אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
בסדרה זו של מאמרים נסקור את פועלה של המשטרה היהודית בתקופת השואה בגטאות, שכונתה גם בשם שירות הסדר היהודי (Jüdischer Ordnungsdienst). משטרות אלה הוקמו בפקודת הגרמנים זמן קצר לאחר הקמת הגטו והקמת מועצות הזקנים - היודנרטים.
בחיי הקהילה היהודיים באותם זמנים לא היה תקדים לקיומה של משטרה יהודית, כך ששיטות פעולתה וסמכותה נגזרו מתוך המשימות של הצווים הגרמניים בעת הקמתה. במשטרה היהודית בגטאות.
הגיוס למשטרה זו נבע מההנחיות של שלטונות הכיבוש הגרמני, והם אשר הנחו את היודנרטים בדבר סוג האנשים שיש לגייס למשטרה. בין תנאי סף הגיוס נמנו: בריאות תקינה, ניסיון צבאי והשכלה תיכונית ומעלה. מכורח הנסיבות תנאי סף אלה לא תמיד תאמו את נתוני המתגייסים.
פורמלית, המשטרה היהודית נחשבה לאחת ממחלקות היודנרט, אך בהנהגה היהודית היו חששות לגבי אופייה הציבורי ואופן תפקודה. חשש זה נבע מהערכה שהגרמנים יפקחו על המשטרה היהודית באופן ישיר, ויפעילוה לשם מטרתם הם. לכן, השתדלו הנהגות היודנרטים להבטיח דרכי פיקוח משלהם על המשטרה היהודית, ולקבוע נורמות ודפוסי התנהגות ברורים מול האוכלוסייה בגטו.
ראשוני המתגייסים היו אנשים, שסברו כי במסגרתה יוכלו לשרת את הקהילה שאיבדה את מעמדה ועצמאותה. עם זאת היו גם מניעים אחרים למצטרפים לשירות הסדר היהודי, כגון הרצון להימצא במסגרת מוגנת, המעניקה סוג של חסינות מעבודות כפייה, והמבטיחה חופש תנועה ומזון.
בדיקת עברם של מרבית ממפקדי המשטרה היהודית בגטאות בפולין הכבושה, מלמדת, שלא עלה בידי היודנרטים להבטיח את אופייה הראוי של המשטרה היהודית. מרבית המשרתים בה לא היו מעורים כלל בחיים הקהילתיים קודם המלחמה. חלקם היו פליטים, ולא נמנו כלל עם בני המקום. רק אחוז קטן מהמתגייסים היו פעילים בקהילתם קודם לגיוסם.
מנגד, שלטון הכיבוש הגרמני דאג לכך, שכבר עם הקמת המשטרה היהודית, יעמדו בראשה אנשים שיהיו מוכנים לציית ללא סייג להוראותיהם.
במרחב הציבורי היהודי שמחוץ ליודנראט, ראו במשטרה היהודית מראשיתה נטע זר, הטומן בחובו סכנה של התנכלות לקהילה. לכן, בגטאות רבים חל איסור על חברי תנועות הנוער וארגונים מפלגתיים שונים להתגייס לשורותיה.
מספר השוטרים היהודים לא היה קבוע, אך היה קיים מתאם בין מספרם ובין מספר אנשי הקהילה שנכלאו בגטאות השונים.
לדוגמה, בגטו ורשה שרתו במשטרה היהודית בראשיתה כ- 2,000 שוטרים, בגטו לבוב שרתו כ- 500 שוטרים, ובגטו לודז' שרתו כ- 800 שוטרים.
המבנה הארגוני של יחידות המשטרה היהודית לא היה אחיד. בגטאות גדולים נקבעו דרגות פיקוד, תוך חלוקה ליחידות ולתחנות משנה אזוריות.
סימני הזיהוי המיוחדים של שוטרי המשטרה היהודית היו כובעים בעלי צורות שונות, תוך הטבעת שם המשטרה על הסרט שנשאו השוטרים על זרועם בדומה לכלל היהודים.
תפקידי המשטרה היהודית נחלקו לשלושה מישורים עיקרים:
- מילוי דרישות הגרמנים, שניתנו באמצעות היודנראטים;
- תפקידים הכרוכים בפעולתם של היודנראטים ברחוב היהודי, ללא קשר ישיר לדרישות השלטון הגרמני.
- תפקידים שנגזרו בהתאם לצרכים הפנימיים של האוכלוסייה היהודית בגטאות.
לשני הסוגים הראשונים שייכים איסוף כספי כופר נפש, איסוף חפצים ודברי ערך והחרמתם, גביית מסים, הבאת אנשים לעבודות כפייה, שמירה על הגטו, העמדת זקיפים בסמוך לשערי הגטו, ליווי קבוצות לעבודה מחוץ לחומות הגטו, חטיפות למחנות העבודה, והשתתפות בריכוז היהודים בעת גירוש ההמונים להשמדה.
בנוסף, עסקה המשטרה היהודית גם בשמירה על הניקיון, סייעה בחלוקת מזון שניתן בקיצוב, בהושטת עזרה לנזקקים, ואף שימשה כתובת לבוררויות בין איש לרעהו.
ברם, במשך הזמן פחת והלך משקלן של פעולות המשטרה היהודית שנועדו להקל את מצוקותיהן של תושבי הגטו, והם התמקדו בעיקר במילוי רצונו של הכובש הגרמני.
הגירושים למחנות ההשמדה, משנת 1942 ואילך, פגעו גם במשפחות השוטרים, והעמידו אותם בפני דילמה קשה, האם עליהם להמשיך בתפקידם. על רקע זה נטשו שוטרים רבים את שורות המשטרה היהודית. רוב השוטרים שנטשו את שורות המשטרה צורפו, בדומה לאחרים, למשלוחים למחנות ההשמדה. עם זאת, היו שוטרים ומפקדים שהמשיכו בשירותם גם בשלבים האחרונים לקיום הגטאות, ונכנעו ללחץ הגרמנים, תוך מילוי קפדני של הוראותיהם.
באותה עת השתנה גם הרכבה של המשטרה היהודית. הגרמנים העמידו בראש המשטרה היהודית אנשים נעדרי כול מחויבות כלפי הקהילה אותה הם שרתו. כך היו בין מפקדי המשטרה היהודית ושוטריה מספר ניכר של פליטים יהודים, שלא היה להם כל קשר אל האוכלוסייה היהודית המקומית, וכן בעלי רקע ציבורי ואישי בעייתי ומפוקפק.
בתום המלחמה נערכו בקרב הניצולים דיונים נוקבים בקשר להתנהגותם של השוטרים היהודיים בזמן השואה. בישראל הועמדו כמה מהם לדין על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אולם רובם זוכו בדין, היות והשופטים התחשבו בנסיבות המיוחדות והבלתי רגילות שבהן פעלו שוטרים אלה.
מקורות
- גוטמן, י. האנציקלופדיה של השואה, ספרית פועלים, ת"א, 1990, כרך ג', עמ' 764 - 766.
- וייס, א. היחסים בין היודנראט למשטרה היהודית בשטחי פולין הכבושה, בתוך דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית, 1933 - 1945, ירושלים, תש"ם, עמ' 171 - 184.
