תקציר: פרשות מטות מסעי עוסקות בין שאר דבריהם בעניין השבועה והנדר של האדם. לפי דברי הזוהר, הנדר מייצג את ספירת בינה, ובגין כך, מעמדו חזק כל כך, שגם אם האדם נודר שלא לקיים את אחת ממצוות התורה לא ניתן לבטל זאת. שבועה לעומת זאת מיוצגת על ידי ספירות נמוכות יותר (תפארת), ולכן מי שנשבע שלא לקיים אחת ממצוות התורה ניתן לבטל את שבועתו. צריך גם לציין כי המדובר בנדר או שבועה בלשון הקודש, שיש לה מעמד מיוחד בתפיסה הקבלית

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשות מטות/מסעי בספר במדבר, עוסקות בהרחבה בסוגיית הנדר ובאפשרות להתירו. ככלל, היחס לנדרים מוצג במקרא כפעולה חיובית, החל מנדרו של יעקב בבית אל (ראה פירוט להלן), נדרי הקורבנות בספר ויקרא, העוסק בנדרים שהאדם מקבל על עצמו לנדב מרכושו למקדש, נוסף על ההתחייבויות הרגילות הנזכרות. הכיוון החיובי של מהות הנדרים מוסבר כך שהאדם יכול להתעלות בעבודת האל  גם מעבר למצוות המוטלות על הכלל [לאוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם, לחצו כאן].

אמנם בפתיח של פרשת מטות מדובר על הנדרים החלים על כולם, אולם מכיוון שבמקרא אין דין האיש כדין האישה בנדרים, המחוקק המקראי מפרט בעיקר את דיני הנדרים החלים על נשים.

פרשתנו היא היחידה העוסקת בנדרי נשים במקרא, ודיני נדרים המוזכרים במקומות אחרים אינם עוסקים בפן החוקתי של דיני נדרים אצל הנשים [1].

בפתיח של פרשת מטות, המקרא מבחין בין נדרים של נשים הנתונות למרות אביהן בטרם נישאו, למצבם השונה לאחר נישואיהן, ולנשים אלמנות או גרושות העומדות מתוקף מצבן ברשות עצמן. ההבחנה אומרת כי אישה טרם נישואיה, כאשר היא עדיין מצויה בבית אביה, זה האחרון יכול להפר את נדריה ביום ששמע אותן. לאחר נישואיה הרשות להפר את נדריה עוברת לבעלה. קביעה זו מראה בעליל שמההיבט החברתי, היה מעמד האישה נחות, והיא הייתה תחת מרות אביה או ברשותו של בעלה .

ככלל, הנדרים המוצגים במקרא על פי רוב מתרחשים בשעת מצוקה, או כמיהה לעזרה כדלקמן:

אליעזר עבד אברהם

כאשר אברהם אבינו שלח את עבדו למצוא אישה לבנו, יצחק, העבד לא ידע כיצד ימצא אישה ונדר לה': הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי"(בראשית, פרק כ"ד, פסוקים י"ג – י"ד).

יעקב

כאשר יעקב בורח מאחיו עשו, אל משפחתו המתגוררת מחוץ לארץ כנען, הוא נודר את הנדר הבא:" וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָך".(בראשית, פרק כ"ח, פסוקים כ' – כ"ב).

מלחמת בני ישראל בערד

במסעם של בני ישראל לעבר הירדן המזרחי תקף אותם מלך ערד, ולקח בני ערובה מהם. בתגובה בני ישראל נודרים את הנדר הבא:" וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה".( במדבר, פרק כ"א, פסוקים א' – ג').

יפתח הגלעדי

כאשר יפתח הגלעדי יוצא להילחם כנגד בני עמון הוא נודר את הנדר הבא:": ל וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי.  לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה".(שופטים, פרק י"א, פסוקים ל' – ל"א).

