מבנה המוח והמערכת הפוליטית

המוח של המערכת הפוליטית

[מקור התמונה]

המאמר זה הוא פרי רעיונה של מיה אבימור, והוא מוקדש לה בהערכה רבה!

באחד הויכוחים שלנו בפייסבוק, העלתה מיה אבימור את הרעיון שהמפלגות הפוליטיות מתנהגות באופן מובנה, לטוב ולרע, כמו ההֵמִיסְפֵרָה הימנית וההֵמִיסְפֵרָה השמאלית במוח.

נדלקתי על הרעיון משום שהוא עושה שכל. מערכות מורכבות משיגות את מטרתן דרך איזון בין ניגודים. כמו ששני חלקי המוח יוצרים שלמות של ניגודים, סביר להניח שכך יקרה גם לשני קצות הקשת הפוליטית. בדיקה במקורות מלמדת שההקבלה הזו אינה חדשה (רק שחלק מהמקורות מדברים על שתי אונות במקום שתי הֵמִיסְפֵרוֹת, ולא היא. שתי ההֵמִיסְפֵרוֹת מתחלקות לארבע אונות, והן האחראיות על החושים השונים...).

המוח

נתחיל במקור: המוח שלנו מתחלק לשתי המיספרות, הימנית והשמאלית. המבנה של המוח הוא סימטרי ברובו, ואזורים מקבילים בשתי ההמיספרות לרוב אחראים על אותם תפקידים ומערכות. עם זאת, האנטומיה והקישוריות בתוך שתי ההמיספרות בהחלט אינה זהה, וקיימת התמחות של כל המיספרה לתפקודים מסוימים, באופן שגם עשוי להשתנות מאדם לאדם.

ההמיספרה השמאלית לרוב דומיננטית בפונקציות הקשורות לשפה, והימנית לרוב דומיננטית בהקשר של תפיסה מרחבית. עם זאת, החלוקה הפשטנית הזו אינה נכונה לכלל האוכלוסייה, ובכל מקרה מדובר בהתמחות של המיספרה מסוימת ולא בהפרדה מוחלטת של התפקודים המוחיים בין ההמיספרות.

ההשוואה הפוליטית

על ההיגיון האנטומי הזה נבנו השוואות לעולם הפוליטי. כך למשל טוען מקגילכריסט, ללא תאריך כי של שתי ההמיספרות יוצרות שתי דרכי התבוננות שונות על העולם, כמפורט בטבלה הבאה:

ימין שמאל
מתמקדת במכלול. רואה ישויות לא כפרטים אלא בהקשר הרחב, כמקושרות בינן לבין עצמן. מתמקדת בפרטים המובדלים אחד מרעהו
מטפלת טוב יותר בהתפתחויות חדשות. מטפלת טוב יותר בצפוי. היכולות שלה מוגבלות לבצוע אותם הדברים שהיא עשתה מאז ומעולם, ולא יותר מכך.
תפיסה מורכבת ועשירה, שרואה דברים על פי הקשרם, כמחוברים בצורה בלתי ניתנת להפרדה. תפיסה פשטנית, ממוקדת ומבודדת את מה שהיא רואה במנותק מההקשר. 
היא מזהה ומבינה את המשמעות הרחבה של דברים גם אם הם מרומזים או משתמעים. היא די עוורת למסרים המועברים בעקיפין.
עוזרת לנו  לעשות שימוש בסובב אותנו כדי להשיג את מטרותינו
 אוהבת עמימות.  שונאת עמימות. יוצרת הפשטה (ליניאריזציה) של המורכבות בעולם
 מתאים למערכת פתוחה.  מתאים למערכת סגורה.
מזהה כל מה שאינו ורבלי, מה שהוא מטפורי, אירוני או הומוריסטי. מילולית
יכולה לחיות עם הפכים.  מתקשה לחיות עם הפכים.

מקגילכריסט (ללא תאריך) טוען כי יש סיבה לכך שיש לנו שתי המיספרות. אנו זקוקים לשתי נקודות השקפה אלו על העולם, אם תרבות מסוימת תסתמך באופן בלעדי על אחת האונות היא תדרוש, במוקדם או במאוחר, תיקון:

  • בלא ההמיספרה הימנית אנו אוטוסטים: נטולי רגישות חברתית ובעלי הבנה לוקה של יופי, אומנות ודת. אין לנו תחושה של המובן הרחב של התחושות אותן אנו חווים.
  • בה בעת, בעזרת ההמיספרה השמאלית אנו נאבקים כדי להתמקד בפרטים.

תקופות של איזון בין ההמיספרות הן היפות והמשמעותיות בתולדות העולם. כך למשל, תקופת הרנסנס ביטאה שיתוף פעולה במיטבו ביניהן, באומנות ובמדע כאחד. נוצרה אז פתיחות לדברים כפי שהם ולא בתאוריה בלבד, כמו כבוד לטבע, והתענגות על התלכדות ההפכים שבו; פרספקטיבת הזמן והמרחב התרחבה ואיתה התפתח מושג ההקשר, מה שהביא להצגת האינדיבידואל בהקשרו לעולם כולו; התפתחות ההרמוניה והקונטרפונקט במוסיקה בטאו את חשיבות היחסים בין היחיד לכלל; וכדומה.

לעומת זאת מאז הרנסנס, חל שינוי מנטלי לכיוון דומיננטיות של ההמספירה השמאלית, לעבר הבטוח, הנוקשה, המקובע והפשוט. עמימות הפסיקה להיות סימן לעושר אלא סימן לערפול. הפסיקו לבטוח בדמיון. מטפורה נתפסה כשקר. הרציוניזם החליף את האיזון האנושי המשתמע מההגיון. כפי שאמר דקרט, ניתן לראות דברים בבהירות רק אם הם נראים אחד אחד. העולם פורק למריכיבים 'אטומיים', ועם התפתחויות אלה הפך המודל המכניסטי למסגרת היחידה להבנת האדם והעולם הסובב אותו.

וכך - טוען מקגילכריסט (ללא תאריך) - הגענו לעידן שלנו, נוצרה דומיננטיות יתר של ההמיספרה השמאלית:

  • הפלוסופיה נעה מהתמקדות בחבוי והמרומז, להתמקדות במפורש.
  • הרעיון של שלמות הניגודים הפך למנודה.
  • עולמנו נשלט יותר ויותר ע"י חוקים. הביורוקרטיה ההולכת וגוברת היא המחיר שאנו משלמים על דומיננטיות היתר הזו. הניירת באה במקום האנשים. 
  • אובדן הדברים המשתמעים בעקיפין, גרם לנזק ליכולתנו להעביר או אף לראות אספקטים של עצמנו ושל עולמנו, המתעלים על התפיסה המכנסטית. כך, דעכה הפרספקטיבה באומנות יחד עם ההרמוניה במוסיקה: אנו נוטים יותר ויותר לראות את העולם כערימה של שברים ריקים מתוכן.  
  • ביוצאנו לתור אחרי מה שאנו מאמינים יביא לנו את האושר, אנו תופסים את עצמנו כזרים לעולם, מחפשים אינטרסים אישיים, ומנצלים אותו, במקום לראות כי האושר שלנו תלוי בהיותנו חלק מהעולם.

האם ניתן לחבר את התאוריה הזו להבדלים שבין השמאל לימין הפוליטיים במערב?

לדעתי, החלוקה הזו של מקגילכריסט (ללא תאריך) איננה מאפיינת חלוקה פוליטית בין ימין לשמאל, ושני הצדדים הפוליטיים סובלים היום מדומיננטיות היתר של ההמיספירה השמאלית! מה דעתכם?

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *