[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
קן ליוינגסטון, איש הלייבור וראש עיריית לונדון לשעבר, הוא מחולל שערוריות סדרתי. מאמר זה בוחן את הסערה התורנית שחולל ב-28 באפריל 2016, כאשר טען כי "היטלר היה ציוני".
על מנת לתאר את ההיסטוריה כהוויתה נעזרתי בספרה המצוין של לוסי דוידוביץ' - היסטוריונית יהודייה-אמריקאית, חוקרת ההיסטוריה היהודית בתקופה המודרנית וחוקרת השואה - המלחמה נגד היהודים (ראו תמונת כריכה משמאל למטה)- שראה אור בארצות הברית ב- 1975 ותורגם לעברית ב- 1982 (דוידוביץ', 1982), אולם מקורות רבים אחרים מתארים את אותן עובדות בדיוק.
מדיניות ההגירה של הס"ס - 1938-1935
במחצית שנת 1934 היה ארגון ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית, ה- SS (קיצור המילה הגרמנית - שוצשטאפל, משמע, חיל ההגנה, או פלוגות המגן), בעיצומו של חיפוש רעיונות אשר יביאו לפתרון ארוך טווח של, מה שכונה, "הבעיה היהודית". דו"ח מאותה עת בחן את הרעיון של הגירה יהודית המונית כפתרון. אם זה הפתרון, אזי צריכים הנאצים, על פי הדו"ח, לתמוך בגורמים בתוך יהודי גרמניה, הסבורים שהיהודים הגרמנים נבדלים מיתר אזרחי גרמניה, וקורא להגירת יהודים ממנה. הדו"ח מציין כי רק הציונים אוחזים בדעות אלה. על כן, המליץ הדו"ח, שהנציונאל סוציאליסטים יתנו להם עדיפות רשמית (דוידוביץ', 1982, ע' 101).
כך הפכה הגישה התובעת את סילוקם של היהודים מגרמניה (Entjudung) למדיניות ה- SS בתקופה שבין 1935 ל- 1938.
כך למשל, גישה זו יושמה על ידי ריינהרד היידריך - שעמד בראש המשטרה הפוליטית הבווארית - בצו שהוציא ב-28 בינואר 1935:
"פעילותם של ארגוני הנוער הציוניים - העושים לשינוי העיסוקים המקצועיים של היהודים לכיוון של חקלאות ומלאכת כפיים, כשלב מקדים להגירה לפלסטינה - תואמת את העניין של הנהגת המדינה הנציונאל סוציאליסטית... (לכן,) אין לנהוג בהם באותה מידת חומרה שיש להפעיל כלפי חברים בארגונים הגרמניים היהודיים כביכול (הארגונים המתבוללים) (דוידוביץ', 1982, ע' 102).
ב-15 במאי 1935 קבע הביטאון הרשמי של ה- SS , ה- 'Schwarze Korps', כי העמדה האידאולוגית הנכונה לנציונאל סוציאליסטים היא להבדיל בין שני סוגים של יהודים: ציונים ומתבוללים. על הראשון יש להקל יחסית ועל האחרים להקשות.
גם חוקי נירנברג עודדו עמדה זו: לחץ מתמיד הופעל על מנהיגי הקהילה היהודית לעודד מדיניות של הגירה, בייחוד לארץ ישראל (דוידוביץ', 1982, ע' 102).
ב- 1937 פיתח אייכמן את הרעיון שכל העניינים הקשורים להגירה חייבים להיות מרוכזים בסוכנות אחת, והוא רמז כבר על הרעיון של הגירה כפויה, כלומר, על מדיניות של גירוש, כביטוי לזעמו של העם הגרמני נגד היהודים. רעיון זה מצא חן בעיני היידריך (בתמונה משמאל), ובתוך זמן קצר נהפך הרעיון למדיניות הרשמית של ה-SS (דוידוביץ', 1982, ע' 103).
בקיץ 1937 אמר פקיד בגיסטאפו לאחד המנהיגים היהודים, שהגיסטאפו אינה רואה בעין יפה הגירה יהודית לאמריקה, והיא מעדיפה את פלסטינה, שכן, שם "נוכל להיפרע מכם"...
רק לאחר מכן התגבשה הגישה הרואה ביהודים את "אויב המדינה והמפלגה", שהביאה בהדרגה להתהוות של השמדה תעשייתית טוטלית.
מדיניות ההתנגדות להגירה של הביורוקרטיה הנאצית
גישתו של ה-SS לא הייתה מדיניות רשמית של המדינה הנאצית. היא לא השפיעה על ההליכים הביורוקרטיים השגרתיים של משרד ההגירה. בניגוד ל-SS, "ארגון חוץ לארץ" - משרד המפלגה הנאצית שטיפל בגרמנים החיים מחוץ לגרמניה- גילה התנגדות תקיפה לעידוד ההגירה, כיוון שהדבר נתן "תמיכה חשובה ליצירתה של מדינה יהודית לאומית, בעזרתו של הון גרמני (דוידוביץ', 1982, ע' 102).
במחצית 1937 החל שר החוץ הנאצי דאז, קונסטנטין פון נויראת, לנסח מדיניות על ארץ ישראל לפי הקווים של "מיין קאמפ", בקבעו שיצירת מדינה יהודית אינה תואמת את האינטרס הגרמני, גיוון שהיא תיצור עמדת כוח בשביל "היהדות הבינלאומית, כמו מדינת הואתיקן בשביל הקתוליות הפוליטית , וכמו מוסקבה בשביל הקוֹמִינְטֶרְן (האינטרנציונל הקומוניסטי או האינטרנציונל השלישי היה האיגוד הבינלאומי של המפלגות הקומוניסטיות) (דוידוביץ', 1982, ע' 103).
ומה עם היטלר עצמו?
קן ליוינגסטון הפנה את אלה שתקפו את דבריו לקרוא את ספרו של היטלר, "מיין קאמפ" (ראו תמונת הכריכה משמאל), אולם שם טען היטלר כשהכיר את היהודים בוינה בשנות נעוריו, לא היה הבדל בין ציונים ושאינם ציונים: "מאבק נראה לעין זה בין ציונים לבין יהודים ליברלים עורר בי תיעוב, שכן הוא היה מזויף מכל הצדדים, מבוסס על שקרים".
היטלר גם לא ייחס חשיבות לארץ ישראל כמדינה יהודית. ארץ ישראל מוזכרת פעם אחת בלבד ב"מיין קאמפ", כאשר היטלר מביע דעה, לפיה היהודים לא התכוונו מעולם להקים מדינה על מנת לחיות בה: "כל אשר הם רוצים, הוא ארגון מרכזי לתרמית הכלל עולמית שלהם... מקלט לנוכלים מועדים ואוניברסיטה לרמאים צעירים" (דוידוביץ', 1982, עמ' 102-103).
ביולי 1937 דיווח פקיד ממשלתי, שהיטלר הגיע למסקנה, שהגירה יהודית חייבת להתרכז בפלסטינה, כיוון שדבר זה ייצור "רק מרכז מהומות יהודי אחד בעולם", אשר לו תוכל גרמניה להתנגד בצעדי נגד מתואמים (דוידוביץ', 1982, ע' 103).
אבל, ככל שהתקרבה גרמניה למלחמה, התהוו הדברים באופן שונה...
משמעויות ומסקנות
ליוינגסטון איננו טיפש. הפרובוקציות שלו בנויות היטב. הוא יודע ששקר טוב מכין 99% עובדות אמתיות, ובאמת, גם כאן, העובדות נכונות ברובן. אבל, המשמעויות והמסקנות, מעוותות כדרכו...
[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- אלעד שמחיוב (2016), בכיר בריטי: "היטלר היה ציוני", מאקו, חדשות 2, 28/4/16.
- לוסי דוידוביץ' (1982), המלחמה נגד היהודים, תל אביב: זמורה ביתן.
