תקציר: בפרשת ויגש מסופר על האיחוד בין יוסף ואחיו לאחר נאומו המכונן של בכיר האחים יהודה. בהמשך הדברים נאמר כי יוסף אסר את מרכבתו כדי לנסוע אל אביו, והזוהר על אתר לוקח את המרכבה של יוסף, ומפנה אותה אל העולם המיסטי, בדמותה של המרכבה האלוהית.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויגש, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

בפרשת ויגש בספר בראשית, אנו מגיעים לשיא הדרמה של סיפור המאבק בין יוסף לאחיו. בסוף הפרשה הקודמת, מקץ, נמצא גביע הכסף באמתחתו של בנימין, עובדה שחייבה אותו לחיי עבדות אצל יוסף. בניסיון אחרון למצוא מוצא ולהציל את המצב, יהודה, שחזר לעמדת מנהיגותו בין האחים, נושא נאום מרגש רב-עָצמה, ארוך ותקיף.

בנאומו מעלים יהודה את הדברים הפחות נוחים לו כדוגמת עניין האשמת האחים בריגול, מדבר ישירות ליוסף ופורט על נימי נפשו. ואכן יוסף לא נשאר אדיש ומסיר את מסווה השליט הזר בפני אחיו. כך נסללת הדרך לכל ההבטחות שנתן האל לאברהם קודם לכן בברית בין הבתרים - שעבוד מצרים ויציאת מצרים, שהם האירועים המכוננים והמכשירים את העם לקראת קבלת התורה בהר סיני.

לכאורה אין היבט מיסטי בדברים אלה, אולם בפרשה אנו מוצאים פסוק, המקשר אותנו לעניין המרכבה האלוהית, כדלקמן: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה; וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו, עוֹד"[1]. את הקשר הבלתי אמצעי הזה עושה בעל ספר הזוהר על פרשת ויגש: "ויאסור יוסף מרכבתו, ר' יצחק פתח ואמר ודמות על ראשי החיה, רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה..."[2].
בדברינו הבאים לא נעסוק בעולם המרכבה המתואר בספרות ההיכלות[3], היות ותיאור שכזה מצריך דיון נפרד. אנו נעסוק במיסטיקה הקשורה באופן ישיר בתיאור המרכבה אותה חזה יחזקאל בפרק א' בספרו.

הכפילות של מרכבה עליונה ומרכבה תחתונה

בספר הזוהר אנו מוצאים תיאורים רבים ומגוונים של מעשה מרכבה, אשר הופכת את מערכת הספירות למרכבה של ממש וכך נוצרה הכפילות של מרכבה עלינוה ומרכבה תחתונה[4], המכונה גם מרכבת המשנה. היחסים בין שני המרכבות הללו מתוארים בשני מישורים. מצד אחד הן נחשבות מקבילות זו לזו, רוצה לומר שמערכת הספירות האלוהית היא הדוגמא הקוהרנטית למרכבתו של יחזקאל. ברם, מצד אחר הן שלובות זו בזו כך שהספירות המשמשות את המרכבה כלפי מעלה, כלומר כלפי האין סוף, והן אשר מהוות כלפי מטה את הדמות האלוהית הרוכבת על המרכבה התחתונה, ונקודת החיבור שלהן היא השכינה – ספירת מלכות. ספירה זו שייכת הן למרכבה העליונה והן למרכבה התחתונה, לשון אחר, אפשר לראות את ספירת מלכות כסוף המרכבה העליונה, או כראש המרכבה התחתונה.

בתיאורי המרכבה בזוהר, הסימבוליקה המצויה היא שספירות חסד, דין, תפארת ומלכות הן המרכבה או ארבת רגלי הכיסא העליון. דימוי זה מבוסס על דברי מדרשי חז"ל האומר שהאבות הן המרכבה, שכן חסד גבורה ותפארת מסומלים באבות האומה והספירה הרביעית – מלכות, מצטרפת אליהם בדמותו של דוד המלך – הרגל הרביעית של הכיסא[5].

קיים בזוהר הבדל בין רגלי הכיסא לכיסא עצמו אבל הבדל זה מצריך דיון נפרד.

ארבעת הספירות הללו מצוירות בזוהר גם בחיות המרכבה העליונה, וספירת בינה היא הרקיע העליון המתוארת על ראשי החיות[6].

שני כוחות המרכבה הראשיים הם הכרובים והחשמל. מקום הכרובים הוא סמוך לספירת שכינה, ותפקידם לנגן לכבודה בכנפיהם בשלוש משמרות הלילה. החשמל מתואר כזוהר מתנצנץ ומרצד, שאין בריצוד זה קביעות. באמצעות החשמל מתגלים חזיונות הנבואה, אולם פרט למשה כל הנביאים האחרים לא היו מסוגלים להסתכל באורה אלא באופן נסתר – אספקלריא (ראי) שאינה מאירה.

