[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aischmidt לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 17 בינואר 2020

אי-הוודאות (Uncertainty) מלווה את חיינו בכל עת. חוסר היכולת לחזות את העתיד דורשת מהאדם תכנון המבוסס על הערכות, כשהערכות עצמן מבוססות לרוב על ניסיון העבר. בנוסף, כדי להעריך את הצפוי בעתיד, אנחנו משתמשים גם בדרך תבונתית. אבל, היכולת להעריך את קיומם העתידי, או לחלופין את הסתברות תוצאותיהם של הערכות אלו לוקה בחסר. מאחר ולא ניתן להעריך תוצאות עתידיות במדויק, מוטיב המזל משחק תפקיד מפתח בהצלחה.

במאמר זה אנסה לעמוד על הקשר שבינו לבין אי-הודאות.

אי ודאות כמייצגת תודעה

"אי-ודאות נתפסת לעיתים כהוויה קיומית ולעיתים כחוויה וכתיאור של מציאות; אך יותר מכל, נתפסת אי-הודאות כמייצגת תודעה המפרשת את המציאות" (פויס, אורנים, 2011) במילון אבן שושן מוגדרת הוודאות כ"בטחון מוחלט, חוסר ספק" ולפיכך אי-ודאות כ"חוסר בטחון ואי ידיעה ברורה".

"החיפוש אחר מקורותיה הפילוסופיים של אי-ודאות, לוקח אותנו להרקליטוס שאמר "אין אדם עובר את אותו נהר פעמיים", אמירה זו קובעת כי הניסיון, אינו ערובה לידיעה וכי על אף שהנהר אותו חוצים נראה דומה הרי שהמים החולפים אינם אותם המים והשינוי נמצא וקיים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

אפלטון לעומתו, מדגים ב"משל המערה" הסבר "תודעתי" לתפיסת המציאות. משל זה מסביר כיצד בני האדם שבויים בחד-הממדיות של הבנתם את המציאות, אינם יכולים לראות מציאות אחרת, ומוסיף כי גם כשמציעים להם תפיסת אמת שונה, מסרבים אלו לקבלה, מאחר וזאת מערערת את תפיסת עולמם המוכר. המיוחד בתפיסת עולם זו היא התודעה שבה אנו מצויים וחוסר היכולת שלנו להבין באמת, האם אנו במערה או מחוצה לה, מהי אמת ומאיזה כיוון מסתכלים עליה:

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי KELLEPICS לאתר Pixabay]

במאמרו "אי-ודאות או על הנסים ועל הנפלאות בימים ההם ובזמן הזה", בוחן ד"ר אבנר כהן (פויס, אורנים, 2011) את שאלת משמעות הקיום בצלה של אי-ודאות. לטענתו אי-הודאות אינה תופעה חדשה ואינה קשורה לשלב היסטורי מסוים כל שהוא, אלא למהותו של דפוס הפעולה התכליתית של בני האדם, דהיינו לתוצאותיה של הפעולה האנושית, שתכליתה להבטיח את העתיד; שיכולות להיבחן רק בדיעבד (כהן, 2008).

כלומר, אי-הודאות הנה מרכיב הטבוע בתוך ההתרחשות. הפרקטיקות - המגויסות לביצוע הפעולה התכליתית - מלוות בסמלים ודימויים ומסמנות בכך את העדר הביטחון ותחושת האיום בשער שהם ממאפייניה של אי-הודאות בפעולה האנושית. נמצא לפיכך את המתנהלים, באמצעות הפרקטיקות של הפעולה התכליתית, כמי שמניחים - או, לחלופין, משלים את עצמם - שהתוצאה הראויה והמקווה מובטחת להם מלכתחילה (כהן, 2008).

הייתה זו (ועדיין הווה) האמונה הדתית שסיפקה תימוכין לתכלית המקווה, אלא שלאמתו של דבר סיפקה פירושים בוני מיתוס והעניקה הסבר מנחם לכישלונות. כך גם נהגה הנאורות שהבטיחה שניתן להגיע למיצוי התכלית באמצעות התבונה. ולפיכך מציין כהן ש"ההשקפות קדומות לאירועים והאירועים מפוענחים על ידי ההשקפות" (כהן, 2008).

אי-ודאות במדע המדויק (אי-ודאות כמצב הסתברותי)

כבר לפני למעלה ממאה שנים הכירו קומץ פיזיקאים מרחיקי ראות, ובראשם אלברט איינשטיין, ורנר הייזנברג (ראו תמונה משמאל) ומקס פלאנק, כי אי-ודאות היא התכונה היסודית ביותר של אבני הבניין בטבע.

[תמונתו של ורנר הייזנברג משמאל היא נחלת הכלל]

הייזנברג אף הרחיק לכת וניסח חוק יסוד חדש לטבע, לו קרא "עקרון אי-הודאות". עקרון זה הוא עקרון יסוד פיזיקלי במכניקת הקוונטים, הקובע כי בלתי ניתן לקבוע בו זמנית ערכים מדויקים לזוגות משתנים מדידים מסוימים של חלקיק אלמנטרי יחיד, אפילו באמצעות כלי מדידה מדויקים עד אין סוף, בנוסף מדבר העיקרון על כך כי אין שום דרך לעמוד הן על מאפייני החומר של גוף ופעולתו (מסה ואנרגיה) והן על מיקומו במרחב הזמן. לכל היותר אפשר לאמוד את ההסתברות לפעולה בזמן.

במילים אחרות: אין כל ודאות אף במיקומו של אדם, הנראה בבירור יושב על כורסה לפנינו, או לחלופין לגבי משך ישיבתו על הכורסה. לכל היותר, ניתן לתאר את פעולת הישיבה של אותו אדם במונחי הסתברות לא מוחלטים, הגם שמאוד גבוהים. יתרה מזו: לא קיים מכשיר מדידה שיהפוך את התמונה הנשקפת למציאות מוחלטת ודאית ואף לא ניתן יהיה לכייל מכשיר כזה. המשמעויות פילוסופיות של התגליות הפיזיקליות הללו היו כה מרחיקות לכת, עד כי איינשטיין עצמו התקומם נגדן באומרו: הייתכן שאלוהים משחק בקוביות?! (זליכה, ׂ2009ׁׂׂׂׂׂׂ).

"במדעי החיים, השאלה האם יש בכוחו של המדע להגיע לידיעת הכול על העולם, איננה רק שאלה של משך הזמן שיידרש לכך אלא שזו שאלה מהותית. מדעי החיים מתמודדים בצד גילויים חדשים ומסעירים, עם תחושה ואולי גם הכרה, שהמורכבות גדולה כל כך, הן בחומר הביולוגי וביצורים עצמם והן בתהליכי החיים, שלא יהיה ניתן להגיע לפשרם באופן ןודאי לעולם" (פויס, אורנים, 2011).

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 955169 לאתר Pixabay]

אי-ודאות כיחסי סיבה-תוצאה:

רזי ויחזקאלי (תב"צים, 2013) "מגדירים אי-ודאות כאבדן היכולת להעריך על בסיס יחסי סיבה תוצאה (איזו החלטה תביא לאילו תוצאות) או להעריך הסתברויות, הגדרה נוספת היא חוסר היכולת לחזות במדויק מה יהיו תוצאות של מקרה מסוים" (נוימן, 2013): "אי וודאות נובעת מחסרונו או מאי זמינותו של כל המידע הדרוש להערכה, אולם, במרבית המקרים שאנו חשים בהם אי וודאות, גם לו היו לנו כל המידע הרלוונטי לכאורה, לא הינו יודעים כיצד לשקללו כדי להגיע לתשובה וודאית. המידע הנוסף רק מסבך את התמונה ומגביר את הספקות, כמו ספר טוב, שככל שתמשיכו לקרוא ולצבור מידע, אי-הודאות גוברת" (מרום, 1987, אצל נוימן , 2013).

מאחר "והסטטיסטיקה וההסתברות הן התורות הנורמטיביות לחשיבה בתנאי אי-ודאות, כשאנו עוברים לדבר במונחים של הסתברות אנו משמרים חלק מהוודאות. ולהיפך: ככל שאנו מאבדים את היכולת להעריך הסתברויות אנו מגיעים לדרגה של אי-ודאות (יחזקאלי, 2013, אצל נוימן, 2013).

ה. ניתוח מרכיבי אי-הודאות: על אף מורכבותו של המושג אי-ודאות, ניתן לומר כי התיאוריות נעות בשלושה מישורים עיקריים:

1) תודעתי – אי-הודאות והטלת הספק  ככלי המפרש מציאות. הבנה כי אי-הודאות סובבת את מהות קיומו של האדם, והכרה בחוסר היכולת להבין את מיקומו האמיתי ביחד עם ספקנות לגבי הפרספקטיבה הסובייקטיבית של האמת

2) הסתברותי – ניתן להעריך כי מקרה מסוים יתרחש אך אין ודאות לאחוזי ההסתברות להתרחשותו.

