תקציר: בשנים האחרונות, הימין בבריטניה מתמקד במוטיב מרכזי שנישא בפי רבים ממפגיניו: התפיסה שבריטניה "נכבשה" למעשה על ידי המהגרים, וכי הרשויות והשלטון השלימו עם מציאות זו. נרטיב זה מבטא חרדה עמוקה של חלקים מהחברה הבריטית כלפי שינויי דמוגרפיה ותרבות, ומעלה שאלות מהותיות על זהות לאומית, ריבונות ועל גבולות המדינה המודרנית. האליטה מצידה בטוחה שהבעיה היא בעצם בימין...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ההפגנות בבריטניה הן נושא מרתק ומורכב, והן משקפות את הקונפליקטים החברתיים והפוליטיים במדינה. הימין יצא לרחוב אחרי זכיית הלייבור בשלטון, בתחושה שהמלחמה על בריטניה אבודה, כיוון שקברניטי המדינה השלימו למעשה עם תהליך הפיכתה ל'מדינת שריעה'. על כן, הם מבקשים ליצור כאוס שיחייב את הקברניטים לעצור את ההגירה ואת התפשטות האסלאם במדינה.

בשנים האחרונות, הימין בבריטניה מתמקד במוטיב מרכזי שנישא בפי רבים ממפגיניו: התפיסה שבריטניה "נכבשה" למעשה על ידי המהגרים (ראו המחשה בכרזה למטה), וכי הרשויות והשלטון השלימו עם מציאות זו.

נרטיב זה מבטא חרדה עמוקה של חלקים מהחברה הבריטית כלפי שינויי דמוגרפיה ותרבות, ומעלה שאלות מהותיות על זהות לאומית, ריבונות ועל גבולות המדינה המודרנית.

חרדה דמוגרפית ופחד מאיבוד הזהות הלאומית

המונח "כיבוש" משמש בימין כסמל לפחד עמוק מהשינויים הדמוגרפיים שעוברת בריטניה. הגירה מסיבית ממרכזים כמו המזרח התיכון, אפריקה ואסיה, בעיקר בשל משברים פוליטיים וכלכליים, נתפסת על ידיהם - במידה רבה של צדק - כאיום על זהותה התרבותית והלאומית של המדינה.

הרעיון שהשלטון "משלים" עם המציאות הזו מבטא תחושת חוסר אונים של קבוצות אלו כלפי המדיניות הממשלתית. מבחינתם, ההגירה ההמונית היא לא תופעה חברתית טבעית, אלא תוצאה של כישלון מערכתי של השלטון הבריטי להגן על גבולותיה, וכי מדיניות זו מחלישה את האוכלוסייה ה"מקורית". האמונה הזו מתבססת על תפיסת העולם שמדגישה את הריבונות הלאומית כמוקד עליון, שההגירה מאיימת לשחוק את עקרונותיה הבסיסיים. מול התפיסה הזו עומדת התפיסה הפרוגרסיבית המבקשת סדר חדש גלובלי תוך ניתוץ מסגרות קיימות כמו מדינה, ריבונות, לאום, דת וכדומה.

המהגרים אינם מסתירים את תביעתם להפיכת בריטניה ל'דאר אל אסלאם', ולמדינת שריעה:

לזכותם של המוסלמים, יש לציין, הם אינם מסתירים את כוונותיהם. בתפיסה הבסיסית של האסלאם, כל העולם צריך להיות מדינת שריעה מוסלמית - דאר אל אסלאם - ללא ישויות מדינתיות מתחרות. לכן, העולם מחולק לשניים: לאותו חלק שכבר מוחזק ע"י האסלאם, ולחלק שלא, שחובתם העליונה של המאמינים לצרפו לטריטוריה האסלאמית. בחלק זה (דאר אל חארב - בית המלחמה), חובתו העליונה של כל מוסלמי היא להילחם על מנת להרחיב את דר אל אסלאם. זה יסוד הג'יהאד. זה ייעודו. זו מלחמת קודש: דרך האל. "סביר אללה". אסורה שם הפסקת המלחמה. זו מלחמת נצח. הכל שם מותר ומופקר. הפקרות מוחלטת.

אמיתות אלה, המוכרות כבר לרוב האוכלוסייה בישראל, רחוקות מאוד מהכרתה של האליטה הבריטית הפרוגרסיבית. בתפיסתה, למרות שהדרישה להקמת 'מדינת שריעה' נתפסת לכאורה ככאיום על הסדר הליברלי בבריטניה, יש להבין שהיא אינה מייצגת את רוב המוסלמים במדינה והיא נובעת בעיקר מהקצנה של קבוצות מיעוט רדיקליות בלבד בתוך הקהילה המוסלמית, שמבקשות לקדם את תפיסת עולמן הדתית-פוליטית במסגרת החברה הבריטית. לטעמם, מדובר בתופעה שולית ולא מייצגת את כלל המוסלמים או המהגרים בבריטניה. הם מסברים אותה כנובעת מסיבות של קיפוח חברתי וכלכלי, ומדברים על "תחושת הניכור והניתוק" של קבוצות מסוימות מהזהות הלאומית הבריטית, הנובעת מקשיי הסתגלות למערכת החוק והערכים הבריטית, המתבססת על הפרדה בין דת ומדינה ועל תפיסות ליברליות של זכויות הפרט. במקרים קיצוניים, תחושת הניתוק הזו מובילה לרצון להקים חברה שבה החוק הדתי מהווה את הבסיס לחיי הציבור.

לטעמן של האליטות, חברה הבריטית היא שאשמה בדרישה להקמת מדינת שריעה עולה, כי היא שגרמה עוול למהגרים, ומזלזלת באמונותיהם ובערכיהם הדתיים. הם חשים שהפריבילגיה התרבותית הבריטית שולטת ומכתיבה את אורח החיים בצורה שאינה מאפשרת להם לממש את אמונתם. עבורם, מדינת שריעה היא הדרך להבטיח שהערכים והחוקים שלהם יכובדו בצורה מלאה, ולא יידחקו לשוליים במסגרת הסדר הליברלי.

טיעון נוסף הנובע מתחושת האשמה הוא שהדרישה להקמת 'מדינת שריעה' הינה תגובה נגדית לעלייה באסלאמופוביה ובביקורת על הקהילה המוסלמית. חלק מהמהגרים רואים את הקמת מדינת השריעה כאקט של התנגדות לסביבה עוינת וכדרך להיאבק במתח הגובר בין המוסלמים לבין החברה הבריטית הרחבה, שעל פי ראותם אינה מכילה מספיק את התרבות המוסלמית.

בדומה למתרחש אצלנו, הימין הבריטי השתחרר לחלוטין מהממבו ג'מבו הפרוגרסיבי הזה. תשובתו למהגרים ברורה (ראו את הכרזה למטה): רוצים חוקי שריעה? חיזרו הביתה!

דוגמאות נוספות של כרזות העוסקות ב'כיבוש' בריטניה ע"י המהגרים:

דוגמה ראשונה מדף הטוויטר של Europe Invasion:

דוגמה שנייה מדף הטוויטר של Europe Invasion:

התמקדות בממסד: הפוליטיקה של אי-אונים

הביקורת כלפי השלטון מתמקדת בטענה כי המנהיגים הפוליטיים אימצו אידיאולוגיה פרוגרסיבית, המתעלמת מהשפעות ההגירה על החברה הבריטית הוותיקה. המפגינים מבינים שהמדיניות הרב-תרבותית ושוויון הזכויות למהגרים באים על חשבונם של האזרחים הוותיקים, ומובילים לפגיעה בתרבות הבריטית המסורתית. ביקורת זו מתקשרת לאובדן האמון במערכת הפוליטית, שנראית להם כמי שמתרחקת מייצוג האינטרסים של רוב האוכלוסייה לטובת מיעוטים "חדשים".

ניתוח ביקורתי: מיתוס הכיבוש ומה עומד מאחוריו

בהקשר זה, יש לבחון את תפקיד הנרטיב של "כיבוש על ידי מהגרים" כפונקציה של מנגנון הגנה פסיכולוגי עבור אוכלוסיות מסוימות. תיאוריות סוציולוגיות מצביעות על כך שמיתוסים כמו אלה עולים בתקופות של משברים כלכליים וחברתיים, כאשר קבוצות המעמד הבינוני והנמוך חשות מאוימות מאובדן מעמדן החברתי והכלכלי. חוויית הדחיקה בשוק העבודה, הלחץ הכלכלי וההתרחקות מתפקידים כלכליים חשובים מובילים את אותם קולות לייחס את מצוקותיהם להגעה של מהגרים, ולא לתהליכים רחבים יותר של גלובליזציה או מדיניות כלכלית.

הפוליטיקאים, הארגונים הממשלתיים ותקשורת הליבה כבר נכנעו ומבצעים את רצון המהגרים.

בהמשך לטענה ש"בריטניה נכבשה ע"י מהגריה", טוענים המהגרים כי קברניטי המדינה - בוודאי קברניטי הליחיבור שאוחזים מאז הבחירות ברסן השלטון - השלימו עם תהליך הפיכתה ל'מדינת שריעה'. הטיעון הזה חוזר שוב ושוב בכרזות המחאה, כפי שהן באות לידי ביטוי ברשתות החברתיות. הנה מספר דוגמאות:

דוגמה ראשונה מדף הטוויטר של Darren Grimes: הרבה ממרירות המפגינים מופנית לשלטון השמאל הפרוגרסיבי החדש. לטענת המהגרים, הלייבור הפך ממפלגת הפועלים הבריטים למפלגת המהגרים, שהפכו את המוסדות כולם לעושי רצונם (ראו את שתי הכרזסות למטה):

דוגמה שנייה מדף הטוויטר של Paul Golding: מיהו השליט האמיתי בבריטניה בעידן ממשלת השמאל? כרזה פוגענית, שבה נראה ראש הממשלה מהלייבור, קיר סטארמר, על ארבע, מובל ברצועה ע"י המהגרים. הכיתוב על הכרזה: "קיר סטארמר נלקח לטיול ע"י בעליו"...

דוגמה שלישית מדף הטוויטר של Europe Invasion: זעם רב מוטח בראש עיריית לונדון, סאדיק חאן, שמאיר פניו למהגרים:

דוגמה רביעית מדף הטוויטר של Europe Invasion: לטענת הימין, האהדה של ראש עיריית לונדון סאדיק חאן למהגרים, הפכה את לונדון לעיר מזרח תיכונית מטונפת ומלוכלכת. קשה לזהות אנשים לבנים ברחובות המלאים לעייפה במהגרים הלבושים בבגדיהם המסורתיים:

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים: "הכל על שיטור בחברה רב תרבותית".
• אוסף המאמרים על 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), הכל על שיטור בחברה רב תרבותית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 19/7/22.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), 'תיוג' ו'מיתוג' לסוגיו, באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/7/18.