תקציר: בתהליך החקיקה המתואר בפרשת משפטים, שלושה שלבים ושלב סיום: שלב ראשון: אלוהים מעביר למשה את תוכן החוקים המוצעים. שלב שני: משה מעביר את החוקים במלואם לבני ישראל ומסבירם. שלב שלישי: הסכמתם של בני ישראל והתחייבותם לפעול לפיהם. ושלב הסיום: העלאה על הכתב של הנוסח שאושר.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

עודכן ב- 7 בפברואר 2024

דוד א' פרנקל (ראו תמונה משמאל) הוא ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

מחבר הספר "תובנות מנהיגות וניהול - הגיגים והרהורים לאור פרשות השבוע וחגי ישראל" בהוצאת ראובן מס, ירושלים (ראו תמונת כריכה בסוף המאמר למטה).

*  *  *

בתהליך החקיקה, המתואר בפרשת משפטים, שלושה שלבים ושלב סיום:

- שלב ראשון: אלוהים מעביר למשה את תוכן החוקים המוצעים.

- שלב שני: משה מעביר את החוקים במלואם לבני ישראל ומסבירם.

- שלב שלישי: הסכמתם של בני ישראל והתחייבותם לפעול לפיהם.

- ושלב הסיום: העלאה על הכתב של הנוסח שאושר.

תפקידי השופט וחובתו

אינני נמנה על המחפשים "סימנים", צירופים של ראשי תיבות (נוטריקון) וגימטריות, כדי להסיק מהם מסקנות. אך בהרהוריי על פרשת משפטים אינני יכול שלא להביא את הנוטריקון שהביא "בעל הטורים", רבי יעקב בן אשר (1269–1343) – מחבר "ארבעה טורים" (לפיו חיבר הרב יוסף קארו מצפת את ה"שולחן ערוך" במאה ה-16) על פסוק א בפרשת משפטים בו כתוב: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. "בעל הטורים" ראה במלים אלה ראשי תיבות שהן תמצית ההוראות לשופט: וחייב אדם לחקור הדין. הדיין מצוּוֶה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט אם שניהם רוצים. תשמע שניהם יחד מדברים. לא פני נדיב יהדר, התנכר מהם" (ואלה = וחייב אדם לחקור הדין. המשפטים = הדיין מצוּוֶה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. אשר = אם שניהם רוצים. תשים = תשמע שניהם יחד מדברים. לפניהם = לא פני נדיב יהדר, התנכר מהם).

חקיקה במזרח הקדמון

לעשרת הדברות וחוקי התורה שניתנו בשנת 1300 (בערך) לפני הספירה הכללית, קדמו בארצות המזרח הקדום קבצי חוקים אחרים. קובץ החוקים הקדום ביותר, עליו ידוע, הוא קובץ חוקי אורוכגינה משנת 2350 (בערך) לפני הספירה הכללית. אמנם הקובץ עצמו לא נמצא, אך הוא מוזכר במסמכים מאוחרים יותר.

קובץ החוקים הקדום ביותר שנמצא, אף כי במצב גרוע, הוא קובץ חוקי אור-נמור משנת 2050 (בערך) לפני הספירה הכללית שניתנו באור שבמסופוטמיה (ראו תמונה למטה). מבין חוקי המזרח הקדמון, ידוע קובץ חמורבי מבבל משנת 1700 (בערך) לפני הספירה הכללית. מערכת חוקי חמורבי ערוכה כספר חוקים מודרני, מערכת מפורטת העוסקת ברוב נושאי המשפט. ניתן להצביע על דמיון בין חוקי התורה לחוקי חמורבי, אך הדמיון הוא בעיקר בנושאים בהם הם עוסקים, ולא בתכנם - הן במשפט האזרחי והן במשפט הפלילי.

המשפטים

עבד עברי

נושא העבד העברי מובא כבר בקבוצת החוקים הראשונה בפרשה. הוא אינו קיים במערכות חוקים אחרות במזרח הקדום והוא מיוחד ומקורי לבני ישראל.

משה אינו מתכנן משטר בו יהיו עבדים, אך הדיון בנושא מקרב את בני ישראל למשה ופוקח את אזניהם. מוסד העבדות מוכר להם, הרי היו עבדים במצרים שנים רבות, והוחלו עליהם הדינים המצריים המיושמים על עבדים. משה אינו בא ליצור או לבסס מעמד של עבדים בדומה למצרים ולעמים אחרים, בהם עבד היה רכוש.

