תקציר: סדרה זו עוסקת בנטייה של שליטים ערבים לחבר את עצמם ואת עמם להילת ההיסטוריה הקדומה והמפוארת של מדינותיהם. גם הפלסטינים, מסתבר, מתרפקים על הכנענים הקדומים, "שהישראלים רצחו בהם אז כפי שהם רוצחים היום"... קלסיקה של עיצוב תודעה!

[לאוסף המאמרים אודות התחברות שליטי המזרח התיכון להילת העבר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'אפקט ההילה' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

יוני בייט, 30. בוגר תואר שני בביטחון ואסטרטגיה מאונ׳ ת״א ותואר ראשון בהנדסת חשמל מאונ׳ ת״א. שרת כאיש מודיעין בצבא קבע מספר שנים, ולאחר מכן כחוקר העולם הערבי במשרד רה״מ.
כיום איש הייטק ומדען נתונים. מתמקד בניתוח תהליכי העומק בעולם הערבי ובשינויים העדינים שחלים בו.

[לדף הטוויטר של יוני בייט, לחצו כאן]

*  *  *

סדרה זו עוסקת בנטייה של שליטים ערבים לחבר את עצמם ואת מדינותיהם להילת ההיסטוריה הקדומה והמפוארת של מדינותיהם. במאמרים קודמים הראיתי כיצד:

- מחמד בן סלמאן הסעודי מתחבר לשורשי הממלכה הנבטית;

- עבד אל פתח א-סיסי המצרי מתחבר אל הפרעונים בכלל ואל רעמסס השני בפרט;

- סדאם חוסיין הפך לבנו של נבוכדנאצר, כמו גם לחמורבי ולסאלח א-דין;

- השאה הפרסי התחבר לכורש ולממלכת פרס...

- שושלת אסד מפלרטטת עם זנוביה – מלכת תדמור;

- וגם הפלסטינים, מסתבר, מתרפקים על הכנענים הקדומים... על פי גירסה זו הישראלים רוצחים בהם היום פעם שניה, כפי שבעבר רצחו את אבותיהם הכנענים... מפאת נפיצותו של הנושא, אנסה לנתח אותו קר, בלי עניינים פוליטיים.

בשביל לנתח את התהליך, צריך להבין בקצרה את שורשי הלאומיות הפלסטינית

עד מלחמת העולם הראשונה היו ערביי א״י/פלסטינה חלק מהאימפריה העותומנית. במלחמת העולם הראשונה ההאשמים, שהיו ההגמונים אצל ערביי האזור, חברו לבריטים נגד האימפריה העות'מאנית. זה היה המרד הערבי של 1916. כמעט כל דגלי מדינות ערב הם הומאז' לדגל המרד הערבי (ראו בתמונה למטה). ההאשמים בהנהגת פייסל שאפו להקים את ממלכת סוריה הגדולה הכלל ערבית.

הסיפור בקצרה: הבריטים דפקו את פייסל ההאשמי, וסוריה - שהובטחה לו - ניתנה לצרפת. הבריטים הקימו את עיראק וירדן כפיצוי לפייסל ולאחיו. ערביי הארץ - שעד אז ראו עצמם חלק מסוריה הגדולה - נותרו לפתע לבד ונטולי זהות בפלסטינה, אותה יחידה טריטוריאלית, שגם היא הומצאה באופן מלאכותי על ידי הבריטים. יתרה מכך, הם 'נתקעו' פה יחד עם הציונים היהודים, שקיבלו מהבריטים את הצהרת בלפור.

סוריה הגדולה מתה. לכן, כמעט ונכפה עליהם לפתח זהות והיסטוריה לאומית פלסטינית מקומית משלהם, שגם תהיה קונטרה לציונות.

הלאומיות הפלסטינית, בגדול, הייתה פאן-ערבית בתחילתה

הלאומיות הפלסטינית בגדול הייתה פאן-ערבית בתחילתה. מכיוון שהיו מוסלמים יחסית אדוקים, לעבר הטרום־איסלאמי הפגאני של הארץ לא היה הרבה ערך בעיניהם.

אחרי מלחמת ששת הימים והתבוסה הערבית הקולוסאלית, החל אש״פ להשתחרר מלפיתת החנק של משטרי ערב; ולקדם 'ייחודיות פלסטינית'.

