תקציר: פרשת תרומה העוסקת בכלי המשכן, עוסקת בין השאר בתיאור המזבח שהיה מוצב בחצר המשכן. מזבח זה היה עשוי מעץ מצופה בנחושת, עובדה המעידה על פאר, שכן היה ניתן לבנות מזבח גם מאדמה בלבד. בכך, דומה המזבח של המשכן למזבח שנבנה במקדש שלמה, שאף הוא היה עשוי נחושת...

[לאוסף המאמרים על 'פרשת תרומה', לחצו כאן]

עודכן ב-12 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת תרומה, עוסקת מתחילתה ועד סופה בנושא אחד, הציווי של ה' למשה על בניית המשכן. אחד מכלי המשכן החשובים היה המזבח שעמד בחצר המשכן, כדלקמן:

"וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים, חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ. וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו, לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת. וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת וְעָשִׂיתָ עַל הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו. וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ. וְעָשִׂיתָ בַדִּים לַמִּזְבֵּחַ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם נְחֹשֶׁת. וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ. נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ"[1].

לפי הנאמר כאן, המזבח שבחצר המשכן היה עשוי עץ ומצופה נחושת

דבר זה המעיד על פאר והדר, שכן אפשר היה לבנות את המזבח גם מאדמה: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ, בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" [2]. בכך דומה מזבח הנחושת במשכן למזבח של בית המקדש של שלמה, שאף הוא היה עשוי מנחושת.

המזבח ככלי פולחן להקרבת קורבנות וזריקת דם, היה מצוי, בצורות שונות בכל הריטואלים הדתיים של המזרח הקדום [3], כמו גם בדתות אחרות.

ככלל היו מצויים שני סוגי מזבחות עיקריים:

- האחד: המזבח העממי, שעומד בדד בשטח הפתוח;

- והשני: המזבח בחצר המשכן/מקדש.

בסוג של המזבח העממי, היו יכולים לשרת בו פשוטי העם, ואילו במזבח במקום המשכן/מקדש, היה שמור למשפחות קבועות של כוהנים.

פרט להבדל מהותי זה, ולעניין הקדושה של המזבח במשכן, לא היה שום הבדל בין המזבח העממי למזבח בחצר בית אלוהים, ושניהם שימשו לאותה מטרה – הקרבת קורבנות.

המזבחות העממיים היו נפוצים כמעט בכל מקום יישוב, ובמקום גדול היו אף כמה מזבחות שכאלה. מזבח עממי גדול היה נקרא במה, בדומה לבמה שהייתה במקום מושבו של שמואל הנביא. בבמה זו היו נאספים לזבוח קורבנות, ובסמוך אליה נבנתה לשכה מיוחדת שבה היו יושבים שלושים איש קרואים, ואחריהם היה העם אוכל את בשר הזבח שנשאר:

"וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה. כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ. וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה", "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה, וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁם אִישׁ. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ. וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ לֵאמֹר הָעָם קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא" [4]. 

בימיו של ירבעם בן נבט, נעשה מקום הפולחן בבית אל למקדש המלך, והמזבח שעמד שם הוגדל והורחב. לאחר מכן, בזמנו של יאשיהו, כאשר מלכות הצפון נחרבה, נותרה שם במה בלבד, שאותה ניתץ יאשיהו במו ידיו.

קבוצה אופיינית לטיפוס של המזבח העממי, הם המזבחות של אבות האומה. האם הם נקבעו בסמוך למקומות פולחן כנעניים? על כך חלוקים החוקרים. מה שניתן לומר על מזבחות אלה, שאין להם שום דבר משותף עם הפולחן של הערים הכנעניות עצמן, לפי שכולם היו מחוץ לחומות הערים הללו, כמקומות פולחן טיפוסיים של נוודים העוברים במסעם בסמוך לעיר אך לא באים לתוכה.

נוסף על תפקידו הפולחני, נתפס המזבח העממי גם כזיכרון למאורע היסטורי/דתי חשוב. זכר אותו מאורע מנמקת את קדושתו של אותו המזבח, כדוגמת המזבחות של האבות באותם מקומות שהם חוו התגלות או היו שותפים למאורע מכונן. כך למשל המזבח בהר הגלעד, משמש עדות לברית שנכרתה שם בין יעקב ולבן: "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה"[5], או כמו המזבח ברפידים שנבנה לזכר הניצחון של בני ישראל על עמלק:" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי"[6].

מה היו מרכיבי החומר של המזבח?

בתקופת המקרא אנו עדים לשימוש של שלושה חומרים עיקריים: אדמה, אבן ונחושת. מזבחות אדמה היו בדרך כלל בנמצא במזבחות העממיים, ואילו מזבחות מנחושת נזכרו רק בחצר המשכן כפי המופיע בפרשתנו ובמקדש שלמה:

"בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים, כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים"[7]. מזבחות עשויים מאבן נמצאו הן במבני המזבחות העממיים והן בסמוך לבית המקדש. בנוסף מוזכר במקרא מזבח העשוי זהב, ששימש להקטרת הקטורת.