הוא משתמש בנושא העבדות, כדי להבהיר את השינוי המהותי שיש בחוקים שהוא מביא בהתייחסות לאדם. הוא בונה מוסד משפטי חדש – עבד עברי, באמצעותו יוכל להביא לביטול העבדות או לשינוי ערכים, וזאת בשונה מעבד שאינו עברי. העקרון הראשון הוא תקופת העבדות שתהיה מוגבלת לשש שנים. העבד העברי אינו רכוש או קנין. מעמדו מקביל לעובד שכיר של ימינו. לאחר פתיחה כזאת, רכש משה את האוזן הקשבת של בני ישראל, כי הרי משה מביא בפניהם סוגיה ידועה – עבדות, אך עם שינוי מהותי, שאמנם אינו אקטואלי במציאות בה הם נמצאים, אך מעוררת מחשבה ורצון להקשיב.

בדרך זו הוא מקרב את בני ישראל למטרתו – הנחלת החוק. בעתיד הקרוב (בספר דברים), כאשר לא יהיו בין בני ישראל כאלה שהכירו עבדים או שזכרו את ימי העבדות (למעט משה, אהרן, כלב בן יפונה ויהושע בן נון), ימיר משה באופן גלוי את מושג העבדות למושג השכירות – שניתן לצמצמו אף לתקופה קצרה משש שנים. משה ער לעובדה, שיתכן שיהיו עבדים (או שכירים) שלא ירצו להיות חופשיים. במקרה כזה, על אדונו לרצוע את אזנו כסימן היכר של עבדות. משה נאלץ להסדיר זאת, כי באותה עת עדיין היו כאלה שרצו להיות עבדים, ויתכן שירצו להישאר עבדים גם כעבור שנים כדי לשריין את ביטחונם הכלכלי, ולכן יש לתת לתופעה כזאת עיגון בחוק.

לאחר הבהרתם של דיני העבד העברי, כורך משה בסוגיה זו גם את דיני האמה העברייה, שאינה שפחה או משרתת, אלא פילגשו של אדונה או של אחד מבניו, ואז דינה יהיה כדין אשת איש הרשאית להישאר בביתה כל חייה, ואם תקופח – תהיה היא רשאית לצאת ולהשתחרר מבלי שתחויב בתשלום כלשהו.

דיני עונשין

קבוצת אחרת של חוקים עוסקת בדיני העונשין – שהם הפן הפלילי.

העבירה הראשונה בקבוצה זו היא גרימת מוות. דינו של רוצח – מיתה. "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת – מוֹת יוּמָת"(כא, יב). אך משה מבהיר את ההבדלים בין רצח בכוונה תחילה, לבין גרימת מוות שלא בזדון ללא כוונה מראש וקובע: "אֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (כא, יג) [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'עונש המוות במקרא ובהלכה', לחצו כאן].

בעתיד יוסדר נושא ערי המקלט, אליהן יוכל לנוס אדם הגורם מוות שלא בזדון ולהיות מוגן. כדי להבהיר שההגנה תינתן רק למי שבאמת לא התכוון להרוג, ממשיך משה: "וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת” (כ”א, יד). לאחר מכן מפורטות עבירות מיוחדות שדינן מוות והן: "מַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת, וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת, וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (כא, טו-יז)

דיני נזיקין

הקבוצה השלישית של החוקים עוסקת בדיני הנזיקין. המדובר בנזקי גוף –נזקים הנגרמים לבני אדם כתוצאה מהתנהגותם של בני אדם מזיקים, וכן כתוצאה מהתנהגותם של בעלי חיים שאז בעליהם חייבים בפיצוי הניזוק.

ענף נוסף הוא נזקים הנגרמים לרכוש, כתוצאה מהתנהגותם או מחדלם של אחרים. דוגמה לכך היא: "וְכִי־יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי־יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל־שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, בַּעַל־הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה־לּוֹ" (כא, לג-לד).

דני גניבה

המסכת הרביעית היא דיני גניבה והעונש הכספי שעל הגנב לשאת בו.

בכך סטה משה ממה שהיה מקובל לפי חוקי חמורבי, לפיהם דינו של הגנב היה מוות. במקום זאת קובע משה שאם לגנב לא היתה אפשרות לשלם את הפיצוי המתאים, הוא היה נמכר כעבד, אך "אִם־הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד־חֲמוֹר עַד-שֶׂה־חַיִּים – שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" (כב, ג).

לכך ניתן להצמיד את החובה המוטלת על מבעירי אש, לפצות את אלה שנגרם להם נזק כתוצאה מההבערה: "כִּי יַבְעֶר־אִישׁ שָׂדֶה אוֹ־כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בעירה[בְּעִירוֹ] וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר, מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. כִּי־תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת־הַבְּעֵרָה" (כב, ד-ה), כשלדינים אלה צמודים דיני הגנה עצמית נגד גנבים.

