תקציר: האם היטלר היה פסיכופת? נראה שכן. למרות הבעייתיות הרבה הנובעת מניתוח בדיעבד, בחינת התכונות המאפיינות פסיכופתים מלמדת, שרבים מהם מתאימים להיטלר.

[לאוסף המאמרים על פסיכופתים ופסיכופתיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

חוסר הרחמים של אדולף היטלר- מנהיג גרמניה הנאצית בין השנים 1945-1933 - חוסר האמפתיה שלו ויכולתו לתמרן המונים, מילאו תפקיד משמעותי בתזמור הזוועות במהלך מלחמת העולם השנייה, כולל השואה. 

לכן, אין פלא שמספר היסטוריונים ופסיכולוגים תייגו אותו כפסיכופת (1), למרות שזו אינה השקפה מקובלת על הכל.
צריך גם לקחת בחשבון כי ניתוחים כגון אלה הם ספקולטיביים מעצם טיבם, ויש לגשת אליו בזהירות.

אמחיש את הבעייתיות של הניתוח בדיעבד, בדוגמה מתוך תיאורי הטיהור שביצע המשטר הנאצי בקושרי ה- 20 ביולי 1944 נגד היטלר, כפי שתוארו הספרו של העיתונאי ויליאם ל' שיירר, בספרו האלמותי, 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' (שיירר, 1976, עמ' 879-878).

זה היה ניסיון של חבורת קציני הצבא הגרמני (ורמאכט) וגורמים נוספים להפיל את המשטר הנאצי בגרמניה, ולהתנקש בחיי אדולף היטלר. הקשר נכשל, לאחר שתיק ובו פצצה שהונחה בסמוך להיטלר הוזז מעט. כתוצאה מכך נהרגו אחרים, אך היטלר נפצע קלות. הקשר גרר טיהורים מהירים ואכזריים של מחוללי המרד והקשורים בו, בפקודת היטלר.

"'צריך לתלות אותם כבהמות', ציווה היטלר וכך היה. בכלא פלאצאנזי כונסו בחדר קטן שמונה אנקולים משתלשלים מן התקרה (ראו תמונה למטה). אחד אחד, לאחר שעורטלו עד למותניהם, נתלו, עניבת מיתר פסנתרים כרוכה סביב צווארם, ונקשרו לאנקולי הבשר. מצלמת קולנוע זמזמה בשעה שהאנשים נחנקו ונטלטלו, מכנסיהם נטולי החגורות צונחים, כשהם מפרפרים, עירומים כביום היוולדם ביגון מיתתם.

הסרט המפותח כמצווה, הורץ באותו ערב אל היטלר, על מנת שיוכל לראותו, וכן תמונות ה'משפט' (שהיה משפיל במיוחד (פ"י). אומרים כי גבלס (שר התעמולה ואחד הבכירים והחשובים בשרי הרייך השלישי, פ"י) הציל עצמו מהתעלפות בשימו שתי ידיו על עיניו". הסרטים קוצרו והוצגו בפני ציבורי חיילים מסוימים כלקח וכאזהרה, אולם החיילים סירבו להסתכל בו... הם יצאו מן האולם ברגע שהחלה ההצגה...".

התמונה של היטלר מתענג על הסרטונים הללו בהחלט מאפיינת פסיכופת. אולם, האם התיאור היה אמיתי? האם נכתב על ידי שיירר עצמו באווירה של תום מלחמת העולם השנייה, או סופר לו על ידי אנשי מינהל גרמניים ששמחו לתאר את היטלר המת כדמון שאשם לבדו בכל?

יחד עם זאת, בחינת התכונות המאפיינות פסיכופתים מלמדת, שרבים מהם מתאימים להיטלר:

1. קסם וכריזמה:

לפסיכופתים יש לרוב קסם שטחי וכריזמה שיכולים למשוך מצביעים ופוליטיקאים אחרים. היכולת שלהם להציג את עצמם כבטוחים, משכנעים ומעורבים, יכולה לעזור להם לזכות בתמיכה ציבורית ולנווט באפקטיביות בסביבות פוליטיות. 

