[הצילום: אתר flicker, ללא ציון שם צלם]

[לקובץ המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות ירושלים, לחצו כאן]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

מתוך חרדת הטרור וחרדה לשמירת הרוב היהודי בירושלים, גוברים הקולות להיפרדות משכונות ערביות במזרח ירושלים. מהלך כזה אכן יצמצם את שטחה של ירושלים,  ויקטין דרמטית את כמות תושביה הערביים, השאלה העיקרית שאינה מבוררת, היא מה מהלך כזה יחולל למעמדה של ירושלים כעיר.

הפילוסוף הצרפתי ז'יל דלז (Deleuze) הבחין בין מגמות מנוגדות המכוננות אוריינטציה שונה בין עיר בירה במרכז הארץ, לבין עיר נמל, דוגמת המגמות השונות המכוננות את המתחים  והזיקות בין וושינגטון לניו-יורק,  בין מוסקבה לסנט-פטרבורג, בין בייג'ין לשנחאי. בניגוד לערי בירה המבנות את משמעותן במרחב, מתוך הזיקה הטריטוריאלית כלפיהן מפנים הארץ, ערי הנמל מבנות את משמעותן הכלכלית והתרבותית, מתוך רשת הזיקות שהן מקיימות לערי נמל אחרות, ברשת בינלאומית. בהיבט התרבותי, ערי הנמל, בזיקתן ההדדית, פתוחות יותר למשבי רוח גלובליים אוניברסליים, עיר הבירה, לעומתן, בזיקותיה לפנים הארץ, מגלמת דווקא את ייחודה המקומי של התרבות הלאומית. בממד הכלכלי ערי נמל עשירות  ומבוססות יותר, אולם מדגיש דלז, חשוב לשמר את כוחה המרכזי של עיר הבירה, באופן שיגן עליה בפני כוח המשיכה של עיר הנמל.

[תמונת העיר ניו יורק: מרכז מנהטן, בעיר ניו יורק ממרכז רוקפלר, 1932. התמונה היא נחלת הכלל; תמונת העיר וושינגטון הבירה: מבט אווירי על העיר - במרכז ניתן לראות את אנדרטת וושינגטון ובמרחק את הבית הלבן. התמונה היא נחלת הכלל]

הורדוס המלך שיסד ובנה את קיסריה כעיר נמל, התאמץ במקביל לכונן את ירושלים כמוקד רוחני ותרבותי.  קיסריה יכולה הייתה להתקיים, ברשת ערי הנמל, גם ללא ירושלים. אכן, ערי הנמל שלחוף ימה של ארץ  ישראל, עכו, קיסריה, יפו, הצליחו לשגשג מאות שנים, גם במציאות של דלות  ושממת חורבן, שאפיינו באותן שנים את פנים הארץ. אבל הורדוס הבין שלא תיכון מלכותו בארץ, ללא טיפוח ירושלים כבירה.

עתיד התפתחותה של ירושלים תלוי ועומד. על הפרק מאבק קריטי על מרחב הפוטנציאל להרחבת ירושלים, האם ימוצה בפניה מערבה, להרי ירושלים, או שיופנה לדרום ולמזרח, לגוש עציון ולמעלה אדומים?

היישובים ממערב לירושלים הם פרבר של תל אביב...

 מה שקובע כיום אם יישובי מבשרת ירושלים, הם פרבר של ירושלים או של תל אביב, אינו המרחק הפיזי לירושלים או לתל אביב, אלא רשת הזיקות היומיות: היכן עובדים, היכן קונים, להיכן מתכנסים לאירועי תרבות. גם אם יסופחו פרברים אלה באורח מוניציפלי לירושלים, לא יהיה בכך כדי לשנות את רשת הזיקות הלוכדת אותם בדומיננטיות המטרופולינית של תל אביב. על מנת לחזק מעמדה של ירושלים כעיר ולא רק כאוסף בתי מגורים, סביב כמה מונומנטים ממלכתיים רשמיים, על ירושלים  להיות בעצמה מרכז מטרופוליני. בהיבט זה מה שקובע את מעמדה של ירושלים כבירת מדינת ישראל, אינו רק שאלת הרוב היהודי בין תושביה, אלא מערכת הזיקות ליישוביה ההופכים אותה למטרופולין.

במציאות המרחבית ההולכת ומתהווה, גוש עציון, יחד עם קריית ארבע, צור הדסה וביתר עילית, מדרום, מעלה אדומים ממזרח וחבל בנימין מצפון,  יחד עם בית שמש ממערב, מעניקים לירושלים רשת זיקות העושות אותה לעיר  של ממש.

במושגי תורת הרשתות, מתחולל כאן מאבק לא רק בין שתי ערים, אלא בין שתי רשתות. השאלה היא האם תתפתח ירושלים כעיר מטרופולינית, במרכזה של רשת זיקות מרחבית כאלטרנטיבה חיונית לרשת ההגמונית של תל אביב, או שסגירת מרחב הפוטנציאל להתפתחות ירושלים למרחב הסובב אותה, יהפוך אותה לעיר פרברית  לכודה ברשת הזיקות הבלעדית של תל אביב.

מבחינה זו, מגמת היפרדות בירושלים, גם כאשר תשמר את כל שכונותיה היהודיות שמחוץ לקו הירוק, תחזיר את ירושלים למעמדה המדוכא, לפני 1967, כעיר בקצה פרוזדור, כמבואה המסתעפת מהציר הדומיננטי המשתרע לאורך הים.

מגמה כזו מסוכנת לא רק לירושלים כעיר, אלא לאיזון הנכון בין עיר נמל  לעיר בירה, שמדינת ישראל כה נדרשת לכונן!

[לקובץ המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות ירושלים, לחצו כאן]