמצעי הלחימה והציוד מחייבים קיום מערך אחזקה שיטפל בהם, יחליף חלקים תקולים בזמן ויחזירם לכשרות, על מנת להבטיח את רציפות המערכה; חיילים פצועים חייבים לקבל טיפול ולהתפנות במהירות וביעילות לתאג"ד ולבתי החולים שבעורף, כדי להציל את חייהם וכדי שניתן היה להחזיר את אלה שהבריאו ליחידתם מהר ככל האפשר; חללים חייבים להיות מפונים לאחור, כשמערך עורפי אמור להודיע למשפחות ולדאוג להן ולסידורי ההלוויה, האבל והאזכרות (שם).

הלוגיסטיקה איננה רק אוסף של מיומנויות טכניות. מעצם טבעה מחייבת לוגיסטיקה שיתוף פעולה או "שילוביות", שהרי, ה"שילוביות" שבין הדרגים הלוגיסטיים לכוחות הלוחמים היא גורם מכריע במעשה המלחמה ומרכזית בתכנון המערכה.

ניתן היום גם להציג ולתכנן באופן ויזואלי סוגים שונים של "שילוביות", בעזרת "מודל הרשת"  ("מודל NK") של הביולוג קאופמן (Kauffman, 1997), המציג את ה"שילוביות" כרשת של קשרי גומלין. לפי המודל המוצג בתרשים מס' 1, יכולה פעילות משותפת במערכת מורכבת להתממש "צמתים" או "סוכנים עצמאיים" ברשת (ובארגונים), המסומנים ברשת שלפנינו כ- N;, על גבי תשתית של "קשרי גומלין", המסומנים ברשת שלפנינו כ- K. "קשרי גומלין" אלה מאפשרים להעביר מסרים משלושה סוגים: אינפורמציה, לוגיסטיקה ואנרגיה (רזי ויחזקאלי, 2007, ע' 63).

ה"רשת בתרשים מס' 2 (רזי ויחזקאלי, 2007, ע' 65) מאפשרת לנו להציג את שלושת המצבים האפשריים שבהם דרושה "שילוביות" בתחום הלוגיסטי: עם הממונה (מצב א' בתרשים למטה); עם גורמים מקבילים ברשת הארגונית (מצב ב' בתרשים למטה) והקשר עם גורמים שמחוץ לארגון (מצב ג' בתרשים למטה):

ה"רשת בתרשים מס' 3 (רזי ויחזקאלי, 2007, ע' 67) מאפשרת לנו גם להציג מצבים ארגוניים שונים המאפשרים להציג "שילוביות", בין היתר,  בתחום הלוגיסטי, ממצב של "שילוביות" מלאה (מצב א' בתרשים למטה); דרך מצב של "חסם" ב"שילוביות" (מצב ב' בתרשים למטה) ועד למצב של היעדר "שילוביות מוחלט (מצב א' בתרשים למטה).

עתה, כשהכנו את התשתית התאורטית נחזור לתחום הלוגיסטי. ההיסטוריה של המלחמה מלאה בכישלונות של צבאות, שנבעו, בין היתר מהיעדר "שילוביות" בשלב התכנון ו/או בשלב הביצוע (ראה מצב ג' בתרשים מס' 3) או מחסמים בקשר שבין הדרג המתכנן ואנשי הלוגיסטיקה (ראה מצב ב' בתרשים מס' 3), שהביאה לחוסר יכולת לוגיסטית לקיים את המערכה ולתמוך במהלכיה.

למרות זאת, דבקה עם השנים בלוגיסטיקה הדעה הקדומה שתכנון מבצעי ואסטרטגיה הם תחומים נפרדים וזרים ללוגיסטיקה; וכי לוגיסטיקה אינה כרוכה בחשיבה... היא אוסף של מיומנויות טכניות ומשעממות ותו לא (קרס, 2002, ע' 18). הסיבות לכך הן היסטוריות, ונעוצות עוד בימי מלחמות נפוליאון, שהיה הראשון להקים מערך לוגיסטי שאמור להתמודד עם צבא המונים. נפוליאון נהג להטיל את האחריות על תחום זה על מפקדים שהישגיהם בשדה הקרב היו דלים, ושעצם העסקתם בתחום זה היה עונש של ממש (ון קרפלד, 1977, ע' 53).

[בתמונה משמאל: "נפוליאון חוצה את האלפים", ציור של ז'אק-לואי דוד. התמונה היא נחלת הכלל]

דוגמה ליחס המזלזל של חלק מהמפקדים לתחום הלוגיסטי היא למשל התייחסותו של מפקד "קורפוס אפריקה" הגרמני, גנרל ארווין רומל, במלחמת המדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. סטיוון באנגי, בספרו "אל עלמיין" (2005, הוצאת יבנה והקיבוץ המאוחד) כותב כי רומל העמיד פנים שהלוגיסטיקה איננה אלא מטרד אסטרטגי. הוא ניצל בגאוניות רבה הזדמנויות צבאיות שניקרו בפניו להתקדם, אולם, בכך מתח את קווי האספקה שלו מעבר לקצה גבול היכולת. זאת, בשעה שהיה ברור בעליל שאת הדלק והתחמושת הדרושים לו בדחיפות לא ניתן להעביר אליו על פני הים התיכון, בקצב האבידות שגרמו לו הבריטים באותם ימים (הקמן, 1987, ע' 19) הוא לא שיתף את אנשי הלוגיסטיקה שלו בתכנון, כשנטל סיכונים, אבל, כשהסיכונים לא השתלמו נזף ב"אפסנאים" הוא זקף את בעיותיו לחובתם של ביורוקרטים כושלים ולא לחובת המצב האסטרטגי שלתוכו הכניס את עצמו (באנגי, 2005, עמ' 229-228).

גם יריבו הבריטי, הגנרל מונטגומרי לא למד את לקחו של רומל, ובהמשך המלחמה, לאחר הנחיתה ביבשת אירופה, בעת ה"דהירה" צפונה לעבר הולנד וגרמניה בסתיו 1944, זלזל במשימת הכיבוש של הנמלים בצרפת ובבלגיה וטיהורם, וגילה בדרך הקשה את תוצאותיה של היעדר אספקה חיונית (קרס, 2002, ע' 18).

צבאות רבים "נתקעו" עם הסטיגמה הזו לאורך דורות, עד שבאו "מהפיכת השילוביות" והמהפכה הטכנולוגית שהופכו על פניה את הגישה ללוגיסטיקה, והפכו את העיסוק בלוגיסטיקה מ"עונש" לתחום התמודדות מרתק המהווה כר עיסוק למהנדסים ולאנשי מקצוע רבים. לא בכדי שונה שמו של אגף האפסנאות הצה"לי ל"אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה" (אט"ל). אח"כ, עם הכנסת מערך הרפואה לתוכו ל"אגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים" (אלר"ם). אין זה שינוי שם בעלמא אלא שינוי מהותי בגישה למקצוע.

עתה, אולי תוכל, סוף סוף, הלוגיסטיקה הצבאית לתפוס את המקום הראוי לה בסולם החשיבות הצבאי...