תקציר: 'אליטת ההון' היא האליטה השלישית שהגיעה לעמדות השפעה בישראל מאז שנות ה- 90 של המאה העשרים. היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, פרוגרסיבית מובהקת, ונולדה ביחד עם הנס הכלכלי הישראלי, שהפך את ישראל למדינת עשירה ולאומת סטארט-אפ. היא יצאה בשנת 2023 למאבק חסר פשרות על מעמדה (תנועת המחאה), כנגד קבוצות עולות אחרות, השואפות להגמוניה. חלקו הראשון של המאמר מציג קווים לדמותה ואת הרקע לעלייתה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

'אליטת ההון' היא האליטה השלישית שהגיעה לעמדות השפעה בישראל מאז שנות ה- 90 של המאה העשרים. היא שולטת היום על כל תחומי החיים בישראל, למעט התחום הפוליטי. היא נולדה ביחד עם הנס הכלכלי הישראלי, שהפך את ישראל למדינת עשירה ולאומת סטארט-אפ. מה שהניע את היווצרותה, היו תהליכי ההפרטה שהחלו בשנות ה- 80. תהליכים אלו התחזקו בעקבות גל הגלובליזציה העולמי.

היא מורכבת ממעגלים של בעלי ממון, בעלי אוריינטציה תרבותית אמריקנית, ליברלית מובהקת. ההי-טק הוא חלק חשוב ובלתי נפרד ממאפייניה. לפחות עד פרוץ המלחמה ב- 7 באוקטובר 2023, היא הייתה קבוצה בצמיחה מואצת, לפי ה'דה מרקר', עמד מספרם של מיליונרים בישראל על 157 אלף. מספר זה היה בעשורים האחרונים במגמת עליה מואצת. מכאן נובעת, בין היתר, תחושת העוצמה שלה.

מאז חזרת הליכוד לשלטון בנובמבר 2022, היא מנהלת מאבק חסר פשרות, במסגרת תנועת המחאה, על השגת 'מטרות העל' שלה (ראו בהמשך) וכנגד קבוצות עולות אחרות, השואפות להגמוניה. 

לפני עליית 'אליטת ההון', התחלקה העוצמה המצרפית של מדינת ישראל בצורה הבאה:

• בתחום הפוליטי התחלקה העוצמה - מאז מהפך 1977 - בין 'האליטה הז'בוטינסקאית' או 'אליטת המרד' (יוצאי אצ"ל ולח"י וצאצאיהם, לבין האחוס"לים, האליטה של דור המייסדים, שהמשיכה להיות רלוונטית בתחום הפוליטי, עד כמעט אמצע העשור הראשון של המילניום (יצחק רבין, שמעון פרס, עזר ויצמן ואריאל שרון היו אחרוני בניה שהגיעו לעמדות כוח).
• ביתר התחומים - ביטחון, משפטים, תקשורת, אקדמיה, חינוך, אמנות וכדומה - שלטו עדיין האחוס"לים, שנטמעו בתוך 'אליטת ההון'.

חלק מעוצמתה של האליטה הזו נובע מכך שהיא סיפחה לתוכה את האליטות הקודמות, ואת בסיסי הכוח שלהן, והשכילה להשתלט על הפקידות הבכירה בארגוני הביטחון ובשירות הציבורי.

מובילי אליטת ההון

בעוד את שתי האליטות הקודמות הנהיגו פוליטיקאים - דוד בן גוריון והנהגת מפא"י את האחוס"לים; ומנחם בגין ויצחק שמיר את 'אליטת ז'בוטינסקי' - הרי שאת אליטת ההון מנהיג פוליטיקאי לשעבר, אהוד ברק, שאיבד את יכולתו - לפחות בשלב זה - לסחוף המונים ומקווה לחזור ולהשיג אותה באמצעים אחרים ("...אהוד, לך יקראו כאשר יצופו גופות בירקון. אני מבקש להדגיש – לא יצופו גופות של שוהים בלתי חוקיים מהשטחים ולא של ערבים ישראליים; יצופו גופות של יהודים, שיהודים הרגו..."). 
ברק גרף מעסקיו רווחי עתק והרבה השפעה, גם על הממשל האמריקני, והם משמשים לו מנוף להשגת חלק ממטרותיו. 