צורה שכיחה של מזבח אדמה עממי, הוא ציבור של אבנים, בדומה לגל שהקים יעקב בהר הגלעד. יהושע בונה מזבח מתריסר אבנים, כנגד שבטי ישראל בגלגל, כמו גם אליהו בהר הכרמל:" וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ"[8]. מפאת קוצר היריעה לא נמשיך את הדיון על הצורות השונות של המזבחות השונים, היות והנושא מצריך התייחסות נפרדת.

כל המזבחות, כאשר היו מיועדים לריטואל פולחני כלפי ה', נחשבו לדבר שבקדושה. קדושה זו באה לידי ביטוי בעובדה שאסור להורסו, והוא אמור להתקיים לדורות. המקרא לא מכיר מזבחות של עראי, וסופו של מזבח כזה או אחר יכול לבוא רק על ידי הרס או טומאה שלא ניתן לחטאה.

תוצר נוסף של קדושת המזבחות הוא העקרון שרובם ככולם נמצאו בתחומי ארץ ישראל, שהיא מקומה של עבודת ה'. יוצא מהכלל הוא המזבח שהקים נעמן לה' בדמשק, אבל גם שם הוא לקח לצורך כך מאדמתה של ארץ ישראל:" וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה, כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיהוָה"[9].

סימן היכר מוחשי נוסף לקדושת המזבח היא העובדה שנרדף יכול רשאי למצוא לידו מקלט מיד רודפיו:

"וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב" [10].

אולם הגנה זו איננה מוחלטת היות ורוצח במזיד אין לו הגנה של המזבח: "וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה--מֵעִם מִזְבְּחִי, תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" [11], בדומה למקרה של יואב בן צרויה, שנחשב מורד במלכות ושפך דם נקי, ונהרג סמוך לקרנות המזבח, בו רצה לקבל הגנה וחסות, למרות ששלמה רצה קודם הריגתו של יואב להרחיקו מהמזבח, ללא הועיל. 

מתוך קדושתו של המזבח הוא נחשב גם למקום מובחר לתפילה, ומפאת קדושתו זו איסור לגלות ערווה עליו. אשר על כן, קדושתו היתרה של המזבח חייבה הקפדה על טהרתו, ולכן קודם שחנכו מזבח היה על הכוהנים להקריב קורבנות חטאת עליו למשך שבעה ימים: "וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל הַכִּפֻּרִים וְחִטֵּאתָ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו, וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ. שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ" [12].

אחרית דבר

פרשת תרומה העוסקת בכלי המשכן, עוסקת בין השאר בתיאור המזבח שהיה מוצב בחצר המשכן. מזבח זה היה עשוי מעץ מצופה בנחושת, עובדה המעידה על פאר, שכן היה ניתן לבנות מזבח גם מאדמה בלבד. בכך, דומה המזבח של המשכן למזבח שנבנה במקדש שלמה, שאף הוא היה עשוי נחושת. ככלל, היו שני אבות טיפוס עיקריים של מזבחות. האחד – מזבח עממי, שהוצב בדרך כלל במקום פתוח, ופשוטי העם היו יכולים להקריב עליו.

השני – המזבח בחצר המשכן או המקדש, בו יכלו לעבוד רק אנשים המיוחסים למשפחת הכהונה. המזבחות העממיים היו עשויים בדרך מאדמה, ואילו המזבחות בחצר בית ה', היו עשויים בדרך כלל מנחושת. כל המזבחות שיועדו לעבודת ה', נחשבו לדבר שבקדושה, קדושה המתבטאת בכך שלא היה ניתן להורסו, אין לגלות ערווה בקרבתו, והוא גם נחשב למקום המועדף לתפילה בפני ה'. רכיב נוסף במזבח הוא שיש בו סוג של הגנה ממשפט מוות, פרט לרוצח במזיד. עדות נוספת לקדושת המזבחות היא העובדה שמרביתם ככולם נמצאו בארץ ישראל, שהיא מקומה הראוי של עבודת ה'. יוצא מן הכלל היה המזבח שהקים נעמן לה' בדמשק, אבל גם במקרה זה, נעמן לקח חומר גלם מאדמת ארץ ישראל כדי להקימו.  

[לאוסף המאמרים על 'פרשת תרומה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת תרומה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תרומה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/2/19.

[1] שמות, פרק כ"ז, פסוקים: א' – ח'.

[2] שם, פרק כ', פסוק כ'.

[3] אנציקלופדיה מקראית, כרך ד', מוסד ביאליק, ירושלים, 1962, עמודים: 763 – 780.

[4] שמואל א', פרק ט', פסוקים: י"ב – י"ד; כ"ב – כ"ד בהתאמה.

[5] בראשית, פרק ל"א, פסוקים: מ"ד – מ"ה.

[6] שמות, פרק י"ז, פסוקים: י"ד – ט"ו.

[7] מלכים א', פרק ח', פסוק ס"ד.

[8] שם, פרק י"ח, פסוקים: ל"א – ל"ב.

[9] מלכים ב', פרק ה', פסוק י"ז.

[10] מלכים א', פרק א', פסוקים: נ' – נ"א.

[11] שמות, פרק כ"א, פסוק י"ד.

[12] שם, פרק כ"ט, פסוקים: ל"ו – ל"ז.