תקציר: אומה נבנית על המוכנות של אנשים לאחד את כולם למעשה משותף, ופרשת תרומה עוסקת בנתינה של הפרט למען הקולקטיב. כשאדם מוצא משהו שבו הוא תורם לאחרים הוא מעצים את עצמו ולהפך: כשמופר האיזון בין נתינה לקבלה והוא רק מקבל, הוא נחלש.
[לאוסף המאמרים על 'פרשת תרומה', לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן]
עודכן ב- 15 בפברואר 2024
השבוע אנו עוסקים בפרשת תרומה. יסוד ההזדקקות לתרומה טמון ביסוד ההזדקקות של האלוהים לתשוקות האדם, ככוח מניע להתהוות מתחדשת לכלל היקום.
האדם זקוק למשמעות שמעבר ללחם ושעשועים. הוא קודם כל יצור קהילתי ורק אחר כך ישות אינדיווידואלית. פרשת תרומה מבטאת את ההזדקקות של כולנו לחיבור לקהילה ולמאבק, שמעניק משמעות. אין כמו מלחמת חרבות ברזל להמחיש לנו את חשיבות ההזדקקות הזו!
אומה נבנית על המוכנות של אנשים לאחד את כולם למעשה משותף, ופרשת תרומה עוסקת בנתינה של הפרט למען הקולקטיב. התרומה היא הזדמנות לחבר את האדם ותשוקותיו אל משמעות שמעבר לצורכי הקיום, כאן ועכשיו, היא מבטאת את הצורך בחיבור אנשים בודדים למאמץ מלוכד. רק כאן אנו מתחילים לחיות חיים משמעותיים. כשאדם מוצא משהו שבו הוא תורם לאחרים הוא מעצים את עצמו
ולהיפך: כשמופר האיזון בין נתינה לקבלה והוא רק מקבל, הוא נחלש.
התפיסה הזו שונה תכלית שינוי מהתפיסה הליברלית, שלפיה צורכי הפרט קודמים תמיד לצורכי המדינה
ידוע כי בשעות משבר ובמבחן מצבי חרום, חברה ליברלית המבוססת רק על פרטים אינדבידואליים, חלשה יותר מחברה בעלת לכידות קולקטיבית. החברה הישראלית, הנתונה במאבק קיומי מתמשך, לא יכולה להרשות לעצמה לשגות באשליית קיום עצמאי ללא לכידות לאומית. את הלכידות הזו באה פרשת תרומה להבטיח.
ב- כ״ד טבת תשי״א הציג דוד בן גוריון בכנסת את חוק הג״א - התגוננות אזרחית. הוא סיים את נאומו כך: ״... ואני רואה בהתפרקות הנפשית והמוסרית הפושה בציבורינו - אויב מספר אחד למדינת ישראל. התפרקות זו מסוכנת לביטחוננו יותר מצבאות האויב. אנו כאילו חיים בגן עדן של טיפשים; משתוללת הוללות בכל חוגי הציבור הוותיק, והיא חודרת גם לחוגי העלייה החדשה.
התביעות מהמדינה הולכות ומתרבות, והתביעות מעצמינו - הולכות ופוחתות כמעט לאפס. שכחנו כי מדינת ישראל אינה פרה חולבת, אלא שופר המשיח לקבץ גאולים״.
הדינמיקה בין נתינה וקבלה - שלימות הניגודים
הדינמיקה בין נתינה וקבלה מרכיבה את ההרמוניה החברתית שלנו. שני המעשים הללו שזורים במרקם היחסים הבין-אישיים שלנו, ולכל אחד מהם תפקיד מכריע בקיומנו כקהילה. עם זאת, בתוך הקקופוניה של העולם המודרני שלנו, ההרמוניה שבשיווי המשקל בין נתינה וקבלה מופרת לעתים קרובות.
בשבח הנתינה:
בלב האלטרואיזם טמונה הנתינה. בין אם זה משאבים חומריים, זמן או תמיכה רגשית, נתינה מעצימה בראש ובראשונה את הנותן וגם את המקבל, עד לרמה מסוימת. עבור הנותן, פעולת הנתינה מטפחת תחושת הגשמה ותכלית, ומאשרת מחדש את הקשר של האדם לקהילתו. באמצעות נתינה, אנשים מתעלים מגבולות האינטרס האישי ומטפחים אמפתיה וחמלה. יתרה מכך, נתינה מחזקת קשרים חברתיים, מטפחת תחושת סולידריות והדדיות המחזקת את מרקם החברה.
נתינה אינה רק מעשה צדקה אלא גם זרז לצמיחה ולהתפתחות אישית. על ידי נתינה מעצמם, יחידים מטפחים סגולות כמו נדיבות, טוב לב והכרת תודה, החיוניות לטיפוח חברה רחומה ואמפטית יותר. במובן זה, הנתינה משמשת כוח טרנספורמטיבי, לא רק עבור המקבל אלא גם עבור הנותן, מעשירה את חייהם ומחדירה בהם תחושת מטרה והגשמה.