מקיפות אותו דמויות המזוהות עם עברו הצבאי, בעיקר בסיירת מטכ"ל, והפוליטי. אישים כמו: אילן שילוח, יוסי קוצ'יק, גלעד שר, מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן החדשה; קובי ריכטר, יו"ר ארגון "דרכנו"; אורני פטרושקה - יזם ואיש היי-טק, ואיתי בן חורין, יועץ תקשורת ואסטרטגיה, המתמחה בניהול משברים, עורך דין, סופר, פעיל חברתי והמנכ”ל והבעלים של חברת "בן חורין אלכסנדרוביץ" לאסטרטגיה תקשורתית ולניהול משברים.

אישים אלה מזוהים ברובם בתחום הפוליטי עם גישות פוסט ציוניות (ראו בהמשך).

רכישת עמדות שליטה

'אליטת ההון' הטמיעה לתוכה, כאמור, את האליטה המייסדת - האחוס"לים. כך הצליחה להשתלט על מוקדי הכוח בתרבות, באקדמיה ברפואה ובאומנות שהאחוס"לים עדיין החזיקו בהן. השליטה הזו על כל מוקדי העוצמה הלאומית, למעט הפוליטית, מקנה להם עוצמה כבירה, הדומה מאוד לזו שהייתה לאחוס"לים. 
עדות למידת ההשתלבות של האחוס"לים בתוך אליטת ההון, היא התפקיד החשוב אותו הם ממלאים בתנועת המחאה, כולל התפקיד הקריטי שיש בה לפקידי הציבור הבכירים, שהתייצבו כולם בשורה אחת לצידה (ראו בהמשך). 

למרות שהאחוס"לים נטמעו היטב באליטת ההון, היא חיסלה את מוקדי הכוח שלהם, ניוונה את השפעתם (ראו את מצבה של מפלגת העבודה כמקרה בוחן). והפכה את הקיבוצים וההתיישבות העובדת מקבוצות פוליטיות מובילות, לטייקוני נדל"ן.

כאמור, חלק מהנדוניה שהביאו האחוס"לים ל'אליטת ההון', היו בכירי השירות הציבורי שנמנו על שורותיה. פגעי הזמן לא טשטשו את השתייכותם, כיוון שבכירים במערכות ביורוקרטיות - במצב של קיפאון-סטגנציה - מקדמים תמיד את הדומים להם, כדי לשמר את העוצמה בידיהם. התוצאה: "במקום שכולם חושבים אותו דבר, אף אחד לא חושב", בטח לא חושב אחרת... הקבוצה הזו קיבלה גם מתנה יקרת ערך שסייעה לשמור אותה בצד ה'נכון', בדמות העלאה דרמטית של שכר הבכירים.

בתחום התקשורת, השתלטה אליטת ההון, בעזרת בעלויות צולבות, על תקשורת המיין סטרים. עד שנת 2021 - עת החל ציבור הבוחרים הימני לעבור לערוץ 14 ולתחנות הרדיו הימניות - היה בידיה מונופול על שידורי הטלוויזיה, וכלי אפקטיבי לצריבת תודעה.

כך' - בדומה לאחוס"לים, ובניגוד לאליטה הז'בוטינסקאית שהשיגה שליטה לפרקים רק בתחום הפוליטי - השתלטה 'אליטת ההון' על מכלול תחומי הביצוע בישראל, ובאופן כזה יכול עתה אחד מהאנשים המזוהים ביותר עם האליטה, קובי ריכטר, להכריז בביטחה, ובצדק: "הכוח הביטחוני הוא אנחנו המוחים, והכוח הכלכלי הוא אנחנו הכלכלה, ואנחנו הפתרון של המדינה. לא הממשלה. אין שום דרך בעולם שהם מנצחים אותנו."

כרזה תשיעית של George Orwell, שמצטט את נחום ברנע בטוויטר: צמרת הצבא נושאת עיניים למחאה...

אם מישהו טרם הבין למה צמרת הצבא משמשת עוד בתפקידה, הנה ההוכחה, עבור מי היא עובדת...

אחד הביטויים המובהקים לכך מובא בתמונה הבאה: תנחשו באיזה סוג של מדינה העמוד הראשון בכל העיתונים זהה?

עוצמתה הטוטאלית של האליטה, כפי שבאה לידי ביטוי בהפיכת בית המשפט העליון למחוקק על (פסק הדין על עילת הסבירות) ובצפצוף הארוך של הרמטכ"ל על כל מוסכמה הגיונית; העובדה שראשיה הם פוסט ציוניים וששרידותה עדיפה בעיניה על קיום המדינה...

