תקציר: המערב כולו בוער בגלל ההגירה שעלתה על גדותיה, אבל הפרוגרסיביים מאשימים את הימין הפוליטי. הכיצד? בעיניהם, הנרטיב של "כיבוש המערב על ידי המהגרים" הוא נרטיב מומצא. מעין מנגנון הגנה פסיכולוגי עבור אוכלוסיות מסוימות. הם מצביעים על תיאוריות סוציולוגיות, שלפיהן הכל מיתוס...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

המערב כולו בוער בגלל ההגירה שעלתה על גדותיה, אבל הפרוגרסיביים מאשימים את הימין הפוליטי. הכיצד? בשביל זה יש את האקדמיה טמבל!

לטעמן של האליטות, החברה הבריטית היא שאשמה בדרישת המהגרים להקמת 'מדינת שריעה', כי היא שגרמה עוול למהגרים, מזלזלת באמונותיהם ובערכיהם הדתיים. הם חשים שה'פריבילגיה' התרבותית הבריטית שולטת ומכתיבה את אורח חייהם בצורה שאינה מאפשרת להם לממש את אמונתם. עבורם, 'מדינת שריעה' היא הדרך להבטיח שהערכים והחוקים שלהם יכובדו בצורה מלאה, ולא יידחקו לשוליים במסגרת הסדר הליברלי.

לכן, הנרטיב של "כיבוש המערב על ידי המהגרים" (ראו הכרזה למטה) הוא נרטיב מומצא. מעין מנגנון הגנה פסיכולוגי עבור אוכלוסיות מסוימות. הם מצביעים על תיאוריות סוציולוגיות, שלפיהן מיתוסים כמו אלה עולים בתקופות של משברים כלכליים וחברתיים, כאשר קבוצות המעמד הבינוני והנמוך חשות מאוימות מאובדן מעמדן החברתי והכלכלי. חוויית הדחיקה בשוק העבודה, הלחץ הכלכלי וההתרחקות מתפקידים כלכליים חשובים מובילים את אותם קולות לייחס את מצוקותיהם להגעה של מהגרים, ולא לתהליכים רחבים יותר של גלובליזציה או מדיניות כלכלית.

ריכזתי במאמר זה שש תיאוריות כאלה: (1) 'תיאוריית השעיר לעזאזל' (Scapegoat Theory); (2) 'תיאוריית איום המעמד' (Status Threat Theory); (3) 'תיאוריית החרדה הכלכלית' (Economic Anxiety Theory); (4) 'תיאוריית ההון הסמלי' (Symbolic Capital Theory); (5) 'תיאוריית הקונפליקט' (Conflict Theory); ו- (6) 'תיאוריית התסכול-אגרסיה' (Frustration-Aggression Hypothesis).

1. 'תיאוריית השעיר לעזאזל' (Scapegoat Theory)

תיאוריה זו מציעה שכאשר קבוצות חברתיות חוות לחץ כלכלי או חברתי, הן נוטות להאשים קבוצות אחרות, לרוב קבוצות מיעוט, בבעיות שלהן. מהגרים, למשל, נתפסים כאיום כלכלי או תרבותי ומופנים כלפיהם תסכולים הקשורים לאבטלה, ירידה בשכר או תחושת ניכור חברתי.

במקום להתמודד עם הסיבות המבניות והמערכתיות (כמו גלובליזציה), אותם אנשים מחפשים "שעירים לעזאזל" כדי להסביר את מצוקותיהם.

2. 'תיאוריית איום המעמד' (Status Threat Theory)

לפי תיאוריה זו, קבוצות מהמעמד הבינוני והנמוך חשות שהן מאבדות את מעמדן החברתי בעידן של שינוי חברתי וכלכלי מהיר. ההגירה ההמונית למדינות המערב, למשל, נתפסת כאיום על מקומות העבודה, על רמות השכר ועל הזהות התרבותית. מצבים של אי-יציבות כלכלית יכולים להעצים את התחושה שאותן קבוצות נדחקות הצידה על ידי קבוצות חיצוניות או קבוצות מיעוט.

כך נוצר מצב, שבו התסכול והפחד מובילים להתגברות של עמדות נגד ההגירה.

3. 'תיאוריית החרדה הכלכלית' (Economic Anxiety Theory)

תיאוריה זו מצביעה על כך שבתקופות של משברים כלכליים, אנשים מרגישים חרדה כלפי עתידם הכלכלי, מה שיכול להוביל להתנגדות פוליטית וחברתית כלפי שינוי, במיוחד כלפי מהגרים שנתפסים כמאיימים על המשאבים המוגבלים כמו משרות, שירותים חברתיים ואפילו זהות לאומית.

4. 'תיאוריית ההון הסמלי' (Symbolic Capital Theory)

הסוציולוג הצרפתי מהמחצית השנייה של המאה העשרים, פייר בורדייה, פיתח תיאוריה זו כדי להסביר כיצד מאבקי כוח בין קבוצות נובעים לא רק ממשאבים חומריים אלא גם מההון הסמלי – כלומר, הכבוד והמעמד החברתי. כאשר קבוצות חשות שהן מאבדות את הכבוד או את הסמלים התרבותיים שהן מקשרות למעמדן, הן עלולות להגיב באופן עוין כלפי קבוצות אחרות הנתפסות כמאיימות על מעמד זה. מהגרים, לדוגמה, יכולים להתפרש כמאיימים על זהות לאומית או תרבותית.

5. 'תיאוריית הקונפליקט' (Conflict Theory)

תיאוריה מרקסיסטית זו מסבירה שהמאבק על משאבים מוגבלים (כמו עבודה, שכר ומעמד חברתי) גורם לחיכוכים בין קבוצות בחברה. בתקופות של משבר כלכלי, הפועלים במעמדות הנמוכים והבינוניים עשויים להיאבק על משאבים אלו מול קבוצות חדשות כמו מהגרים. במקום לראות את השורשים המבניים של הבעיות (למשל, במדיניות כלכלית קפיטליסטית), אותם פועלים נוטים להפנות את זעמם כלפי קבוצות חלשות כמו מהגרים.

6. 'תיאוריית התסכול-אגרסיה' (Frustration-Aggression Hypothesis)

תיאוריה זו טוענת שכאשר אנשים או קבוצות חווים תסכול מתמשך – בין אם הוא נובע מקשיים כלכליים, חוסר ביטחון או תחושת אי-צדק – הם עלולים לתעל את התסכול הזה להתנהגות אגרסיבית כלפי קבוצות אחרות, כמו מהגרים. התסכול מצטבר, והאגרסיה מופנית כלפי יעדים שנראים כקלים או נגישים יותר להאשמה.

התיאוריות הללו מעניקות כלים להבין כיצד תהליכים חברתיים וכלכליים מורכבים עשויים להוביל לתגובה פוליטית עוינת כלפי מהגרים או קבוצות מיעוט אחרות, במקום להכיר בגורמים המבניים היותר עמוקים שמשפיעים על החברה.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.