יוסף ג'יקטיליה מפרש את מרכבת יחזקאל בחיבורו אודות המרכבה שהוציאה לאור אסי פרבר גינת [7]

בקטע הראשון מחיבור זה מביא ג'יקטיליה דיון עקרוני המציג את היחסים בין תחומי המציאות האלוהיים, העליונים והתחתונים, כדלקמן: " ... דע כי כל הדברים שברא ה' יתברך בעולם כולם נאצלו מאמיתת מציאותו. והנה בהתפשטות עשר ספירות הנסתרות במציאותם נאצלו מאמיתתם עשר מעלות דקות שלמות עליונות בתכלית התיקון והשלימות והעילוי. (אותן) עשר מעלות הנאצלות מן הספירות מורה על הספירה שהיא נאצלת מכוחה. ואלו עשר מעלות הם כוחות, ואין כוח בעין השכל להתבונן בהם אלא בקבלה עליונה. וכן למטה מעשר מעלות הללו האציל מאלו המעלות עשר מעלות אחרות דקות וטהורות, אבל אינן כמעלות הראשונות... ולפי התרחק אצילות המעלות מן הספירות תהיה בהם תוספת ריבוי וגסות. והמשל: האצילות הראשונה שנאצלה מעשר ספירות דומה דרך משל לחוט דק עד מאוד שנעשה מריר התולעת. ועשר המעלות השניות הם כדמיון החוט שנכפל לשניים שהוא יותר עב(ה), וכן השלישיות... וכן עד כולם עד שנעשה החוט גס..."[8].

בדברים אלה מראה ג'יקטיליה שורה של מערכות נאצלות שכוללות כל אחד עשרה כוחות שכל אחד מהם נאצל מכוחה של הספירה הנמצאת בסמוך אליו, כלומר האצלה ראשונה מהספירה הראשונה וכך הלאה. המספר עשר הכרחי לפי ג'יקטיליה  בכל שלבי המציאות שהוא מתאר. למרות שיש באצילות זו גוון ניו אפלטוני מובהק, ג'יקטיליה לא מסיק מכך מסקנה עיונית או פילוסופית כל שהיא, ובהמשך הדברים הוא מתאר ביתר עמקות את דבריו הראשונים, בזו הלשון:" והמבין עיקר זה דרך מעלות המלאכים העליונות והתחתונות. וסוד מה שאמרו בעניין אישים שהם המעלה העשירית ונראים לזכי העיניים ואפילו לשאר שאינם במעלה גדולה, וזהו עניין הגר... וענין מנוח ואשתו, ועניין בלעם, ועניין נבוכדנצר, שיש מלאכים מתלבשים מלבוש עב ונראים אפילו בהקיץ וכפי הצורך והמקום והרואה יתגלו עליהם המלאכים כפי פעולתם... ובאלו המעלות יש עוד אלפי אלפים חיילות נאצלים בכמה מיני צורות, מהן דקות ומהן גסות, לא כפי אמונת היווני (דעת אריסטו על הימצאותם של השכלים הנפרדים שהן מהויות רוחניות לא חומר), שאומר שכולם שכליים נפרדים אינם מראים לעין הרגש. אמנם יש מהם נסתרים ויש מהם נגלים, הכל כפי כוח חכמתו של בורא עולם יתברך שברא כל הדברים בחכמה. והעד: בלשצר המלך שראה פס יד כותבת. והנה אותו המכתב היה מפורסם בצורת האותיות לעייני כל חכמיו, אף על פי שלא היו מבינים מה שרצה לומר עד שבא דניאל ופירש (להם את פשר החיזיון)"[9].

