[התמונה מתוך אתר שירות בתי הסוהר]
[להורדת העבודה לחץ: נילי טולדנו - כלא או קהילה]
להלן עבודתה של גונדר משנה נילי טולדנו משרות בתי הסוהר, שהוגשה בקיץ 2013 במסגרת המכללה לביטחון לאומי. העבודה בחנה שינוי בתפיסת הענישה כאמצעי להפחתת פשיעה חוזרת בקרב עבריינים המבצעים עבירות בחומרה נמוכה. מטרתה הייתה להציג את השפעותיו של עונש המאסר על העבריין והחברה, ולהציב אל מול אלו אפשרות של הרחבת התגובה החברתית להתמודדות עם עבריינות ופשיעה חוזרת בדרך של מודל ענישה חלופי בקהילה.
לצורך כך חולקה העבודה לשלושה חלקים:
בחלק הראשון הוצגו התיאוריות המסבירות את שורשי העבריינות, ואת הדרך ההתמודדות עימה לפי דרכן. בלטה העובדה כי אין בהן תמימות דעים והסכמה באשר למטרותיה של הענישה. הובאו מודלים של ענישה, הנשענים על שתי תיאוריות עיקריות - תיאורית הגמול והתאוריה התועלתנית. התאוריה התועלתנית, הדוגלת בהרתעה, מניעה, הגבלה והרחקה, טיפול ושיקום, היא הבסיס לעבודה זו.
לאחר מכן נבחנה התפתחות המאסר כעונש. נותח הקשר בין תיאוריות והסברים לפשע ולעבריינות לבין עיצוב מדיניות הכליאה, והוצגו שלוש אסכולות של חשיבה על המאסר.
בחלק השני נסקרה מערכת הענישה בישראל – על הקיים והחסר בה.
בחלק השלישי נותחו שני מקרי בוחן של מודלים אלטרנטיביים לענישה בקהילה מארצות הברית ואנגליה.
בדיון הושוו המודלים שהוצגו למציאות הישראלית, ונבחנה ישימותם במערכת הענישה בישראל.
לסיכום, התשובה שנותנת העבודה לשאלה, "כלא או קהילה?", היא מתן דגש גדול יותר לקהילה! בתי כלא הם אמצעי ענישה קשה שיש להשתמש בו במשורה ובזהירות. אנשים מסוכנים שביצעו פשעים חמורים צריכים להיות בכלא. לגבי חלק ניכר מהעבריינים, שבמידה רבה הם תוצר של הזנחה חברתית, יש להעדיף באופן מובהק ענישה בקהילה. היא הרבה פחות הרסנית לנאשם, לקהילה, למשפחה, לאפשרות השיקום.