בשבח הקבלה
בעוד שלעתים קרובות משבחים נתינה כסגולה, פעולת הקבלה היא קריטית באותה מידה בשמירה על האיזון של היחסים הבין-אישיים. קבלה דורשת פגיעות וענווה, שכן אנשים מכירים בצרכים ובמגבלות שלהם. בניגוד לאמונה הרווחת, קבלה אינה רק שם נרדף לחולשה, אלא היבט בסיסי של תלות הדדית אנושית.
יתרה מכך, קבלה בחן היא אומנות הדורשת הדדיות והכרת תודה. כשם שהנתינה מעצימה את הנותן, קבלה בחסד מעצימה את המקבל, מאשרת את ערכו וכבודו. על ידי קבלת עזרה ותמיכה מאחרים, אנשים מאשרים את הקשר ביניהם, ומטפחים תחושת אמון והסתמכות הדדית. בדרך זו, הקבלה הופכת לזרז לבניית קהילות עמידות, המושתתות על אמפתיה וחמלה.
כשהמאזן מתערער
עם זאת, כאשר האיזון בין נתינה וקבלה מופר, ההשלכות עלולות להיות קשות. עודף נתינה, ללא קבלה מספקת, עלול להוביל לשחיקה, לטינה ולניצול. אנשים שנותנים ללא הרף, מבלי לקבל בתמורה, עלולים להרגיש חסרי ערך, מה שמוביל לתחושות של התפכחות וייאוש. יתרה מכך, חוסר איזון בנתינה ובקבלה יכול להנציח חוסר איזון ואי שוויון בתוך החברה, שכן אלו שאינם מסוגלים, או לא רוצים לקבל, נדחקים לשוליים, ונמנעים מהם התמיכה והמשאבים הדרושים להם כדי לשגשג.
לעומת זאת, עודף של קבלה ללא נתינה הדדית יכול לטפח תלות וזכאות, ולערער את יכולת ההסתמכות העצמית של הפרט. כאשר אנשים מתרגלים לקבל מבלי לתת תמורה, הם עלולים לאבד את יכולתם לתרום באופן חיובי לחברה, מה שמוביל לסטגנציה, לפער רלוונטיות ולחוסר תכלית.
סיכום
שני המרכיבים, נתינה וקבלה, חיוניים ליחסים בינאישיים בריאים ולכידות חברתית. נתינה מעצימה אנשים להתחבר לאחרים, לטפח אמפתיה ולטפח תחושת מטרה והגשמה. לעומת זאת, קבלה דורשת פגיעות וענווה, המאשרת את החיבור ההדדית שלנו ומטפחת הסתמכות הדדית. רק באמצעות שמירה על איזון עדין בין נתינה וקבלה נוכל להשיג הרמוניה ולטפח חברה רחומה ושוויונית יותר.
ובחזרה לפרשת תרומה: על הפסוק ״ויקחו לי תרומה״ הבליטו - בפירוש ״ליקוטי אנשי שם״ - את ההבדל בין ״יתנו״ ל״יקחו״. בכוונה לא נאמר ״יתנו לי תרומה״ כשמדובר על "יתן" יש מישהו שמקבל. ההדגשה היא על לקיחה. בלקיחה אין מקבל יש הדגשה של העברה מצד לצד, כלומר לקיחה שמחוללת שינוי בסדר העדיפויות. היחלצות ממיקוד בצורכי ה״כאן ועכשיו״ באופן שמחולל חיבור למשהו נשגב שמעל לצרכי הקיום הבסיסיים.
הציווי ״ויקחו לי תרומה״ מחלץ את האדם ממיקוד בצורכי ה״כאן ועכשיו״ באופן שמחולל חיבור למשהו נשגב, שמעל לצורכי הקיום הבסיסיים.
[לאוסף המאמרים על 'פרשת תרומה', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים על 'פרשת תרומה'.
- הרחבת המושג: 'שלימות ניגודית'.
- הרחבת המושג: 'סטגנציה'.
- הרחבה בנושא 'פער רלוונטיות'.
- הרחבת המושג 'התהוות'.
- אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל'.
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תרומה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/2/19.
- פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון – סטגנציה: הארגון נסדק מתחת למעטה הקרח…, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
- יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על 'מלחמת חרבות ברזל' אוסף 21 | ייצור ידע
האיזון בין תרומה וקבלה טוב שיתבסס
על יסודות של מידתיות, שיאפשרו מדידה
אוביקטיב של תלמיד
יות . יכולתנו ליצור איזון ע"י שיפוט
עצמי יש בה תקווה אפשרית בעליל להשגת
תוצאה מידתית.
שיטת המדתיות דורשת חינוך מגיל צעיר.
הרמטכ"ל רפול קבע שגננת חשובה יותרממורה בתיכון –כך נצפה לאיזון בין החמלה והתרומה ….מהגננת
יוסי.צ
ממורה בתיכון. המורה מעדנת