תקציר: 'וואלס גלי הדנובה' (ברומנית Valurile Dunării; או בגרמנית Donauwellen) של המלחין הרומני יון איבנוביץ - שהתפרסם במערב כ-Anniversary Song, לא פחות מוכר מ"הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס הבן; אבל, סיפורו ידוע פחות...

[לאוסף שירי הנצח, שהזמן לא יכול להם, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

דולי רוזנברג היא דוקטורנטית לתולדות האמנות, בלוגרית שכותבת ונושמת אמנות, היסטוריה, מוסיקה, דתות, קולנוע, בקיצור תרבות על גווניה, מנהלת יחד עם שני חברים את קבוצת התוכן "אתנאום" בפייסבוק וחברה בצוות הניהול של דף הפייסבוק "ימי הביניים".#dolly_rosenberg

לדף הפייסבוק של דולי רוזנברג, לחצו כאן

*  *  *

תרשו לי היום להתחיל את המאמר שלי בנימה אישית, כי היום הוא יום נישואינו, ואני מקדישה לעצמנו לעוד שנים רבות של זוגיות טובה ומאושרת, של אהבה וחברות הכי טובה, את הוואלס שבמערב התפרסם כ-Anniversary Song.

אך הוואלס לא נולד במערב ולא תחת הכותרת הזאת, אלא במקם אחר לגמרי. הוא נוצר ברומניה ומוקדש ליופייה של הדנובה, הנהר הגדול שלא רחוק מהמקום בו נכנס לתחומי רומניה, גם אני נולדתי וגדלתי, וזהו סיפורו:

הואלס "גלי הדנובה" (ברומנית Valurile Dunării; או בגרמנית (Donauwellen) של המלחין הרומני יון איבנוביץ, לא פחות מוכר מ"הדנובה הכחולה" של יוהאן שטראוס הבן; אבל סיפורו ידוע פחות. הואלס של איבנוביץ הולחן בבוקרשט ב-1880 והתפרסם בכל העולם. הוא הוקדש רשמית לרעייתו של המוציא לאור המוזיקלי, והושמע לראשונה ב-1889 בתערוכה הבינלאומית בפריז. הצלחתו הייתה מיידית ומסחררת. הוא זכה במקום ראשון מתוך 116 מנגינות מתחרות והפך להמנון התערוכה.

המלחין והמנצח יוסיף יואן איבנוביץ

המלחין והמנצח יוסיף יואן איבנוביץ Iosif Ioan Ivanovici (ראו תמונה משמאל) נולד ב28 בספטמבר 1845, על יד העיר הגדולה טימישוארה שבחבל באנאט, אז בשטחה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום ברומניה, במשפחה של איכרים, ככל הנראה בעלי שורשים סלביים. הוא מת ב-16 בספטמבר 1902, בבוקרשט.

[בתמונה: המלחין והמנצח יוסיף יואן איבנוביץ. התמונה היא נחלת הכלל]

בילדותו למד לנגן בחליל. כנער, הצטרף לתזמורת כלי הנשיפה של גדוד הרגלים ("דורובאנץ") 6 הרומני בגאלאץ, שם בילה את רוב שנות חייו. למד נגינה בקלרינט ממורה בשם אלויס רנדל והשתלם בהמשך ביאשי אצל המוזיקאי אמיל להר. הגיע לדרגת קצין והתמנה למפקד תזמורת כלי הנשיפה של גדודו.

שמו הלך לפניו כמנצח מבוקש לתזמורות כלי נשיפה. בין השנים 1879-1894 ניצח תזמורות כלי נשיפה בעיקר בעיר טולצ'ה ובעיר פוקשאן ובשיא הקריירה מונה ב-26 במאי 1895 כמפקח הכללי של התזמורות הצבאיות במדינה. כיהן בתפקיד זה עד מותו המוקדם בשנת 1902. הלחין מעל 350 קטעים לתזמורת - בעיקר ריקודים ושירי-לכת, אבל כאמור, התפרסם בכל העולם תודות לוואלס '"'גלי הדנובה'"' "Valurile Dunării".

