תקציר: המאמר עוסק בשירו של נתן אלתרמן עַל זֹאת (השיר מובא במלואו בהמשך) העוסק בפשעי מלחמה, שבוצעו על ידי צה"ל במלחמת העצמאות.

עודכן ב- 14 באוגוסט 2023

הערה: הפרשנות שבמאמר זה היא אישית ומחייבת את הכותב ואותו בלבד; ואיש איש, על פי מראה עיניו ישפוט...

זהו מאמר ראשון מתוך שלושה העוסק בנתן אלתרמן. למאמרים האחרים:

• פנחס יחזקאלי: שירי נצח – פגישה לאין קץ;
• עופר בורין: תהילים קכד – שמור/י נפשך.

*  *  *

הרבה נכתב השבוע על שירו של נתן אלתרמן 'עַל זֹאת' (השיר מובא במלואו בהמשך) העוסק בפשעי מלחמה, שבוצעו על ידי צה"ל במלחמת העצמאות. 

אלתרמן - שהתגייס במלחמת העצמאות לחטיבה 8 שבפיקוד יצחק שדה - כתב ופרסם את השיר בעיתון, דבר, בעיצומה של המלחמה, ב-19 בנובמבר 1948.

היום מקובל לחשוב שהשיר נכתב בעקבות הרג אזרחים בעת כיבוש העיר לוד במבצע "דני", או בעת כיבוש כפר דוומה בדרום הר חברון על-ידי גדוד 89 בחטיבה 8. יתכן וכתב את שיר כתוצאה מאירועים שחווה; יתכן שהוא תוצר של חוויות שסופרו לו על ידי אחרים. מכל מקום, השיר עוסק בפשעי מלחמה, ומתאר מקרה בו חייל צה"ל ירה להנאתו בקשיש וילדה.

אלתרמן - שהיה איש ארץ ישראל השלמה - מכנה מעשה זה "פשע מלחמה", והמסר שלו הוא חד ובוטה: על פושעים להיענש. אולם בניגוד לימינו אלה, אין בו ניסיון להפוך את צה"ל לכלי בוויכוח פוליטי, או להשיג דרכו מטרות מדיניות (כיבוש - כן או לא) באמצעות מתן פומבי לפשעים, אלא דרישה תקיפה ל"טוהר הנשק" (ככל שניתן במלחמות)!

להפיץ בקרב חיילי צה"ל

לכן, אין פלא שראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, הודה לאלתרמן, אימץ את השיר והורה להפיצו בקרב חיילי צה"ל. הוא כתב לו כך:

"אלתרמן היקר,

יישר כוחך – על התוקף המוסרי ועוז הביטוי של טורך האחרון ב"דבר". היית לפה – פה טהור ונאמן – למצפון האנושי; אם מצפון זה לא יפעל ויפעם בלבנו בימים כאלה – לא נהיה ראויים לגדולות ולנצורות שניתנו לנו עד כה... אני מבקש רשותך להדפיס "טור" זה – אין טור משוריין בציוד צבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם – בהוצאת משרד הביטחון במאה אלף אכסמפלרים ולחלקו לכל איש צבא בישראל. בהוקרה ובתודה, ד' בן-גוריון".

להוציא מתוכנית הלימודים

איך הזמנים משתנים... ב- 16 בדצמבר 2015, הורה שר החינוך דאז, נפתלי בנט, על מחיקת שירו של על מחיקתו של אלתרמן מכל ספרי הלימוד וההיסטוריה, כיוון שגרם להוצאת דיבתה של ישראל בעולם:

והנה השיר: עַל זֹאת / נתן אלתרמן   

בְּעֶצֶם יְמֵי הַקְּרָבוֹת נִתְעוֹרֵר עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ

שַׂר-הַבִּטָּחוֹן וְהוֹסִיף לַנֶּאֱמָר כָּאן אֶת תֹּקֶף סַמְכוּתוֹ

הַמְּפֹרֶשֶׁת. מַעֲשֵׂהוּ זֶה, שֶׁאֵינוֹ מִן הַשְּׁכִיחִים

בְּפָרָשׁוֹת מִלְחָמָה, שָׁוֶה כָּל שִׁיר שֶׁהוּא, הֵן מִצַּד

הַתַּכְלִית וְהֵן מִצַּד הַמּוֹפֵת וְהַכֹּחַ הַפְּנִימִי.

חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,  

נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעֵר-כְּפִיר.   

וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה 

נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.

וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב: 

"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"... וְנִסָּה. 

רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו... 

וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.   

זֶה צִלּוּם מִקְּרָבוֹת-הַחֵרוּת, יַקִּירִים.

יֵשׁ עַזִּים עוֹד יוֹתֵר. אֵין זֶה סוֹד.

מִלְחַמְתֵּנוּ תוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים...

טוֹב! יוּשַׁר לָהּ, אִם-כֵּן, גַּם עַל זֹאת!

וְיוּשַׁר לָהּ אִם-כֵּן עַל "מִקְרִים עֲדִינִים"

אֲשֶׁר שְׁמָם, בְּמִקְרֶה, רְצִיחָה.

וְיוּשַׁר עַל שִׂיחוֹת שֶׁל שׁוֹמְעִים-מְבִינִים,

עַל בְּנוֹת-צְחוֹק שֶׁל וִתּוּר וּסְלִיחָה.

אַל יֻגַּד "רַק פְּרָטִים הֵם בְּפֶרֶק הַפְּאֵר".

פְּרָט וּכְלָל הֵמָּה צֶמֶד-כַּחֹק,

אִם הַכְּלָל כָּך מַקְשִׁיב לוֹ לַפְּרָט הַמְּסַפֵּר

וְאֵינֶנּוּ חוֹבְשׁוֹ בַצִּינוֹק!

כִּי חוֹגְרֵי כְלֵי לוֹחֵם, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם,

מִי בְּפֹעַל  וּמִי בִטְפִיחַת הַסְכָּמָה,

נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם",

לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה.

אַכְזָרִית מִלְחָמָה! הַמַּטִּיף הַתָּמִים

בְּאֶגְרוֹף מִפָּנֶיהָ יֻחְזַר!

אַך לָכֵן צַו הַיֹּשֶׁר וְצַו הָרַחֲמִים

לוּ יִהְיֶה בָהּ כָּמוֹהָ אַכְזָר!

וְלִקְהַל הַמְּפַיְּטִים רַק עַל קֶסֶם הוֹדָהּ

וְתוֹרְמִים לָהּ רַק דְּבַשׁ עַל מִרְדֶּה

לוּ יוּכְנוּ בְיָדָהּ עֳנָשִׁים שֶׁל פְּלָדָה! 

בָּתֵּי דִין צְבָאִיִּים שֶׁל שָׂדֶה!  

תְּמֻגַּר הַשַּׁלְוָה הַלּוֹחֶשֶׁת "אָכֵן"...

וִירֵאָה אֶת פָּנֶיהָ בָרְאִי!

יַעֲמֹד הַחַיָּל הָעִבְרִי! יִתְגּוֹנֵן

מִקֵּהוּת הַצִּבּוּר הָעִבְרִי!

וּמִלְחֶמֶת הָעָם, שֶׁעָמְדָה לִבְלִי חָת  

מוּל שִׁבְעַת הַגְּיָסוֹת 

שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח, 

לֹא תֵחַת גַּם מִפְּנֵי "אַל תַּגִּידוּ בְגַת"... 

הִיא אֵינָהּ פַּחְדָנִית כְּדֵי-כָך!  

[הטור השביעי, ספר ראשון, תש"ג-תשי"ד, ספרית פועלים]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי עצמאות וזיכרון.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), עצמאות וזיכרון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 13/4/18.