[בתצלום מימין לשמאל: שר החוץ הסובייטי, מולוטוב, שליט ברית המועצות סטאלין ופון ריבנטרופ, שר החוץ של גרמניה הנאצית. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 9 במאי 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

כל מי שמשתאה לגבי עוצמת האקטיביזם האסטרטגי שגילתה רוסיה במלחמתה באוקראינה ב- 2022, כדאי לו לחזור לשורשים: לקריסת הסכם ריבנטרופ מולוטוב, ב- 1939...

ב-23 באוגוסט 1939 נחתם במוסקבה הסכם ריבנטרופ מולוטוב בין גרמניה לבין ברית המועצות (נוסח המקור מצורף בנספח בהמשך הדף). ההסכם נקרא על שם שני חותמי ההסכם, שרי החוץ של גרמניה וברית המועצות.

[בתמונה: מלחמת רוסיה אוקראינה - כל מי שמשתאה לגבי עוצמת האקטיביזם האסטרטגי שגילתה רוסיה במלחמתה באוקראינה ב- 2022, כדאי לו לחזור לשורשים: לקריסת הסכם ריבנטרופ מולוטוב, ב- 1939... התמונה היא צילום מסך]

מבחינתה של גרמניה, ההסכם הבטיח לגרמניה את בידודה של פולין ונתן יד חופשית לתקיפתה, ללא חשש מתגובת ברית המועצות, ומהסתבכות גרמנית בלחימה בשתי חזיתות.

ההסכם הפתיע את מדינות המערב ובמיוחד את בריטניה, כי באותה שעה ניהלה בריטניה שיחות סודיות עם ברה"מ כדי להגיע עמה להסכם. אבל, המדינות המערביות משכו זמן. ברית עם ברית המועצות לא הייתה אהודה בדעת הקהל במערב. הם קיימו שיחות בדרג נמוך שהעליב את הסובייטים. זאת, לאחר שלא שיתפו את הרוסים בדיונים שהביאו להסכם מינכן, ואפילו לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה, הם סירבו לשתף עמם פעולה, כדי לעצור את מכונת המלחמה הגרמנית. אפילו פולין התנגדה להסכם הגנה עם סטלין, אויבה הגדול ממזרח, שהיה מאפשר לו להציב צבא סובייטי בתוכה, על ההשלכות הצפויות מכך...

לעומת המערב, היטלר היה תכליתי וחתר להסכם מהיר. הוא שלח למוסקבה את שר החוץ שלה, עם הרשאה להגיע להסכם מיידי. סטאלין גם העריך נכונה כי צרפת ובריטניה לא יוכלו לעצור את כיבוש פולין, וללא הסכם, תאלץ ברית המועצות לעמוד לבדה מול הווארמאכט (כפי שבאמת קרה בתחילה).

בנוסף לקבלת חצי מהטריטוריה הפולנית ולהכרה גרמנית באינטרסים של ברית המועצות באזור, ההסכם העניק לברית המועצות מרווח של זמן יקר כדי להיערך לקראת מערכה צפויה מול גרמניה לה ציפה סטלין, בעקבות כישלון המערכה שניהל נגד פינלנד.

הצבא האדום היה עד 1937 צבא רענן ומתפתח, המונהג על ידי הטובים שבמצביאים, ועם תורות הלחימה המתקדמות בעולם (תורת המערכה העמוקה). מנהיגו, מיכאיל ניקולאייביץ' טוּכאצֶ'בסקי קיבל תקציבי ענק לצורך מיכון הצבא והכנסת דוקטרינות לחימה שיתאימו לרוח הזמן. אולם, עוצמתו הגוברת של הצבא הביאה את סטאלין לחשוש לשלטונו, לבצע בו טיהורים מקיפים, שבמהלכם חוסלה כמעט כל הקצונה הבכירה ודרג הביניים של הצבא האדום, כ-35,000 קצינים בכירים ובינוניים. ההוצאות ההמוניות להורג גרמו לקיפאון במחשבה הצבאית בגלל החשש של הקצינים להתבלט מעל האחרים. הקיפאון בטקטיקה ובמחשבה החופשית והעדר אימון ראוי גררו אחריהן את התבוסות הקשות בפינלנד. סטאלין נזקק לזמן יקר על מנת לשקם את הפיקוד הצבאי!

עיקרי ההסכם

עיקר תוכנו של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב היה חוזה אי התקפה לעשר שנים, ובנוסף סעיף הקובע, כי אם אחת המדינות תותקף על ידי מדינה שלישית, תשמור בעלת בריתה על ניטרליות.

בנספח הסודי שהתגלה רק מאוחר יותר, חילקו גרמניה ורוסיה ביניהן שטחים במזרח אירופה באופן הבא: גרמניה תקבל את השליטה על מערב פולין וליטא; ואילו ברית המועצות תקבל את השליטה על מזרח פולין, פינלנד, לטביה, אסטוניה וחבל בסרביה שברומניה (ראה מפה מצורפת):

[במפה: תכנית חלוקת מרכז אירופה לפי הסכם ריבנטרופ מולוטוב, והתוצאה בשטח. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Peter Hanula. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

תוצאות החתימה על ההסכם עבור ברית המועצות

ב- 22 ביוני 1941, כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם - שבזכותו כבשו הגרמנים את פולין, התפנו "לטפל" במדינות המערב וביססו שליטה גרמנית עד תעלת למאנש, כשהם מבודדים את בריטניה - הפרו הגרמנים את ההסכם ופלשו לברית המועצות במבצע ברברוסה.