כל אלה רחוקים מלבשר טובות למדינת ישראל!

הרקע לעליית 'אליטת ההון'

1. תום 'עידן ההקרבה' בקרב האחוס"לים וצאצאיהם:

החלוציות וההקרבה, למען המדינה היהודית, היו ערך מובנה אצל אליטת המייסדים, האחוס"לים, אולם הזמנים השתנו, וניתן להגדיר את אחד המאפיינים העיקריים של תקופת ההגמוניה של 'אליטת ההון' כ'סוף עידן ההקרבה'.

 התהליך הזה התחיל הרבה לפני כן, ב- 1973. אז, ספגה הנכונות להקריב מכה אנושה במלחמת יום הכיפורים. האחוס"לים איבדו תוך מספר ימים דור בנים שלם. התמונה למטה - של 11 הקומנדקרים, הנושאים אל קברם את ארונות 11 חיילי קיבוץ בית השיטה - שנפלו בסערת הימים הראשונים של המלחמה - ממחישה היטב את עוצמת הזעזוע (ראו התמונה למטה).

מאז המלחמה, ירדה המוטיבציה להקריב מאוד, ותחושה זו התעצמה לאחר מכן, במלחמת שלום הגליל ובמלחמת המפרץ. נטען כי מה ששכנע את יצחק רבין 'ללכת על' הסכמי אוסלו, הייתה הבריחה הגדולה של אזרחים מתל אביב בעקבות ירי הטילים בימי מלחמת המפרץ, ששכנעה אותו שלציבור הישראלי אין יותר את החוסן הנפשי לעמוד בעימות מתמשך מול הפלסטינים. יוסי שריד סיפר לימים שרבין אמר לו: "אומה שמאמצת 50 שנה את שריריה, סופם של השרירים להתעייף" (בלומברג, 2023).

ביטוי לשינויים המשמעותיים שעברה החברה הישראלית באותן שנים, מבטא השיר, "אנו ילדי חורף 73", שבוצע לראשונה ביום העצמאות של שנת 1994, ע"י להקת חינוך מיוחד (להקה צבאית של חיל חינוך) עם הסולנית רוני אבני בערוץ הראשון. במילותיו המתריסות "הבטחתם יונה עלה של זית", נוצרה הכרה מנהיגותית בצורך להסדיר הסכמי שלום, רגע לפני שכוח ההקרבה הלאומי יימוג:

יש לציין כי במקביל ל'שרירים העייפים' הללו - כפי שהגדיר אותם רבין (ראו למעלה, בתת הפרק הקודם), צמחו 'שרירים' חדשים מלאי מוטיבציה הן בציונות הדתית והן בקרב צעירי הפריפריה (מה שמכונה: 'ישראל השנייה'). אולם, אליטה אינה מבססת את כוחה הביטחוני על בניהן של אליטות מתחרות. להיפך: היא רואה בהן, בצדק רב מבחינתה, סיכון הקורא תגר על שלטונה, ומעכבת את התפתחותן כמיטב יכולתה. 

2. "ארצנו שינתה את פניה" - השינוי הדמוגרפי בקרב יהודי ישראל

באחת מהפגנות הנגד בשנת 2023 נגד קבוצת המחאה, צולמה אחת המפגינות מחזיקה שלט (ראו תמונה למטה), שמשקף היטב את הבעייתיות של המציאות הפוליטית אותה ירשה אליטת ההון. בשלט נאמר: "אנחנו הרוב, והרוב קובע. רוצים להיות רוב? לכו תזדיינו!"

בעשורים האחרונים מאופיינת הדמוגרפיה הישראלית בהצטמקות הקבוצה החילונית ובעליה משמעותית של הקבוצות החרדיות והדתיות לאומיות. שיעור הפריון בקרב נשים חרדיות הוא הגבוה ביותר, ועמד בשנת 2020 על 6.64, לעומת 1.96 אצל נשים חילוניות.

המשמעות הפוליטית של עובדות אלה, עבור 'אליטת ההון', היא עוצמה גוברת והולכת של הימין הפוליטי, כשהשמאל עתיד לאבד עוד ועוד מצביעים ככל שתחלופנה השנים.

