תקציר: הפתיח של ספר דברים עוסק בשלושת הפרקים הראשונים שלו במסעם של בני ישראל מקדש ברנע לערבות מואב. אין המדובר בתיאור יחידאי במקרא, והוא נזכר גם בספר במדבר ובספר שופטים. למרות שיש קווי דמיון בסיסיים בין מקורות אלו, הרי יש בהם הבדלים באזכור מקומות גיאוגרפיים, בהיבט הספרותי והסגנוני, ובעיקר בהיבט התיאולוגי.

עודכן ב- 7 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרקי הפתיחה של פרשת דברים, פרקים א' – ג', מצוי התיאור של מסע בני ישראל מקדש ברנע עד לערבות מואב. אין זה התיאור היחיד שאנו מוצאים במקרא. קיימים עוד שלושה תיאורים שכאלה כדלקמן: ספר במדבר, פרק כ', פסוקים: י"ד – כ"ב; שם, פרק ל"ג, פסוקים: ל"ז – מ"ט; ספר שופטים, פרק י"א, פסוקים: ט"ז – כ"ו [1].

למרות שיש קווי דמיון בין כל התיאורים הללו, הרי הם שונים בפרטים שלהם. המכנה המשותף לכולם, היא דרך הצגת המסעות בפרספקטיבה לאומית כללית, וגם התיאור המשותף הקובע כי בני ישראל החלו לכבוש את ארץ כנען מהמזרח ולא מהדרום.

בנוסף בכל התיאורים קדש ברנע מוצגת כמרכז דתי לאומי בעל חשיבות רבה, במסע של בני ישראל ממצרים לארץ כנען.

תיאור המסע האמור בפרשתנו, הינו התיאור המפורט ביותר בנמצא

בין השאר, מתוארים בו כיבוש ארצותיהם של עוג מלך הבשן וסיחון, כמו גם סקירה מקיפה של יחסי בני ישראל עם חמשת הממלכות ששלטו בעבר הירדן. התיאור מבדיל בין ממלכות עוג וסיחון לשאר שלושת הממלכות האחרות: אדום, מואב ועמון. המחבר המקראי מתאר את הקירבה בין שלושת מלכויות אלה לבני ישראל, קירבה המדברת גם על איסור מפורש שלא להתגרות בהם, היות והם קיבלו את נחלתם מאת האל. במקביל קיים צו אלוהי נוסף האומר כי יש לרשת את שתי המלכויות האחרות של סיחון ועוג.

בתיאור בספר במדבר ובספר שופטים, מזכיר המספר המקראי אודות משלחת של בני ישראל שנשלחה למלך אדום, אולם בפרשתנו אין זכר למשלחת שכזאת. הסבר אפשרי לכך – ספר דברים רואה את מסעות בני ישראל כעונש על סירובם להיכנס לארץ: "וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם"[2], ובעטיו של סירוב זה, החזיר האל את בני ישראל לנדודים במדבר. וכאשר מדובר בעונש לא שייך לדווח על משלחת כזאת או אחרת.

לפי התיאור בספר דברים, פנו בני ישראל מאזור קדש ברנע בדרך הנקראת דרך ים סוף, שהיא הדרך הפונה מקדש ברנע דרומית מזרחית אל עבר מפרץ אילת. החלק הצפוני של דרך זו, סובב את השיפולים של רכס הר רמון, וחלקה הדרומי עובר לאורך נחל פארן. על פי פרק ב' בפרשתנו עולה כי בני ישראל נדדו בין קדש ברנע לים סוף משך של 38 שנים, כמו גם שדרך ים סוף הייתה לפי תיאור זה, הציר העיקרי למסעותיהם.

המפתיע בתיאור של פרשתנו הוא שבין קדש ברנע לבין מפרץ אילת לא נזכר כל נתון או ציון גיאוגרפי כל שהוא, ובולט חסרונו של הר ההר מיד לאחר קדש ברנע, והמצוי בשני התיאורים של ספר במדבר.

בספר דברים גם לא נזכר כלל אודות מלחמתו של מלך ערד בבני ישראל, מלחמה שיש לה קשר ישיר להר ההר לפי התיאור בספר במדבר, וגם אין זכר לנקודות הציון צלמונה ופונון, המצויות בצפון הערבה לפי ספר במדבר, כדלקמן:" וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה. וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן" [3]. יתכן שחוסר זה יכול להיות מוסבר בכך שלפי תפיסת ספר דברים, פנו בני ישראל במסעם מקדש ברנע לכיוון דרום ולא לכיוון מזרח.

איפה עברו בני ישראל?

לפי הידוע עברו עשרות שנות נדודים בין המסע מקדש ברנע למפרץ אילת, אבל בפרשתנו אין כל אזכור למאורע היסטורי כלשהו, פרט לציון העובדה היבשה: "וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים" [4]. בהמשך לפסוק זה מודיע ה' לעם כי תמו ימי הנדודים, ומעתה מתחיל המסע לכיוון הארץ המובטחת: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה" [5], דבר המחזק את ההשערה שמסע בני ישראל התנהל עד שלב זה מצפון לדרום. ומכיוון שברור על פי המשך הפסוקים שלא הייתה בכוונת ה' להכניס את בני ישראל לארץ כנען מכיוון דרום, ולכן לא ברור אם היה עליהם לפנות צפונה בדרך הערבה, או בדרך העוקפת את ארץ אדום מכיוון מזרח.

