תקציר: רבי סעדיה גאון (רס"ג) מביא חמש אפשרויות של תשובה, מהנכון ביותר מההיבט של גיל ביצוע העבירה והמקום שבו נעשתה, עד התשובה הבאה ביום המיתה עצמו. בכול השלבים הללו האדם שחוזר נקרא בעל תשובה, אולם ברור שהתשובה הנזכרת ראשונה היא התשובה הנכונה והראויה ביותר.

[לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

.

זהו מאמר רביעי מתוך ארבעה על תופעת התשובה. למאמרים האחרים לחצו כאן:

• גרשון הכהן: בשורת התשובה – תופעה שמעל לטבע;
• פנחס יחזקאלי: עולמם של שוטרים – חוזרים בתשובה.
• אבי הראל: טקס הברית, חטא ותשובה

*  *  *

פרשת ואתחנן, בפרק ד', עוסקת בתיאולוגיה של התשובה. מושג התשובה נידון בהמשך ספר דברים, בעיקר בפרשת ניצבים [1]. בדברינו הבאים נדון בדבריו של רבי סעדיה גאון (להלן – רס"ג), בספרו הנבחר באמונות והדעות, בתפיסת האדם שלו, אשר כוללת בתוכה את רעיון החטא והתשובה [2].

תפיסת האדם של רס"ג [3] (ראו תמונה למטה), שאובה מהמקורות המקראיים ויש שהוא מביא ראייה לדבריו ממקורות חוץ מקראיים. בראשית דבריו הוא קובע כי האדם הוא נזר הבריאה ותכליתה: "... כאשר אנו רואים את הברואים מרובים אין אנו צריכים להיות נבוכים במטרה בהם מה היא, לפי שיש כאן עניין טבעי יתברר לנו על ידו מי הוא המטרה מכול הנבראים, וכאשר חקרנו בעניין זה מצאנו כי המטרה הוא האדם..." [4].

דגש על קיום הציווי האלוהי

לאחר קביעה עקרונית זו, אומר רס"ג כי הסיבה הראשית לכך היא שכלו. יתרונו זה מרומם אותו משאר הברואים, היות ובאמצעותו הוא יכול להישמע לציווי האלוהי ולזכות בחיי העולם הבא. ראוי לציין כי אין המדובר כאן ביכולת השכלית כשלעצמה אלא לתוצאותיה הפרקטיות: "... הודיענו אלוהינו על ידי נביאיו שהוא שם יתרון לאדם על כול ברואיו... ושהוא נתן לו את היכולת למשמעתו והניחה לפניו כהצעה ונתן בידו את היכולת והבחירה..." [5].

רס"ג אינו מייעד לאדם את ידיעת האמת המטפיזית או את ידיעת מהותו של האל. התכלית המצטיירת מדבריו קשורה לקיום הציווי האלוהי בלבד ואין לה זיקה להשקפה הפילוסופית הקלאסית. בשל כך הוא מדגיש את החרות המוחלטת של הרצון האנושי, היכול לציית או להמרות את פי האל ללא התערבותו: "... כי הבורא יתרומם ברוממותו אינו משפיע על מעשה בני האדם כלל, ואינו מכריחם לא על משמעת ולא על מרי..."[6].

שוב, אין מצויה אצל רס"ג הדילמה והקושי העיוני הנובע בעימות בין חוקי הטבע לבין הבחירה החופשית. הזווית שאותה מעלה רס"ג קשורה לשאלה מדוע הוענקה לאדם היכולת לבחור בין טוב לרע? לדעתו שכלו של האדם ומעמדו הגבוה בעולם מחייבים את חופש הבחירה שלו. אין האל כופה על האדם דבר, אלא מצווה עליו את המעשה הנכון לעשותו. כאשר האדם מכריע מפנימיותו לציית לאל, שכרו גבוה לאין ערוך אם היה משולל זכות של בחירה חופשית מלאה. זאת ועוד. לדעתו האדם מוגדר כעושה בין אם הוא מבצע או בין שהוא מחליט שלא לבצע פעולה כול שהיא. לשון אחר- האדם מקבל שכר או עונש מאת האל באותה מידה של עשייה או מניעתה. כנגד הגזירה הקדומה(=הפרידיסטינציה)[7] שהייתה נפוצה באסלאם, ושדיברה על ההכרח במעשיו של האדם הכפוף לידיעה האלוהית המוקדמת, מוכיח רס"ג כי אם אין אנו דוגלים בחופש רצון מוחלט, הרי אין טעם לציווי האלוהי ולתוצר לוואי של שכר ועונש.

