תקציר: המאמר עוסק באחת ממרידות היהודים האמיצות והבלתי מוכרות בסיפורי השואה והגבורה, של מרד גטו-לחווא (Lachwa), בבוקר ה- 3 בספטמבר 1942. המאמר מנסה לתקן במשהו את העוול ההיסטורי הזה!
[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
המאמר עוסק באחת ממרידות היהודים האמיצות והבלתי מוכרות בסיפורי השואה והגבורה. הוא מנסה לתקן במשהו את העוול ההיסטורי הזה!
העיירה לחווא (פולנית – Lachwa; ראו תמונה למטה), נמצאת כיום באיזור בלארוס, אולם בין שתי מלחמות העולם היא הייתה כלולה בפולין [1], ובספטמבר 1939 היא נכבשה בידי הצבא האדום וסופחה לברית המועצות.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה היוו שליש מתושבי העיר, ואילו ערב מלחמת העולם השנייה היה מספר היהודים בעיר 2300 נפש.
הקמת הגטו, ב- 1 באפריל 1941
ב- 8 ביולי 1941, שבועיים לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות, כבשו הגרמנים את לחווה, ופקדו להקים יודנרט [2] שבראשו עמד דב-ברל לופטין (ראו תמונה משמאל). ב- 1 לאפריל 1942, הוקם הגטו (ראו מפה למטה) ובו היו כלולים 45 בתים שהוקפו בגדר תיל. בשטח הגטו הצטופפו 2350 יהודים. במחצית השנייה של חודש אפריל 1942, הובאו לגטו יהודים מהעיירות מדווידגרודוק (Dawidgrodek) ומסינקייביצ'ה (Sienkiewicze) הסמוכות. למרות הגדר והשמירה, הצליחו יושבי הגטו, בסיוע היודנרט, להבריח מזון לתוכו ובכך למנוע את מחזות הרעב הקשים המוכרים מגטאות סמוכים [3].
[בתמונה משמאל למעלה: דב-ברל לופטין, ראש היודנרט בגטו-לחווא. התמונה היא נחלת הכלל]
ארגון המחתרת בגטו
תנועות הנוער הציוניות בתוך הגטו, ארגנו מחתרת שהדמות המרכזית בה היה יצחק רוחצ'ין (ראו תמונה משמאל), איש תנועת בית"ר.
מיד לאחר הקמת המחתרת עמדו על הפרק שתי שאלות:
- א – כיצד תתבצע רכישת נשק,
- ב - האם להודיע ליודנרט על קיום המחתרת.
יצחק רוכצ'ין הזמין את אליהו שכטמן, נציג היודנרט, והסביר לו את המצב מנקודת המבט של המחתרת. אליהו שכטמן הסכים מיד שיש לארגן את הנוער בגטו, והבטיח להשיג כסף לרכישת נשק. נעשו מספר ניסיונות לרכוש נשק של ממש, אולם ניסיונות אלה לא צלחו.
באין ברירה, הכינו חברי המחתרת נשק קר שכלל בין השאר: גרזינים, סכינים, מוטות ברזל ועוד.
רצח שבע ילדות יהודיות בידי הגרמנים, משום שהן שוטטו בכפרים הסמוכים להשיג מזון, והידיעה על רצח יהודי מישקביץ' הסמוכה, היו ליהודי גטו לחווה אות וסימן לבאות.
ב- 2 בספטמבר 1942, נודע ליצחק רוכצ'ין, שהגרמנים חפרו בורות בקרבת הגטו. לפנות ערב כיתרו את הגטו 150 חיילים גרמנים וכ - 200 שוטרים, שלפני כן קיבלו משקאות חריפים.
התוכנית של המחתרת הייתה לתקוף בחצות הלילה את השוטרים שהוצבו ליד גדר הגטו, באמצעות 22 קבוצות מחתרת, ובעיצומו של המאבק העתידי, יפרצו היהודים של הגטו החוצה ויברחו לאזור היערות הסמוכים.
פרוץ המרד, ב- 3 בספטמבר 1942, 0500
מארגני המרד דחו את מועד הפריצה לשעה חמש בבוקר, לאחר דין ודברים ארוך. כאשר הגיע המפקד הגרמני והודיע לדב לופטין שהוא עומד לחסל את הגטו ולהשאיר בו רק כשלושים איש, השיב לו לופטין שהוא דוחה את ההצעה הגרמנית. לופטין אמר למפקד הגרמני בזו הלשון:"או שנישאר כולנו בחיים, או שכולנו נישמד" [4].
על פי אות של המחתרת נפרצה הגדר של הגטו, כאשר לופטין הצית בית בגטו, ורוכצ'ין זינק עם גרזן בידו ופילח את ראשו של אחד הגרמנים שעמד בסמוך אליו. הגרמני נפל ארצה, אולם דרך הנסיגה של רוכצ'ין נחסמה על ידי גרמנים והוא קפץ לנהר ושם פגע בו כדור והרגו.
הנוער התנפל על הגרמנים והתחיל קרב לחיים ולמוות. שער הגטו נפרץ על ידי הבחורים וכ-1000 איש ברחו תחת מטר כדורים, כשהגטו עולה בלהבות. במהלך המרד נהרגו שישה שוטרים גרמנים ושמונה שוטרים ביילורוסים ורבים נפצעו. כ-650 יהודים נהרגו בלחימה או באש הלהבות, ועוד כ-500, זקנים ונשים, נלקחו אל הבורות החפורים ונורו שם. בנוסף, נהרגו שישה חיילים גרמנים ושמונה שוטרים גרמנים ואוקראינים ואחרים נפצעו.
רבים מן הנמלטים הוסגרו על ידי האוכלוסייה המקומית לגרמנים, ורק כמאה ועשרים איש הצליחו להימלט ליערות הסמוכים. עשרים וחמישה נמלטים שהיו עם שני רובים נתקבלו ליחידת פרטיזנים מקומית. דב לופטין הגיע ליחידת פרטיזנים על שם סטאלין, אך בתאריך 21 לפברואר 1944 הוא עלה על מוקש ונהרג.
ביולי 1944 שוחררה לחווה בידי הצבא האדום, ורק כמה עשרות יהודים שרדו.
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה;
- אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
- פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
[1] האנציקלופדיה של השואה, ישראל גוטמן (עורך ראשי), יד ושם, ירושלים, כרך ג', עמודים: 629 – 630. (להלן: אנציקלופדיה, לחווה).
יוסי חן, האור בקצה היער, סיפורו של יוסי חן, שורד מרד גטו לחווה, 2011.
קופל קולפניצקי, נגזר לחיים: סיפורו של גטו לחווה, משרד הביטחון , 1999.
דגן בן ציון, אנחנו ממרד לחווה, 2002.
[2] היודנרט (Judenrat ), היה מוסד שלטון יהודי שהיה ממונה על תיווך בין השלטון הנאצי לבין הקהילה היהודית. היה זה מוסד זמני שנועד בדיעבד לקיים את המדיניות הנאצית שקדמה לפתרון הסופי של שאלת היהודים. יודנרטים קמו בפקודת הגרמנים בקהילות יהודיות בשטחי הכיבוש הנאצי בתקופת השואה.
[3] מתוך - מרד גטו לחווה | מוזיאון הלוחם היהודי במלחה"ע ה - 2 (jwmww2.org).
[4] אנציקלופדיה, לחווה, עמוד 630.