[הצילום מתוך הקלטת סרטון ההרצאה ביו טיוב (מובא בתחתית העמוד)]

הרצאה זו ניתנה על ידי חתן פרס סוקולוב ופרס רשות השידור, אהוד יערי. יערי, עיתונאי, סופר, איש רדיו וטלוויזיה ישראלי - מבכירי הפרשנים הישראליים לענייני המזרח התיכון, האסלאם והערבים - משמש כיום כפרשן הבכיר של חדשות ערוץ 2 לענייני ערבים. הוא נשא את הדברים בכנס שנערך ב-1 ביוני 2016 במרכז בס"א (BESA) בנושא, "היום שאחרי עבאס וקמילת הרשות הפלסטינית" ("The Day After Abbas - Wither the Palestinian Authority") (ראה סרטון למטה).

[לנוחותכם, ההרצאה המוקלטת ביו טיוב מובאת בסוף הדף]

מפאת לחשיבות הדברים, תמללתי את עיקרם לנוחותכם:

אין לפלסטינים אינטרס במדינה קטנה בגבולות 1967

העניין המרכזי שצריך להישמר ברקע, הוא ההבנה - שהיא איננה נחלת חוגים רחבים בישראל - שהפלסטינים כבר קיבלו מזמן את החלטתם החרישית, אין להם עניין ב"מדינונת" פלסטינית קטנה - מה שהם קוראים "טוביילה", באנגלית "Statelet" - כלואה מאחורי הגדר, גם אם התזמורת, עם אלף טרומבונים וחמשת אלפים חצוצרות, תנגן את ההימנון "בילאדי בילאדי".

זו החלטה, מגדול עד קטן! לצורך זה הם לא יעשו, לעולם, את אותם וויתורים שנדרשים כדי להגיע לפשרה בעניין הפליטים, בעניין ירושלים ובסוגיות אחרות. אני אינני מכיר, בכל שנותי - ואני ביליתי ועדיין מבלה בשטח ההפקר הזה, בתוך שדה המוקשים הזה שבין פלסטינים ויהודים - אני לא מכיר פלסטיני אחד, שקרביו בוערות להגיע לזה. והם אומרים לנו, ורק צריך לשמוע (באנגלית זה נשמע יותר טוב...: "או 'מדינת פרא' בלי מחיר (שלא תיוולד בשלום ושלא תחיה בשלום) ('runaway statehood'; למשל, "שרון נתן את עזה - ניקח..."); ואם לא, "אנחנו הפלסטינים בורחים מעצמאות" ("We are running away from statehood").

יועצו של אבו מאזן, אחמד חאלדי (שיוצא עכשיו עם בחורה יהודיה בלונדון), אמר לי - והוא מרשה לי לצטט אותו - ש"כל הרעיון של מדינה פלסטינית איננו אלא מקל חובלים, שהמציאו האויבים של הפלסטינים ישראל וארצות הברית, כדי להגביל ולכווץ את התביעות הטריטוריאליות של הפלסטינים, ואת תביעותיהם המוסריות.

רק כשמבינים את זה, אפשר להבין מה זה הרשות בעיני מחולליה בצד הפלסטיני, וודאי ערפאת אבל גם אבו מאזן. אבו מאזן בן 81 היום. הוא חי תחת החרב המתהפכת של הדברים שאמרה כלתו לשעבר (היא התגרשה מבנו) נסרין (Nasreen Abbas; ראו בתמונה משמאל), שהייתה כוכבת של יחידת המשא ומתן הפלסטינית, ולקחה את הילדים ועברה לירדן. היא אמרה לו: "אתה אחראי שהילדים האלה יגדלו בלי כתם על שם המשפחה שלהם, עבאס, מפני שוויתרת על משהו בעניין הפליטים וכו'". ומה שנסרין אומרת לו יותר חשוב מכל הסאב עריקתים והחנאן עשראווים למיניהם!

המאבק על הירושה

הרשות הפלסטינית היא מערכת עתירת טובות הנאה והעברות כספים, ומשכורות ותשלומים... סל מלא פרי! היא הצינור שמחלק כספים של אחרים... היא לא בונה כלכלה.

כשסאלם פיאד (ראו תמונה משמאל; מתוך ynet, צלם: AP) - פוליטיקאי וכלכלן פלסטיני שכיהן כראש ממשלת הרשות הפלסטינית בשנים 2007 - 2013 - חשב על זה הוא נבעט החוצה.

היא הצינור שמחלק את טובות ההנאה, ואליבא דגדולי האינטלקטואלים הפלסטינים הפועלים בשטחים כיום, היא פועלת כמתווכת בין התורמים לבין האזרח; ובין ישראל לבין האזרח.

המאבק על ירושתו של אבו מאזן החל בלי תרועות, אבל הוא מתנהל עם הרבה מאוד בעיטות וכיפופי אגרופים מתחת לשולחן. לפעמים זה פורץ החוצה, למשל כשמופיעה תביעה מאבו מאזן: "למה לא תמנה לך סגן", והוא כמובן לא עושה ולא יעשה את זה. אין מנגנון ברור של ירושה. לפי החקיקה שלהם, כשילך אבו מאזן - כך או אחרת - יו"ר המועצה המחוקקת, שהוא איש חמאס כרגע, שתוקף תפקידו פקע כבר מזמן, כמו אבו מאזן, הוא אמור לשאת באחריות במשך 60 יום, עד לבחירות.

זה לא יקרה! אבו מאזן איננו מכין פרישה. זה מדהים שהוא חושב שיש לו זמן רב. הוא מפזר פה ושם איום כדי להבהיל את החבר'ה, אבל הוא לא מתכנן פרישה. הוא ידוע כאיש של מצבי רוח, קל להיעלב, קל לכעוס, ואז הוא משמיע דברים מדברים שונים. אבל, אינני רואה סימן שהוא מתכוון לפרוש. הוא רודף את מבקריו בחמת זעם:

• הזכרתי את פיאד, אחרי שפיאד הודח, הוא גם ניסה "לטפל" ב- NGO's שלו, ולהחרים את כספיו על לא עוול בכפו.
• הוא זרק מכל המדרגות את האיש שהיה הכי קרוב אליו, יאסר עבד רבו, ואין לו יותר זכר בפוליטיקה של הרשות הפלסטינית.

ואני יכול להמשיך הלאה...

[התמונה מתוך האתר: News IG]

אבו מאזן מתכנן עכשיו רענון בצמרת הפתח, ברגע שהם יגיעו לעריכת הוועידה השביעית. בתכנית שלו - עד כמה שאני מבין אותה (הוא אינו מדבר עליה מפורשות, גם עם מקורביו) - להעיף הביתה 50% מהוועד המרכזי והמועצה המהפכנית, אלה שני הגופים העליונים של הפתח. הוא רוצה להכניס אנשים חדשים, שנאמנים עליו, שמקובלים עליו, ולשחוט את מה שהם קוראים "הדינוזאורים של פתח". בינתיים זה לא הולך לו!

הייתה עכשיו התכנסות, ולא במקרה, במימון הולנדי נורווגי. ישבו עשרים האנשים החושבים, המוצלחים ביותר ברשות הפלסטינית, וחשבו מה לעשות. הם ישבו בחסותו של פרופ' חליל שקאקי ראש המכון למדיניות וחקר דעת קהל (PSR) ברמאללה, וההולנדים והנורווגים שילמו.

שילמו על מה? על זה שהם פרסמו סדרה של ניירות, שמדברים על אבדן דרך של אבו מאזן והרשות, על תסכול מאבו מאזן ומהרשות, על אכזבה מוחלטת מהתהליך, כמו שהוא מתנהל. להם ברור שצריך להיפרד מהקו של אבו מאזן, זה העשור של לא שלום לא מלחמה שאחרי ערפאת, בהנהגתו של אבו מאזן, ומה צריך לעשות? המלצותיהם - זה מה שהנוורגים וההולנדים מממנים - מאבק עממי, כולל תקיפת מחסומים ונקודות ביקורת וחסימת צירים. זה לא מאבק עממי בלתי אלים. זה התנקשויות!

הם מדברים על הפסקת שיתוף הפעולה עם ישראל בהדרגה (מאוד חוששים שם, אגב, מהדבר הזה), ומסיטים את השיח מהגדרה עצמית (אמרתי לכם מה הם חושבים על מדינה כזו שמוצעת להם) לזכויות אדם וזכויות אזרח. שינוי טוטאלי של המערכת הזאת!

הדחיפה לשנות, למצוא גישה אחרת, נובעת מהתחושה הנכונה, שהרשות לא הולכת לשום מקום, ואבו מאזן לא מוביל לשום מקום. אין לאבו מאזן יעד, שהוא רוצה להגיע אליו בחייו, בטח לא הסכם עם ישראל. הוא איננו ממהר לשום מקום. אם הוא יכול להגיע להצלחות בזירה הבינלאומית - למה לא... זה גם כן סוג של בריחה מעצמאות: מדינה שמכריזים עליה באו"ם.

מי שלא מחכה זה הלובי של מרוואן ברגותי - פעם בתא 11 בכלא הדרים והיום בכלא באר שבע. ברגותי אומר למבקריו: "אני המנהיג הבא". הוא קורא הרבה מאוד בעברית, לומד אותנו, מאמין אמונה שלמה שהעתיד הוא שלו. ואנשיו - כדורה פארס וחבורתו - פועלים בשטח.