הדוגמא שג'יקטיליה מביא מהמלך בלשצר, ופרשנותו של דניאל על החיזיון שלו, היא הוכחה מופתית שזיהוי המלאכים עם השכלים הנפרדים, על פי דעת אריסטו, איננו נכון כלל ועיקר, היות והיד הכותבת בחיזיון בלשצר שראו כל שריו יחד עימו, הייתה בהכרח יד גשמית שיכולה להיראות על ידי חוש הראייה האנושי, ובכך גם מוסברים ההתגלויות לבלעם ולמנוח ואשתו, שהמדובר בצורה גסה וגשמית שמגיעה מתחתית עולם האצילות האלוהי[10]. בדרגה זו הרוחניות לובשת חומר גשמי, והמדובר במעלה העשירית בדרגות המלאכים, ומתחתם נמצא העולם השפל שמעוצב כדוגמת העולם האלוהי, כדלקמן:" והנה הודיענוך כלל גדול במציאות המלאכים במעלותם, והנה ה' יתברך לפי שברא המלאכים בתכלית השלימות והפנימיות, ואין כל זוכים ולא יכולים לראותם, הוסיף ה' לברוא הגלגלים והכוכבים בצורות נמשכות עשויות על פי ההוראה לצורות המלאכים הפנימיות, ועשה צורות כנגד צורות, והנה צורות גלגלי שמיים וכוכביהם כולם עשויות דוגמאות לצורות השכליות הפנימיות. ואף על פי שלא נוכל לראות לעין ההרגש(חוש הראייה) את הצורות הנסתרות, נראה צורת הכוכבים להבין מתוכם הנעלמות מן הצורות. והנה השמש והירח שניהם עדים ברורים מורים לנו הסתרים העליונים... שאלמלא תכונת השמש והירח לא היינו יכולים להיכנס בסתרי המרכבות העליונות. וזו סוד ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים, באמת מאורים היו להאיר על הארץ, להאיר עיינינו אנו השוכנים בארץ, להבין מתוכם סוד כמה סתרים עליונים בסדר המעלות השכליים, ולמעלה מהם בסדר הספירות ובסוד מציאות ה' יתברך וייחודו... והנה כל התכונות העליונות ותחתונות, הנסתרות והנגלות, כולם דוגמאות לסתרי המרכבה העליונה... (ומה שנאמר בחזיון יחזקאל) וזה מראיהן... כי ספירת יסוד הנקרא זה הוא עיקר ויסוד שפע כל המאורות הנפשעים על כל הנבראים, בהיותו מאיר (בספירת) מלכות, ומתוך מאורו יזהירו כל מיני המאורות..."[11].

בדברים אלה קובע ג'יקטיליה בלשון נחרצת כי כלל גרמי השמים נבראו על פי המתכונת של העולמות האלוהיים העליונים, עולמות המלאכים ועולם האלוהות שמעליהם. אשר על כן, מי שמכיר את הדבר הנגלה לחושי האדם, יכול לנסות ולהבין את הסודות הרבים הנמצאים במרכבה האלוהית עד הבנת סוד האל וייחודו, שהיא ההשגה העליונה.

בהמשך דבריו דן ג'יקטיליה בדמות האדם המופיע במרכבת יחזקאל ומשמעותה בתחום הריבוד האלוהי העליון

" דמות אדם להנה(מתוך חיזיון יחזקאל), דמות אדם כבר הודיענוך עניין דמות. ואמנם מה שאמרו אדם, דע כי כול המרכבות הנקראות חיצוניים ופנימיים כולם סדורות בסדרי הצורה. כי יש מחנות וצורות וממשלות בסדרי המרכבה(ששמם) שער. ויש נקראות אוזניים ויש נקראות עיניים. ויש נקראות שפתיים ויש הנקראות שיניים ויש הנקראות לשון... וכן כל שאר דמות האיברים בתכונת האדם. וכל אחת מאלו המעלות העליונות היא סוד אותה הפעולה שהאבר מכונה עליה. וכל אלו הצורות והתכונות והממשלות נקראות דרך כלל בהתחברם כולם אדם. וזו היא סוד ידיעת סדרי המרכבות העליונות שכולם נקראות היכלות... וכולם הם כסאות לשם הגדול יתברך, והוא הבורא יתברך המושל על כולם. והוא בתוכם כדמיון נשמה, ממנו יקבלו כולם (שפע) ועמידה ופרנסה וחיים... ומהם יבוא הכוח לכול מעלות המלאכים שתחתיהם ומהם לגלגלים והכוכבים...כל אותם הסדרים והמרכבות העליונות שהם בסוד צורת אדם כולם מקבלים כוח קיום ועמידה מה' יתברך, ואליו כאחד צופים... ואין בידם כוח להטיב ולהרע אלא מה שמקבל מאת ה' יתברך..."[12].

בקטע זה רומז ג'יקטיליה לחיבור המדרשי הנקרא שיעור קומה[13], אולם אין הוא מזכיר את המדרש הקדום והמאניש באופן מפורש את האל. כך או אחרת, ג'יקטיליה אומר בקטע האמור כי המציאות מורכבת בדומה למרכבה מכוחות שונים, המכונים משמות של איברי האדם, למרות שאין הוא מסביר מה הקשר בין כינויו של ההיבט העליון לכל אחד מאיברי האדם האמורים. לדעתו הכוחות העליונים לדרגותיהם השונות מקיימים את העולם השפל וקובעים את כל המתרחש בו, זאת כמובן על פי ההתוויה של האל.