הנה כי כן, מקרים אלה מראים בעליל שתרבות הנדר הייתה מושרשת היטב בתרבות העתיקה, מימי האבות ועד תקופת השופטים לפחות. זאת ועוד. המקרא מכיר את תרבות הנדר והוא כמעט אינו מבקר את התופעה, פרט אולי לנדרו של יפתח שגרם לכאוס אישי וציבורי רב.

הסתייגויות בעניין הנדר

חז"ל, לעומת זאת הסתייגו  לא אחת, בגין  האפקט השלילי הקיים בנדר או בקושי לקיימו, באמרות חריפות בגנותו. קודם שנדון בדעתם, נביא את החלוקה ההלכתית של סוגי הנדר השונים על פי דעתם:

• נדרי איסור - במסגרת נדרים אלו, יכול אדם לאסור על עצמו חפץ מסוים (לרוב, של אדם אחר) או מעשה מסוים, וכן לאסור על אחרים ליהנות ממעשיו או מחפציו האישיים.
• נדרי הקדש - נדרים אלו כוללים הקדשת בהמה לקורבן או התחייבות להבאת קרבן, לאו דווקא מבהמה מסוימת. בנוסף, במסגרת נדרים אלו, יכול אדם להקדיש את ממונו לבית המקדש (בדק הבית). בהקשר זה, יכול אדם להקדיש רק דברים הנמצאים בבעלותו הפרטית.
• נדרי נזירות - קבלת האדם על עצמו להיות נזיר.
• נדרי תענית - קבלת האדם על עצמו להתענות, בדרך כלל על ידי אמירת נוסח מסוים בתפילת המנחה של היום שלפני התענית.
• נדרי מצווה - נדר לקיים מצווה כלשהי.

חז"ל מביאים את הסתייגותם בעניין הנדר  במקור הבא: "דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר – אף על פי שהוא מקיימו נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא? (=מאיזה פסוק נלמד הדבר?) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא – הא לא חדלת – איכא(=יש) חטא."(בבלי, נדרים, דף ע"ז, ע"ב) ".

וכן במקור מפורסם נוסף ": ר' נתן אומר: הנודר – כאילו בנה במה. והמקיימו – כאילו מקריב עליה קרבן"(נדרים, דף כ"ב, ע"א). כלומר - כל מי שנודר ומקיים את נדרו עובר על האיסור  פעמיים, כדברי רש"י על אתר:" כאילו בנה במה לעבודה זרה, ומקריבו וחייב עליה מיתה".

בנצרות אנו מקבלים עמדה חד משמעית שלילית לגבי עניין מהות עניין הנדר, כדלקמן: "עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים: לא תשבע לשקר לשלם לה' שבועותיך (ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ב; דברים, פרק כ"ג, 22). אבל אני אומר לכם: לא תשבעו כל שבועה: לא בשמים, כי כסא אלוהים המה; ולא בארץ, כי הדום רגליו היא; ולא בירושלים, כי היא קריית מלך רב, אף בראשך אל תשבע, כי אין ביכולתך להפך שער אחד ללבן או לשחור. אך יהי דברכם הן הן, לא לא; והיותר מאלה מן הרע הוא" (מתי, ה', 33-37). כלומר, למרות שיש היתר של נדרים בתורת משה, הנצרות רואה בנדר דבר שלילי לחלוטין.

מעמדה של הלשון העברית בהיבט הקבלי

קודם שנדון בקצרה בנדר בתפיסה הקבלית, מן הראוי להקדים ולעסוק בבסיס הדברים, והוא מעמדה של הלשון העברית בהיבט הקבלי. כאמור, אחד הסמלים החשובים בתפיסה הקבלית, היא הלשון העברית^[2]. עסקנו בכך בהרחבה בפרשת קדושים, ולהלן נביא בקיצור נמרץ את הבסיס לדברינו הבאים - מעמדה של הלשון העברית בקבלה.

