תקציר: אחד מגילויי המחאה הפרוגרסיבית, הן האמריקנית והן הישראלית, הוא ראיית היריב כ'רע מוחלט' שאיננו זכאי לזכויות. כך למשל דיבר ח"כ רם בן ברק על: "הם שחורים, אנחנו לבנים"; פרופ' עידית מטות על חברי הממשלה, כחיידקים שגורמים להרס הגוף ולהרס המדינה, וקובי ריכטר על 'נגע', שצריך לסלקו באופן טוטאלי. ההיסטוריה מלמדת שלאבחנה הזו השלכות קשות מנשוא!

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 13 באוגוסט 2019, הרבה לפני פרוץ המחאה, השתתף ח"כ רם בן ברק (כחול לבן) באירוע שבתרבות, שבו אמר לכתב גלי צה"ל. צחי דבוש:

"אתה רוצה לקרוא לזה ימין ושמאל? תקרא לזה ימין ושמאל. אתה רוצה לקרוא לזה שחור ולבן? תקרא לזה שחור ולבן. הם שחורים, אנחנו לבנים"...

זו איננה פליטת פה. הביטוי הזה מבטא תפיסת עולם פרוגרסיבית, לפיה היריב מייצג את הרוע המוחלט. ככזה, הוא אינו ראוי להישמע ואיננו ראוי לזכויות (גם אם הוא רוב). 

התפיסה הזו נובעת מ'אבסולוטיזם מוסרי' (Moral absolutism, וגם: מוסר אבסולוטי, או מוסר מוחלט): האמונה לפיה ישנם חוקים קבועים של מוסר, מעין 'מוסר אובייקטיבי', שמבדיל בין "טובים" ל"רעים", "מוסריים" ו"לא-מוסריים", "ראויים" ו"לא"-ראויים" (ויקיפדיה: אבסולוטיזם מוסרי). באופן כזה, הרוע של הצד שכנגד הוא שמגדיר את הקבוצה 'שלנו' ונותן לה משמעות.

די לזכור - כמה סבל העם היהודי מהאבסולוטיזם המוסרי הזה לאורך אלפי שנים, כשתויג כ'רוע המוחלט' שיש להיפטר ממנו - על מנת להבין את הנזק הטמון בהשתרשות הגישה הזו בישראל, שעשתה עליה מארה"ב, באדיבותה של התנועה הפרוגרסיבית האמריקנית.

זו איננה התבטאות בודדה. הראיה הזו של טוב מוחלט כנגד רע מוחלט מאפיינת את תנועת המחאה כולה. כך למשל, כינה זאב דגני, מנהל הגימנסיה העברית הרצליה את הצד שלו כ"בני אור": "היום, כשהמשטר הופך יותר ויותר אפל, אנחנו אנשי האור מזהים את הצורך לייצר תנועה שכנגד":

המשמעות המעשית: לרעים/לפושעים לא מגיעות זכויות!

אם קבוצות ופרטים הם גורמים שליליים, נציגי הרוע המוחלט, הם בהכרח אינם זכאים לזכויות שנהנים מהם 'גורמים חיוביים', וצריך להשתיקם ולהוציאם מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים. בתהליך הזה של ביטול, מנודים פרטים וציבורים שלמים, ממעגלים חברתיים ומקצועיים, ונפגעות זכויותיהם ברשתות החברתיות, במקומות העבודה ואפילו ביחסיהם האישיים... (להרחבה על 'תרבות הביטול הפרוגרסיבית - cancel culture, לחצו כאן). 

כך למשל, כשמפגינה תנועת המחאה למען 'דמוקרטיה', מהי הדמוקרטיה הזו, ולמי היא מיועדת? הרי הדמוקרטיה הפרלמנטרית שמקנה ל'אספסוף' כוח פוליטי איננה דמוקרטיה. לכן, יש לנטרל אותה ע"י "דמוקרטיה מהותית", שבה הכוח עובר מהמחוקק לקבוצת הפקידים ולבתי המשפט, שהם 'שומרי הסף' של ה'טובים'...

