[התמונה: דובר צה"ל]
[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת עולם קטן. הוא מועלה באישורם ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
שתי סכנות טמונות בהישג הביטחוני המופלא שהושג בידי מדינת ישראל מאז הקמתה:
- האחת עלולה להתפתח מתוך שביעות הרצון, העלולה להקהות את חושי החרדה ההכרחיים תמיד להתנהלות אסטרטגית ביקורתית וזהירה.
- הסכנה השנייה טמונה בחשש, שמא ניטה לאבד את אמת המידה המפוכחת להערכת כוחנו, ונתפתה לחשוב כי כוחנו ועוצם ידינו עשו לנו את החיל הזה.
שתי סכנות אלו קשורות זו בזו ומלוות את תולדות האדם משחר ימי ההיסטוריה. על רקע סכנות אלה מהדהדים דברי ר' יוחנן במסכת גיטין בפתיחת אגדות החורבן: "אשרי אדם מפחד תמיד". לא פחד לשם שיתוק מבקש ר' יוחנן, אלא פחד במידה הראויה, הנדרש לקבלת החלטות אמיצה מתוך התייחסות בכובד ראש לאיומי המציאות המשתנה מיום ליום.
מידי שנה, לקראת יום כיפור, בדיון החוזר ונשנה על משמעות מלחמת יום הכיפורים תשל"ד, עולה השאלה האם הפתעה שכזו יכולה להתרחש שנית? כשנשאלתי על כך הקפדתי תמיד להדגיש כי אין לאדם חסינות בפני הפתעות הנטוות בעורמה ובתחבולה על ידי יריב נחוש. גם מנגנוני המודיעין היעילים ביותר עלולים להיכשל ואין בנמצא מתודה מדעית המבטיחה בעניין זה בפני הכישלון.
מאז ראשית ימי המלחמה, לא נוצר ארגון צבאי, שהצליח לאורך זמן להיות תמיד בלתי מנוצח. רבים מידי בינינו - גם בימין וגם בשמאל - נוטים לראות את עליונות צה"ל על אויביו, כהישג בר קיימא הנתון בידינו לעד. המלחמה היא תופעה דינמית ולעתים כפי שחווינו יותר מפעם אחת, דווקא מתוך עליונותנו המבצעית המובהקת, פיתח האויב רעיונות עוקפים. כך נהג נשיא מצרים סאדת לקראת מלחמת יום הכיפורים ביצירתה של תכנית מלחמה חדשנית שנבנתה על בסיס הערכת עליונותנו המוחצת בלחימה האווירית ובתמרון היבשתי המשוריין. כך נהג החמא"ס ברצועת עזה בבחירתו במיצוי הממד התת-קרקעי.
בעשורים האחרונים השלכנו יהבנו על בניית עליונות טכנולוגית פורצת דרך. נטינו לעתים להאמין, שיהיה בעליונות זו כדי לחסוך מלוחמינו את הכורח לחרף נפשם במלחמה, סטינו מהנחת היסוד שהנחתה את מייסדי צה"ל והייתה שזורה ברוח הפלמ"ח שתוארה על ידי יגאל אלון באמירה ברורה: "בלי לזלזל בערכו של הנשק, למד הפלמ"ח לראות באדם את מרכז הכוח במלחמה, יצחק שדה היה נוהג לומר: אם יהיו לנו לוחמים מעולים, הרי גם אם לא נהיה מזוינים במידה מספקת, נוכל לאויב ואף נזכה בנשקו."
לפני למעלה מעשרים שנה, עברנו יחד עם אויבינו צומת משמעותית. בעמדם על פרשת הדרכים, אויבינו לסוגיהם בחרו בדרך השואפת לטיפוח עליונות לוחמיהם בכוח אמונתם המניעה אותם להקרבה בשדה הקרב, ואילו אנו על פרשת הדרכים בחרנו בפיתוח מואץ של מרחבי היתרון הטכנולוגי. כאן הסיכון הגדול מפניו אנו מוזהרים בציווי למלך ישראל "ולא ירבה לו סוסים פן ישיב את העם מצרימה".
בדיוק בכך היה טמון זרע כישלונה של מלכות שלמה. בשיא תפארתו ושגשוגו הצטייד שלמה ב"אלף ארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים". בנין כוח עצום זה לא הגן על ממלכת רחבעם בפני מסע שישק מלך מצרים שעלה על ירושלים, חמש שנים לאחר מות שלמה.
האביב תמיד קצר ובכל הצלחה טמון איום הכישלון. בהפנמה עמוקה של הבנה זו, ובמאמץ מתמיד להתחדשות לא רק בחומר אלא גם ברוח, תלוי עתיד קיומנו.
