תקציר: פרשת אחרי מות, עוסקת בפרק ט"ז בהרחבה בטקס הכפרה שנערך על ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. הטקס האמור היה מכפר על חטאי בני ישראל, כמו גם על הכוהן הגדול ועל המשכן/מקדש כולו. עבודה ייחודית זו מקבלת תפנית פרשנית מעניינית בספר הזוהר ובספרו של יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה. שניהם מייחסים לעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים פן מיסטי מובהק, שבו הוא מאחד את אילן הספירות האלוהי, מכוח ספירת שכינה, עד ספירת בינה.

עודכן ב- 11 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שניים על טקס הכפרה ביום הכיפורים. למאמר האחר ראו:

• אבי הראל: טקס הכפרה ביום הכיפורים.

* * *

פרשת 'אחרי מות', עוסקת בפרק ט"ז בהרחבה בטקס הכפרה שנערך על ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. הטקס האמור היה מכפר על חטאי בני ישראל, כמו גם על הכוהן הגדול ועל המשכן כולו.

הפרק עצמו מתחלק לחמישה חלקים מרכזיים^[1] כדלהלן:

• פתיחת הפרק, פסוקים – א' – ב'.
• עיקר טקס הכפרה, עד שילוח השעיר לעזאזל – פסוקים – ג' – כ"ג.
• הקרבת קורבן העולה, פסוקים – כ"ד – כ"ה.
• הציוויים לשני עוזריו של הכוהן הגדול, בעניין שעיר המשתלח ושריפת פר החטאת ושעיר החטאת, פסוקים – כ"ו – כ"ח.
• עינוי הנפש ביום הכיפורים לכלל בני ישראל, ואיסור מלאכה ביום זה, פסוקים – כ"ט – ל"ד.

טקס הכפרה היה טקס מורכב ומסובך מאוד, ונעשה רובו ככולו על ידי הכוהן הגדול. עיקרו של הטקס היה אמירת וידוי וכפרה, הקרבת קורבנות, הקטרת קטורת והזיית דם תוך כדי כניסת הכוהן הגדול לפתח קודש הקודשים. הכפרה עניינה המרכזי כאמור הוא טיהור מטומאה, ותכליתה, השבת חרון אפו של האל:" וְהוּא רַחוּם, יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא יַשְׁחִית:
וְהִרְבָּה, לְהָשִׁיב אַפּוֹ; וְלֹא-יָעִיר, כָּל חֲמָתוֹ"^[2].

אהרון הכוהן לובש את בגדי הכהונה המיוחדים שלו ליום הכיפורים, ונכנס עמם לקודש. שם הוא מקריב פר בן בקר לחטאת ואיל אחד לעולה, עבור עצמו ובעד בני ביתו. בנוסף הוא מקריב שני שעירי עיזים לחטאת, ואיל אחד לעולה המהווים כפרה לבני ישראל. על שני שעירי העם מטיל הכוהן הגדול גורלות, אחד מוקרב כקורבן חטאת ואילו את השני מעמידים לשולחו לעזאזל. לאחר שהכוהן מקריב את פר החטאת שלו, הוא נכנס לקודש הקודשים כאשר בידו קטורת ומחתה מלאה גחלים לוחשות, שנלקחו מהמזבח הנמצא בחצר. אחר כך הוא נותן את הקטורת על האש לפני ה', כלומר כאשר הוא עומד לפני ארון הברית. לאחר שענן הקטורת מכסה את הכפורת, לוקח הכוהן הגדול מדמו של הפר שהקריב, ומזה באצבעו על פני הכפורת שהוא עומד בצד המערבי שלה. פעולת ההזאה האמורה מחייבת שהכוהן יצא מקודש הקודשים לאחר הקטרת הקטורת, ונכס אל קודש הקודשים בשנית כדי לבצע את הריטואל עם דם הפר. לאחר מכן הוא שחט את שעיר החטאת אשר לעם, ומבצע בשנית אותה פעולה כמו שביצע עם דם הפר קודם לכן.

כלומר, הכוהן נכנס פעם שלישית לקודש הקודשים כדי להזות את דם השעיר. הקרבת הקורבנות והזיית הדם באות כאמור לכפר הן על הכוהן וביתו, והן על טומאת המקדש ועל חטאי העם.

התיאור המקראי לאחר גמר עבודתו בקודש הקודשים, איננו ברור עד תומו. לפי רוב החוקרים, לאחר גמר העבודה בקודש הקודשים הוא יוצא מאוהל מועד אל מזבח העולה שבחצר. לפי דעה אחרת הכוהן הגדול יוצא לאחר גמר עבודתו בקודש הקודשים למזבח הקטורת, ואין כאן המקום להכריע דעת מי נכונה יותר, מקוצר היריעה.

את עבודתו בבגדי יום הכיפורים מסיים הכוהן הגדול בשילוח קורבן השעיר לעזאזל, לאחר שהתוודה עליו את עוונות בני ישראל ונתן אותם על ראש השעיר. לאחר מכן, פשט הכוהן הגדול את בגדיו המיוחדים, רחץ את גופו ולבש את בגדי הכהונה הרגילים, בכדי להקריב את עולתו ואת קרבן עולת העם.

עיקרה של עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים נדרשת בזוהר בתיאור הפעולות שיש להם זיקה ופרשנות מיסטית שנתרחשו במהלכה. קודם הריטואל עצמו במקדש, עסק הכוהן הגדול לפי הזוהר בחיבור הספירות:" רבי יהודה אמר, הכוהן העיר שלום בעולם למעלה (עולם הספירות האלוהי) ולמטה. ושנוי, נכנס במדרגה אחת – רחץ גופו, יצא ממדרגה זו למדרגה אחרת – רחץ גופו, החזיק שלום בזו ובזו – קידש ידיו, והן מתברכות יחד"[3].

כלומר, שהכוהן הגדול בתחילת בעבודתו בקודש דבק בספירת מלכות/שכינה, ולאחר מכן דבק בספירת תפארת, ובזיווג שלהן הוא איחד את כלל עשר הספירות, שעה שקידש את ידיו. בהמשך מספר המחבר המקראי על מניין ההזאות שנדרש להם הכוהן הגדול בעת עבודתו ביום הכיפורים, כדלקמן: "מזה ומתכוון ומתחיל למנות, אחת, אחת ואחת. אחת, לבדה. אחת כוללת הכל, אחת שבח הכול, אחת, שהכל מחזרים כנגדה. אחת, ראש הכל. אחר כך, אחת ואחת, שהן שרויות יחד בחפץ ובאחווה ואינן נפרדות לעולם. לאחר שמגיע לזו ואחת, שהיא אם הכל, מכאן מתחיל למנות בצירוף ומונה ואומר, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע, כדי להמשיך ולהזיל אחת זו, שהיא האם העליונה, במדרגות ידועות לכתר של האם התחתונה ולהמשיך נהרות עמוקים ממקומם לכנסת ישראל"[4]. בדרשה זו מחבר הזוהר את עבודת טיהור המקדש לעולם הספירות באופן ישיר. המונח אחת הינה ספירת כתר, הספירה העליונה ביותר שקיימת בעולם המיסטי והנקראת גם ראש הספירות. המונח אחת ואחת רומז לפי הזוהר לספירות חכמה ובינה, המחוברות בזיווג אחת אל רעותה. המשך המניין בעבודת הכוהן הגדול מציינת את משיכת השפע מספירת בינה עד ספירת מלכות, שהיא השביעית במערכת הספירות התחתונות,

רוצה לומר הזאת הדם האמורה בפרשתנו, הינה ריטואל מיסטי של זיווג בין הספירות העליונות ומשיכת השפע האלוהי מהן עד לעולם השפל.

במקום אחר קושר הזוהר בין עבודת כוהן גדול ועניין הכפרה שהוא עיקרו של יום הכיפורים: "שנוי, מכל חטאתיכם לפני ה', כיוון שכתוב מכל חטאתיכם למה (נאמר) לפני ה' (הרי שכפרת החטא היא לפני ה')? אלא אמר ר' יצחק, לפני ה' ממש(הכוונה לספירת בינה שהיא השופט העליון ביום הכיפורים), ששנוי, מראש החודש (כלומר מראש השנה שהוא ראש חודש תשרי) הספרים פתוחים והדיינים דנים (בבית דין של מעלה). בכל יום ויום בתי הדינים מתמסרים לפתוח בדין(עסוקים בבירור דיניהם של בני האדם), עד אותו יום הנקרא תשעה לחודש(כך נקרא יום הכיפורים במספר מקומות בספר ויקרא). באותו יום עולים כל הדינים לבעל הדין (לשופט העליון – ספירת בינה) ועורכים כיסא עליון של רחמים למלך הקדוש (ככול הנראה הכוונה כאן לספירת תפארת שהיא כיסא הרחמים של ספירת בינה). באותו יום צריכים ישראל למטה לשמוח בשמחה לקראת קונם (מצווה להרבות בסעודה בערב יום הכיפורים), המזומן למחרת היום לשבת להם בכיסא קודש של רחמים, בכיסא של ותרנות, וכל אותם הספרים הפתוחים לפניו, וכתובים(בהם) לפניו כל החטאים הוא מזכה אותם ומטהר אותם מכולם... אלו שאומרים את הפסוק אומרים עד כאן ולא יותר, ואין רשות לאחר לומר תטהרו אלא כוהן הגדול, שעבד את העבודה וקשר את השם הקדוש בפיו, וכשהיה נקשר ומתברך בפיו, ירד אותו קול ובטש בו(קול אלוהי השמיע בפי הכוהן הגדול את המילה תטהרו)... עבד את העבודה (כלומר הכוהן הגדול סיים את חלקה הראשון של עבודת יום הכיפורים בהגרלת השעירים ובשחיטת פר החטאת שלו), ונתברכו כל העליונים שנשארו (המדובר באותם כוחות עליונים שעדיין לא נתברכו).

אחר כך רחץ גופו וקידש ידיו להיכנס בעבודה אחרת קדושה, עד שיתכוון להיכנס למקום אחר עליון (כאן רומז הזוהר כי חלקה הראשון של עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים היא ההתקשרות שלו עם השכינה, ובחלק השני של עבודתו הוא מתכוון להתעלות בעץ הספירות עד הגעתו לספירה העליונה), קדוש מכל... זז שלוש פסיעות (שלוש תנועות של הכוהן הגדול שכל אחת מורכבת משלוש פסיעות כל אחת, כנגד תשע הספירות מעל ספירת שכינה), וכולם עמדו במעמדם ולא זזו אחריו. זז שלוש פסיעות אחרות, פנה למקומו (מקום ההקטרה). זז שלוש פסיעות, עצם את עיניו ונקשר למעלה (בספירות העליונות). נכנס למקום שנכנס (קודש הקודשים), שמע קול כנפי הכרובים מזמרים ומקישים כנפיים פרושות למעלה. היה מקטיר קטורת, שכך קול כנפיהם ונדבקו (הכרובים נזדווגו) בלחש. אם הכוהן זכה (אם עבודתו עוררה שמחה וזיווג בעולם האלוהי), שלמעלה היה מצוי בשמחה...

פתח הכוהן פיו בתפילה בכוונה ובשמחה והתפלל תפילתו. לאחר שסיים, זקפו הכרובים כנפיהם כמקודם והיו מזמרים. אז ידע הכוהן שרצון הוא ושעת שמחה לכל, והעם ידעו שנקבלה תפילתו (כלומר שכוחות הסטרא אחרא לא היו לקטרג על עם ישראל) ... אשרי חלקו של כוהן גדול שהרי על ידו שמחה על שמחה נמצאה אותו יום, למעלה (בעולם הספירות) ולמטה. על אותה שעה(על אותו זמן נאמר) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוהיו"[5]. התיאור הנועז של ספר הזוהר אודות עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים במקדש מתוארת בכניסתו של כוהן גדול למקום קודש הקודשים ככניסה לגן עדן שבו הוא קושר את עולם הספירות האלוהי עד ספירת בינה, שהיא מקום המשפט ביום הכיפורים. אם עבודתו ראויה הרי שהוא הצליח למנוע את הקטרוג של הסטרא אחרא כנגד עם ישראל. אבל אם הכוהן הגדול לא עשה את עבודתו נאמנה ולא קשר את הספירות האלוהיות כראוי או אז הוא נתחייב כליה מצד אחד, ומצד שני הוא אפשר לכוחות הטומאה לקטרג על עם ישראל.

רבי יוסף ג'יקטיליה בספרו שערי אורה מתייחס לראשונה לעבודת המקדש שבה נוצרת הרמוניה בעולם האלוהי והשפע יורד מלמעלה למטה בחנוכת מקדש שלמה:"... וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמיים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית. נמצאת (ספירת) השכינה חוזרת למנוחתה בארץ בבית עולמים, ואז חזרו הצינורות והמשכות כולם להריק ברכה בבית המקדש... ומבית המקדש היו כל הצינורות נמשכות לכל הארצות כולן, לשבעים משפחות כנגד שבעים שרים (הכוונה לשבעים אומות העולם שכנגדם ישנם שבעים שרים סמוך לעולם האלוהי על פי שיטתו של ג'יקטיליה)... ולפי שהיה שלמה יודע דרך המשכת השפע מירושלים (כלומר משיכת השפע מלמעלה עד ספירת מלכות) לכל המקומות, אמר עשיתי לי גנות ופרדסים... ואם כן נמצאת בו (ספירת שכינה ששלמה הוריד בעבודתו במקדש) משלחת ברכה כפי השיעור הראוי לכל הארצות מבית המקדש"[6].

בקטע זה שלמה מתפקד בחנוכת המקדש ככוהן גדול, ולפי דברי ג'יקטיליה עבודה זו השרתה הרמוניה בעולם הספירות ובגין כך השפע האלוהי זרם ללא הפרעה מלמעלה למטה. ומה עם עבודת הכוהן הגדול עצמו ביום הכיפורים?

על כך דן ג'יקטיליה בשערי אורה במסגרת פירושו אודות הספירה העשירית, ספירת מלכות, כדלקמן: "... והמידה הזאת (ספירת מלכות) נקראת לפעמים ספר החיים, והטעם לפי שהוא האוצר שבו נמשכים החיים מחיים עליונים הנקראים חיי העולם הבא על ידי אל חי (כלומר אל ספירת מלכות שהיא ספר החיים נמשך השפע האלוהי מספירת בינה [העולם הבא] דרך ספירת יסוד [המכונה אל חי])... להודיע שעל ידיה ישראל מקבלים כל טוב וכל שפע וכל ברכה... ונקראת בלשון זאת. ולפי שישראל ירשו המידה הזאת ונתייחדה להם (ספירת שכינה מתכתבת עם ישראל בלבד ולא עם אומות העולם), הם חלק ה' יתברך ונחלתו, והיא (השכינה) שוכנת ביניהם תמיד ועמה יפיקו כל שאלותם. וכשישראל צריכים להיכנס לפני ה' יתברך, היא (ספירת שכינה) נכנסת עמהם ומעמידה אותם לפניו. הלא תראה כי כוהן גדול ביום הכיפורים, שהוא יום מיוחד בשנה להיכנס לפני לפנים להפיק לישראל מחילה וסליחה וכפרה וברכה ומזונות לכל השנה, אינו רשאי להיכנס (לעבודתו) אלא במידה זאת, וזהו סוד, בזאת יבוא אהרון אל הקודש, אינו רשאי להיכנס כי אם על ידי זאת (כניסתו של כוהן גדול לעבדותו צריכה להיות מלווה על ידי השכינה/ ספירת מלכות). ואפילו משה רבינו עליו השלום בתחילה לא נכנס לאוהל מועד לדבר עם ה' אלא על ידי זאת (גם משה נכנס לאוהל מועד באמצעות ספירת מלכות הנקראת זאת, המהווה את הפתח לעולם הספירות האלוהי) ... והיא הקושרת את קומת המרכבה (ספירת מלכות מרכזת את כל הספירות שמעליה, ובזה היא מקשרת את כל חלקיה קומה, קרי מערכת האלוהות שהיא המרכבה העליונה) ..."[7].

לפי ג'יקטיליה התנאי המקדים לעבודתו של הכוהן הגדול ביום הכיפורים במשכן/מקדש, הינה ספירת שכינה, בדומה לדברי ספר הזוהר. כאשר הכוהן הגדול מלווה בספירת שכינה, הוא יוצר במעשיו הרמוניה בעולם הספירות האלוהי, ובדומה לנאמר בספר הזוהר, כך הוא  מאפשר את זרימת השפע האלוהי מלמעלה, שפע חיובי הבולם את כוחות הטומאה והרוע.