באופן כזה, הממשלה הנבחרת - הנתמכת ע"י חצי עם (ה'רעים המוחלטים') - יכולה להיות מוצגת כחבורת פושעים שתועמד לדין; ופעולות החקיקה שלה בכנסת מוצגות כ'הפיכה', כשמצב שבו קצינים ('טובים') כופים החלטות על הדרג האזרחי נתפס כמעשה חיובי להצלת הדמוקרטיה...

באופן כזה, יכולה קבוצת יוצאי צבא המכנה את עצמה 'אחים לנשק' - שחבריה עשו אין ספור מטווחים, מכירים היטב מטרות דמות ואיך נראה 'מקבץ' - להוציא מתחת ידה את הכרזה למטה. כשפרצה הסערה, טענו כמובן שהתכוונו לדבר אחר לחלוטין, והכרזה הוסרה ושונתה:

שורשי 'תרבות הביטול' במהפכה הקומוניסטית של לנין

השיטה הזו - של ראיית עולם בצבעים של שחור ולבן - הייתה קיימת מקדמת דנא, והיא מוצאת מקום של כבוד בכל הדתות המונותיאיסטיות. 
אבל ההשפעה של האבסולוטיזם המוסרי הגיעה לתנועת הפרוגרס בארצות הברית מתורתו של ולדימיר איליץ' אוליאנוב (לנין), ועברה לאחר מכן גם גם למשטרים הפשיסטיים. 

הציבוריות חולקה ע"י המהפכנים הקומוניסטיים לשניים: לטובים, 'הטהורים אידיאולוגית', ולרעים שיש לנדותם ולדחותם לשוליים. אנשים שלא 'יישרו קו' עם תורת המהפכה ומושגיה סומנו כאויבי המהפכה, ונודו בשלב הראשון מהזירה הציבורית. הראייה שלהם כ'רוע מוחלט' אפשרה לשלול את זכויותיהם, להפקיע את רכושם, ולפגוע בהם ובמשפחותיהם פיזית.

אחרי 1945 הפכה תורת לנין לבסיס שעליו נבנו תורות הפרסום, השיווק והייעוץ האסטרטגי. במקביל, אימצו תנועות אנרכיסטיות את הטכניקות הללו כשהן מתאימות אותן לזירה הדמוקרטית. המפורסם ביותר מאלה היה סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, שפרסם ב- 1971 - שנה לפני מותו - את ספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals), ובו 13 'כללי זהב' שמאיימים היום, להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית [להרחבה על תורת אלינסקי, לחצו כאן].

לבסיס התיאורטי הזה, שהשפיע על תרבות הביטול, יש להוסיף גם גורמים תורמים אחרים, כמו עליית המדיה החברתית, הגברת המודעות לנושאים חברתיים ושינויים הנורמות התרבותיות. ונכון להוסיף, כי מבקרים רבים טוענים שלתרבות הביטול חסרה אידיאולוגיה ריכוזית או דמות סמכותית המנחה את פעולותיה, מה שמבדיל אותה מהעקרונות המהפכניים של לנין (עובדה זו נכונה בארצות הברית, אך לא בישראל, שבה מונהגת המחאה וממומנת ע"י קבוצה מרכזית, הכוללת: אידיאולוגים, אנשי פרסום, שיווק, מדיה וייעוץ אסטרטגי).

סול אלינסקי 'מתרגם' את תורת לנין למציאות הדמוקרטית

ב- 1971 - שנה לפני מותו - פרסם סול דייוויד אלינסקי (Saul David Alinsky;‏ 1972-1909), אקטיביסט שמאל רדיקלי ותאורטיקן פוליטי יהודי-אמריקאי, את ספרו: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). בספר, 13 כללי זהב שרלוונטיים גם לנושא המאמר [ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי].