ברם, קביעה זו של רס"ג מעלה בכול חריפותה את הבעיה תיאולוגית הסבוכה בדבר היחס בין הידיעה האלוהית לבין חופש הבחירה של האדם. רס"ג אמנם מודע לבעיה אבל אין בדבריו הצעה לפתרון. לדעתו האל אכן יודע את החלטות האדם ומעשיו מראש, אולם אין ידיעה זו הסיבה לבחירה האנושית. יתכן שניתן לדמות את ידיעת האל לאדם הצופה מראש התנהגות של אדם אחר, מבלי שידיעה זו תכריע את מעשיו של העושה: "... ושמא יאמר עוד כיון שהוא יודע במה שיהיה לפני שיהיה וכבר ידע שהאדם ימרה דברו, הרי מוכרח הוא האדם להמרות כדי שתתקיים ידיעתו? ובירור טעות זו... הוא שהאומר כן אין לו ראייה שידיעת הבורא את הדברים היא סיבת הוייתן, ואינו אלא דבר שנדמה לו או שאמרו בזדון, ובאור בטול דבר זה, כי אילו ידיעת ה' את הדבר היא סיבת היות הדבר כי אז היו הדברים קדומים שאין להם ראשית כיון שאין ראשית לידיעתו אותם. אלא אנו בדעה שהוא יודע כול הדברים כפי אמיתת היותם, וכול דבר מהן שהוא ממציאו כבר ידע שימציאהו, וכול דבר מהן שיבחרהו האדם כבר ידע שהאדם יבחרהו. ואם יאמר וכאשר ידע ה' שהאדם ידבר האם יתכן שישתוק, אמרנו בלשון ברורה, כי האדם אם היה שותק במקום שידבר אנו מניחים מיסוד הדבר כי ה' ידע שהאדם ישתוק, ואי אפשר שנניח שהוא ידע שהאדם ידבר, לפי שהוא יודע הפעולה הסופית מפעולות האדם הנעשת לאחר כול מחשבה מצידו והקדמה ואיחור אותו עצמו הוא שידע..."[8].

כאמור בדברים אלה רס"ג מעלה את הבעיה בכול חריפותה, אבל אין הוא נותן לקורא פתרון מוחלט. אין הידיעה האלוהית, סיבת הכרעת האדם, היות והאל מכיר רק את התוצאה של ההכרעה האנושית. אולם אין בדברים אלו פתרון מעמיק לדילמה התיאולוגית, שעומדת גם לאחר תשובה זו בכול תקפותה.

במאמר החמישי של ספרו הנבחר באמונות ודעות, מתייחס רס"ג לנושא השכר והעונש, תוך חלוקת החברה האנושית לעשר קבוצות (קטגוריות), על פי התנהגותם הדתית כדלקמן: "...צדיק, רשע, נשמע, מורד, שלם, בלתי שלם, חוטא, פושע, כופר, ובעל תשובה..."[9].

המוטיב המרכזי במאמר זה הוא, שאין לראות בעולם הזה את המקום של התגמול האלוהי. המקום הנכון הוא העולם הבא, ובכך ניטל העוקץ בשאלת צדיק ורע לו, או בהסבר מותם של עוללים קטנים בעולמנו. בשני מקרים אלו, יש שכר אולם עיקרו אינו כאן ועכשיו, אלא בעולם שכולו טוב. הוא הדין בשלוות הרשעים בעולם הזה. אמנם על פי אמות הצדק האנושיות, אין זה יתכן, אולם מכיוון שעיקר התגמול ניתן בעולם הבא, הרי רשעים אלו יבואו על עונשם בעולם הבא: "...שאני מצאתי ייסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים, האחד על העברות המעטות...והשני על דרך הניסיון מיסרם ה'...ואחר כך יגמלם עליהם טוב (בעולם הבא) ...ואומר אני, ואף גם השלם יתכן שיבואו עליו ייסורין כדי ליתן לו שכר על כך, מפני שאני מצאתי שהטף מתייסרים, ואין לי ספק שישלם להם (בעולם הבא) ..."[10].

רס"ג מרחיב את הדיבור על הקבוצה האחרונה- בעלי התשובה, ובעקבות הנאמר בתלמוד הוא מפרט את מהות התשובה, את המקרים שאין היא מתקבלת או אינה כתריס בפני פורענות ולבסוף את המדרגות השונות של בעל התשובה.