התהליך התחזק עוד יותר אחרי חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים, מנהיגת העולם הערבי, שבגדה בפלסטינים בגידה כואבת והלכה עם היהודים. הוא המשיך והתעצם במלחמת שלום הגליל.

באינתיפאדה הראשונה כבר היו פה ושם כרוזים על עם כנעני; אבל זה היה זניח.

הזרז האמיתי ל'כנעניות' הפלסטינית היה הסכמי אוסלו

חזרת אש"פ לארץ בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אחרי הסכמי אוסלו, והקמת הרשות הפלסטינית, חיזקו עוד יותר את המגמה של 'יצירת' של עבר קדום ומפואר עבור הפלסטינים, שיתחרה בפארו ובעתיקותו עם היהודים.

זאת, במטרה לחזק את הלגיטימיות של התביעות הפלסטיניות על הארץ, כצאצאי הכנענים שהיו פה קודם. בעצם, ליצור זהות לאומית, בהתבסס על העבר המפואר הפגאני.

אבל זה לא תפס אז בקרב הפלסטינים, והיה נחלתן של האליטות החילוניות, שלא סבלו את הדומיננטיות האסלאמית והערבית בשיח הלאומי.

[מאוד מזכיר את תנועת הכנענים הישראלית של יונתן רטוש, אבל, זה כבר נושא למאמר נפרד].

ראו את זה, למשל, אצל מחמוד דרוויש בשיר על האלה ענת:

ענת היא אלת המלחמה, הציד והפריון הכנענית (ראו משמאל), שפולחנה נפוץ במזרח התיכון הקדום, ממסופוטמיה עד מצרים העתיקה.

[בתמונה משמאל: צלמית של האלה ענת מברונזה. הצלמית נמצאה בסוריה, ומתוארכת לשנים 1200-1400 לפנה"ס. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Camocon. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

ענת מתוארת כיפה, עזת נפש ובעלת תושייה. היא המקבילה הכנענית לאיזיס המצרית ולאתנה היוונית, שעל עיצוב דמותה כנראה השפיעה רבות.

הנה השיר למטה:

ראו את זה עוד, במחזות כמו שמשון ודלילה, כששמשון הוא ישראלי כובש; ודלילה היא חלק מההתנגדות הפלסטינית:

אבל זה לא התנחל בלבבות. למשל הנה עזמי בשארה בז לזה בשנות ה-90 של המאה הקודמת:

אבל למרות זאת, כל נרטיב היסטורי, שיכול היה לנגח את היהודים, אומץ ע"י אש"פ

הלאומיות הפלסטינית האש"פית היא חילונית; ולכן כמובן, כוללת גם נוצרים. לכן אפשר לאמץ למשל נרטיב, שישו היה פלסטיני ונרדף ונרצח בידי היהודים. על פי הגרסה הפלסטינית, הורדוס, בנו של אנטיפטרוס האדומי שהוכרח להתגייר, היה בעצם "בחור ערבי, שהכריחו אותו להיות יהודי כילד; אבל, בנה מקדש לכל הדתות בירושלים, לא רק ליהדות". בעיני הישראלי הממוצע זה אולי מגוחך, אבל מה שחשוב זו הבניית הנראטיב הכוללת...

[בתמונה משמאל: המלך הורדוס. היה "בחור ערבי"? התמונה היא נחלת הכלל]

בתקופת ערפאת כאמור, זה לא תפס וההנהגה הבכירה לא ממש התעסקה עם זה והייתה עסוקה במו"מ מדיני ואח"כ באינתיפאדה. אבל בתקופת אבו מאזן, משהו השתנה: תחתיו, יש הרבה יותר מקום ותשומת לב לנראטיב הכנעני, ובכירי הרשות עוסקים בו לא מעט. דוגמאות יש בשפע...

דוגמה ראשונה: אל תהרגו אותנו פעמיים...

הנה כרזה המתארת את הלוחם הצה"לי 'צמא הדם', המבקש להרוג את הצעיר ישו הפלסטיני (שימו לב לכפייה...) המצוי בזרועות אימו מריה; שמחזיקה אותו כמו בפסל הפייטה המפורסם של מיכאלנגלו; והיא מבקשת: "אל תהרוג אותו פעמים!"...

לשם השוואה, הנה הפסל המקורי של מיכאלאנג'לו...