המסמך הזה 'מתרגם' את תורת לנין - שאומצה ע"י משטרים דיקטטוריים דוגמת הנאציזם והפשיזם - למציאות הדמוקרטית; ומנחה תנועות רדיקאליות כדוגמת השמאל הפרוגרסיבי בארצות הברית, כיצד להשתלט על תודעת ההמונים; על סדר היום הלאומי; ועל מוקדי קבלת ההחלטות [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]. היא נהפכה לתנ"ך של חלק מפוליטיקאים והיועצים האסטרטגיים. בעשור האחרון, היא נקלטה היטב גם אצלנו.

החיבור שבין הכללים ה- 5 וה- 13, מטיף אלינסקי לבוז וללעוג ל'רעים': לדבריו, הבוז והלעג הם הנשק האימתני ביותר של האדם: אין נגדו הגנה. זה לא-רציונלי, זה מרתיח. זה גם פועל כנקודת לחץ, המאלצת את האויב/היריב להציע ויתורים. לכן, יש לבחור את האנשים המתאימים, להפוך את המתקפה לאישית, לקטב ולבודד אותם מכל אהדה, להיצמד אליהם ולהתמיד... ועוד מדגיש אלנסקי: רדפו אנשים ולא מוסדות. אנשים חשים כאב מהר יותר ממוסדות [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני - הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי', לחצו כאן]

בזיכרון הלאומי, עם ישראל שילם מחירים קשים מנשוא על 'אבסולוטיזם מוסרי'

ראיית היהודים, מסבות שונות, כנציגי 'הרוע המוחלט' והבוז והלעג עליהם, היא שהביאה לשנים של פוגרומים, רדיפות ואפליה, ששיאם בשואה... [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'אוטו-אנטישמיות – אנטומיה של שנאה עצמית', לחצו כאן].

דוגמאות נוספות בישראל לתפיסה של שחור ולבן:

'נאום החיידקים' של פרופ' עידית מטות...

ח"כ רם בן ברק אינו לבד. פרופ' עידית מטות היא עובדת מדינה בכירה, בשר מבשרו של משרד הבריאות, ודמות מוכרת בכל בית. היא בחרה ב- 10 באוגוסט 2023, לתאר את חברי הממשלה כחיידקים שגורמים להרס הגוף ולהרס המדינה, ואנחנו הרי יודעים איך מטפלים בחיידקים:

"ממשלה מורכבת מאנשים אז בואו נצביע על אנשים. אתה ואתה, ואתה, ואתה, זה החיידקים שגורמים להרס הגוף, להרס המדינה… זה ממשלה שהיא באמת פוגעת בשומרי הסף":

קובי ריכטר קורא לסלק את ה'נגע' טוטאלית

גם אחד מאבני היסוד של המחאה ומממניה, קובי ריכטר, דיבר באמצע אוגוסט 2023 ב'כאן ב'' על ממשלת נתניהו הנוכחית כך:

"אני בעד מלחמה נחושה, עיקשת ובלתי מתפשרת, עד שנסלק את הנגע הזה טוטאלית, משום שהאיום מבפנים, בעיני, גדול בהרבה. הדבר הזה יגמר בניצחון שלנו, ללא שום ספק".

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה;
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• הרחבה על תורתו של האנרכיסט, סול אלינסקי;
• הרחבה על תרבות הביטול;
• מאמר: כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי;
• המאמר: 'דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני - הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• מאמר: 'אוטו-אנטישמיות – אנטומיה של שנאה עצמית'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), תרבות הביטול הפרוגרסיבית (Cancel Culture), ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23;
• ויקיפדיה: אבסולוטיזם מוסרי;
• פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי, ייצור ידע, 9/3/23;
• פנחס יחזקאלי (2023), 'דמוניזציה, בוז ולעג אישי הם נשק אימתני - הכללים ה- 5 וה- 13 של סול אלינסקי', ייצור ידע, לחצו כאן]
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אוטו-אנטישמיות – אנטומיה של שנאה עצמית', ייצור ידע, 15/3/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.