תקציר: פרק י"ט בפרשת קדושים פותח בפנייה לבני ישראל להיות קדושים, ובכך להתקרב למידת קדושתו של ה'. כיצד ניתן לעשות זאת?

[לאוסף המאמרים על 'פרשת קדושים', לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בתחילתה של פרשת קדושים, בפרק י"ט, פותח בפנייה לבני ישראל בזו הלשון:" וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"[1].

פשט הפסוק מורה כי על בני ישראל לבצע את הדבר הנכון בכדי להתקרב לקדושתו של ה'. לאחר פנייה כללית זו, בא לקט של ציוויים אלוהים בענייניים דתיים ומוסריים, אלה שציוויים אלו אין בהם כוונה להיות קדוש ופרוש מהעולם, היות ורובם עוסקים במצוות שבין אדם לחברו, ורק מיעטן דורש התנזרות מחיי התענוגות של העולם הזה.

אשר על כן, הקדושה האמורה בפתיח של פרשתנו משמעותה שאיפה לשלמות מוסרית ולא לקדושה המנתקת את האדם מחיי העולם הזה.

ה'אני מאמין' המוסרי...

כאמור לאחר האמירה הכללית של להיות קדושים, בא מארג של מצוות שניתן להגדירו כ'אני מאמין' מוסרי של האדם מישראל, בדומה לעשרת הדברות, ואנו נראה בהמשך הדברים מספר הקבלות בין הציוויים כאן לבין עשרת הדברות [2].

במהלך פרק י"ט האמור, חוזרים באופן תדיר הביטויים אני ה' או אני ה' אלהיכם שש עשרה פעמים. יתכן שחזרה זו נועדה לתת משנה תוקף לצווים המנויים בפרקנו, היות ומרביתם נתונים להכרעתו המוסרית של האדם. כמו כן היות ואין בכל צו עונש אלוהי, או שגם אם קיימת סנקציה אלוהית אין ודאות שעובר העבירה ייתפס, מצא לנכון המספר המקראי לחזור ולהזכיר שקיום צווים אלה צריך להעשות בתוקף הסמכות האלוהית המתלווה אליהן.

ההצהרה, 'קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם', מאגדת את כלל המצוות שנמנו בפרקנו. הקדושה מושגת רק על ידי קיום קפדני ומדויק של מצוות ה', כדלקמן:

"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְהוָה"[3]. אין המדובר בציווי ליחידים, אלא לציווי כולל לכל בני ישראל, משמע שאין היחיד יכול להשיג קדושה שכזו לבדו. כללי ההתנהגות האמורים כאן, מביאה את הקבוצה כולה לכלל קדושה כוללת כפי הנאמר כבר בספר שמות: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. 

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"[4], רוצה לומר שרק לכידות חברתית סביב קיום מארג המצוות בפרקנו, יצור קהילה קדושה ומוסרית.

מהי קדושה? במקרא מובא רעיון הקדושה בדרך כלל על ידי השורש ק.ד.ש.

בתקופת המקרא הייתה הקדושה מושג רווח גם בספרות המזרח הקדום. כך לדוגמא אתר או מקום פולחן מקודש לאומה מסוימת המשיך להיות בקדושתו גם שעם אחר כבש את המקום. הסיבה לכך הייתה היות והקדושה בעולם העתיק עוררה פחד ויראה. 

כך או אחרת שימושו של הפועל קדש, קיים כמעט כולו בהקשרים דתיים מובהקים, פרט ליוצאי דופן, כגון האמירה אודות ירמיהו: "בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ"[5], כלומר, הועדתיך לנביא, ואין בשליחותו זו של ירמיהו קדושה הדומה לקדושתו של כוהן. בלשון חכמים קידושי אישה, משמע – שהאישה המקודשת מיוחדת אך ורק לבעלה ואסורה על כל אחד אחר [6]. 

קדושה קשורה גם למקום פולחן כאמור, או שמורה למקום בו ה' התגלה. על מקום שכזה חלו איסורי כניסה מדורגים בהתאם לטיב עבודת הקודש במקום. הקדושה החמורה ביותר הייתה בקודש הקודשים במשכן/מקדש, ולכן מי שהיה רשאי להיכנס עדיה היה הכוהן הגדול בעבודתו המיוחדת ביום הכיפורים. בנוסף, בני קהת, שתפקידם היה לשאת את כלי המשכן במדבר, יכלו לעשות זאת רק לאחר שהכוהנים האחרים כיסו אותם: "וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ, אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד"[7].