חוקר הנאציזם, פרופ' איאן קרשו, כותב בספרו "המיתוס של היטלר" כי הערצתם של הגרמנים להיטלר הייתה "גורם בעל חשיבות יסודית בתפקוד הרייך השלישי... אשיותו של הפיהרר הייתה הכוח המלכד החיוני בשיטת השלטון הנאצית. בלי הפופולריות האישית רחבת ההיקף של היטלר, לא היה אפשר לתאר את מידת ההסכמה הרבה שנתגלתה במשאלים שהמשטר נזקק להם לעיתים תכופות - וקנה בהם לגיטימציה לפעולותיו, מבית ומחוץ... (קרשו, 1998, ע' 9).

... מעטים הם המנהיגים הפוליטיים במאה העשרים, שנתחבבו על עמיהם יותר מהיטלר, בעשור שלאחר תפיסת השלטון ב- 30 בינואר 1933. ואולי לא היו כאלה כלל. מניחים כי כשהייתה הפופולריות שלו בשיאה, תשעה מכל עשרה גרמנים היו 'תומכי היטלר, מאמיני הפיהרר'... ההסכמה להיטלר הרחיקה לכת הרבה מעבר למי שראו עצמאם כנאצים וכללה רבים ממותחי הביקורת על המוסדות המדיניות והאידיאולוגיה של המשטר" (קרשו, 1998, ע' 9).

אדולף היטלר נודע בסגנון הדיבור הכריזמטי שלו, שמילא תפקיד משמעותי ביכולתו לסחוף ולרתק את הקהל. הוא היה נואם מיומן ביותר, שמסוגל לשאת נאומים נלהבים ומשכנעים. הייתה לו נוכחות מנהיגותית, ששידרה ביטחון ושכנוע באמונותיו, והיה ברור לכל כי הוא באמת מאמין במה שהוא אומר. התנהגותו הבטוחה בעצמה גרמה לאנשים להאמין בכוחם ובתקפותם של מסריו.

במונחי היום היה היטלר סלב רב עוצמה. הוא התקבל בעצרות ההמוניות ב"התלהבות כמעט היסטרית" (שם, ע' 45) נשים חוו היסטריה בהופעותיו וצעירים התחרו זה בזה בטענה שמבטו של היטלר נח דווקא עליהם. כולם רצו ללחוץ את ידיהם של ברי המזל שזכו בלחיצת ידו (ע' 33). מעון הנופש שלו באובר-זלצבורג הפך מקום עליה לרגל להמוני גרמנים (ע' 61).

בקסם שלו נשבו לא רק הגרמנים, אלא גם אזרחי מדינות אחרות. הנה בסרטון אשה אמריקנית הניגשת להיטלר במהלך המשחקים האולימפיים ב- 1936, ומנשקת אותו למרבה מבוכתו:

2. מניפולציה ושכנוע:

פסיכופתים מצטיינים במניפולציות ובשכנוע, כישורים שיכולים להועיל בזירה הפוליטית: בהטיה של דעת הקהל, במשא ומתן עם מנהיגים אחרים או בניווט בפוליטיקה הפנים-מפלגתית. בכל אלה, הנטיות המניפולטיביות של פסיכופתים הן יתרון גדול.

היטלר היה מניפולטור מיומן, שביצע מניפולציות ברגשות, תוך שהוא פורט על פחדים, דעות קדומות ורצונות עמוקים. הוא יכול היה לעורר מגוון רחב של רגשות, מכעס וטינה ועד תקווה וגאווה. כל אלה חיזקו את יכולתו לשלוט ולהשפיע על רגשות הקהל שלו.