3) סיבתי / נסיבתי – אי-ודאות בהקשר סיבה-תוצאה בה לא ניתן להעריך במדויק איזה מקרה יביא לאיזו תוצאה, מה תהייה עוצמתה ואילו תוצאות יתרחשו בעקבותיה.

מזל

א. מזל – הגדרה מילונית: מזל הוא כינוי למאורעות המתרחשים באופן אקראי, מבלי שלאדם תהייה שליטה על התרחשותם. מקור המילה מזל הוא בכינוי בשם זה למערכי הכוכבים בגלגל המזלות, כאשר האנשים שהאמינו באסטרולוגיה סברו כי יש "מזל" טוב או רע המשפיע על אנשים.

ב.  המזל ביהדות: "במסכת שבת שבתלמוד הבבלי מצוינת מחלוקת בעניין המזל כאשר רבי חנינא מצדד בו ואומר "מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל", ואילו רבי יוחנן שולל וטובע את האמרה המפורסמת "אין מזל לישראל" תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו/א). ראוי להדגיש כי גם לפי רבי יוחנן, המזלות משפיעים על בני האדם, אך בכוחו של האדם היהודי להשתחרר מגזירות הכוכבים על ידי קיום המצוות, כי בכך הוא דבק באלוהים שהוא נעלה ממערכת הכוכבים השולטת בדרך כלל על גורלו של האדם. על פי התיאור של התלמוד (מסכת נדרים דף לב/א ), אברהם אבינו האמין במזל וצפה בכוכבים שהוא לא יוליד את יצחק, והקב"ה עשה מעשה כדי לשלול ממנו אמונה זו ולהוכיח לו שאיננו תלוי במזל. מנגד, את שינויי השמות המצויים בתנ"ך (אברם- אברהם, שרי- שרה וכו') (שינויים שבאו בעקבות ציווי אלוהי), פירשו חז"ל כשינוי המזל המשפיע על האדם. במסכת מגילה מסביר רבי ירמיה את סיבת רעידתם של האנשים אשר היו עם הנביא דניאל ואומר "אף על גב דאינהו לא חזו - מזלייהו חזו" (אף על פי שהם לא ראו [את מה שראה דניאל], מזלם ראה). גם את שינוי מקומו של האדם, ראו חז"ל כדבר העשוי לשנות את מזלו של האדם ומדבריהם נפוץ הביטוי משנה מקום משנה מזל." (ויקיפדיה)

ג. הגישה הרציונאלית למזל: אחת הגישות הרציונליות למזל היא יישום חוקי ההסתברות, והימנעות מאמונות שהמדע אינו תומך בהן. התומכים ברציונליות סבורים כי האמונה במזל נובעת מהסקת מסקנות שגויה או ממשאלות הנובעות מהרהורי הלב. לפי תפיסת עולם זו, לבנה הנופלת על ראשו של אדם ההולך ברחוב, אינה תולדה הנובעת ממזלו של האדם, כיוון שמבחינה סטטיסטית, כל אדם ההולך ליד בניין עלול להיפגע מנפילת לבנה על ראשו, לפיכך ההסתברות מושפעת רק מקשרים בין גורמים סיבתיים.

[המקור: אתר מפעל הפיס]

גישה רציונלית נוספת למזל היא התייחסות אליו כאל אוסף הדברים שקורים לאדם הנמצאים מעבר לשליטתו. גישה זו כוללת אירועים שקורים במקרה, כגון מקום לידתו של אדם. לפי דפוס זה ניתן להבדיל בין שלושה סוגים של מזל:

1) מזל מולד, שהוא מזל בעל גורמים שנמצאים מעבר לשליטתו של האדם מפני שאין הוא יכול לשנותם. מקום לידתו והגנטיקה של האדם הם דוגמאות לכך

2) מזל נסיבתי, מזל בעל גורמים שאי אפשר לשלוט בהם מפני שהם מתרחשים באופן אקראי, כגון תאונות ומגיפות

3) מזל משתנה, מזל בעל גורמים שאי אפשר לשלוט בהם מפני שהם מהווים תוצאה קפריזית שנובעת מפעולות שונות. דוגמה טיפוסית לכך היא זריקה של אבן מעל לצוק. אם האבן תפגע באדם הנמצא למטה, הדבר יקרה כתוצאה מגורמים רבים שאינם בשליטת זורק האבן.