כיצד מתבצע תהליך הכפרה לפי ג'יקטיליה, בעולם הספירות האלוהי הלכה למעשה? על כך נסוב הדיון בקטע הבא: "והספירה הזאת (בינה, השלישית בהיררכיה של הספירות) גם היא מלבנת עוונותיהם של ישראל ונקראת כיפורים... והנני מבאר. כבר הודענוך כי כל זמן שישראל צדיקים אז ספירת מלכות מקושטת ומתאחדת בספירות העליונות... ואם חס ושלום קלקלו ישראל שורת התורה והמצוות הרי סרחונם תלוי בה... ה' יתברך למען רחמיו וחסדיו תיקן לישראל יום אחד בשנה לטהרם מטומאותם ולרחוץ אותם, וקרא אותו יום הכיפורים. וטעם שנקרא יום הכיפורים בלשון רבים, לפי ששתי אלו הספירות מתאחדות באותו יום, ספירת הבינה וספירת מלכות(הקשורה לעבודת הכוהן הגדול במקדש). והנה ספירת הבינה מטהרת ורוחצת כל מיני טינוף ולכלוך שנתנו ישראל בספירת המלכות. וכששתי הספירות הללו מתאחדות להפך בזכותם של ישראל ולטהר לכלוכם נקראות על זה יום הכיפורים... שהרי ספירת בינה הופיעה להאיר על ספירת מלכות ולטהר אותה מכל מיני טומאה. וזה סוד שעיר המשתלח בזה היום (אחד השיאים של עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים במקדש) ..."[8].

אחרית דבר

פרשת אחרי מות, עוסקת בפרק ט"ז בהרחבה בטקס הכפרה שנערך על ידי הכוהן הגדול ביום הכיפורים. הטקס האמור היה מכפר על חטאי בני ישראל, כמו גם על הכוהן הגדול ועל המשכן/מקדש כולו. עבודה ייחודית זו מקבלת תפנית פרשנית מעניינית בספר הזוהר ובספרו של יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה. שניהם מייחסים לעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים פן מיסטי מובהק, שבו הוא מאחד את אילן הספירות האלוהי, מכוח ספירת שכינה, עד ספירת בינה.

הקשר בעץ הספירות בין אמא עליונה – ספירת בינה, לבין אמא תחתונה – ספירת מלכות מאפשר על פי פרשנות זו שני דברים מרכזיים:

• האחד – הרמוניה בעץ הספירות הקבלי, המאפשר לשפע האלוהי לזרום ללא הפרעה מלמעלה למטה;
• והשני – ההתחברות של ספירת בינה מחד ומלכות מאידך היא סוד הכפרה המיסטי, לפי ג'יקטיליה, על חטאי ישראל.

לכן לדעתו נקרא היום יום הכיפורים ברבים, ולא יום כיפור ביחיד, היות שצמד הספירות הללו הם ליבו של היום המכוון לכפרה חמלה ושפע אלוהי על עם ישראל.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף מאמרי יום הכיפורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת אחרי מות'.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.
• אוסף מאמרי יום הכיפורים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת 'אחרי מות' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 27/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי יום הכיפורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 18/9/18.

[1] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 106 – 110.

[2] תהילים, פרק ע"ח, פסוק ל"ח.

[3] זוהר, חלק ג', דף ק"ב, עמודים: א' – ב'. תרגום – ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרך ב', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"ב, עמוד רג. (להלן, תשבי, משנת הזוהר).

[4] שם, דף ק"ב, עמוד א'. תרגום – תשבי, משנת הזוהר, עמוד רד.

[5] שם, חלק ג', דף ס"ז, עמוד א'. תרגום – תשבי, משנת הזוהר, עמודים: רכח – רל.

[6] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, כרך א', מוסד ביאליק, ירושלים, תשמ"א, עמודים: 68 – 69.

[7] שם, עמודים: 83 – 84.

[8] שם, כרך ב', עמוד 64.