היה לו כישרון להתחבר עם הקהל שלו ברמה הרגשית. הוא התאים את נאומיו כדי לסייע לשומעיו התמודד עם הפחדים, השאיפות והתלונות, ויצר תחושה של אחדות ומטרה משותפת. זיהוי זה עזר לבנות קרבה חזקה בינו לבין מאזיניו. הוא השתמש במהלך נאומיו בשפה טעונה רגשית ובדימויים חיים, שיצרו השפעה עוצמתית על המאזינים. עשה שימוש בטכניקות חזותיות ושמיעתיות, כדי לחזק את מסריו, והצליח ליצור נרטיב חזק ועקבי, שהדהד אצל גרמנים רבים. טכניקת הגשה הנאום הייתה חזקה וקצבית, וריתקה את קהל שומעיו. הנאומים שלו הכילו לעתים קרובות

3. היעדר אמפתיה:

היעדר אמפתיה אמיתית מאפשר לפסיכופתים לקבל החלטות קשות מבלי שיופרעו בגין רגשות. בתחום הפוליטי, שבו מנהיגים מתמודדים לעתים קרובות עם בחירות מאתגרות, בעלות השלכות משמעותיות, ניתן לראות כוח ויתרון, ביכולת להישאר מנותק רגשית. 

היטלר הפגין חוסר אמפתיה בתחומים רבים במהלך הקריירה שלו, כשבלטו במיוחד בזוועות שבוצעו במהלך השואה ומלחמת העולם השנייה. אמחיש את היעדר האמפתיה שלו בדוגמה אישית דווקא, בפרשת חיסולו של מנהיג ה- SA הפופולרי, ארנסט ראהם, שהיה אחד מחבריו הוותיקים ביותר בדרכו אל השלטון, שהוא היה חייב לו את השגת השלטון, בשל השליטה שהשיג ה- SA ברחובות, ושהיה האיש אחד הבודדים שהיטלר התייחס אליהם כחבר ושדיבר אליהם בגוף שני "אתה" (שיירר, 1976, עמ' 170).

מעמדו המיוחד של ראהם והכוח שצבר (פיקוד על 2.5 מיליון חיילים לובשי מדים ב- SA), אפשר לו לחלוק על היטלר בפומבי ולהטיף ל"מהפכה שנייה", בה יפורק הצבא, וה- SA יהפוך לצבא המיליציוני של גרמניה. כשעמדה שרידותו הפוליטית של היטלר על הפרק הוא 'מכר' את חברו בעסקה עם בכירי הצבא, והורה לחסל את חברו (ובאותה הזדמנות, מתנגדי משטר רבים), במרחץ דמים שערך ב- 30 ביוני 1934, בעת שראה וצמרת ה- SA נפשו בעיר הנופש ויסה שליד מינכן ('ליל הסכינים הארוכות'). הוא עצמו נסע בראש כוחות ה- SS למלון 'האנזלבאואר' בויסל, נכנס ראשון אל חדרו של ראש שישן, האשים אותו בקשר, והורה לכלאו ולתת בידו אקדח על מנת שיתאבד. ראהם סרב באמרו: "אם צריך להרוג אותי, יעשה זאת אדולף בעצמו". אז נורה ע"י שני קציני SS.

4. לקיחת סיכונים וקבלת החלטות נועזות:

פסיכופתים ידועים בלקיחת סיכונים ובנכונות לקבל החלטות נועזות. בזירה הפוליטית, שבה מנהיגות כרוכה לעתים קרובות בניווט באי ודאות ובקבלת החלטות בעלות סיכון גבוה, נתפסת כמנהיגות חזקה והחלטית. 

דומה שאין מנהיג שהתכונות הללו מתאימות לו, יותר מאדולף היטלר, שב- 1934 ביטל את חוזה וורסאי והחל לבנות את הצבא, ושתוך שלוש שנים בלבד, בין 1936 ל- 1939 - למרות חששם והתנגדותם הרבה של אנשי צבאו - הצליח לפלוש, כנגד כל הסיכויים, לחבל הריין; לאחד את ארצו עם אוסטריה, לכפות על מעצמאות המערב לקרוע את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה ולמוסרו לגרמניה - תוך הפרת הערבויות שנתנו לצ'כוסלובקיה - 'לבלוע' את שאריות צ'כיה ואת עיר הנמל מאמל, וכל אלה בלי לירות ולו יריה אחת.

