תקציר: פטריוטיות (patriotism) ולאומיות (nationalism) הם שני מושגים העוסקים בעמדתו של אדם כלפי ארצם-מולדתם, וכרוכים שניהם באהבה עמוקה ובנאמנות כלפיה. לעיתים, הם משתלבים זה בזה. אולם פעמים רבות מוצאים עצמם אנשים בלא יכולת להבחין בין השניים, ומשתמשים בהם בדרכים שונות, לפי טעמם. הפרוגרסיביות החדשה אף העמיקה את ההבדלים עוד יותר.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על לאומיות ולאומנות, לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

פטריוטיות (patriotism) ולאומיות (nationalism) הם שני מושגים העוסקים בעמדתו של אדם כלפי ארצם-מולדתם, וכרוכים שניהם באהבה עמוקה ובנאמנות כלפיה.

לעיתים, הם משתלבים זה בזה. אולם פעמים רבות, אנו מבדילים ביניהם באופן משמעותי:

בין פטריוטיות ללאומיות - ההיבט ההיסטורי

במאה ה-19, הבדיל ההיסטוריון והפוליטיקאי הבריטי, הלורד אקטון (1), במפורש בין 'לאום' ל'פטריוטיות':

• לאום הוא "הקשר שלנו עם הגזע שאליו נולדנו", כך טען. זהו קשר טבעי, פיזי ואינסטינקטיבי, שמהולה בו בדרך כלל חיבה.
• פטריוטיות, לעומת זאת, היא התודעה של החובות המוסריות שלנו כלפי הקהילה הפוליטית.

במאה ה-20, ההיסטוריון ואיש מדעי המדינה היהודי-בריטי, אלי כדורי (2) כבר הציג את הלאומיות כדוקטרינה פילוסופית ופוליטית בפני עצמה, תוך התייחסות לאומות כיחידות בסיסיות של האנושות, שבתוכן יכול האדם למצוא חופש והגשמה, בעוד הפטריוטיות הינה תחושה פשוטה של חיבת אדם לארצו.

הסופר ג'ורג' אורוול (3) השווה בין השניים, במונחים של עמדות אגרסיביות והגנתיות:

• לאומיות היא תוקפנית וכוחנית: חסידיה רוצים לרכוש כמה שיותר כוח ויוקרה עבור האומה שלהם, בתוכה יטביעו את האינדיבידואליות שלהם. לכן, הלאומיות היא תוקפנית.
• פטריוטיות היא הגנתית: היא מקדשת מקום מסוים ודרך חיים, הנחשבים לטובים ביותר, אך אינה מעוניינת לכפות זאת על אחרים.
  

בין פטריוטיות ללאומיות - ההיבט העכשווי, הליברלי פרוגרסיבי

השיח הפרוגרסיבי יוצק לתוך ההבדל שבין פטריוטיות ללאומיות, את הדגשיו. ההבחנות שהוא יוצר פופולריות מאוד בקרב פוליטיקאים ואנשי תקשורת, ונמצאת בשימוש נרחב בשיח היומיומי, אבל הן מצביעות על סטנדרט כפול של "אנחנו והם". 

המדינה והעם מתחבקים תחילה יחד. אבל אחר כך, ניתן להבחין בין פטריוטים ל'לאומיים', לכאורה בהתאם לעוצמת האהבה והאכפתיות שמרגישים הפרטים כלפי מדינתם, ולמידת ההזדהות שלהם עמה:

בשיח היום-יומי במערב, השתרשה הפטריוטיות כאהבה ומסירות אמיתיים של אדם לארצו, הכוללת תחושת גאווה בהיסטוריה שלה, תרבותה וערכיה. פטריוטים מעריכים את האומה שלהם על הישגיה, התקדמותה ותרומתה לעולם, והם שואפים לתרום באופן חיובי לצמיחתה ולרווחתה של ארצם. הפטריוטיות נטועה בתחושת חובה ואחריות אזרחית, תוך שימת דגש על חשיבותה של אזרחות פעילה ואחראית. לכן, היא נתפסת כ'בריאה', מעודדת מעורבות אזרחית וביקורת בונה, ומטפחת תחושת אחדות הנוצר מתוך המגוון.