את השפעת אבדן האחיזה המתקרב על האליטה היטיב לבטא האלוף במיל' גיל רגב:

במונולוג לסדרת הטלוויזיה המצוינת של סימה קדמון "טייסת 201" על תלאות הטייסת במלחמת יום הכיפורים, מראיינת אותו קדמון כאחד מגיבוי הסדרה, ושואלת אותו איזה מסר ירצה להעביר לנכדו. רגב השיב כך: "אני אומר לו: 'ריו מותק' (קוראים לו ריו), 'לא טוב למות למען ארצנו. אני מתכוון לזה, כי ארצי, ארצנו, שינתה את פניה'".

את תוצאתו של של הניכור ההולך גובר - שחשה האליטה למדינה - ניתן לראות בדור הבנים. למשל, בכנס הסרבנות שנערך בגימנסיה העברית הרצליה, ב- 3 בספטמבר 2023, שגובה ע"י מנהלה האקטיביסט, זאב דגני:

התוצאה המתחייבת של הדברים היא כפולה:

• מחד גיסא, השתמטות גוברת והולכת של בני אליטה מגיוס (כן. למרות הדעה השגורה, בת"א משתמטים יותר מהחרדים ראו הכתבה למטה);
• ומאידך גיסא, הצטופפותם של אלה שהתגייסו "ביחידות מסדרות עתיד" כמו קורס הטיס, היחידות המיוחדות והיחידות הטכנולוגיות.

כך נוצר אבסורד הגובל בסיכון ביטחוני, שבו ריכוז הקבוצות הפוסט ציוניות בצה"ל, מתרכז דווקא ביחידות העילית שלו:

3. עליית הליברליזם והאינדיבידואליזם הקיצוני במערב, בעיקר בארה"ב

אם נחזור לדברי יצחק רבין (ראו למעלה): "אומה שמאמצת 50 שנה את שריריה, סופם של השרירים להתעייף", הרי ש'התעייפות השרירים' הזו 'נעטפה' באידיאולוגיה שהתאימה לה ככפפה ליד - בליברליזם ובאינדיבידואליזם.

אם נעשה שימוש לצרכינו באמירתו של הנשיא האמריקני ג'ון פיצג'רלד קנדי, "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך; שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך.", הרי שע"פ תפיסת הליברליזם, תכליתה של המדינה לספק לפרט את צרכיו. לא להיפך: "אל תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך; שאל מה היא מחויבת לעשות בשבילך!". 

כך, מחברה מגויסת, הפכה החברה הישראלית לחברה ליברלית, בחתירה אינדיבידואלית למימוש עצמי. ליברליזם ואינדיבידואליזם הפכו לערכים המובילים את 'אליטת ההון' שצמחה על בסיס 'הכסף הגדול' והגלובליזציה, והערכים הללו מביאים היום את החברה הישראלית לעברי פי פחת ממש!

3. עליית הפרוגרסיביות החדשה בארצות הברית

בשיח הפוליטי הפוסט-מודרני של תחילת המאה ה-21 המונח "פרוגרסיבי" משמש ככינוי גג לאידאולוגיות שמאל רדיקלי; בהן ליברליזם חברתי, סוציאליזם ואף אנרכיזם, סביבתנות, פוסט-מודרניזם, רב-תרבותיות, פוליטיקת זהויות, פמיניזם ואף פמיניזם רדיקלי, זכויות להט"ב, פציפיזם, חופש מדת ואף אנטי-דתיות, תקינות פוליטית ואנטי-ציונות (ויקיפדיה: פרוגרסיביזם).

האופן שבו עלתה הפרוגרסיביות החדשה בעשורים האחרונים בארצות הברית, שימשה לאליטת ההון מודל חיקוי, והרבה דרכי הפעולה של הפרוגרסיבים אומצו על ידה בישראל.

כך לדוגמה אומצו רבים מ- 13 כללי הזהב להשתלטות על דמוקרטיה, שפרסם סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, בספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). מי שנתן לגיטימציה בארצות הברית לחיבור שבין תורת אלינסקי לזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, היו הצמד, ברק אובמה והילרי קלינטון (ראו תמונה למטה); ששילמו אמנם מס שפתיים נגד העקרונות הללו, אולם הפיקו מהם רוב תועלת.