בתשובה קיימים ארבעה שלבים מרכזיים- עזיבת החטא, חרטה, סליחה והתחייבות לא לשנות במעשים רעים: "...וגדרי התשובה ארבעה, העזיבה והחרטה ובקשת הסליחה וההחלטה שלא יחזור (לחטוא)..."[11].

רס"ג אומר בנימה אירונית, כי בשלושת השלבים הראשונים האדם יכול לעמוד, אבל על העיקרון הרביעי, יש לו ספקות רבים, האם אפשר להתחייב עליו באמת: "...ואיני חושש על רבים מאומתנו שיפרו גדרי התשובה, זולתי בגדר הזה הרביעי, כלומר החזרה (על החטא) ...". בשל עובדה זו, מביא רס"ג בהמשך דבריו אלו תיקון בדמות החשיבה של סופיות האדם והגמול הצפוי לו בעולם הבא: "... ומה היא העצה לעקור מחשבת החזרה מן הלבבות, ואני אומר, פרסום דברי הפרישות בעולם, ויזכור האדם ימי עניו עמלו ויגיעו וחולשותיו ומותו והתפרקות חלקיו והתולעת והרימה והחשבון והעינוי ומה שנספח לכולל סוג מאלו..." [12].

אחרית דבר

רס"ג מונה בדבריו חמש דרגות של התשובה: "... הראשונה שישוב האדם והוא בגיל שחטא ובאותה העיר... והשני אם עבר אותו הגיל ויצא מאותה העיר ונסתלקו אותם אשר חטא בהם... והשלישי מי שלא שב עד ששמע את האיום במכה שתחול עליו... והרביעי מי שלא שב עד שבאה עליו מקצת המכה אשר אוים בה... והחמישי מי ששב עם יציאת נשמתו גם הוא נקרא בעל תשובה..." [13],

כלומר, רס"ג מביא חמש אפשרויות של תשובה, מהנכון ביותר מההיבט של גיל ביצוע העבירה והמקום שבו נעשתה עד התשובה הבאה ביום המיתה עצמו. בכול השלבים הללו האדם שחוזר נקרא בעל תשובה, אולם ברור שהתשובה הנזכרת ראשונה היא התשובה הנכונה והראויה ביותר. יתר הרמות של התשובה ראויות הן, אולם מעלתם פחותה מדרגת התשובה הראשונה.

רס"ג אמנם מעלה את התהייה בדבר העימות בין הידיעה האלוהית ובחירת האדם, אולם מהדיון המפורט בספרו, הנבחר באמונות ודעות, אין תשובה קוהרנטית ומספקת בדבר שני קטבים אלה. הקביעה של רס"ג כי האל יודע רק את התוצאות של מעשה האדם, לא נותנות מנוח תיאולוגי לעימות של הידיעה האלוהית מול הבחירה האנושית.

[לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ואתחנן;
• אוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג).

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ואתחנן באתר 'ייצור ידע', יצור ידע, 12/8/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), רבי סעדיה גאון (רס"ג) באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 19/10/22.

[1] אבי הראל, טקס הברית, חטא ותשובה, ייצור ידע, ספטמבר 2019.

[2] ראה – אבי הראל, שלוש נגיעות פילוסופיות, ספרי צמרת, יהוד, 2012, עמודים: 64 – 61.

על רס"ג ראה גם:

סיראט,ק. הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר,1975, עמודים-21-23.

שבייד, א. הפילוסופים הגדולים שלנו, ידיעות אחרונות, 1999, עמודים-19-22.

פישמן,י.ל.(עורך), רב סעדיה גאון-קובץ תורני מדעי, 1943.

ברודי, י.  רב סעדיה גאון, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006.

[3] ראה- גולדמן.א, תורתו האתית של רס"ג, דעת, 2-3, תשל"ח-ט'.

[4] רב סעדיה גאון, הנבחר באמונות ודעות, תרגום קאפח, 1970, עמוד ק"נ. (להלן: ת' קאפח).

[5] שם, עמוד קנ"א.

[6] שם, עמוד קנ"ו.

[7] יוליוס גוטמן, הפילוסופיה של היהדות, מוסד ביאליק, 1983, עמוד 72.

[8] ת' קאפח, עמודים קנ"ח- קנ"ט.

[9] ת' קאפח, עמוד קע"ג.

[10] שם, עמוד קע"ח- קע"ט.

[11] שם, עמוד קפ"ב.

[12] שם, עמוד קפ"ג- הערה זו מתייחסת גם לציטוט הקודם.

[13] ת' קאפח, עמוד קפ"ז.