דיני שומרים

מסכת החוקים, מסדירה גם את דיני השומרים ואחריותם.

במסגרת זו נעשית הבחנה בין שמירת מטלטלים לבין שמירת בהמות, ובמסגרתם מוסדרים גם מעט מדיני הראיות וסדרי הדין.

שמירה על כבוד האדם, על כבוד מנהיגים ועזרה לזולת

מבין ההוראות בנושאים אחרים, יש לציין את התמקדותו של משה בהתנהגות כלפי חלשים וחסרי הגנה, כמו אלמנה, יתומים ונצרכים, בהתייחסות למנהיגים ושמירה על כבודם ובעזרה לזולת.

משה מדגיש נושא זה באמרו: "וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם־צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. אִם־חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לו, כִּי הִוא כסותה [כְּסוּתוֹ] לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ. בַּמֶּה יִשְׁכָּב? וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי" (כב, כ-כו).

בהמשך לאלה, מטיל משה חובה לכבד את אלהים ואת מנהיגי האומה: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (כב, כז).
לסיום סידרת נושאים אלה נותן משה הוראות בנושאי חברה, הוראות שעד היום לא נס ליחן:
"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא, אַל־תָּשֶׁת יָדְךָ עִם־רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס. לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ. כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה – הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו. לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ. מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל־תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (כג, א-ח). את הוראותיו מסיים משה במלים: "גֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת־נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (כג, ט).

חידוש הברית וקביעת גבולות הארץ

משה מרחיב ומבאר על דברי אלהים בנושאי מצוות החגים והשבתות ועל חידוש הברית בינו לבני ישראל, על הכניסה לארץ, אופן מסירתה לבני ישראל וקביעת גבולותיה.

לאחר שמשה העביר והסביר את החוקים מגיע השלבים הבאים – הכתיבה ואישור ההסכמה: "נעשה ונשמע".

לאחר שמשה סיים להביא בפני העם את כל החוקים, העם נענה והסכים: "וַיַּעַן כָּל־הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה" (כד, ג). ומשה היה שבע רצון מהמעמד ומהסכמת בני ישראל "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה" (כד, ד).

משה מקריב קורבנות על מזבח, שלידו הקים שתים עשרה מצבות כמספר שבטי ישראל. לאחר הקרבת הקורבנות קורא משה באזני העם את מה שכתב, כדי לקבל את האישור ולוודא שאכן כל העם מקבל על עצמו את כל החוקים "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (כד, ז). משה היזה על בני ישראל מהדם שנותר לאחר הקרבת הקורבנות ובכך כרת ברית בין העם לבין אלהיו על רקע קבלת החוקים.

ההכנות למסירתם של עשרת הדברות שנחקקו באבן, שההסכמה עליהם כבר הובאה כבר בסיום פרשת יתרו

מאחר שעשרת הדברות – הוראות הנורמה הבסיסית – לא נכתבו במעמד הר סיני כאשר ניתנו לבני ישראל, מה גם שלא היה צורך באישורם ע"י בני ישראל, מורה אלוהים, בסיום פרשת משפטים, למשה לעלות אליו ההרה "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת־לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (כד, יב). באופן זה ניתן יהיה גם לקרוא את עשרת הדברות ולא רק להסתמך על זיכרון, ומה שחשוב יותר – יהיה זה מסמך שיישאר לדורות גם כאשר בני ישראל שהיו במעמד מתן עשרת הדברות כבר לא יהיו בין החיים [לאוסף המאמרים על עשרת הדברות, לחצו כאן].

לקראת סיום הפרשה אנו נפגשים פעם נוספת ביהושע – תלמידו ועוזרו של משה – העולה אתו עד מקום מסוים בהר, ואז פונה משה אל שבעים הזקנים שליווהו להר, מורה להם לשוב לבני ישראל ומודיע כי בתקופת העדרו ניתן יהיה לפנות לאהרן ולחור. לאחר שבעה ימים לאחר מכן, בהם היה משה בתוך הענן, הוא יוצא ממנו ומתחיל לעלות לבדו אל ההר, אף ללא יהושע שכנראה ירד מההר עם שבעים הזקנים שליוו את משה להר, וזאת כדי לשהות בו ארבעים יום וארבעים לילה.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים';
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'עונש המוות במקרא ובהלכה';
• אוסף המאמרים על עשרת הדברות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), עונש המוות במקרא ובהלכה, ייצור ידע, 28/7/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), עשרת הדיברות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 7/2/23.