ד. מזל ואחריות אישית: סנקה (65-3 לפנה"ס), פילוסוף ומחזאי רומי טבע את המשפט "המזל הוא מה שקורה כשההכנה פוגשת את ההזדמנות." משפט זה מבחין בין אירוע אקראי אשר תוצאותיו אקראיות לבין אירוע אקראי שניתן להיערך לבואו, גם לואי פסטר, כימאי בן המאה ה 19 שותף לרעיון כי  "המזל אינו מחייך אלא למי שמוכן היטב לבואו." לעומתם טוען דייויס (1913) כי כישרונות אינטלקטואליים מצביעים על ייעודו של אדם; הוא הדין באשר לאופי, להתמדה ולהעזה, אך בכל אלה אין ברכה ללא מזל". לפיכך עפ"י סנקה ופסטר, ההיערכות לבואו של המזל היא הגורם המוביל להצלחה אך מאידך טוען דיוויס טוען כי דווקא המזל הוא הגורם המשמעותי להצלחה על אף כישוריו ואופיו של האדם.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

ה. ניתוח מרכיבי המזל: עפ"י התיאוריות שהוצגו תפיסות העולם סביב המושג מזל נעות בשני מישורים עיקריים:

1) מזל אקראי – מזל בלתי תלוי שלא ניתן להיערך אליו ואינו תלוי בדבר.

2) מזל המצפה להזדמנות – הכנה והיערכות המחכות להזדמנות ותזמון המזל.

 ו. מזל ואי-ודאות: האלוף גרשון הכהן נוהג לספר– כאשר הוא מבקש להמחיש את משמעות אי-הוודאות עבור איש האסטרטגיה – כי רב אלוף משה הדיין נשאל פעם, האם הוא מאמין בנסים. "איזו שאלה", ענה דיין, "אני בונה עליהם בתכנון"... (הכהן, 2012, אצל נוימן, 2013) יחזקאלי טוען בהקשר זה כי בני אדם – המחשיבים עצמם בדרך כלל כרציונאליים – מתקשים לחבר,את הצלחותיהם וכישלונותיהם למזל.  "מזל" משמעו לעשות את הפעולה– שנתגלתה בדיעבד כ"נכונה" במקום הנכון ובזמן הנכון (יחזקאלי, 2013, אצל נוימן, 2013).

כהנמן (פסיכולוגיה של חיזוי, 1973) מוסיף כי "אנשים חוזים את התוצאה אשר נראית כמייצגת יותר את הראיות." מעט אנשים מסוגלים ורוצים להודות שהעולם הוא מקרי. הטיות רבות הן מאמצים אנושיים לברוח, או להכחיש, את ההשפעות של האקראיות".

3. גישה משלבת לתפיסת המזל כחלק ממרכיבי אי-ודאות

א. בעבודת המשטרה קיימת פעילות שעיקרה היערכות עתידית ופעילות שעיקרה חקירת העבר. חקירות הינן פעולות בהווה שמתבצעות כדי לחקור את העבר. אי-הוודאות הקיימת בתחום זה הינה תודעתית ברובה, אמנם פעולות לחשיפת עובדות הקשורות לאירועים הנחקרים מתבצעות תוך תכנון אך קשרי סיבה-תוצאה וקשרי הסתברות שאינם ניתנים לצפייה מועטים כך שמשמעותו של המזל גבוהה.

ב. בתחומי אגף המבצעים, הנחשבים כפעילות בהיערכות עתידית, אדם המתכנן מבצע נמצא מחד גיסא באי-ודאות תודעתית, אך מאידך גיסא, יכולתו להיערך הן מההיבט ההסתברותי והן מהיבטי סיבה-תוצאה, גבוה יותר.

ג. המודל המוצע משלב את תפיסת המזל כחלק מאי-הוודאות בתחומי האג"מ:

1) המזל הוא ה"מרכיב הסמוי" של אי-הוודאות, התכנון מוריד את פערי "המרכיב הסמוי" ומצמצם לפיכך את מרכיב המזל, מאחר ולחלקי העתיד הניתנים לצפייה, (למרות חוסר היכולת לעמוד את אחוזי הסתברותם) מוכנות מבעוד מועד "תשובות".