האל הקדיש את הכוהנים לעבודתו, וכציון לכך על היותם קדושים, על ציץ ראשו של הכוהן הגדול היה כתוב: "וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָה"[8], מה גם שקדושת הכוהנים במקדש נעשתה בטקס מיוחד – טקס המילואים.

בשל קדושתם זו חלו על הכוהנים איסורים שונים בעיקר בתחום הטהרה והחיתון, ואותם איסורים רק בחומרה יתרה נאמרו בכוהן הגדול:" לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ.   לֹא יקרחה (יִקְרְחוּ) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת. קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אֶת אִשֵּׁי יְהוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ, כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו"[9]. ישנם עוד נושאים שהקדושה שייכת אליהם (נזירות, חפצים מקומות), אולם מפאת היקפם ראוי להם דיון נפרד.

נחזור לפרקנו, עם מספר השוואות לעשרת הדיברות כפי שנאמר בתחילת דברינו

בפסוק ג' נאמר:" אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"[10]. פסוק זה עומד כנגד הדיבר: "כבד את אביך ואת אמך"[11], בשינוי אחד והוא – הפועל בעשרת הדיברות הוא כבד, ואילו בפרקנו הוא הוחלף בפועל תיראו. השורש כ.ב.ד בבניין פעל איננו מופיע בספרות הכוהנית, ולכן הוא הוחלף בפועל אחר. המשך הפסוק המורה על שמירת השבת עומד כנגד הדיבר:" שמור את יום השבת לקדשו"[12], וגם כאן הרובד הכוהני משפיע, היות והמילה שבת באה בלשון רבים ובכינוי הקניין כלפי ה'.

בפסוק ד' בפרקנו נאמר:" אל תפנו אל האלילים" שכוונתו איסור של עבודה זרה, והוא כנגד הדיבר: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני". הביטוי לפנות לאלים משמעו דרישה בהם או שימת מבטחו של האדם בהם, וזאת אסור לעשות – כלומר לפנות אל אלוהים אחרים.

בהמשך הפסוק בפרקנו נאמר: "ואלהי מסכה לא תעשו לכם", מקביל לדיבר: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". הכוונה באיסור זה למנוע עשיית פסל או כל דמות מוחשית אחרת המתאר את ה', רוצה לומר איסור הגשמתו של האל.

בפסוק י"א בפרקנו נאמר:" לא תגנבו", איסור המקביל לדיבר של: "לא תגנוב". למרות שלמראית עין אין הבדל ביניהם, רש"י על אתר בפרקנו טוען שהמדובר בגונב ממון ואילו בעשרת הדברות הכוונה לגונב נפשות. אלו הצווים המרכזיים בפרקנו שיש להם זיקה מיידית לעשרת הדברות הכתובים בספרי שמות ודברים.

אחרית דבר

פרק י"ט בפרשת קדושים פותח בפנייה לבני ישראל להיות קדושים, ובכך להתקרב למידת קדושתו של ה'. כיצד ניתן לעשות זאת? 

לאחר הפתיח האמור, מביא פרק י"ט לקט של צווים דתיים ומוסריים שכל מי שיעשה אותם חזקה עליו שיתקרב בקדושתו לאל. לקט מצוות זה הוא סוג של אני מאמין דתי ומוסרי, הדומה בחלקו לנאמר בעשרת הדיברות. ואכן מצויים בפרק מקבילות קרובות לכמה מהדיברות וכן הקבלות רעיוניות לדיברות נוספות.

ברם, היות והמדובר כאן במקור כוהני, הרי שהן באות בלבוש ספרותי וסגנוני שונה מזה של עשרת הדיברות המופיעות בספרי שמות ודברים.

[בתמונה משמאל: אחרית דבר... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Ralphs_Fotos לאתר FIXABAY]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת קדושים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת קדושים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת קדושים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/5/19.

[1] ויקרא, פרק י"ט, פסוקים: א' – ב'.

[2] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 129 – 135.

[3] ויקרא, פרק י"ט, פסוק ל"ז.

[4] שמות, פרק י"ט, פסוקים: ה' – ו'.

[5] ירמיהו, פרק א', פסוק ה'.

[6] אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז', מוסד ביאליק, ירושלים, 1976, עמוד 45.

[7] במדבר, פרק ד', פסוק ט"ו.

[8] שמות, פרק כ"ח, פסוק ל"ו.

[9] ויקרא, פרק כ"א, פסוקים: ד' – ז'.

[10] שם, פרק י"ט, פסוק ג'.

[11] שמות, פרק כ', פסוק י"א; דברים, פרק ה', פסוק ט"ו. כל שאר ציטוטי עשרת הדברות הם מאותו מראה מקום.

[12] דברים, פרק ה', פסוק י"א.