[מקור הצילום: דוברות בית הנשיא. הוא הועלה לויקיפדיה ע"י מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
באופן מסורתי, נוהגים השרים לביטחון הפנים לקדם לתפקיד נציב שב"ס מועמדים חיצוניים, שלא מתוך הארגון. מאז הקמתו – בשנת 1949 ועד היום – מונו 17 נציבים, מתוכם 16 מחוץ למערכת (גולדברג, 2015, עמ' 231):
- 2 מהצבא: דוד מימון ו- אורית אדאטו;
- 11 מהמשטרה: חיים גרא, עו"ד רם סלומון, אריה ניר, חיים לוי, לוי שאול, גבי עמיר, אריה ביבי, עמוס עזאני, יעקב גנות, בני קניאק ואהרן פרנקו;
- 2 אזרחים, מחוץ לארגוני הביטחון: ד"ר צבי חרמון, וד"ר מרדכי רטהיימר;
- 1 מהפוליטיקה: רפי סויסה.
ברמה הניהולית, הצנחת מפקדים מן החוץ היא סוגיה שנויה במחלוקת, שעשויה להיות, בהקשרים מסוימים, אפקטיבית ונכונה, ובאחרים שגויה ומזיקה (יחקאלי, 2011).
- מחד גיסא, יחד עם זאת, למינויו של נציב מבחוץ, שאינו מחויב לאנשים בתוך הארגון ויכול להתמודד עם סוגיות ובעלי תפקיד באופן ענייני, יש גם יתרונות לא מבוטלים (שגיא, 2005). הנציבים מגיעים עם תפיסה מקצועית מגובשת, אשר מבוססת על ניסיון אישי ממערכות אחרות, ולא על היכרות קודמת עם הארגון ועם תכני עשייתו. הם מביאים עימם עמדות שונות משל קודמיהם, ושינו במהלך כהונתם את ההגדרות של מטרות וייעוד (אלטמן & אלרן, 1998, עמ' 36).
- ומאידך גיסא, הדומיננטיות הרבה של הנציב משפיעה כך, שיש במינוי החדש כדי ליצור זעזוע, הפוגע בהבשלתם של תהליכים ארוכי טווח בארגון. מצב זה בעייתי במיוחד כיוון שהארגון נעדר מנגנון לתכנון ארוך טווח, שינטרל את התנודות הקוטביות ויבטיח המשכיות הביצוע, מול התכנון ארוך הטווח.
בתת-פרק קודם תואר חוסר היכולת של שב"ס לגבש תפיסת תפקיד, כיוון שנציבים שינו אותה בהתאם לתפיסתם באופן קוטבי. כל הנציבים של שב"ס הגיעו למערכת ללא השכלה ספציפית בתחום המאסר וללא ידע פרקטי בניהול מערכת של בתי סוהר. לדוגמה, הנציב חיים לוי (שהגיע ממשמר הגבול) סיפר: "זה נפל עלי כמו בלוק. ניסיתי להשתמט, אך השר לחץ" (תימור, 2009, עמ' 320).
על כך הוסיפה ועדת קנת: "גונדר לוי העיד בפנינו בכנות גמורה, שנכנס לתפקידו לאחר היסוסים רבים, ללא שום הכשרה למלא אותו, ללא הכרת המערכת... ניתן לו להסתובב במשך שבוע אחד בבתי הסוהר. את הבעיות למד תוך כדי עבודתו (קנת, ליבאי, & שפירא, 1981, עמ' 26; תימור, 2009, עמ' 320).
ועוד הוסיפה הוועדה: "לא זו בלבד, שנציבים חדשים הגיעו למערכת ללא ידע קודם בתחום בתי הסוהר, הם גם הביאו עמם סגנים ועוזרים חסרי ידע וניסיון בבתי סוהר מקרב חבריהם בעבודתם הקודמת, תוך שהם מרחיקים בעלי תפקידים מנוסים ובקיאים במערכת... בדרך זו מאבד השירות כמה מטובי מפקדיו, כאשר במקומם מתמנים 'אנשי שלומו' של הנציב החדש, שלרוב הם אנשים שהובאו לשירות על ידי הנציב החדש ומעורים בנעשה עוד פחות ממנו". כדי להתמודד עם בעיה זו, המליצה הוועדה למנות סגן לנציב, "שיובא בחשבון כמועמד לנציב הבא, או שלפחות יוכל לסייע לנציב החדש, הבא מחוץ לשירות, עם כניסתו לתפקידו (קנת, ליבאי, & שפירא, 1981, עמ' 29; תימור, 2009, עמ' 321-320).
בתוככי שב"ס, הצנחת נציב מבחוץ היא סוגיה "חמה", המעוררת שוב ושוב סערה, מזה שנים. כך למשל, עתר תת גונדר ישראל קלינמן לבג"ץ בשנת 2000 בעקבות הצנחתה של תת אלוף אורית אדטו מצה"ל ומינוייה לנציבה, בטענה כי הפסילה הגורפת שגילה השר כלפיו וכלפי עמיתיו בשירות "אינה סבירה, מפלה ופוגעת בעקרונות הצדק הטבעי"… (בג"ץ 2372/00).
במרץ 2011 – בעקבות מערכת לחצים פנימית וחיצונית - הודיע השר לביטחון הפנים דאז, יצחק אהרונוביץ' כי לראשונה ימנה לתפקיד את גונדר אלי גביזון, אולם גביזון נפסל במהלך בדיקות ההתאמה לתפקיד, וניצב אהרון פרנקו מהמשטרה התמנה לתפקיד.
מערכת לחצים זו חזרה על עצמה גם מאז מאי 2015 לקראת בחירתו של נציב שב"ס הבא, הפעם בהצלחה, ובנובמבר 2015 מונתה לתפקיד ראש אגף האסיר לשעבר, עופרה קלינגר.