2) נפריד לצורך מימוש ההיערכות את מרכיב אי-הוודאות לשני סוגי אי-ודאות:

א) "צפוי" - ייצג את המקרים אותם ניתן לצפות ולהיערך אליהם, ללא קשר להסתברות מימושן בין אם נצפו על סמך ניסיון ובין אם נצפו באמצעות "תבונה"

ב) "הבלתי צפוי" - ייצג את כל המקרים אותם לא ניתן לצפות. הבלתי צפוי יישאר לעולם עלום.

• יש להדגיש כי כל פרט, ולו הקלוש ביותר שעלה במהלך ההיערכות כאפשרות להתממשות, עובר, מעת עלייתו  מ"הבלתי צפוי" ל"צפוי".

3) נפריד לצורך מימוש "סיבה-תוצאה" את מרכיב המזל לשני סוגי מזל:

א) "מזל במתחם ההיערכות" - ייצג את "בחירת המזל באחת החלופות שהוכנה".

ב) "מזל אקראי" - ייצג את חלקו של המזל "הכללי", שלא נצפה ואינו בהקשר ההיערכות.

4)  דוגמאות:

א. דוגמה משטרתית מבצעית – מעצר מבוקש:

1) הצפוי – בריחת המבוקש דרך חלונות, דלתות, מרתפים, גגות ופתחים נוספים.

2) הבלתי צפוי – לא ידוע / לא נשלט (אחרת היה עובר ל"צפוי")

3) מזל במתחם ההיערכות – המבוקש ברח לידיו של השוטר המיומן ביותר (מזל טוב) או המבוקש ברח לידו של השוטר הגרוע ביותר (מזל רע) שני הגורמים נמצאים בחלופות אך לגורם המזל משמעות מסוימת לתוצאה.

4) מזל אקראי – תאונה אקראית בכניסה לרחוב מגוריו של המבוקש שבשה את הגעת הכוח והאירוע כולו השתבש.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

ב. דוגמה משטרתית מנהלית – קידום לדרגת סגן ניצב:

1) הצפוי – יש להיערך עפ"י דרישות נהלי הקידום, תואר שני ופו"מ ייעודי וליצור בנוסף יחסי קרבה עם רל"ש מפקד המחוז.

2) הבלתי צפוי – לא ידוע / לא נשלט.

3) מזל במתחם ההיערכות – תפקיד קודם וסוג התואר מבליט את המועמד עפ"נ אחרים (מזל טוב), התואר השני / התפקיד הקודם אינו מתאים למכרז שנכתב (מזל רע).

4) מזל אקראי – אין חשיבות להיערכות, הגיע מפקד מחוז חדש, שמקדם את מועמדו.

 גרף יחסי הגומלין

 א.      ציר ה y  מייצג את ציר המזל:

1)      A מציין מזל אקראי מלא "טוב".

2)      B מציין מזל אקראי מלא "רע".

3)      1 מציין מזל טוב בתחום ההיערכות.

4)      1- מציין מזל רע בתחום ההיערכות.

5)      "0" מציין כי אין השפעה למזל.

ב.      ציר ה x  מייצג את ציר ההיערכות:

1)      1 מציין היערכות מלאה עפ"י הצפוי.

2)      1- מציין היערכות "רעה" (ללא לקחי עבר עם טעויות מוכחות)

3)      "0" מציין כי אין להיערכות השפעה

ג. "A" ו "B" מייצגים מזל אקראי "טוב" ו"רע" – כשיש "מזל אקראי טוב" ההצלחה מובטחת ללא קשר להיערכות ("0"). כשיש "מזל אקראי רע" הכישלון מובטח ללא קשר להיערכות.

ד. עקומה a – עקומת ההצלחה - מציינת מגמה בה ככל שההיערכות טובה יותר כך נדרש פחות "מזל מתחום ההיערכות", או לחלופין, ככל שיש יותר מזל נדרשת פחות היערכות.

ה. עקומה b מציינת מגמה בה נדרש מזל טוב רב כשההיערכות לקויה ביחד עם היערכות טובה מאד כשהמזל רע.

ו.  עקומה c – עקומת הכישלון – מציינת כי היערכות לקויה ומזל רע יובילו לכישלון.

משמעויות

א.      הגרף מראה כי עקומת המזל הינה העקומה המשפיעה ביותר על ההצלחה, מזל טוב אקראי מבטיח הצלחה ואילו מזל רע אקראי מבטיח כישלון ללא קשר להיערכות.