5. ורישת סטטוס חברתי ורצון בלתי נדלה לכוח ולשליטה:

פסיכופתים מונעים על ידי רצון לכוח, לשליטה ולהצלחה אישית בכל מחיר, ומנהיגות פוליטית מציעה מעמד חברתי, הכרה ותוקף. פסיכופתים עשויים להימשך לעמדות כוח אלה, המספקות להם את ההערצה ותשומת לב שהם חושקים בהם, ומאפשרת להם להשפיע, לעצב מדיניות ולהגשים את שאיפותיהם בקנה מידה גדול. 

רצונו הבלתי נדלה של אדולף היטלר לכוח ולשליטה ניכר במרדף האגרסיבי שלו אחר דומיננטיות בתוך גרמניה ועל הבמה העולמית; בכינון משטר טוטליטרי תוך דיכוי חסר רחמים של התנגדות; ובהתעלמות מההשלכות ההרסניות שהיו לפעולותיו ולמדיניותו, ושהובילו לסבל אנושי עצום ולמותם של מיליונים, גרמנים ובני לאומים אחרים, במהלך מלחמת העולם השנייה.

6. חוסר חרטה:

היכולת לקבל החלטות קשות, מבלי לחוות אשמה או חרטה יכולה להועיל בזירה הפוליטית, במיוחד כאשר מנהיגים נדרשים לבצע בחירות שעלולות להיות לה השלכות שליליות על קבוצות או יחידים מסוימים.

קל לבחון, האם אדולף היטלר חש חרטה בסוף דרכו, לפני שהתאבד בבונקר בברלין ב-30 באפריל 1945, שכן, לקראת מותו הוא הסתגר עם אחת ממזכירותיו, גרטרוד יונגה, והכתיב לה את צוואתו ואת כתב עזבונו.

על כך כתב ויליאם שיירר כי היטלר לא למד מאומה ולא הצטער על כלום: "שני מסמכים אלה שרדו... והם מאשרים, שהאיש ששלט בגרמניה ביד ברזל במשך יותר מ- 12 שנים ועל מרבית אירופה במשך 4 שנים, לא למד כלום מניסיונו. אפילו מפלותיו וכשלונו המוחץ הסופי לא לימדוהו דבר". המסמך רווי חרפות וגידופים נגד היהודים, מקור הרע שבעולם, וכאב שהגורל (לא הוא...) שוב גזל מגרמניה במירמה את הניצחון והכיבוש... (שיירר, 1976, עמ' 923-922).

7. יכולת ניווט בסביבה מורכבת:

סביבות פוליטיות הן לרוב מורכבות ודורשות אנשים, שיכולים לנווט במבני כוח מורכבים. פסיכופתים עשויים להצטיין בהבנה ובניצול מורכבויות אלו לטובתם. 

יכולתו של אדולף היטלר לנווט במורכבות ולנצלה לטובתו, הייתה היבט מרכזי באסטרטגיה הפוליטית ובסגנון המנהיגות שלו. הוא לא יכול היה לעלות לשלטון, לאחד את גרמניה כפי שאיחד ולשקמה, ולבצע את להטוטיו בזירה הבין לאומית, ללא יכולתו המופלאה, לתמרן דינאמיקה פוליטית וחברתית מורכבת, שכללה:

עשיית שימוש בגאונים יוצאי דופן בתחומים שונים של עשייה: היה להיטלר חוש יוצא דופן לאתר אנשים בעלי יכולת יוצאת דופן בתחומי עשייה שונים ולתת בידם סמכויות בתחומם, למרות התנגדות סביבתם. ניתן למנות עליהם למשל, את ד"ר יוזף גבלס בתחום התעמולה, את היילמאר שאכט ואת אלברט שפאר בתחום הכלכלה, את הגנרל הנס גודריאן ואריך פון-מאנשטיין בתחום הצבאי, את הבמאית לני ריפנשטאהל, ועוד.