במלחמה ההיא שילמה ברית המועצות מחיר יקר: 24 מיליון מאנשיה נכחדו, עריה הפכו לעיי חורבות, ורק טעויות גורליות חוזרות ונשנות של הגרמנים מנעו ממנה תבוסה, קריסה ואבדן ריבונות. הצלקת הזו בנפשם של הרוסים לא תימחה לעולם!

במלחמת העולם הראשונה הייתה רוסיה נאמנה לבריתותיה הבינלאומיים ושילמה על כך מחיר יקר. הפלישה הרוסית לגרמניה הצילה את המערב. שני הקורפוסים שהעבירו הגרמנים מהמערב למזרח על מנת לתגבר את החזית הרוסית (תגבור שהסתבר בדיעבד כמיותר, כי תבוסת הרוסים במערכת טננברג התרחשה לפני הגעתם לזירה...) החליש מאוד את הכנף הימנית של התקיפה הגרמנית במערב, אפשר את ההתאוששות הצרפתית והניצחון בקרב על המארן, וכפה על גרמניה מלחמת חפירות ארוכה, שבסופה כלו משאביה והיא הובסה.

אבל למרות תרומתה הקריטית לניצחון המערב, רוסיה לא נמנתה על מנצחי מלחמת העולם הראשונה. היא הובסה והושפלה על ידי גרמניה, והגיעה להסכם נפרד איתה. לחסימת מיצרי הדרדנלים על ידי התורכים היה תפקיד מכריע בקריסה הכלכלית שנלוותה לקריסה הצבאית.

מתוך כל אלה צמחה תפיסת הביטחון הרוסית, לפיה אקטיביזם אסטרטגי הוא כורח המציאות. רוסיה חייבת להבטיח את האינטרסים החיוניים הלאומיים, שלה בעצמה, ולא להסתמך על הסכמים בינלאומיים, שמחירם יקר, והם מועדים תמיד להפרה.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [להרחבה על מערכת טננברג, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [להרחבה בנושא אינטרסים לאומיים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתצלום מימין לשמאל: שר החוץ הסובייטי, מולוטוב, שליט ברה"מ סטאלין ופון ריבנטרופ, שר החוץ של גרמניה הנאצית]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020) מהו הגורם שמכריע מערכות?, ייצור ידע, 23/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• עידו הכט, ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית, מערכות, תל-אביב, 1999
• שמעון נווה, אמנות המערכה – התהוותה של מצוינות צבאית, תל-אביב, מערכות, 2001
• משה בר-צבי, סטלין כאדם וכמנהיג וכמצביא, תל-אביב, 1999
• ריצ'רד אוברי, מלחמתה של רוסיה, דביר, 2001

נספח: הסכם - מולוטוב-ריבנטרופ (The Molotov-Ribbentrop Pact, 1939)

Text of the Nazi-Soviet Non-Aggression Pact

The Government of the German Reich and The Government of the Union of Soviet Socialist Republics desirous of strengthening the cause of peace between Germany and the U.S.S.R., and proceeding from the fundamental provisions of the Neutrality Agreement concluded in April, 1926 between Germany and the U.S.S.R., have reached the following Agreement:

Article I. Both High Contracting Parties obligate themselves to desist from any act of violence, any aggressive action, and any attack on each other, either individually or jointly with other Powers.

Article II. Should one of the High Contracting Parties become the object of belligerent action by a third Power, the other High Contracting Party shall in no manner lend its support to this third Power.

Article III. The Governments of the two High Contracting Parties shall in the future maintain continual contact with one another for the purpose of consultation in order to exchange information on problems affecting their common interests.

Article IV. Should disputes or conflicts arise between the High Contracting Parties shall participate in any grouping of Powers whatsoever that is directly or indirectly aimed at the other party.

Article V. Should disputes or conflicts arise between the High Contracting Parties over problems of one kind or another, both parties shall settle these disputes or conflicts exclusively through friendly exchange of opinion or, if necessary, through the establishment of arbitration commissions.

Article VI. The present Treaty is concluded for a period of ten years, with the proviso that, in so far as one of the High Contracting Parties does not advance it one year prior to the expiration of this period, the validity of this Treaty shall automatically be extended for another five years.

Article VII. The present treaty shall be ratified within the shortest possible time. The ratifications shall be exchanged in Berlin. The Agreement shall enter into force as soon as it is signed.

[The section below was not published at the time the above was announced.]

Secret Additional Protocol.

Article I. In the event of a territorial and political rearrangement in the areas belonging to the Baltic States (Finland, Estonia, Latvia, Lithuania), the northern boundary of Lithuania shall represent the boundary of the spheres of influence of Germany and U.S.S.R. In this connection the interest of Lithuania in the Vilna area is recognized by each party.

Article II. In the event of a territorial and political rearrangement of the areas belonging to the Polish state, the spheres of influence of Germany and the U.S.S.R. shall be bounded approximately by the line of the rivers Narev, Vistula and San.

The question of whether the interests of both parties make desirable the maintenance of an independent Polish States and how such a state should be bounded can only be definitely determined in the course of further political developments.

In any event both Governments will resolve this question by means of a friendly agreement.

Article III. With regard to Southeastern Europe attention is called by the Soviet side to its interest in Bessarabia. The German side declares its complete political disinteredness in these areas.

Article IV. This protocol shall be treated by both parties as strictly secret.

Moscow, August 23, 1939.

For the Government of the German Reich v. Ribbentrop

Plenipotentiary of the Government of the U.S.S.R. V. Molotov