דוגמה שנייה: נאום של אבו מאזן בעצמו ב-2016:

"הארץ הזאת היא ארץ לידתו של המשיח ישוע עליו השלום, גם הוא פלסטיני", אמר. "אנחנו מאמינים בזכותנו ובהבטחתו של אללה כי העיר הקדושה הזאת, מאז שהקימו אותה היבוסים הכנענים לפני 5,000 שנה, לא הייתה ולא תהיה אלא עיר הבירה של מדינתנו העצמאית, ותחת ריבונות פלסטין":

דוגמה שלישית: גם סאיב עריקאת כנעני, ויהושע בן נון פושע מלחמה...

ב-2014 התנגח סאיב עריקאת עם ציפי לבני בגרמניה, ואמר: "אני בן יריחו. הגיל שלי הוא עשרת אלפים שנה. אני בן גאה של הכנענים, והייתי פה לפני 5000 שנה, ו-500 שנה לפני בואו של יהושע בן נון, אשר שרף את עירי, יריחו.

הסאבטקסט הוא - יהושע בן נון היהודי היה פושע מלחמה ועשה נכבה לאנשי יריחו הפלסטינים אז כמו שהיהודים עושים היום.

דוגמה רביעית: שמשון הגיבור רוצח פלסטינים...

רה"מ אשתייה נאם: "שמשון הגיבור הצית אש בזנבות התנים ושילח אותם לשדות החיטה של הפלסטינים, כדי שישרפו את החיטה שלנו. אבל שמשון הגיבור חלף, והאדמה שלנו נשארה ומייצרת לנו חיטה". כאמור שמשון היהודי פרע בכנענים הפלסטינים, אז כמו היום.

דוגמה חמישית: בספטמבר 2018 נערכה רפורמה ברש"פ בחינוך, ובספרי הלימוד החדשים מופיע הנראטיב הכנעני

למשל, ספר לימוד פלסטיני לכיתה ו', שראה אור ב־2018, מכיל פרק שלם על הכנענים. בחלק המיועד למורים נכתב: "בתום השיעור על התלמיד להכיר את גבולות ארץ כנען, לזהות את הערים הכנעניות המרכזיות בפלסטין, לדעת מי היו שכניהם של הפלסטינים ולזהות את ניסיונותיו של הכיבוש הציוני לנשל את העם הפלסטיני מאדמתו. על המורה להסביר את הקשר בין הפלסטינים לכנענים, ולהגדיר את האזורים שהכנענים חיו בהם".

וגם:

דוגמה שישית: הרס העתיקות ביהודה ושומרון וסיבותיו

להבנתי, גם הרס העתיקות הישראליות באיו"ש, כמו המזבח בהר עיבל, סבסטיה, והנזק הנורא שעשה הוקף בהר הבית, נועדו למחוק את הזיקה היהודית למקום, וכך לשלול את הלגיטימציה של מדינת ישראל המודרנית לשלוט שם. אבל, זה יסוקר במאמר הבא.

בין אש"ף וחמאס

'הכנעניות הפלסטינית' גברה מאוד בתקופת אבו מאזן. לטעמי, אבו מאזן נכנס לנעליו הגדולות של ערפאת, שהיה אבי האומה הפלסטינית. בשנת 2007 איבד אבו מאזן את מחצית מהאומה הפלסטינית, שנפלה לידי לחמאס האסלאמיסטית. אז נכון, שחמאס היא גם תנועה לאומית; אבל, היא לקחה את הטיקט האסלאמי של הלאומיות. לכן, להבנתי, אבו מאזן המאוים תמידית מפני האלטרנטיבה הפלסטינית-אסלאמית של חמאס, מעמיק את הנרטיב ההיסטורי-כנעני-חילוני המתבסס על גדולת העבר (הלא אסלאמי). מעין אלטרנטיבה לזהות האסלאמית.

חמאס לעולם לא ישתמשו בנרטיב הכנעני-הפגאני. האם אזרחי הרשות 'אוכלים' את זה? גם היום לא ממש. אני מסיק את זה גם בהסתמך על דוגמאות קודמות שראינו כמו סדאם ונבוכדנצר, השאה הפרסי וכורש, סיסי והפרעונים ועוד.

בלי קשר לפוליטיקה של הסכסוך, לדעתי זה תהליך מעניין.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות התחברות שליטי המזרח התיכון להילת העבר;
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית;
• אוסף המאמרים על 'אפקט ההילה' והשלכותיו;
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים;
• אוסף המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/8/19.