גילוי אופורטוניזם פוליטי: היטלר היה מיומן בניצול הנוף הפוליטי המורכב והלא יציב של גרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. האתגרים הכלכליים, השסעים הפוליטיים והתסיסה החברתית היוו קרקע פורייה למנהיג כריזמטי, המבטיח יציבות והתחדשות לאומית. היטלר מיקם את עצמו כפתרון לכאוס - שבו הייתה גרמניה שרויה בין שתי מלחמות עולם - והציג את המפלגה הנאצית כמושיעתה.

שימוש מושכל ביכולת הנאום הכריזמטית: כישורי הנאום יוצאי הדופן של היטלר אפשרו לו לפשט נושאים מורכבות ולהציגם בנרטיבים טעונים רגשית, קלים לעיכול. נאומיו הדהדו בקרב קהל רחב, העבירו למעשה את חזונו וטיפחו תחושת אחדות בקרב תומכיו. יכולת זו לתקשר מילאה תפקיד מכריע בהטלת דעת הקהל.

בריתות אסטרטגיות ומניפולציה: היטלר יצר בריתות אסטרטגיות ותמרן יריבים פוליטיים כדי לקדם את סדר היום שלו. הוא גם לא היסס להפר אותם כשהדבר תאם את האינטרסים שלו.

בזירה הפנימית, היטלר ניצל את השיטה הדמוקרטית כדי לצבור כוח, ויצר בריתות עם קבוצות שמרניות ותעשיינים. לאחר שהגיע לשלטון, הוא תזמר את חיסול יריבים פוליטיים - כולל חברים קרובים לדרך (ראו את החלק למעלה העוסק בחיסולו של ארנסט ראהם) - ביסס את שליטתו, ונטרל מקורות אופוזיציה פוטנציאליים.

גם בזירה הבינלאומית, המשיך היטלר במדיניות חוץ מורכבת, תוך ניצול נסיבות גיאופוליטיות ותמרונים דיפלומטיים. מדיניות הפייסנות של מעצמות המערב אפשרה לו להשיג הישגים טריטוריאליים, ללא התנגדות מיידית.הוא לא היסס לכרות ולהפר בריתות לצורכי הרגע. למשל, ההסכם הלא פופולרי עם פולין, עליו חתם ב- 1934 כשהיה חלש מבחינה צבאית), והפר אותו כשהיה חזק דיו ב- 1939, לתבוע ממנה 'להתקפל' לרצונותיו; או הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם ברית המועצות שנחתם ב-19 באוגוסט 1939, כשגרמניה נזקקה לגיבוי אסטרטגי ולאבטחת החזית המזרחית. ההסכם הופר עם פלישת גרמניה לברית המועצות ב'מבצע ברברוסה', ב־22 ביוני 1941.

עיצוב התודעה בעזרת מכונת תעמולה משוכללת: היטלר זיהה את גאונותו של ד"ר של יוסף גבלס, מינה אותו לשר התעמולה ואפשר לו לבנות מנגנון תעמולה מורכב ואדיר ממדים. המנגנון הזה עיצב למעשה את התפיסה הציבורית, שלט במידע ויצר פולחן אישיות סביב היטלר. המניפולציות שייצרה התקשורת, ונרטיבים במעוצבים בקפידה שבנתה, אפשרו להיטלר לשלוט בנרטיב ולשמור על תדמית חיובית בקרב האוכלוסייה הגרמנית (ראו פרק קודם בסוגיית הכריזמה של היטלר).

מדיניות כלכלית ועבודות ציבוריות: היטלר זיהה את גאונותו של ד"ר היילמאר שאכט, ומינה אותו במרץ 1933 לנשיא הרייכסבנק ובאוגוסט 1934 לשר הכלכלה. הוא תמך בעבודות ציבוריות יזומות כגון אלו שיזם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב"ניו דיל" אשר סייעו בהוצאת המשק האמריקני מן המשבר הכלכלי העולמי. יזם סלילת כבישי אוטובאן חדשים והצליח להוריד את שיעור האבטלה, דבר ששיפר רבות את כלכלת גרמניה הנאצית. במאי 1935 מונה כממונה בעל סמכויות בתחום כלכלת המלחמה, עד פרישתו בנובמבר 1937 בשל חילוקי דיעות עם היטלר.