סיכומו של דבר מחבר ספר דברים, ביקש לציין ולהדגיש את העובדה שהמעבר של בני ישראל היה כנראה בערבה בסמוך לאילת ולעציון גבר. אשר על כן נראה כי בני ישראל פנו צפונה ומזרחה לאורך נחל יותם, בסמוך לאזור השליטה האדומי.

ברם, כיצד הדבר האמור מתיישב עם העובדה שבני ישראל קנו אוכל ומים מבני עשו, ואם כך הם היו חייבים לעבור בלב האזור האדומי אזור שנאסרה עליהם הכניסה אליו: "אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם"[6]. הדבר מוסבר באופן הבא - היות שלפי המסופר בספר דברים אין זכר להתנגשות צבאית בין בני ישראל לאדום ומואב, שכן נאסר על בני ישראל להיכנס לארץ כנען מדרום, אזי הדרך בה נסעו בני ישראל הייתה במטרה לצמצם ככול האפשר את המגע עם ממלכות אדום ומואב, ולכן המסלול עבר בתוואי התואם את שולי ארצותיהם.  

המישורים, התיאולוגי והספרותי

עד כאן עסקנו בדרך כלל בהבדלים הגיאוגרפיים בין התיאור בספר דברים לבין שאר המקורות שמציינים את מסע בני ישראל לארץ כנען. אבל דומה כי ההבדל המהותי בין המקורות לספר דברים מצוי דווקא במישור התיאולוגי. בתיאורים בספר במדבר ובספר שופטים ההתערבות האלוהית לטובת בני ישראל כמעט ואיננה קיימת. לעומת זאת בספר דברים בכלל ובפרשתנו בפרט, קיימת הדגשה חוזרת ונשנית של עזרתו של ה' במלחמת בני ישראל באמורי. התיאור בדברים פותח בציווי אלוהי: "קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה. הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ"[7]. לאחר בקשת ישראל לעבור בארצו של סיחון בקשה שסורבה, מגיע צו אלוהי נוסף והניצחון על סיחון מיוחס לה', כדלקמן:" מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ"[8].

בנוסף להבדלים הגיאוגרפיים והתיאולוגיים יש להזכיר גם את השוני הספרותי בין המקורות השונים. בספר דברים, תיאור המסע של בני ישראל הינו חלק מנאומו הראשון של משה, לעומת התיאור בספר במדבר שנושא אופי ספרותי עממי ובו נשזרו קטעים ליריים. התיאור בספר דברים שומר על אחידות ספרותית, ואילו התיאור בספר במדבר נראה כשילוב של מספר מסורות שנכתבו בידי עורכים שונים [9].

אחרית דבר

הפתיח של ספר דברים עוסק בשלושת הפרקים הראשונים שלו במסעם של בני ישראל מקדש ברנע לערבות מואב. אין המדובר בתיאור יחידאי במקרא, והוא נזכר גם בספר במדבר ובספר שופטים. למרות שיש קווי דמיון בסיסיים בין מקורות אלו, הרי יש בהם הבדלים באזכור מקומות גיאוגרפיים, בהיבט הספרותי והסגנוני, ובעיקר בהיבט התיאולוגי. בספר דברים לעומת המקורות האחרים, הניצחון של בני ישראל מיוחס לה'.

זאת ועוד. על פי ספר דברים, בני ישראל אמנם שולחים שליחים לסיחון, אבל מסכת האירועים כבר נקבעה מראש על ידי התוכנית האלוהית. ה', בדומה לסיפור אודות פרעה, הקשה את לב סיחון, זה האחרון לא מאפשר לבני ישראל לעבור בארצו, והמלחמה בין בני ישראל לסיחון הינה כורח המציאות. לא רק שהמלחמה הייתה בלתי נמנעת, גם הניצחון של בני ישראל היה בלתי נמנע, היות שזה היה כאמור ניצחונו של האל על אויביו שהם גם אויביהם של בני ישראל.  

[לאוסף המאמרים בנושא 'פרשת דברים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת דברים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת דברים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת דברים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/8/19.

[1] עולם התנ"ך, דברים, דודזון עתי, ת"א, 1999, עמודים: 38 – 40. לגבי המסע המתואר בספר במדבר ראה – אבי הראל, מסעות בני ישראל, ייצור ידע, יולי, 2021.

[2] דברים, פרק א', פסוק כ"ו.

[3] במדבר, פרק ל"ג, פסוקים: מ' – מ"ב.

[4] דברים, פרק ב', פסוק א'.

[5] שם, פסוקים: ב' – ג'.

[6] שם, פסוק ו'.

[7] שם, פסוקים: כ"ד – כ"ה.

[8] שם, פסוק ל"ו.

[9] ראה הערה 1, עמוד 41.