[צילום שרה נתניהו: צולם ונוצר על ידי נחום עסיסי (Assis1) ; זכויות יוצרים: CC BY-SA 4.0; צילום משה אבגי: נוצר והועלה על ידי גדי דגון - יחסי ציבור תיאטרון גשר. זכויות יוצרים: CC BY-SA 3.0]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מוקדש לעו"ד פיני פישלר, שמצליח להוכיח לי כל כך הרבה פעמים, לצערי, עד כמה הוא צודק...

פרולוג

בינואר 2016 נתבשרנו כי מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, בוחן את שינוי נוהל חוות-הדעת במשטרה, כדי למנוע פרסומים אודות חקירות. אלשיך שקל לבטל את הנוהג של המלצות על גורל תיקי חקירה המועברים לפרקליטות. עוד נמסר כי פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, והיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, מסכימים גם הם עם המפכ"ל, שאין צורך בהמלצות המשטרה בתיקי חקירה המוגשים לפרקליטות (גלובס, 2016).

אבל הפיתוי לצבור נקודות זכות בתקשורת חזק יותר מההחלטות. ההמלצות הללו נותנות למשטרה בולטות תקשורתית, במקרים של חקירות סלבס למשל, וגם במקרים של חקירות פוליטיקאים (זה בעייתי יותר...). כך למשל, ב- 26/5/16 פרסמה המשטרה כי הסתיימה החקירה בעניינו של השחקן, משה אבגי, שחשוד שביצע עבירות מין בנשים שעבדו עמו. בהודעה צוין כי ישנה תשתית ראיתית נגד אבגי בשלושה מקרים בגין עבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית. ההודעה זכתה כמובן לכותרות שיא. שוב המשטרה הייתה בחדשות, בהקשרים 'חיוביים'... (ראו למשל, סניור, 2016).

אבל 'אין ארוחות חינם'... מספר ימים לאחר מכן הגיע תורה של שרה נתניהו. זה כבר סיפור שונה לחלוטין... נקיטת עמדה כנגד בעלי העוצמה הסתיים יותר מידי פעמים בהעפתו של מפכ"ל מכהן:

• הרצל שפיר, בשל סירובו לחשוף בפני השר הממונה, יוסף בורג, את חומר החקירה נגדו, שכונה, "תיק אפרסק" והועף.
• יעקב טרנר, טען, כי הועבר מתפקידו כיוון שסרב לדרישת השר הממונה דאז, משה שחל, להחליף את צוות החקירה בפרשת דרעי.
• כהונתו של אסף חפץ, לא הוארכה על רקע כעסו של השר הממונה דאז, אביגדור קהלני, שלא עודכן על כוונת המשטרה להמליץ בפני הפרקליטות להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, על פרשת 'בר און חברון'.

רק חסר עכשיו למפכ"ל, רוני אלשיך, במעמדו המדרדר, בתוך המשטרה ומחוצה לה: חזית נוספת נגד ראש הממשלה ואשתו... התוצאה: לא המלצה ולא הימנעות מהמלצה... יציר כלאיים... בניגוד צורם למקרה אבגי, מוציאים הודעה, ללא שמו של החשוד העיקרי... המהומה התקשורתית החלה, ובצדק טען עו"ד פיני פישלר כי "ככה זה, כשרוצים להסתיר מסתירים, ולא הכל שווים בפני החוק"... (מעריב, 2016).

מי מעוניין בהמלצות המשטרה?

נסייג מלכתחילה את הדיון: הוא איננו נוגע לתיקים, שבהם נתונה בידי המשטרה הסמכות להגיש כתבי אישום (תיקי חטא ועוון). בתיקים אלה יכולים החוקרים, ללא הפרעה, להגיש את המלצותיהם בפני התובע המשטרתי. שם בדרך כלל גם אין מפגש בעייתי בין המשטרה לפוליטיקה. ענייננו בתיקי החקירה, שבהם ההכרעה בשאלת העמדה לדין נתונה בידי הפרקליטות.

נציין עוד כי הנוהג להמליץ על גורל התיק איננו מתקיים תמיד, והמשטרה מעבירה לפרקליטות לעתים, מטעמיה, תיקי חקירה ללא המלצה. כך היה, למשל, באוגוסט 2007, בעניינה של השרה רוחמה אברהם, בפרשת אגרקסקו (ליס, 2007).

למשטרה מקנה הכלי הזה עוצמה רבה: הן יוקרה ופרסום 'חיובי' מול הציבור והתקשורת; והן מנוף מול הפרקליטות והיועמ"ש, המעוניינים מאוד בתיאום ובסנכרון ההמלצות בהתאם לעמדותיהם. מטבע הדברים, עוצמה זו מנוצלת גם לרעה. פעמים רבות מנצלת אותו המשטרה בחוסר רגישות, כלפי אישי ציבור וכלפי אחרים, כשבדיעבד נמצא כי לא היה בסיס מוצק לקביעותיה, והנוגעים בדבר ניזוקו באופן בלתי הפיך (יצחק, 2002).

הפרקליטות והיועץ המשפטי מעוניינים כאמור בהמלצות המשטרה, כאשר המשטרה פועלת בתיאום ובאינטימיות עימם; ולהפך. כאשר הם נאלצים להתמודד עם המלצות לעומתיות של המשטרה. לכן, היו יועצים משפטיים ופרקליטי מדינה, שסייעו למשטרה להותיר את הנוהג להמליץ בידיהם; והיו שהתנגדו לכך, לפי רמת הקרבה והאינטימיות ביניהם.

דוגמה לשימוש הציבורי - שעושים היועמ"ש והפרקליטות בהמלצות המשטרה - הוא התיק הבעייתי מאוד של פרשת האי היווני, שבו היו מעורבים ראש הממשלה אריאל שרון ומשפחתו. היועץ המשפטי לממשלה ה'טרי' דאז, מני מזוז, עט כמוצא שלל רב על המלצתו של ראש היחב"ל לשעבר, תת ניצב יוחנן דנינו, שאין בתיק ראיות, והסתמך עליה מבחינה ציבורית, על מנת לסגור את התיק.

מי לא מעוניין בהמלצת המשטרה? הפוליטיקאים כמובן. הודעה משטרתית על המלצה להגיש כתב אישום מקשה ומשבשת את הלחצים לסגור תיקים כנגד בכירים (למרות שכאשר הם מצליחים להשפיע על החוקרים, המלצה על היעדר ראיות בתיק היא מנוף מצוין לשכנע את הפרקליטות להרפות מהנחקר.

בהיסטוריה של יחסי המשטרה עם הדרג הפוליטי זכורה התערבותו של השר הממונה, עוזי לנדאו, בסוגיה זו: במאי 2002 הורה השר למשטרה, להפסיק לצרף המלצות בסיכום תיקי חקירה. "ההחלטה אם הראיות מצדיקות העמדה לדין הינה החלטה משפטית לתביעה ולא למשטרה", קבע השר. לדברי לנדאו, במקרים רבים מדי בהם הגישה המשטרה המלצה להעמיד לדין, לא הוגש לבסוף כתב אישום, אך לשמו של האזרח נגרם נזק בלתי הפיך. השר טען כי המטרות שעומדות לנגד עיניו הן שמירה על זכויות הפרט וכבוד האדם והימנעות מהטיה, השפעה ובעיקר מהפעלת לחץ פסיכולוגי על הפרקליטות, על השופטים ועל הציבור. עוד נטען במשרד לביטחון הפנים, כי במשטרה מתנגדים למדיניות החדשה, בעיקר בשל סוגיות של יוקרה (עתי"ם, 2002). אנו יודעים היום, עד כמה צריך לקבל נימוקים יפים בזהירות רבה, כיוון מספרם של הצדיקים וחסידי זכויות האדם, בקרב שני הצדדים, מועט...

סופה של פרשת לנדאו היה, שהמפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי, הצליח - בעצה אחת עם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטין ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל - להעביר את רוע הגזירה.

למה המשטרה בכלל ממליצה על גורל תיקי החקירה?

הסוגיה של המלצות המשטרה בתיקי חקירה מעוררת ויכוח תורתי במדעי המשטרה, והתשובה עליה איננה חד משמעית:

• מצד אחד נטען, כי המשוב או ההיזון החוזר בין מרכיביה של מערכת מורכבת הוא אחד הכלים החיוניים ביותר לתפקודה. אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. גם המשטרה וגם הפרקליטות נתונות ללחצים - ואף לאיומים - מצד פוליטיקאים בכירים, ושני הגופים רגישים מאוד לדעת הקהל. כיוון שלא תמיד מצליחים פוליטיקאים להשפיע על שני הגופים כמקשה אחת, העובדה שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין והפרקליטות סוגרת, יכולה להוות אינדיקציה לשחיתות שלטונית, שבאה לידי ביטוי בהצלחת הפוליטיקאים לרסן את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה.
• מהצד האחר, תפקיד המשטרה הוא לחקור ולסכם את חומר החקירה בתיק, אבל לא להמליץ עליו: המשטרה היא גוף חוקר, ובמציאות הישראלית הכל מתערבב. כך למשל, מערך התביעות בידיה, וכך, ביד אחת המשטרה חוקרת וביד השנייה מגישה כתבי אישום, וכך אובד המשוב או ההיזון החוזר, החיוני כל כך לריסון העוצמה בין הגופים במדינה דמוקרטית. לכן, מה ההיגיון להוסיף למשטרה עוצמה, בדמות סמכות להמלצה פומבית על גורל התיק? הרי ממילא הוא לא נתון בידה. יתרה מכך, אם ברובם המכריע של המקרים מיישרת המשטרה עמדות עם הפרקליטות והיועמ"ש, אז מה הטעם בהודעה נפרדת של המשטרה?

כך או כך, דומה שבשל הסערה התקשורתית, הוויכוח הוכרע, ומשטרת ישראל לא תמליץ יותר על תיקי חקירה... לפחות לא בתקופת אלשייך!

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• גלובס (2016), המפכ"ל אלשיך שוקל: לא להמליץ לפרקליטות על כתבי אישום, 11/1/16.
• סניור אלי (2016), המשטרה: יש ראיות להעמיד לדין את משה איבגי, 26/5/16. ynet.
• מעריב (2016), קצין לשעבר ביאח"ה: "המפכ"ל הוא לא הצלחה גדולה, בלשון המעטה", 30/5/16.
• עתי"ם (2002), לנדאו קבע: המשטרה לא תצרף המלצות לפרקליטות, חדשות וואלה, 30/5/02.
• ליס יהונתן (2007), תיק החקירה נגד השרה אברהם עבר לפרקליטות בלי המלצות מהמשטרה, הארץ, 24.08.2007.
• יואב יצחק (2007), השר עוזי לנדאו הורה למשטרה: לא להעביר המלצות בתיקי חקירה, מחלקה ראשונה, 29/5/02.
• מאיר גלבוע (2016), המלצות משטרה בתיקי חקירה – מרכיב חיוני באיזונים הדמוקרטיים, 31/5/16.