אסטרטגיה צבאית: היטלר זיהה את גאונותו של אבי לוחמת הטנקים הגנרל הנס גודריאן, ונעזר בו לבנות צבא הפועל בדפוסים שונים לחלוטין מאילה של צבאות המערב, שבו פועלות ארמיות שריון עצמאיות, המגובות על ידי חיל האוויר המשמש כארטילריה ניידת. האסטרטגיה הצבאית של היטלר שלו, במיוחד בשלבים הראשונים של מלחמת העולם השנייה, למדו על הבנה אסטרטגית, כמו גם של טקטיקות צבאיות ולוחמה פסיכולוגית, הרבה יותר מהמטה הכללי שלו. הוא כפה על מטהו הסרבן את תוכניתו המהפכנית של פון-מנשטיין לתקיפה במערב ('אבחת מגל'). טקטיקות הבליצקריג - בשילוב עם שימוש חדשני בטכנולוגיה והפחדה פסיכולוגית - אפשרו לצבא הגרמני להשיג הישגים טריטוריאליים מהירים, עד לכיבוש מערב אירופה כולה.

גיבוש פנימי של כוח: היטלר ניווט בתבונה רבה את הדינאמיקה הפנימית המורכבת של המפלגה הנאצית. עשה שימוש מושכל ב-SA (Sturmabteilung) ככלי אפקטיבי לעלייה לשלטון וידע להיפטר ממנו ולהחליפו ב-SS (שצמח מתוכו), כשהפך סיכון. הוא לא היסס לחסל יריבים פוטנציאליים באמצעות טיהורים, כמו ב'ליל הסכינים הארוכות', ב- 30 ביוני 1934. ניצול מושכל של שריפת הרייכסטאג נתן בידו הזדמנות להעביר את חוק ההסמכה משנת 1933, שבו ריכז את כוחות החקיקה והביצוע בידיו, ואפשר לו לחוקק חוקים ללא אישור פרלמנטרי.

[לאוסף המאמרים על פסיכופתים ופסיכופתיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

הערות

(1) על הכותבים שתיגו את אדולף היטלר כפסיכופט הללו נמנים, בין היתר: Robert G.L. Waite בספרו: The Psychopathic God: Adolf Hitler; או Walter Langer בספרו: The Mind of Adolf Hitler; וגם: Fritz Redlich בספרו: Hitler: Diagnosis of a Destructive Prophet.

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה.
• אוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה.
• אוסף המאמרים על פסיכופתים ופסיכופתיה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: '(כמעט) הכל על פסיכופתים'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך ראשון.
• אוסף המאמרים על 'עוצמה'.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג: 'אתיקה'.
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.
• הרחבה על כריזמה בארגונים.
• אוסף המאמרים על משא ומתן.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: 'אי ודאות'.
• אוסף המאמרים על 'הצלחה' ו'כישלון'.
• הרחבה על סטטוס חברתי – חלוקת העוצמה בקבוצה.
• הרחבת המושג: 'דינאמיות'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• הרחבת המושג: 'טקטיקה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2023), פסיכופתים ופסיכופתיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 12/12/23.
• ויליאם ל' שיירר (1976), עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, היסטוריה של גרמניה הנאצית, תל אביב: שוקן, כרך שני.
• איאן קרשו (1998), המיתוס של היטלר. תדמית ומציאות ברייך השלישי, תל אביב: דביר.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי, שרית משיח (2017), הכל על מנהיגות, ייצור ידע, 23/9/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2020), אתיקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/10/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• רקפת ששון (2018), כריזמה בעבודה, ייצור ידע, 5/11/18.
• פנחס יחזקאלי (2020), משא ומתן באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2018), סטטוס חברתי – חלוקת העוצמה בקבוצה, ייצור ידע, 5/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• "The Psychopathic God: Adolf Hitler" by Robert G.L. Waite
• "The Mind of Adolf Hitler" by Walter Langer
• "Hitler: Diagnosis of a Destructive Prophet" by Fritz Redlich