חיזיון המרכבה בפרשנותו של ג'יקטיליה וגם בספרו שערי אורה[14], קשור לעניין שבעים שרי אומות העולם. שרים אלה נמצאים במעמד ביניים, בין עולם האלוהות לבין עולם הסטרא אחרא. הם גם בנויים במערכת של דמות אדם, במקביל לעולם האלוהי. מצד שני הם כוחות חיצוניים לעולם האלוהות ומתחרים בכוחות הקדושה, בעיקר בכוחות של הספירה האחרונה בהיררכיה – ספירת מלכות.

אחרית דבר

בפרשת ויגש מסופר על האיחוד בין יוסף ואחיו לאחר נאומו המכונן של בכיר האחים יהודה. בהמשך הדברים נאמר כי יוסף אסר את מרכבתו כדי לנסוע אל אביו, והזוהר על אתר לוקח את המרכבה של יוסף, ומפנה אותה אל העולם המיסטי, בדמותה של המרכבה האלוהית.

על פרשנותו של ג'יקטיליה על המרכבה בחיזיון יחזקאל, קיימים שני רעיונות מרכזיים.

• העיקרון הראשון הוא שמעשה המרכבה קיימת השתקפות של המתרחש בעולם האלוהי שמעליה, כלומר בתומם של הספירות העליונות עד אין סוף. האדם שאיננו יכול להכיל כוחות אלה, יכול להשיג דרך המרכבה את המתרחש בעולם האלוהות, אולם דא עקא שההשגה דרך המרכבה הינה עקיפה, בבחינת הסתכלות במראה שאיננה מצוחצחת, כדברי ג'יקטיליה.
• העיקרון השני הוא המניע של התנועה הבלתי פוסקת, מתמדת של כלל שלבי המציאות, בבחינת שכל גורם משתוקק להידבק במקור שמעליו. התשוקה המניעה את הגלגלים השואפים להידבק במניע הבלתי מונע (אין סוף בקבלה), הינו הסבר פילוסופי קלאסי, שמקורו בפרשנותו של אריסטו. יוסף דן מוסיף ואומר כי בעולמו הרוחני של ג'יקטיליה לא מיעטה תורת הספירות את דמותה של החוויה בהתגלותה של המרכבה, שהייתה מוטיב מרכזי בתורת הסוד העברית בעת העתיקה ואילך[15].

[לאוסף המאמרים על פרשת ויגש, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ויגש.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), פרשת ויגש באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.

[1] בראשית, פרק מ"ו, פסוק כ"ט.

[2] זוהר, חלק א', דף ריא, עמוד א'.

[3] על כך ראה בספרו של גרשון שלום, Major Trends in Jewish Mysticism, בהרצאה שנייה:המיסטיקה של המרכבה וגנוסטיקה יהודית.

ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק, כרך א', עמודים: תטו – תמו(להלן תשבי משנת הזוהר).

[4] תשבי, משנת הזוהר עמוד תטז.

[5] ראה – זוהר, חלק ב', עמוד קמד, עמוד א'.

[6] שם, חלק א', דף כא, עמוד א'.

[7] אסי פרבר גינת, פירוש המרכבה לר' יוסף ג'יקטיליה, ההדירה אסי פרבר גינת, ערך דניאל אברמס, לוס אנגלס, תשנ"ח(להלן פרבר גינת, מרכבה).

[8] פרבר גינת, מרכבה, עמוד 54. מופיע גם - יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית, כרך י', מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2014, עמוד 104. (להלן דן, תולדות).

[9] פרבר גינת, מרכבה, עמודים: 54 – 55.

[10] דן, תולדות עמוד 106.

[11] פרבר גינת, עמוד 55.

[12] שם, עמודים: 55 – 56.

[13] שיעור קומה הוא חיבור השייך לספרות ההיכלות והמרכבה ועוסק בתיאור האלוהים במונחים של דמות אנושית, עד כדי מניין האיברים, שמותיהם ומידותיהם. זמן חיבורו המשוער הוא בין המאה השנייה למאה השלישית לספירה והוא נכתב ככל הנראה בארץ ישראל. זהות המחבר אינה ידועה. היקפו של הספר קטן והוא משתרע על פני כחמישה עד שישה עמודים.

ראה - יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ט, פרק עשרים ושישה, החיבור הראשון בתורת האלהות - שיעור קומה.

רחל אליאור, ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה, הוצאת ידיעות אחרונות.

[14] ראה – יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמוד 208 ואילך.

[15] דן, תולדות עמוד 117.