מצד שני, הלאומיות לרוב לובשת צורה אסרטיבית יותר. היא כרוכה בנאמנות עזה לאומה, מלווה לרוב באמונה בעליונותה על פני אחרים. לאומיות היא האמונה שהאינטרסים והערכים של אומה מסוימת קודמים, ולעתים קרובות עדיפים על אלה של אחרים. מבחינה אטימולוגית (מחקר השמות), מקורות המונח חוזרים למילה הלטינית "NATIO", שמשמעותה "משהו שנולד", ששימשה את הרומאים לסמן קהילת הזרים.

נהוג לייחס את הולדת המושג 'לאומיות' למהפכה הצרפתית, בשנת 1798, והוא מתייחס, הן לאידיאולוגיה והן לתנועה פוליטית. מאוחר יותר, בהשפעת המחשבה הרומנטית הגרמנית, הוא נקשר גם למושגים אקסקלוסיביים של פרטיקולריות אתנית ותרבותית. כתנועה פוליטית, הלאומיות הייתה כרוכה לעתים קרובות במיזוג של שני האידיאלים הללו, תוך הנחה לעולם המורכב מ"מדינות לאום" שבהן, לפחות בתיאוריה, כל אומה זכאית למדינה משלה, מה שיכונה מאוחר יותר "עקרון ההגדרה העצמית הלאומית".

לאומנים עשויים להפגין שאיפה נלהבת לאחדות לאומית, ולעיתים קרובות דוגלים במדיניות שמעדיפה את האינטרסים של המדינה שלהם על פני שיתוף פעולה גלובלי. יש הגורסים כי בניגוד לפטריוטיות, הלאומיות יכולה לפעמים לגבול בבלעדיות ועלולה להוביל לאתנוצנטריות, שבה תרבותו של האדם עצמו, נתפסת כנעלה על אחרים. לכן, לאומיות עלולה לגרום לגישות מפלגות, ולהפריע למאמצים הקולקטיביים הנדרשים לפתרון בעיות גלובלי.

השפה העברית הגדילה לעשות בהקשר זה, כשגזרה מן המושג: Nationalism, שני מושגים שונים בעברית: לאומיות ולאומנות. האבחנה ביניהם אינה פשוטה או מובנת מאליה; והיא תלויה בהשקפת עולמו וברקעו של המתבונן [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'לאומנות – לאומיות מוקצנת', לחצו כאן]

הבחנה מרכזית בין פטריוטיזם ללאומיות נעוצה בהכללות לעומת בלעדיות:

ע"פ הפרוגרס, 'פטריוטים' מעריכים את המגוון במדינתם, ומכירים בתרומתם של כל האזרחים, ללא קשר לרקע שלהם. פטריוטיזם נוטה לקדם אחדות באמצעות ערכים משותפים ומחויבות לטובת הכלל. לעומת זאת, הלאומיות עשויה לנטות לבלעדיות, ומטפחת תחושה של 'אנחנו והם'. כך נוצר סיכון, שבלעדיות כזו דוחקת לשוליים קבוצות מסוימות בתוך האומה, ומביאה ליחסים בינלאומיים מתוחים מחוץ לה. באשר למערכת היחסים עם הקהילה הגלובלית, 'פטריוטיות' מתקיימת לעתים קרובות יחד עם תחושת אזרחות גלובלית, מכירה בקישוריות של מדינות ודוגלת בשיתוף פעולה באתגרים משותפים. פטריוטים מאמינים בדיפלומטיה, בשיתוף פעולה ובשותפויות בינלאומיות לטיפול בבעיות גלובליות.

• רגשות המבוטאות במידה סבירה, בלי מחשבות רעות כלפי אחרים, וגם לא דרך פעולות עוינות כלפיהם, היא פטריוטיות.
• אך כשהן נעשות חסרי רסן, ומובילות לחשיבה עוינת לאחרים ולפעולות רעות כלפיהם, זו לאומיות.