מה הוא מציע? הוא פרסם בכתב עת של מחקרים אסטרטגיים פלסטיניים קריאה לאינתיפדה מסוג חדש, אלא שהיא יכולה להצליח לדבריו, רק על בסיס פיוס עם חמאס. כלומר, כמו שערפאת הפעיל את חמאס בשנות ה-90 של המאה הקודמת ולתוך האינתיפאדה השנייה. יש לסיים את תפקיד הרשות הפלסטינית כמתווכת בין האזרח והכיבוש. צריך לכנס את האנרגיות האלימות שראינו עכשיו בהתפרצות של אינתיפאדת היחידים, ולתעל אותם למאבק מסוג חדש, שמשנה לחלוטין את אופייה של הרשות. וכמובן, הצורך להתנער מהסכמי אוסלו, או לפחות להשעותם; להכריז על הקפאת המכתב המפורסם של ערפאת לרבין ב-13 בספטמבר 1993, שבו הוא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. כך תהפך הרשות הפלסטינית ליישות, שהיא איננה תוצר של הסכמה דו צדדית בין הפלסטינים לבין ישראל, אלא שמשהו שכביכול עומד ברשות עצמו.

אני אינני רואה את הסיכוי שברגותי ואנשיו יצליחו להביא את ממשלת ישראל הזו - או הבאה - לשחרר אותו. אני גם לא רואה תנופה של פופולריות שלו בשטח. צריך לזכור: האינתיפאדה השנייה נתפסת בצד הפלסטיני כמהלך קטסטרופלי, ככישלון, שהחזיר את צה"ל לתוך הערים. ולכן בהתפרצויות האחרונות שראינו בחצי שנה האחרונה, מי שמוביל זה הדור שלא זוכר את האינתיפאדה. לא הבוגרים יותר.

מי עוד מתכונן?

מתכוננת חבורת מוחמד דחלאן, נאחל לו החלמה (אני באופן אישי מחבב אותו), היה לו אירוע בריאותי לא פשוט במרוקו והוא אושפז שם. יש לו אנשים. הוא שולח את אשתו החמודה, ג'לילה, לעזה לפתוח 'צינור' לחמאס (היא באה לבקר בבתי חולים, מביאה סיוע), הוא תחת חסותו של יורש העצר של אבו דאבי ואיחוד האמירויות, שמתקצב אותו . הוא מנצל תקציבים אלה גם בגדה המערבית וגם בעזה, כדי לתחזק תומכים וותיקים שלו, כמו סופיאן אבו זיידה ואחרים, שסבלו מאוד - ועדיין סובלים - מנחת זרועו של אבו מאזן, אחרי שהוא נאלץ להסתלק והועמד לדין.

לדחלאן יש מעמד. הוא יכול להיות שותף בהנהגה אבל אין בכוחו להביא לכך שיוחזר לבדו. הוא עובד על הצד הערבי: הרבה על המצרים (אבל הם לא מעוניינים להיכנס למעורבות עמוקה יותר בנושא הפלסטיני); על הירדנים, על המרוקנים.

בשטח עצמו יש ציר מעניין בין ג'בריל רג'וב - לשעבר ראש הביטחון המסכל והיום ראש ההתאחדות לכדורגל - לבין תאופיק טיראווי, לשעבר ראש המודיעין הכללי. הם יצרו ציר, בעירבון מוגבל, מתוך כוונה והבנה שבבוא הרגע, רק קואליציה של בעלי מעמד מתוך צמרת הפתח תוכל לרשת את אבו מאזן ולא איש אחד. הם צודקים לדעתי.

ופה אני מגיע למאג'ד פראג' היום מייג'ור גנרל, התחיל כקצין מודיעין של רג'וב בנפת בית לחם. היום הוא לא מקבל הוראות מרג'וב. הוא צמח להיות הבכיר ביותר בין כל ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. כשהוא מדבר, אף אחד אחר לא מדבר. והוא הפך להיות יד ימינו הקרוב - גם המדיני - של אבו מאזן. הוא היום האיש הקרוב אליו ביותר, שגם עושה את השליחויות החשובות ביותר, לא רק אלינו, גם לאמריקאים וגם לאירופים. זה הצינור היום!

יש לו 9 גדודים שאומנו על ידי האמריקאים, שעשו עבודה לא רעה. סה"כ, כשלושים אלף אנשים במנגנוני הביטחון הפלסטיניים. אני אף פעם לא הבנתי למה לא יותר: אחרי אוסלו הרשתה ממשלת ישראל לערפאת להכניס שבע חטיבות מבחוץ לשטח. היום 9 גדודים, ואני אומר: חבל שלא 16-25!

מאג'ד פיתח להערכתי תיאבון להיות ממליך המלכים, בעל הדעה הקובע בשאלה, מה אחרי אבו מאזן. מתחילים להיראות סימנים שיכול להיות שכשהוא מסתכל סביבו, הוא אומר: "רגע, למה לא אני?".

לסיכום, אני סבור שאנחנו יכולים לראות צמיחה של קואליציה זמנית ופריכה, בצמרת הפתח ומנגנוני הביטחון, ואני לא רואה קריסה.  

סרטון ההרצאה :

.