יוסף זהר: על הודאות ועינויים והתמיכה בעמירם בן אוליאל

תקציר: על כוחה הסוגסטיבי, המהפנט של ההודאה והשפעתה על שופטים, ניתן ללמוד מפסק דינו של השופט צרפתי בפרשת רומן זדורוב. מדוע אותם רבנים ופוליטיקאים התומכים בבן אוליאל אינם מתגייסים למאבק העקרוני להפחתת מעמד ההודאה שהוא הוא אשר יימנע עינויים בחקירות?

[בתמונה: ה'חללית' - תא מאסר, ללא חלונות, שקירותיו ורצפתו מרופדים, לכאורה מחשש לפגיעה של האסיר בעצמו. האסיר המצוי בתא חשוף כל העת למצלמות. יש חור ברצפה במקום שירותים, אבל אין איפה ליטול ידיים, יש מזרון שניתן להניחו על הרצפה וזהו... בעל הזכויות לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: ה'צוללת' או ה'חללית' - תא מאסר, ללא חלונות, שקירותיו ורצפתו מרופדים, לכאורה מחשש לפגיעה של האסיר בעצמו. האסיר המצוי בתא חשוף כל העת למצלמות. יש חור ברצפה במקום שירותים, אבל אין איפה ליטול ידיים, יש מזרון שניתן להניחו על הרצפה וזהו... בעל הזכויות לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל. מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.

ד"ר יוסף זהר, הינו הינו מרצה בחוג לקרימינולוגיה, באקדמית גליל מערבי ועמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'.

*  *  *

עמירם בן אוליאל נמצא בתנאי בידוד קשים חודשים ארוכים.

הנה עדות של אדם ששהה זמן קצר בבידוד במהלך חקירה שעבר:

"אותי עצרו לחמישה ימים. הכניסות אותי ל"צוללת" שזה תא בטון מרופד מכל הכיוונים בריפוד עבה כמו מיזרנים בגני ילדים. באמצע יש חור כמו במחראה צבאית רק ללא המידרכים. מלמעלה תאורה ומצלמות 24 שעות. הכניסו אותי לשם אפילו שלא איימתי שאתאבד. אחרי כמה ימים ב"צוללת" אין אחד שלא יישבר ויודה בכל מה שיגידו לו".

אבל אתה לא נשברת, נכון? "מה אתה מדבר, כשהוציאו אותי מה"צוללת" ישר חיבקתי את הסוהר. התפרקתי לגמרי ופרצתי בבכי."

את הדברים הללו שמעתי ממנו ב 2018 לאחר הרצאת העשרה לעובדי התעשייה האווירית. ההרצאה התמקדה בנושא המאבק להפחתת מעמד ההודאה ולתיקון סעיף 12 לפקודת הראיות כך שלא ניתן יהיה להרשיע על סמך הודאה ללא תוספת ראייתית בדרגת סיוע, ראייה מחוץ למערך ההודאות, מתוך מטרה לשנע את מערכת המשפט מהסתמכות על הודאות לעבר ביסוס האמת העובדתית בראיות.

את הספקות שיש לדעתי באשמתו של עמירם בן אוליאל ביטאתי בעבר במאמרי דעה: "פירותיה של חקירה שכללה עינויים לא יבואו בשערי בית המשפט", "עקרונות האינקוויזיציה במשפט הפלילי בישראל", ובראיון שנערך עימי בישראל היום: "אני ניצלתי בעור שיניי מהרשעת שווא ברצח שלא היה. אני אחראי שמקרים כאלו לא יישנו". למרות זאת, לדעתי ההתגייסות של רבנים ופוליטיקאים המזוהים אידיאולוגית עם צד מסוים, אינה משרתת את בן אוליאל ופגעה גם באריאל זילבר האהוב מאוד על ציבורים רחבים.
[בכרזה: ד"ר יוסף זהר על ההודאה... מקור הכרזה: יוסף זהר. שם הצלם אינו ידוע]
[בכרזה: ד"ר יוסף זהר על ההודאה... מקור הכרזה: יוסף זהר. שם הצלם אינו ידוע]

כוחה הסוגסטיבי, המהפנט של ההודאה

על כוחה הסוגסטיבי, המהפנט של ההודאה והשפעתה על שופטים, ניתן ללמוד מפסק דינו של השופט צרפתי בפרשת רומן זדורוב. להלן פסקאות 27, 28 ו 33 מפסק דינו:

"על עצמי אני מעיד ובראייה בדיעבד, כי הרושם החד שהותירה בי כאמור ההתוודות הנ"ל, אותה קלטתי בחושיי, הקשה עלי ביותר להשתחרר ולבחון באופן אובייקטיבי, ביקורתי ושכלתני, את משקלה האמיתי של ההודאה הנ"ל ובפרט חלק ההתוודות לפני ארתור ושל מכלול הראיות המוצגות בפרשה. להבנתי, המנגנון הטבוע בכל אדם ושופט סביר, הנחשף, באופן הנחזה אותנטי, לכאורה, עד כדי מציצנות ובחושיו הוא, להתוודות הבאה מפי הנאשם עצמו, הנמסרת לכאורה באופן שוטף ומרצון חופשי ובסודיות לפני חברו לתא, הוא לתת משקל סגולי כבד ביותר להודאה שכזו.

בנסיבות שכאלה, קיימת גם נטייה אנושית, אינסטינקטיבית ועמוקה, לבטל ניסיונות לערער את משקלה של אותה התוודות ולעורר בה ספקות. ביטול כאמור מתרחש, גם על דרך מתן הסברים פנימיים לקשיים העולים בהתנהגות הנאשם ותוך הנחת יסוד אנושית לפיה- "אין אדם משים עצמו רשע" (אלא אם הוא באמת אשם...), על פי פשוטה של אמירה אנושית זו.   ..."

אחד הטעמים לאיסור גורף זה במשפט העברי, האוסר שימוש בהודאת הנאשם בפלילים, מעוגן, לרבות כפי המוזכר בציטוטי חברי בחוות דעתו, באותו חשש מפני נטייה אנושית, עליה הרחבתי לעיל, העלולה להביא את השופט היושב בדין "להסתנוור" וליתן משקל לא נכון, ולמצער עודף, להודאת הנאשם שלפניו. האמור אף עלול להקשות על השופט לקיים תהליך של בחינת ראיות נקי ואובייקטיבי, תוך מתן משקל ראוי לכל ראיה המובאת לפניו. חשש זה לגיבוש מסקנות "מוקדם" ומוטה, קיים על פי המשפט העברי, גם כלפי הרשות החוקרת, העלולה לבחון, שלא כדבעי, את מכלול הראית שלפניה ו/או שלא לעמול כנדרש לאיתור ראיות מלאות ולזנוח את חובתה בנדון."
[בכרזה: "על כוחה הסוגסטיבי, המהפנט של ההודאה והשפעתה על שופטים, ניתן ללמוד מפסק דינו של השופט צרפתי בפרשת רומן זדורוב..." - ד"ר יוסף זהר על ההודאה... מקור הכרזה: יוסף זהר. שם הצלם אינו ידוע]
[בכרזה: "על כוחה הסוגסטיבי, המהפנט של ההודאה והשפעתה על שופטים, ניתן ללמוד מפסק דינו של השופט צרפתי בפרשת רומן זדורוב..." - ד"ר יוסף זהר על ההודאה... מקור הכרזה: יוסף זהר. שם הצלם אינו ידוע]

מעמד ההודאה בדוקטרינה ההלכתית

הרב פרופ' אהרון קירשנבאום המנוח הסביר בספרו 'הרשעה עצמית במשפט העברי' (הוצאת מאגנס, 2004), ש: "לפי הדוקטרינה ההלכתית נשלל מההודאה הפלילית על כל צורותיה (הודאה באשמה, הרשעה עצמית והפללה עצמית) כל מעמד משפטי".

לדברי קירשנבאום, האיסור על הרשעת אדם על סמך הודאתו הוא "גזרת הכתוב", אך זהו איסור שתוצאה חיובית לצדו: "יצירת תריס כנגד עינויי אדם כאמצעי שיפוטי להוציא את ה'אמת' מפיו; יש בתריס זה כדי לשמור על כבוד האדם שנברא בצלם". כלומר, שלילת המעמד המשפטי מן ההודאה בפלילים מבטל את התמריצים לחילוץ הודאות תוך כפייה ועינויים, ויוצר מחויבות לבירור האמת.

בעוד שארגוני שמאל תומכים במאבקו של בן אוליאל (ארגון השמאל שתמך בערעור של רוצח משפחת דוואבשה), לאורך השנים חברי כנסת מהליכוד, מהמפלגות הדתיות ומהימין מתנגדים שוב ושוב לתיקון סעיף 12 לפקודת הראיות במליאת הכנסת. (הצבעה במליאת הכנסת על הצעת החוק לדרישת סיוע להרשעה על פי הודאה ב 21.11.2018).