לאומיות בעיני הפרוגרסיביים הוא מושג בעייתי, שהוביל ומוביל לנזק משמעותי, לאפליה, לדעות קדומות ולמלחמה. הוא עלול לתת עדיפות לפעולות חד-צדדיות, תוך שימת דגש על אינטרס עצמי על פני רווחה גלובלית קולקטיבית. זה יכול להוביל למתחים ברמה הבינלאומית, ולהפריע למאמצים לטפל בנושאים כמו שינויי אקלים, מגפות וזכויות אדם.

באופן נוח למדי, בחוגים מסוימים, פוליטיים וסובייקטיביים, ה'צדיקים' הם בדרך כלל ה'פטריוטים', והיתר הם 'רק' לאומיים / לאומנים.

אבל, ישנה דרך נוספת להבחין בין פטריוטיות ללאומיות

זוהי דרך פשוטה למדי, שאינה מעוררת שאלות מוסריות. כשם שאנו יכולים להניח בצד את המשמעות הפוליטית של המושג 'אומה' - מה שהופך אותו זהה למושגים כמו: 'ארץ', 'מדינה' או 'משטר פוליטי', ולסוג הנלווה של לאומיות פוליטית או אזרחית - עלינו להתרכז ב'לאומיות' בהיבטים אתניים או תרבותיים בלבד. די לאפיין אותה במונחים של מוצא משותף, היסטוריה, שפה, ארץ ומכלול תכונות תרבותיות. שהרי, גם פטריוטיות וגם לאומיות כרוכים באהבה, בהזדהות ובדאגה מיוחדת לישות מסוימת:

• במקרה של פטריוטיות, ישות זו היא המולדת, הארץ.
• במקרה של לאומיות, ישות זו היא הלאום במובן האתני/תרבותי של המונח.

לפיכך, פטריוטיות ולאומיות מובנות כאותו סוג של אמונות ועמדות. הן מובחנות רק לפי האובייקטים שלהן או במונחים של רגישות או תודעה.

יש חפיפה רבה בין המושגים: 'מדינה' ו'אומה', ולכן גם בין פטריוטיות ללאומיות. מה שחל על האחד יחול גם על השני. אבל כאשר מדינה אינה הומוגנית מבחינה אתנית, או שלעם אין מדינה משלו, ניתן להפריד בין השניים.

כשם שהפרוגרס מבקר את ה'לאומיות', הוא צריך לבקר לכאורה גם את ה'פטריוטיות'

רבים רואים בפטריוטיות ביטוי טבעי והולם לזיקה למדינה בה נולדנו וגדלנו ולהכרת תודה על ברכות החיים על אדמתם, בקרב אנשיה ועל פי חוקיה. הם גם רואים בזה מרכיב חשוב בזהותם. חלקם הולכים רחוק יותר וטוענים שפטריוטיות היא חובה מוסרית.

אבל אם הפטריוטיות היא חובה מוסרית, הקשורה להיבט לאומי, יש מסורת מרכזית בפילוסופיית המוסר, הרואה במוסריות מהות אוניברסלית וחסרת פניות, שאינה כוללת את ההתקשרות והנאמנות המקומית והחלקית. חסידי מסורת זו נוטים לראות בפטריוטיזם סוג של אנוכיות קבוצתית, חלקיות שרירותית מבחינה מוסרית כלפי "קבוצתו של האדם", בניגוד לדרישות הצדק האוניברסלי והסולידריות האנושית המשותפת. התנגדות מקבילה היא שפטריוטיות היא הדרה בצורה מתועבת ומסוכנת. אהבה לארצך הולכת בדרך כלל יד ביד עם סלידה ועוינות כלפי מדינות אחרות. זו נוטה לעודד מיליטריזם ומולידה מתחים וסכסוכים בינלאומיים.

כך לדוגמה, המדינאי, הפילוסוף הפוליטי, הדיפלומט, הסופר והמחזאי המפורסם (או הידוע לשמצה) נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי (4) (1469 -1527) היה הטיף לנסיכים, לפוליטיקאים ולאזרחים הפשוטים של הרפובליקה שבשל טבע האדם, אם הם רוצים לעשות את עבודתם נאמנה, ואם ביטחון ארצם תלוי בהחלטה שיקבלו, עליהם להיות מוכנים להפר את הבטחותיהם, להונות, להסתיר ולנקוט באלימות, לפעמים בדרכים אכזריות, בקנה מידה גדול, אם נסיבות פוליטיות דורשות פעולות כאלה. זה עשוי בהחלט להיות רלוונטי לשאלת הפטריוטיות.