הכללים לפניכם. הלינקים שטבועים בחלקם מאפשרים לכם להיכנס למאמרים העוסקים ביישום הכללים הללו בתנועת המחאה בישראל:

1. גרום ליריב לחשוב שעוצמתך גדולה בהרבה מהאמיתית (טפח את עוצמתך הנתפסת). 
2. אף פעם אל תחרוג מתחום המומחיות שלך ושל אנשיך.
3. אבל במידת האפשר, גרום לאויב/ליריב לחרוג חרוג מגבולות המומחיות שלו. 
4. אלץ את האויב/היריב לעמוד בספר הכללים של עצמו.
5. לעג ובוז הם נשקים אימתניים. עשו בו שימוש ממוקד!
6. טקטיקה טובה היא כזו שאנשיך נהנים ממנה.
7. אבל טקטיקה שנמשכת זמן רב מדי הופכת לנטל. 
8. לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. המשך להפעיל לחץ, אל תרפה.
9. האיום בדרך כלל מבעית יותר מהדבר עצמו.
10. התנאי העיקרי עבור טקטיקה הוא פיתוחם של מבצעים שישמרו את הלחץ על היריב. 
11. מסר שלילי שקרי, שמהדהד שוב ושוב, ייקלט לבסוף ויבקיע.
12. המחיר של תקיפה מוצלחת הוא חלופה בונה.
13. בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה.

4. ה'מהפכה החוקתית' של אהרן ברק

כשעלתה 'אליטת ההון' לעמדות שליטה, היה כבר אהרן ברק מזמן, שופט דומיננטי ומטביע חותם בבית המשפט העליון. הוא הגיע לשם ב- 1978, אחרי ששימש כיועץ המשפטי לממשלה - והיה כבר בעיצומן של מהפכות שאותן יישם, שהעבירו כוח ושיקול דת גוברים והולכים לשופטים, על חשבון הרשויות המחוקקת והמבצעת (היה זה ברק שהתעקש לכנות את מעשי ידיו "מהפכה", ובצדק). 

זה התחיל ב'מהפכה המנהלית' בתחומי המשפט המנהלי

• ביטול עילות הסף: הרחבת זכות העמידה ופתיחת דלתות בית המשפט לכל עותר.
• סבירות במקום עילה קונקרטית: הקביעה (פס"ד דפי זהב ב- 1980), שבית המשפט יכול לבקר כל פעולה של הרשות המבצעת גם על בבסיס ערכים ולא רק על בסיס עילות קונקרטיות (בעיות של סמכות, הליכים ו/או שיקול דעת). המשמעות: שופט יכול לפסול כד דבר, פשוט כי הוא איננו נראה לו.
• מתיחת גבולות הפרשנות המשפטית.
• העצמת כוחו של היועץ המשפטי לממשלה.

אז, עדיין נשמרת עליונות הרשות המחוקקת: זה הגבול שבו בית המשפט אינו יכול להתערב אם יש חקיקה, אבל הוא יכול 'למתוח את גבולותיה', באמצעות פרשנות.

ואז הגיעה 'המהפכה החוקתית', בשנות ה- 90 של המאה הקודמת: לא רק שבית המשפט יכול לפסול החלטות מנהליות של הרשות המבצעת, הוא יכול גם לפסול חוקים של הרשות המחוקקת. זהו מעבר מדמוקרטיה פרלמנטרית (שיטת הממשל הבריטית של עליונות הפרלמנט) לדמוקרטיה חוקתית (לשיטת ממשל של עליונות בית המשפט).

להרחבה בסוגיה זו, ניתן להאזין בחלקו הראשון של הפודקסט הבא:

חלק ב' של המאמר יפורסם בקרוב.

נספח 1 - דף הטוויטר של מני אסייג: אם רק תסולק הציונות, יגיע השקט למזרח התיכון...

זו הפנטזיה הגדולה של השמאל הלא ציוני, שהולך ונוגס במהירות בשמאל הציוני. לפיה, הציונות היא הבעיה במזרח התיכון... מיד אחרי השגת "חזון שתי המדינות", ימשיכו ההפגנות להשגת "מדינת כל אזרחיה" בגבולות הקו הירוק. השלב האחרון הוא כמובן האיחוד בין המדינות הפלסטיניות. היהודים יהיו כמובן המוח... (את 'המזרח התיכון החדש' של שמעון פרס אתם זוכרים?)

הנה, הביטו טוב על חולצתו של השגריר לשעבר אלון ליאל, בעלה של רחל ליאל נשיאת הקרן לישראל חדשה, ואבא של דפנה ליאל, פרשנית N12. היא אומרת הכל... השאלה היא רק אם לא נכון היה להמתין עם החולצה עד ש'האידיוטים השימושיים' יסייעו בהשגת החזון המקדים של 'שתי המדינות'...