העובדה שאיבנוביץ בילה את רוב חייו בעיר גאלאצי, עיר הנמל החשובה ביותר על גדות הדנובה, קשורה ללא ספק להשראה הישירה שקיבל מהתבוננות במימי הנהר הכביר.

קצת על הדנובה...

הדנובה שהוא הנהר השני בגודלו באירופה, אחרי הוולגה, זורם בניגוד לכל האחרים מכיוון מערב, מזרחה. מקורותיו בפסגת הר קדנל ברום של 1241 מ' בגרמניה ונשפך בים השחור שם נוצרה דלתא עשירה בחי וצומח.

הוא חוצה את גרמניה, אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, סרביה, רומניה, בולגריה, רפובליקה מולדובה ואוקרינה, וארבע ערי בירה, וינה, ברטיסלבה, בודפשט ובלגראד, ועובר מרחק של כמעט 2860 ק"מ. בעת העתיקה נקרא הנהר בשמות שונים: ביוונית נודע כאיסטרוס, או היסטר ובלטינית, כדנוביוס, כלומר, "אל הנהרות".

[בתמונה: על הדנובה... חלק מתמונה חופשית לשימוש, ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי GraphicMama-team לאתר fexels]

וקצת על הואלס, 'גלי הדנובה'

הואלס 'גלי הדנובה' בוצע בבכורה בתערוכה העולמית של פריז (1889) – אותה תערוכה שנערכה לציון מאה שנה למהפכה הצרפתית, ואשר לכבודה אייפל הקים "זמנית" את המגדל שנושא את שמו והפך לאיקון של פריז וצרפת בכלל.

הואלס של איבנוביץ זכה להצלחה בלתי רגילה בעיבודו לתזמורת של אמיל ולדטויפל. המלחין הלחין והקדיש את הוואלס במקור לעלמה יהודייה בשם שרה פריד (אחרי נישואיה נקראה דרייכלינגר) (1866-1935) מן העיר לוגוז' בבאנאט, שם שרת כמנצח תקופה מסוימת. אותו כתב יד, עם ההקדשה אישית של איבנוביץ, נמצא בארכיון הקהילה היהודית בעיר הזאת. בסופו של דבר, בגרסה המודפסת בשנת 1880 בבוקרשט, ההקדשה שונתה לטובת אמה גבאואר, רעייתו של המוציא לאור קונסטנטין גבאואר.

הוואלס 'גלי הדנובה' מוכר בעולם הדובר אנגלית תחת הכותרת 'שיר היובל' Anniversary Song המתחיל עם המלים: "Oh, How we Danced on the Night we were Wed" (אה, איך רקדנו בליל כלולותינו"). גרסה קולית זו התפרסמה על ידי אל ג'ולסון לפי עיבוד שלו ושל סול צ'פלין והיא מופיעה בסרט " "The Jolson Story" משנת 1946.

והנה הגרסה האמריקאת שהתפרסמה בסרט "סיפור ג'ולסון":

בגרסה האמריקאית, נעלם כמובן כל קשר לגלי הדנובה והתוכן המקורי של הואלס

בגרסה האמריקאית, נעלם כמובן כל קשר לגלי הדנובה והתוכן המקורי של הואלס. השיר בגרסתו האמריקאית זכה במהלך השנים לביצועים רבים מפי פרנק סינטרה, אנדי וויליאמס, טום ג'ונס ורבים אחרים. המנגינה שמשה כפס קול בסרטים רבים בקולנוע (סרטים כמו "מיירלינג" ו"אבלון") וטלויזיה ומוזכר ברב מכר "פרש הברונזה" של פולינה סיימונס, כאשר הגיבור הראשי אלכסנדר שר את הואלס לכלתו טטיאנה.

לדוברי הרומנית, הנה גרסתה של יואנה ראדו בקולה העמוק שאני אוהבת במיוחד:

והנה הוואלס המקורי של איבנוביץ, 'גלי הדנובה'

והנה הואלס המקורי של איבנוביץ "גלי הדנובה", אותו ניגנתי בילדותי על פסנתר. על כריכת מחברת התווים שלי, היה זוג על סיפון ספינה מביט אל האופק, הכל בגוונים של כחול ירקרק, הגוון המיוחד של נהר הדנובה:

[לאוסף שירי הנצח, שהזמן לא יכול להם, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!