החשיבות הגדולה שנודעת ללשון ביהדות מתגלה בכל עוצמתה בפרשנות הקבלית. היא ניכרת בזיהוי הספירות על המאמרות האלוהיים, מה גם שהלשון הינה כלי פעולתו של האל. זאת ועוד התגלותו של האל בעולם השפל אינה אלא גילויה של הלשון המייצגת את מכלול שמותיו השונים.

כך או אחרת, עולם הכוחות האלוהיים, שהוא עולם הספירות, מבטא את עצמו סמלית קודם כל בעולם הלשון[3], ומשום כך יכולה הלשון האנושית שהיא שיקוף של הלשון האלוהית להגיע אל עולמות עליונים לפעול ולהשפיע עליה.

תפיסה מיסטית זו אודות הלשון העברית, קבעה את מעמדה של התורה. התורה שניתנה בהר סיני אינה אלא גילויה הגשמי של התורה האלוהית, שמקורה בספירת חכמה. מלותיה והאותיות שבה הן בבחינת גוף אורגני שהכוחות האלוהיים נותנים לו חיים ממעל. מכאן המשמעות האזוטרית של כל תג בתורה, הניתן לפרשנות מיסטית. ברם, כל פירוש מיסטי שניתן במסגרת זו, יכול להיות יחסי בלבד, היות והלשון האנושית קשה לה לבטא את העולם המיסטי על בוריו.

אצל ג'יקטיליה נתפס הטקסט המקראי כעומד בצילו  של שם ה'. לכן לפי דעתו זו, התורה כולה אינה אלא שזירה של שמותיו וכינויו של האל, וליתר דיוק התורה כולה נגזרת מהשם המפורש המסתתר בתוך כל מילה ומילה שבה. מכאן ברור, שמי שמשתש בלשון העברית בצורה לא ראויה, כגון שבועת שקר, או אי קיומו של נדר שנאמר קודם לכן ורבלית בלשון הקודש, הרי שהוא פוגם במעמדה של התורה בפרט ובאל בכלל.

הנדר בזוהר

הזוהר על פרשת מטות מתעלם מנושא הנדר, והוא מופיע במקום אחר, כדלקמן: "שבועה לקיים מצוות ריבונו היא שבועת אמת(הכוונה לשבועה הבאה על קיומה של מצווה כדי להתגבר על יצר הרע), כשיצר הרע מקטרג את האדם ומפתה אותו לעבור על מצוות ריבונו. זו היא שבועה שריבונו משתבח בה, וצריך אדם להישבע בריבונו על זה והוא שבחו, והקב"ה משתבח בו, כגון בועז(במגילת רות, שנישבע לה שתשכב לצידו ולא ירע לה) שכתוב, חי ה' שכבי עד בוקר, שהרי יצר הרע היה מקטרג בו, ונשבע על זה.

נדר הוא למעלה (בספירת בינה) ואלו חיי המלך (כלומר ספירת תפארת הנקראת מלך מקבלת את כוחה היורד אליה מספירת בינה), סוד רמ"ח איברים (ספירת תפארת, המלך, המייצגת את הזכר באלוהות, ערוכה בפורמט של רמ"ח איברים המקבלים את חיותם מספירת בינה) ושניים עשר קשרים (הקשר של ספירת תפארת עם שאר הספירות, והשפע היורד אליהם ממנה), כחשבון נודר (נודר בגימטריה ר"ס, כמניין רמ"ח איברים וי"ב קשרים, שהנודר מתחבר אליהם בנדרו). ועל כן (נדר) חמור הוא משבועה(היות ושבועה קשורה לספירות התחתונות ובעיקר לספירת מלכות)... נדר חל על הכל, על מצווה ועל רשות מה שאין כן בשבועה וכך הורו החברים (כלומר אם נדר שלא לקיים מצוות, כגון נדר שלא להניח תפילין, יש לנדר תוקף, מה שאין כן בשבועה, היות ומעלת הנדר היא בספירת בינה, הגבוהה ממעלות התורה והמצוות שהן כנגד ספירות תפארת ומלכות. לכן אם נשבע שלא לקיים מצוות, שבועתו זו בטלה)"[4].