נספח 2: דף הטוויטר של Daniel Bursan: סוף עידן ה"נועדנו לחיות יחד..." - האליטה עוזבת

חלום השלום הפלסטיני ישראלי מתנפץ (...) ובני האליטה עוזבים...

אנחנו מדינה נורמאלית למרות הכל... הסוציולוג האיטלקי וילפרדו פארטו (Vilfredo Pareto; 1848–1923) מלמד אותנו שאחד החוקים השולטים בתורת האליטות הוא, המחזוריות של חילופי האליטות (The circulation of elites). המערכת החברתית לעולם דינאמית, ואין אליטה שמובילה את עמה לעד.

'אליטת ההון' הישראלית - שמובילה אותנו מאז שנות ה- 90 של המאה הקודמת - הוליכה לעולם מדומיין של "מזרח תיכון חדש" ("האויב ממש כמונו", "נועדנו לחיות ביחד"...). עתה, עם התנפצות החלום וגרירת ישראל לכאוס - ולמרות ניצחונה הגדול בזירת הפנים והשתלטותה המוחלטת על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל - היא קרובה לסיים את תפקידה ההיסטורי, בדם, אש ותימרות עשן.

שלושה סימנים בולטים לכך: האחת היא הופעתן של אליטות-נגד, הקוראות עליה תגר. השנייה היא אבדן הלגיטימציה הגובר של בכיריה, נציגיה והמוסדות הנשלטים על ידה (תקשורת, הפרקליטות, יחידות החקירות של המשטרה, בית המשפט העליון, ההסתדרות וכדומה...) בעיני העם. והשלישית היא תחילת ההגירה של בני האליטה החוצה, שתתגבר ותלך. 

כך זה בכל העולם. כך זה גם אצלנו... כואב, אבל אלה החיים!

נספח 3 של אריאל בולשטיין: חטא היוהרה של אליטות ההון - הם תמיד יודעים טוב יותר...

"... החטא הזה מחמיר כאשר מקבלי ההחלטות טועים לחשוב שדי בזריקת כסף כדי להשיג כל מטרה. בחיים האמיתיים זה הפוך: אם הולכים בכיוון הלא נכון, המימון הנדיב מתרחק מן היעד. 

כתוצאה מכך מקבלים מפלצות של ממש, כדוגמת אונר"א, שבזכות מימון של מיליארדים, בעיקר ממקורות מערביים, הפכה לכלי להנצחת פליטות ולניגוח של ישראל. אילו המיליארדים האלה היו מנוצלים ליישוב הפליטים מארץ ישראל וצאצאיהם בארצות ערב אחרות, או אפילו לחלוקה ישירות לידי הפליטים, בעיית הפליטים הייתה מוסרת מן השולחן כבר לפני עידנים."   

• המאמר הרלוונטי: אריאל בולשטיין (2024), החופים מהמזח כבר עפו, ישראל היום, 15/7/24.

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם;
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• הרחבת המושג 'אפקטיביות';
• אוסף המאמרים על 'קבוצות';
• הרחבה על האחוס"לים – האליטה המייסדת של ישראל;
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים;
•  אוסף המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון;
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• אוסף המאמרים: 'הכל על מוטיבציה'.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• אוסף המאמרים על 'קבוצות';
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת';
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית';
• אוסף המאמרים על הסכמי אוסלו והשלכותיהם;
• הרחבת המושג: 'מנוף השפעה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), האחוס"לים – האליטה המייסדת של ישראל, ייצור ידע, 27/7/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 30/8/19.
• בלומברג יובל (2023), 4 הסיבות שגרמו ליצחק רבין לחתום על הסכם שממנו הסתייג, 30/8/23, YNET.
• פנחס יחזקאלי (2017), הֲנָעָה – מוטיבציה: החתירה אל המטרה!, ייצור ידע, 18/12/17.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על מוטיבציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מנוף השפעה: הדרך להשיג הרבה בפחות…, ייצור ידע, 25/12/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), הסכמי אוסלו והשלכותיהם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/9/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), לפעמים, קורות חיים של אדם אחד מספרים את סיפורה של מחאה שלמה, ייצור ידע, 31/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• שגיא אלבז. ניוה גולן-נדיר (2018), אליטות אסטרטגיות בישראל, הוצאת כרמל.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.