למרות ההתנגדות למושג 'לאומיות', הוא הוכיח עצמו ככלי רב עוצמה!

הלאומיות עלתה על הציפיות של מספר רב של הוגים, מימין ומשמאל. למרות שניבאו את מותה הקרוב, היא הוכיחה את עצמה מחדש ככלי רב עוצמה. כך היה לאחר סיום המלחמה הקרה. מושג זה עורר השראה והמריץ מגוון רחב של פרויקטים פוליטיים, מדמוקרטיה דרך פופוליזם וכלה בטוטליטאריות.

למרות הניסיונות לגבש ריבונות בתוך גופים על-לאומיים או טרנס-לאומיים, בעיקר כדי להתמודד עם ההשפעה הקשה והבלתי אחידה של הגלובליזציה, נותרה הלאומיות כעיקרון המארגן הבסיסי של הסדר הבין-מדינתי והמקור האולטימטיבי ללגיטימציה פוליטית. עבור רבים, זהו גם ההקשר המובן מאליו של חיי היומיום ומסגרת קוגניטיבית ודיסקורסיבית נגישה בקלות כדי לתת משמעות ויעוד לעולם הסובב אותם.

[לאוסף המאמרים על לאומיות ולאומנות, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על לאומיות ולאומנות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

הערות

1) ג'ון אמריך אדוארד דאלברג-אקטון, הברון הראשון מאקטון (1834- 1902), הידוע כלורד אקטון, היה היסטוריון ופוליטיקאי בריטי. הלורד אקטון נודע ככל הנראה יותר מכל בשל המימרה שטבע במכתב לבישוף האנגליקני מנדל קרייטון: "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים".

2) אלי כדורי (1926 - 1992) היה היסטוריון ואיש מדעי המדינה יהודי-בריטי יליד בגדאד, שימש כפרופסור בבית הספר לכלכלה של לונדון. מחקריו עסקו במזרח התיכון, היסטוריה אירופית מודרנית, מחשבה פוליטית ובתופעת הלאומיות.

3) ג'ורג' אורוול סופר, אריק בליר, שנודע בכינויו הספרותי ג'ורג' אורוול, נולד בהודו ב- 1903 וידע עוני ונדודים. תחילה היה קומוניסט ואחר-כך פנה לסוציאליזם. כתב מסות ומאמרי ביקורת בשבועון האנגלי "ניו סטייטסמן" והשתתף במלחמת האזרחים בספרד. מספריו של ג'ורג' אורוול: "בפאריס ובלונדון" (1933); "מסות ביקורת" (1940); חוות החיות (1945, הופיע בעברית בהוצאת עם עובד); "הריגת פיל" (1950). ג'ורג' אורוול מת בלונדון ב- 1950.

4) נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי (1469 -1527) היה מדינאי, פילוסוף פוליטי, דיפלומט, סופר ומחזאי, מפירנצה שבאיטליה. כתאורטיקן, מקיאוולי היה, למעשה, ממניחי היסוד למדע המדינה ותורת היחסים הבין-לאומיים המודרניים, דמות מפתח בתאוריה הפוליטית-ריאלית, והשפיע רבות על המדינאות האירופית בתקופת הרנסנס ובתקופה המודרנית.

נושאים להעמקה

• מאמרו של יאיר רגב: 'האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'לאומנות – לאומיות מוקצנת'.
• אוסף המאמרים על לאומיות ולאומנות.

מקורות והעשרה

• יאיר רגב (2021), האמנה החברתית – מקור הלגיטימציה של המשטרה, ייצור ידע, 14/8/21.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), לאומנות – לאומיות מוקצנת, ייצור ידע, 12/10/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), לאומיות ולאומנות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 28/12/23.