ב.      עקומת ההצלחה מראה כי בעת היערכות גבוהה נדרשת פחות התערבות של "מזל בתחום היערכות".

ג.        העקומות מגלות כי סיכויי ההצלחה גבוהים רק כשהמזל "טוב" וההיערכות "טובה" ואילו שאר האפשרויות מושפעות אמנם משניהם אך סיכויי הצלחתם נמוכים משמעותית.

סיכום ומסקנות

א. גורם המזל הוא הגורם המשמעותי בהצלחה ובכישלון, כשמזל אקראי (שלילי או חיובי) מבטל לחלוטין את השפעת ההיערכות.

ב. היערכות טובה מצמצמת את השפעתו של "המזל בתחום ההיערכות" ומשאירה למזל "לבחור" מבין "התשובות שהוכנו עבורו".

ג. כשההתייחסות  לאי-הוודאות היא למצבה התודעתי - אי-הוודאות והמזל הינם זהים ומציינים את אותו המקרה במילה שונה.

ד. מתחם התודעה יושפע מההכרה כי קיים "מזל אקראי" זהו חלק מהחיים בעולמנו והשפעתו של מזל זה לא ניתנים לשליטה, אך קיים גם סוג מזל אחר, מצומצם יותר בו ניתן להיערך ולהציב חלופות בהם נצמצם את חלקו של המזל האקראי.

ה. כשההתייחסות לאי-הוודאות מוזכרת בהקשר סיבה-תוצאה – אי-הוודאות והמזל האקראי הינם זהים אך אי-הוודאות וה"מזל בתחום ההיערכות" אינם זהים. המזל, במקרה זה אינו אי-הוודאות עצמו אלא רק המרכיב הנסתר של אי-הוודאות כך ש"מזל אקראי" שולט לחלוטין בחוסר היכולת לצפות "סיבה-תוצאה"  אך "מזל במתחם ההיערכות" יכול לשפר את היכולת לצפות "סיבה – תוצאה" ולהגדיל במידה את הסבירות להצלחה.

ו. כשההתייחסות לאי-הוודאות היא מצבה הסתברותי – אי-הוודאות והמזל אינם זהים, אנו יכולים לצפות שיתרחש מקרה ולהיערך אליו גם אם סיכויי התרחשותו אינם ברורים.

ז. המזל ואי-הוודאות נמצאים האחד בתוך השני, בדומה לגוף ונשמה, אין קיום לאחד ללא האחר. אך למרות שילובם אין הם תמיד אחד.

סיכום אישי

טרם תחילת המאמר הייתי משוכנע כי קיים הבדל משמעותי בין אי-ודאות ומזל, טענתי הייתה כי ודאות הינה "הסיכוי שדבר מסוים יתקיים בין 1% ל 100%". במהלך העבודה עמדתי על סוגים שונים של אי-הוודאות והחפיפה הגבוהה שבין שני המושגים.

בניית מודל משולב וחלוקת המזל לשנים סייעה לי בהבחנה כי למרות שקיימת חפיפה גבוהה בין המושגים, קיימים מקרים בהם אכן, אין מושגים אלו זהים.

[לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מקורות

1. זליכה ירון, ד"ר (2011), "הדבר הוודאי ביותר", הקריה האקדמית אונו., רואה החשבון
2. כהן אבנר, ד"ר (2008) "אי-ודאות או על הניסים ועל הנפלאות בימים ההם ובזמן הזה", אורנים, המכללה האקדמית לחינוך.
3. כהנמן (1973) מאמר - פסיכולוגיה של חיזוי, ירושלים.
4. נוימן אבי (2012), אי וודאות בחקירת פשיעה אסטרטגית והתמודדות עמה, המכללה לביטחון לאומי
5. פויס יעל, ד"ר ואחרים (2011) דברים-כתב עת אקדמי (גליון 1), אורנים, המכללה האקדמית לחינוך.
6. רזי ויחזקאלי, תב"צים – ההתמודדות עם תופעת "התוצאות הבלתי צפויות והלא מתוכננות" והשלכותיה. באר שבע, עולם הידע של חברת TECI
7. ויקיפדיה, עקרון אי הוודאות http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%90%D7%99-%D7%95%D7%93%D7%90%D7%95%D7%AA (20.2.2014)
8. ויקיפדיה, משל המערה של אפלטון http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F (16.2.2014)
9. ויקיפדיה, מזל ביהדות  http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%96%D7%9C (16.2.2014)