בקטע זה שוזר הזוהר גישה נועזת ומהפכנית כלפי עניין השבועה והנדר. ראשית לפי פרשנותו, אין השבועה והנדר עומדים על אותו מישור תאוסופי. השבועה היא כנגד ספירות תפארת ומלכות בעוד שהנדר הוא כנגד ספירת בינה שגבוהה מהן בהיררכיה התאוסופית. שינוי זה מוביל גם לתובנה של הלכה למעשה. אם אדם נשבע שלא לקיים מצווה כלשהיא, שבועתו בטלה היות ומעמדה של התורה בהיבט התיאוסופי גבוה יותר. ברם, אם אדם נדר שלא לקיים אחת מהמצוות התורה, נדרו תקף, היות ומעמדו התיאוסופי של הנדר, ספירת בינה, גבוה יותר ממעמדה התיאוסופי של התורה.

מה שחסר בדברים הללו, היא ההתייחסות של הזוהר לשבועה או נדר של נשים, שלפי דברי פרשתנו האב או הבעל יכולים לבטל את השבועה או הנדר של הבת או האישה. יתכן שעצם הרעיון הכללי של הקטע הזוהרי, העוסק בשבועה או בנדר שלא לקיים מצווה זו או אחרת, מן הסתם הכוונה למגזר הגברי, היות והנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולכן ניתן להפר את שבועתן או נדריהן כפי שכתוב בפסוקי המקרא. רעיון שכזה קשה לו להתקבל על הדעת, היות והוא מקטין ומנמיך את מעמדם התיאוסופי של השבועה והנדר הבאים מפיהן של הנשים, כך שניתן בקלות יחסית להפירם.

יוסף ג'יקטיליה מתייחס באופן פרטני לעניין הנדר ומעמדו בספרו הקבלי שקדם לשערי אורה, שערי צדק, כדלקמן:

"והספירה הזאת נקראת - נדר וזהו מקום הנדרים שאינם מושגים בנדבה לומר הרי זה לפי שמזומנת ואינה נמצאת בזמן הזה לומר הרי זה לפיכך כל הנדרים אומר הרי עלי וחביב עלי נדריך והנה כל שבועה בה' לפי שבו סוד השביעית וכל נדר לאדוני.

ודע כי במקום נדר נמשכים הבנים כשאינם באים מצד מערכת הכוכבים וגם הבנים נמשכים למזלות ולכוכבים זהו מקורם לפיכך כשבאין על צד מערכת ואדם חוטא בנדר אותה מדה נחסרה מן החוטא ובעוון נדרים בנים מתים ממש והנה כשראתה חנה שלא מצאה מקום להפיק בנים בסנהדרין גדולה עלתה למקום (ספירת)בינה שהוא מקום עלייה שהוא מקום הנדר שהוא מקום השגת בנים ולכך כתיב ותתפלל חנה על אדוני ותדור נדר לאדוני ותאמר אדוני צבאות אם ראה תראה בעני אמתך לפיכך טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם כתיב מוצא שפתיך תשמור הוא הנדר הוא מקום השפתיים למעלה והיודע סוד הספירות יודע כל דברי הלשון בפה הוא סוד הבינה למעלה ומתבונן כי השפתיים אדומות ואם חס ושלום אדם חוטא במקום זה מדקדקים בו הרבה לפיכך טוב אשר לא תדור שפתותיך שושנים נוטפות מר עובר"[5]. הנדר כאן הוא כנגד ספירת בינה, כפי שנראה מייד העיסוק של ג'יקטיליה בנדר בספרו שערי אורה קשור אף הוא בספירה זו.

ג'יקטיליה מאזכר כאמור את עניין הנדר בפרק השמיני של ספרו שערי צדק, העוסק בספירת בינה. בכך הוא מהדהד את דברי הזוהר הקובע כי הנדר עומד על מישור תיאוסופי גבוה יותר משבועה. הנדר ממוקם לפי הזוהר ולפי דברי ג'יקטיליה כאן בספירת בינה, ואילו השבועה ממוקמת לפי הזוהר בספירות תפארת ומלכות, ולכן לפי דברי הזוהר נדר לא ניתן לביטול מההיבט הקבלי.

ג'יקטיליה רומז בדבריו כי מי שרוצה לזכות בבנים צריך להגיע בתפילותיו ונדריו לספירת בינה, שהיא המקור לכך. אמנם ג'יקטיליה מזכיר שבני דורו עסקו באסטרולוגיה בכדי לזכות בבנים זכרים, אולם  הוא מציע דרך נכונה ראויה יותר מאשר העיסוק באסטרולוגיה, והוא הגעת האדם בתפילתו או נדרו למקומה התיאוסופי של ספירת בינה.  האם יש כאן הסכמה לדבריו של הרמב"ם אודות חוסר התוחלת בעיסוק באסטרולוגיה? להלן עמדתו של הרמב"ם בקצרה.

עמדתו של הרמב"ם בנושא האסטרולוגיה תקיפה וחד משמעית לשלילתה

באיגרתו אל חכמי מרסיליא^[6] שנכתבה לחכמי דרום צרפת  אנו מוצאים כי העיקרון המרכזי עליו נסובה האיגרת, היא שלילת האמונה במדע האסטרולוגיה, שהיו לו מאמינים רבים באותה תקופה. הרמב"ם פוסל באופן חד משמעי את האמונה בגזירת הכוכבים.

בראש הדברים של האיגרת, יש לדעתו של הרמב"ם תוקף ואימות לאמונה, רק  על פי אחד משלושה מובילי הידע האנושי האמורים- מדע אמתי, השגה באמצעות החושים,(אם הסתייגות למוגבלותם), מסורת מפיהם של נביאי האמת וצדיקי הדור. מי שמאמין באמצעות מוביל ידע אחר, שאינו נמנה על השלושה שהובאו לעיל, הרי אמונתו מסולפת.

המדע האמיתי היחידי  לדעת הרמב"ם, הקשור לגרמי השמיים הוא מדע האסטרונומיה: "... ודעו רבותיי, שחכמת הכוכבים שהיא חכמה ודאית, היא ידיעת צורת הגלגלים ומנינן ומדתן ודרך הלוכן, ונטיתן לצפון או לדרום... בכל זה וכיוצא בו חוברו חכמי יון ופרס והודו חיבורים, והיא חכמה מפוארה...אבל אלו הדברים של הוברי שמים הטיפשים אינן כלום..."^[7].

אמנם גם לדעת הרמב"ם יש לכוכבים השפעה על הנעשה בארץ- כדוגמת האור והחושך, עונות השנה ותופעת הגאות והשפל, אולם אין  להם כל השפעה על מעשי האדם, כי לאדם ניתן חופש בחירה  מוחלט:"...ודעו רבותיי ,שעיקר מעיקרי דת משה רבינו, וגם הפילוסופים כולם מודים בו, שכל מעשה האדם מסור להן, ואין שם מושך ולא כופה, אלא אם ירצה לעבוד את ה' ויהיה חכם ויושב בבית המדרש-יעשה, ואם ירצה ללכת בעצת רשעים ולרוץ עם הגנבים ולצפון עם החטאים והנואפים-יעשה, ואין שם טבע ולא מולד שמושך אותו לאחד מן הדרכים כלל..."^[8],לאמור- האדם בן חורין לעשות ככול העולה על רוחו. יתרה מזאת, אם אכן גרמי השמים כבר קבעו מראש את גורלו ואת דרכו של האדם ,מה התכלית בכול התורה מצוותיה ואזהרותיה, ומה הטעם בכול מעשה שיעשה האדם הרי הכול כבר נקבע בידי הכוכבים קודם בואו לעולם?.

קו מחשבה זה מסביר את פסוקי המקרא והמדרשים באופן שונה מפרשנות הפשט. מארג הפסוקים והמדרשים הטוענים בהבנתם הראשונית כי הכוכבים קובעים את גורלו של האדם, אין זה  פירושם העמוק והנכון. הפירוש האמיתי אינו כפשוטו, אלא ברוח הדברים שנאמרו לעיל : "...ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהם מראין שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך...הלא תדעו שהרי כמה פסוקים מן התורה הקדושה אינן כפשטן, ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו- תרגמו (פרשו) המתרגם תרגום שהדעת סובלת...וכבר הגדתי לכם את כול לבי בדבר זה..."^[9] . כאמור לא מן הנמנע כי ג'יקטיליה חושב באופן דומה לדבריו אלה של הרמב"ם, אם כי אין ראייה מופתית לקביעה זו.

נחזור לדיון התיאוסופי

ג'יקטיליה מביא את חנה כדוגמא אוטנטית לבקשה, תפילה ונדר כנגד ספירת בינה, כדי שחנה תזכה בבן זכר. דבריו אלה מראים כי הוא לא עושה אבחנה מגדרית, ונשים יכולות אף הן לידור כנגד ספירת בינה כדי לזכות בפרי בטן כרצונם.

הוא מסיים את דבריו בספרו שערי צדק בקביעה החז"לית שהוקצנה בנצרות ואומר שעדיף שלא לבטא בשפתיים נדרים שמעמדם כאמור מגיע לספירת בינה שמא לא יוכל לקיימם או להגשימם הלכה למעשה.

בספרו שערי אורה, מרחיב ג'יקטיליה אודות פועלה של חנה, נדרה ותפילתה, כדלקמן: "... ואף על פי שיש הפרש בעניין הדמעה (בכי) בזמן שבית המקדש קיים לזמן חורבנו, מכל מקום שערי דמעה פתוחים תמיד... ולפיכך כשאדם רוצה שתתקבל תפילתו, יתכוון בה וישפוך דמעה ואין תפילתו חוזרת ריקם, וכן נאמר בעניין חנה, והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה. תדע לך שאותה הצדקת כל שערי היכלות הייתה יודעת, וכל מעשיה היו בכוונה ידועה להיכנס לחדרי מרכבה. מה כתוב בתריה (אח"כ)? ותדור נדר ותאמר אדוני צבאות אם ראה תראה בעוני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך. (מה פירוש) ותדור נדר? הגיע עד ספירת בינה(שהיא המקום התיאוסופי של הנדר, גם לדברי הזוהר), שהיא (ספירת בינה) מושכת הבנים מן הכתר; (מה פירוש) אדוני צבאות – במקום תולדות כל הנבראים נכנסה ונתכוונה. ובהיכל זה יש מקום אחד שבו נכנסות התפילות של אותם היחידים (כדוגמת חנה) שהקדימו תפילותיהם לתפילת הציבור..."[10]. חנה מוצגת כאן כאדם היודע כיצד לפנות לריבון העולמים באמצעות הספירות, בכדי לזכות בפרי בטן בגין היותה עקרה. נדר המגיע עד ספירת בינה במקרה דנן, מביא לה את התוצאה הרצויה ובסופו של דבר לפי הסיפור המקראי נולד לה בן מפורסם  - שמואל הנביא.

בהמשך דבריו אומר ג'יקטיליה שלמרות מעמדו התיאוסופי של הנדר, ספירת בינה, שאין אפשרות לכאורה לבטלו גם אם אדם נדר שלא לקיים אחת ממצוות התורה, לכלל זה יש יוצא מן הכלל והוא שיש כאלה כדוגמת משה רבינו, או כל צדיק אחר הנמצא ברמה רוחנית עליונה, שבזכות גדולתם הרוחנית יש בכוחם לבטל נדר, כדלקמן:" אמר הקדוש ברוך הוא, אני מושל באדם, ומי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה( הצדיק שמעמדו כנגד ספירת בינה, יכול לבטל גזירות אלוהיות הבאות מכוחה של ספירת הגבורה/דין, היות וספירת בינה נעלה ממנה בהיררכיה האלוהית), וזהו סוד ויחל משה את פני ה' אלוהיו, שהעלה מחשבתו עד מקום ביטול גזירה, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל שהפציר בו(באל) עד שהתיר לו נדרו, כי(ספירת) בינה מקום הנדר, שהוא מקום הבינה, שהוא סוד תחילת שבע ספירות, וזהו סוד ויחל(משה)... ופירוש הפסוק כך הוא, ה' צבאות יעץ עם סנהדרין(פמליא) גדולה של מעלה לגזור דין ולחתום, אבל(כוחה של ספירת) בינה, שהיא סוד התשובה, יכולה להפר... כלומר(שספירת) בינה שעומדת למעלה ממנה(ספירת בינה היא המאצילה את הספירות שמתחתיה) יכולה להחזירה... כי הוא הנקרא מקום התר נדרים(משמע שספירת בינה מאצילה ושולטת על ספירת גבורה/דין, שהיא ספירת הכעס והזעם האלוהיים)"[11].

ג'יקטיליה שדן בספירה השמינית, ספירת בינה, בספרו שערי אורה (פרק שמיני), מזכיר פעם נוספת את העובדה שספירת בינה היא הספירה המתווכת בין שלוש הספירות העליונות (כתר, חכמה ובינה), לשבע הספירות התחתונות הנאצלות ממנה. והיות שספירת בינה היא גם החלון התיאוסופי דרכו משיג האדם את הסודות האלוהיים, אומר ג'יקטיליה כך:" שאלמלא (ספירת הבינה) לא נכנס אדם לדעת קדמונו של עולם, והנה משה רבינו עליו השלום, שהוא המליץ (המתווך) הנאמן, השיג (בספירת) בינה מ"ט שערים, כאומרם ז"ל, חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד (ראש השנה, דף כ"א, עמוד ב'). ועוד הטעם (הנוסף) שנקראת בינה, לפי שהיא סוד תולדות בנים ובנות בסוד בינה ותבונה(כלומר ספירת בינה היא האמא או האם העליונה המולידה את הבן, קרי את שש הספירות המאוחדות שמתחתיה, ומאוחדות באמצעות ספירת תפארת, ומולידה כלומר מאצילה גם את הבת שהיא ספירת מלכות הנקבית, האחרונה בהיררכיה של עולם הספירות). ולפיכך בעוון נדרים בנים מתים, בעוון נדרים אשתו של אדם מתה. וכל זה (קורה) מידה כנגד מידה, לפי שהתבונה(ספירת בינה) היא מקום הנדר, כמו שהוא ידוע למקובלים... וכל זה בסוד הבינה והדעת(דעת - ספירת תפארת), כי ממקום הבינה נמשך מן המוח דרך הדעת דרך עמוד השדרה עד הגיעו למקום המוכן (כלומר יש האצלה מספירת בינה עד ספירת מלכות התחתונה – מקום המוכן)"[12].

ג'יקטליה מוסיף בדבריו אלה כי ספירת בינה היא חלון הראווה האלוהי דרכו ניתן להשיג את עולם הספירות, ומשה רבינו הוא דוגמא לכך שיש באפשרות האדם להשיג הישג רוחני שכזה. ג'יקטליה מוסיף ואומר כי היות וספירת בינה היא האם העליונה של הספירות שמתחתיה, נתון זה קשור גם להולדת בנים או בנות בעולם השפל, כפי שראינו בנדרה של חנה. ברם כאשר הנדר לא יוצא מהכוח אל הפועל והאדם לא מקיימו, אזי הדבר יכול לחזור אליו כבומרנג, ולהמית את בניו או את אשתו בגין כך.

אחרית דבר

פרשות מטות מסעי עוסקות בין שאר דבריהם בעניין השבועה והנדר של האדם. לפי דברי הזוהר, הנדר מייצג את ספירת בינה, ובגין כך, מעמדו חזק כל כך, שגם אם האדם נודר שלא לקיים את אחת ממצוות התורה לא ניתן לבטל זאת. שבועה לעומת זאת מיוצגת על ידי ספירות נמוכות יותר (תפארת), ולכן מי שנשבע שלא לקיים אחת ממצוות התורה ניתן לבטל את שבועתו. צריך גם לציין כי המדובר בנדר או שבועה בלשון הקודש, שיש לה מעמד מיוחד בתפיסה הקבלית, עד שג'יקטיליה קובע כי התורה ארוגה משמותיו של הקב"ה, ולכן בכל תנאי צריך להקפיד על כל היוצא מפיו של האדם, כל שכן כאשר מדובר על נדר או שבועה.

ג'יקטיליה בספריו שערי צדק, ושערי אורה, מראה את פועלה של חנה, אשר בהיותה עקרה, נדרה וכיוונה את נדרה זה לספירת בינה, שהיא מקור הבנים והבנות האלוהי. בכך היא הצליחה לזכות בפרי בטן מפורסם – שמואל הנביא. מנגד אומר ג'יקטיליה שהיות וספירת בינה היא האם העליונה, שמאצילה את הספירות שמתחתיה, אדם שידור נדר ולא יקיימו, מסתכן בכך שבניו או אשתו ימותו בגין אי קיום הנדר והוצאתו מהכוח אל הפועל. ספירת בינה, היא אם כן לפי דברי ג'יקטיליה חלון הכניסה להבנת עולם הספירות האלוהי, ומשה רבינו הוא דוגמא אוטנטית לכך שניתן להשיג מעלה רוחנית נעלה שכזאת.

[לאוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'פרשת מטות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'פרשת מסעי', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם.
• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת מטות'.
• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת מסעי'.
• אוסף המאמרים על הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית.
• אוסף המאמרים על נשים באתר.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), הקבלה, תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 18/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת מטות' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מסעי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/7/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על נשים באתר, ייצור ידע, 9/3/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), אוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם, ייצור ידע, 17/7/22.
• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על נשים באתר, ייצור ידע, 9/3/19.

[1] ראה - ויקרא, פרק ה', פסוקים: ד' – ה ; במדבר, פרק ו'; דברים, פרק כ"ג.

[2] יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, מהדורת יוסף בן שלמה, כרך א', מבוא, עמודים: 22 – 23.(להלן, ג'יקטיליה, שערי אורה).

[3] Major trends in Jewish mysticism, 1941, pp. 215 – 216. Gershom Scholem,

[4] זוהר, חלק ב', דף צ"א, עמוד ב', תרגום – ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק, כרך ב', ירושלים, תשמ"ב, עמודים: תנט – תס.

[5] יוסף ג'יקטיליה, שערי צדק, פרק ח', סעיפים: לו – לז. מתוך: שערי צדק ח׳:לז (sefaria.org.il)

[6] על האיגרת ראה- דינסטאג. י, איגרת הרמב"ם לחכמי צרפת הדרומית על האצטגנינות – ביבליוגרפיה של הוצאות, תרגומים ומחקרים, קריית ספר, ס"א, תשמ"ו- תשמ"ז, עמודים 147- 158.

לדעת מספר חוקרים נראה כי שמה הנכון של העיר הוא  מונטפשליר – ראה-  שילת, איגרות, ב', עמוד תע"ה.

[7] שילת, איגרות, ב', עמודים תפ"א - תפ"ב.

[8] שם, עמוד תפ"ו.

[9] שילת, איגרות, ב', עמוד תפ"ח. מילות הסיום של הקטע רומזות לדעתו הנחרצת והנועזת של הרמב"ם בדבר הפרשנות האמיתית של פסוקי המקרא ומדרשי חז"ל,  לא על דרך הפשט.

[10] ג'יקטיליה, שערי אורה, עמוד 141.

[11] שם, עמודים: 168 – 169.

[12] שם, חלק ב', עמוד 57.