[מתוך האתר Zimbio. שם הצלם אינו מוזכר]
יעדי האסטרטגיה האמריקאית הנוכחית במזרח התיכון נקבעו עוד בזמן ממשל בוש. בקווים כללים, מטרת ה- Freedom Agenda הייתה להביא דמוקרטיה למדינות ערב, בהתאם לתפיסת עולמם של האמריקאים (ראו משמאל את כריכת ספרו של מייק לי בעניין זה) , מתוך התעלמות מוחלטת מתנאי היסוד החברתיים לקיומה של דמוקרטיה. התעלמות זאת הייתה בעוכרי האמריקאים ותושבי האזור כאחד.
במקום הריצה חסרת הביקורת לעבר נקודת הסיום, היה על האמריקאים להגדיר תהליכי טרנספורמציה ארוכי טווח, שמטרתם העיקרית הייתה להבטיח את המעבר לדמוקרטיה תוך צמצום הכאוס החברתי (שמלווה תהליכי טרנספורמציה חברתית מאז ימי קדם) ככל הניתן.
החזרת היציבות המזרח תיכונית (שתבטיח את היכולת לביצוע טרנספורמציה חברתית) חייבת להיות עיקרון מנחה במדיניות הנשיא הבא. הצעדים להחזרת היציבות חייבים להיות ממוקדים ומהירים. הססנות ובזבוז זמן לא ישרתו אף אחד מהצדדים המעורבים.
השילוב בין יציבות לשינוי חברתי הינו משימה כמעט בלתי אפשרית במזרח התיכון היום, ובמיוחד בהתחשב במסורת החברתית / פוליטית במדינות בהן השינוי מתחייב. לארה"ב יכול וצריך להיות תפקיד משמעותי בהחזרת היציבות לחלקיו השונים של המזרח התיכון, תפקיד שמשרת בראש ובראשונה את האינטרסים האמריקאים ארוכי הטווח.
כלל הניסיונות האמריקאים להביא לשינוי, הסתיימו בהגברת חוסר היציבות האזורית. כישלונם של ניסיונות אלו לשינוי חברתי היו אמורים לגרום לממשל האמריקאי לשקול את המשך צעדיו והשימוש באסטרטגיה שנבחרה, אולם לא כך קרה, ואחרי האביב הערבי במצרים, הממשל האמריקאי החליט להמשיך בתכניתו, הכפיל את ההימור ודאג לסילוקו של מועמר אל-קדאפי מלוב.
במאזן הנדרש, בין שינוי חברתי לשמירה על היציבות התהליכית - במיוחד בהתחשב בתנאים הנוכחיים השוררים במזרח התיכון - חייב צד היציבות לגבור, כיוון שאירוני ככל שזה יהיה, מתוך הכאוס השורר היום במזרח התיכון, לא יכול לצמוח שינוי חברתי.
התמקדות ביציבות תחייב את האמריקאים לתמוך בממשלים, שהתנהלותם איננה בהתאם לסט הערכים והאמונות האמריקאים. אולם האמריקאים חייבים לזכור דבר אחד: שינוי חברתי הינו תמיד באחריות החברה המעורבת, ואי אפשר לכפות אף פעם שינויים חברתיים על ידי גורם חיצוני. ראוי לזכור שגם ביפן, השינוי החברתי הגדול של אחרי מלחמת העולם הגיע מבפנים, ובעזרת שימוש "במותגים יפניים". אנשים לא יקריבו את נפשם לטובת שינוי חברתי המוכתב מבחוץ כזה שלא הם ייצרו.
ההיסטוריה מלאה באסטרטגיות שכשלו. האסטרטגיה של הממשל הבא חייבת להיות גמישה. הממשל חייב לזכור ש"כל תוכנית היא בסיס לשינויים". במקרים רבים, האמריקאים יכולים לעזור ולעבוד עם הכוחות שמאמינים ודוחפים לשינוי, אבל רק אחרי שכוחות אלו הוכיחו את המחויבות שלהם והיכולת לשינויים שעל הפרק.
כדוגמה, אחד התחומים בהם דרוש סיוע, הוא הניסיונות של מנהיגי דת מוסלמיים לפתח גישה ביקורתית כלפי גרסאות האסלאם, המשמשות בסיס הלכתי למעשי הקיצוניים דוגמת דאעש.