[בתמונה: ה'צוללת' או ה'חללית' - תא מאסר, ללא חלונות, שקירותיו ורצפתו מרופדים, לכאורה מחשש לפגיעה של האסיר בעצמו. האסיר המצוי בתא חשוף כל העת למצלמות. יש חור ברצפה במקום שירותים, אבל אין איפה ליטול ידיים, יש מזרון שניתן להניחו על הרצפה וזהו... בעל הזכויות לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: ה'צוללת' או ה'חללית' - תא מאסר, ללא חלונות, שקירותיו ורצפתו מרופדים, לכאורה מחשש לפגיעה של האסיר בעצמו. האסיר המצוי בתא חשוף כל העת למצלמות. יש חור ברצפה במקום שירותים, אבל אין איפה ליטול ידיים, יש מזרון שניתן להניחו על הרצפה וזהו... בעל הזכויות לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מדוע הרבנים אינם תומכים בהפחתת מעמד ההודאה?

השאלה היא מדוע אותם רבנים ופוליטיקאים התומכים בבן אוליאל אינם מתגייסים למאבק העקרוני להפחתת מעמד ההודאה שהוא הוא אשר יימנע עינויים בחקירות?

ייתכן שהתשובה נעוצה בדברים שאמר בראיון מוקלט שנערך עימו א', הקטין אשר הודה ברצח בני משפחת דוואבשה בכפר דומא, יחד עם עמירם בן אוליאל, אך זוכה מאישומים אלו בשל העינויים שעבר:

"אני אשמח שכל ערבי מחבל שהתיק שלו מבוסס על עינויים מבחינתי מחר יפתח יחד עם התיק של עמירם משפט חוזר ושכל מי שהתיק שלו באמת מבוסס על עינויים שיצא מחר מהכלא. אני באמת מצטער על המשפחות שחושבות שהרוצח שלהם בפנים, אני אומר להם, אם המחבל שהכניסו לכלא נכנס בגלל עינויים, אין לכם שום סיכוי לדעת שזה באמת המחבל. פשוט אין סיכוי כי העינויים האלה. אני, אני עצמי באחת החקירות הודיתי באותו אירוע של דומא, כמובן שאצלי זה לא עבד כי לא היה details הם לא הכניסו לי כל מיני. ולכן הם החליטו וגם בגלל שהחקירות עצמן נפסלו אבל גם לפני כן הם החליטו לא להאשים אותי אבל מבחינת יכולת להגיד לא אין יכולת להגיד לא אתה מוכן להודות בכל דבר וכל מי שחושב שהוא גיבור וחושב שיש דרך כלשהי בהצלחה לו, שייקח חמש דקות לשבת על כיסא עם הגב שלו מכופף, חמש דקות. אני לא מבקש יותר אני עשיתי שלוש לילות כאלה עמירם גם עשה בין שנים לשלוש אני לא סגור. לעמירם עשו עוד כל מיני עינויים יותר קשים מזה אחרי זה. קחו חמש דקות. תורידו את הגב שלכם לרצפה מתחת לכיסא בלי משענת. אם מישהו אומר לי חמש דקות שהוא עבר את זה אני, מה אני אגיד. הוא כנראה גיבור..."

[בסרטון: עדות מטלטלת: א' שזוכה בפרשת דומא חושף את העינויים שגרמו לו להודות בפשע שלא ביצע]

[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

One thought on “יוסף זהר: על הודאות ועינויים והתמיכה בעמירם בן אוליאל

  1. כל מילה בסלע!
    הבעיה היא שברוב המקרים מדובר בעצלות של החוקרים שמחפשים הודאה כדי לעבוד פחות, בחלק מהמקרים מדובר בתפיסה "לקויה" של חוקרים ש"בטוחים" שהנחקר אשם ולכן עושים הכל כדי לסחוט הודאה.
    בחלק קטן מהמקרים, כמו למשל תיקי ברנס, סלימאן אל עביד, או זדורוב, מדובר בתפירה מכוונת של בכירי פרקליטות ומשטרה, במטרה לסגור תיק רצח בעייתי עם אדם חלש בלי רקע פלילי ובלי גב כלכלי וחברתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *