תקציר: במערכת הדיפלומטית המודרנית, אסטרטגיות של הפעלת לחצים על מנהיגים עברו תהליך אבולוציוני, בו לא רק הכוח הצבאי או הכלכלי משחקים תפקיד, אלא גם התקשורת, התזמון, והניצול של מוגבלויות זמניות. דוגמה כזו היא הדפוס שבו נוהג ממשל ביידן בנתניהו, ובכך עוסק המאמר.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

במערכת הדיפלומטית המודרנית, אסטרטגיות של הפעלת לחצים על מנהיגים עברו תהליך אבולוציוני, בו לא רק הכוח הצבאי או הכלכלי משחקים תפקיד, אלא גם התקשורת, התזמון והניצול של מוגבלויות זמניות.

דוגמה בולטת לאסטרטגיה זו היא השימוש שעושה ממשל ביידן בלחצים דיפלומטיים ותקשורתיים כנגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כאשר יכולתו להגיב מוגבלת מסיבות שונות (שבתות, חגים, טיסה ארוכה, נושאים חשובים ואחרים וכדומה).

דפוס פעולה זה הופעל לאחרונה, כשנתניהו טס לנאום בעצרת האו"ם ב-26 בספטמבר 2024. עוד לפני הטיסה התגבש הרושם אצל 'יודעי דבר', שמתקיימים מגעים בין הצרפתים האיראנים והאמריקנים בסוגיית עצירת המלחמה. לשלושת המנהיגים הללו אינטרס ברור בכך:

• לאמריקנים יש גם צורך להבטיח את שלימות בסיסיהם באזור, ולמנוע מלחמה לפני הבחירות.
• לאיראנים יש צורך לשמור את הפ'רוקסיס' שלהם שלמים, בלבנון, בתימן, בעיראק ובסוריה.
• לצרפתים יש צורך לשמר את מעמדם המיוחד בלבנון, ולמנוע אבדן של אינטרסים כלכלייים רבי משמעות. הנשיא הצרפתי עימנואל מקרון, אף נתן לדרישה, לעצור את המלחמה, ביטוי תקשורתי.

מיד כשהמריא נתניהו מישראל לניו יורק, פורסם 'ספין' אמריקני-צרפתי (בשיתוף איראני?) על הסכמתו להפסקת אש בת 21 יום. זאת, בהנחה המוצדקת כי עיקר תשומת ליבו של נתניהו תהיה להכנת נאומו ולניהול המערכה, ויהיה לו אך מעט פנאי לעסוק בכך. לפני שהגיב, עיתונאים אקטיביסטים מתקשורת הליבה ו'פרשנים מטעם' כבר הדהדו את ה'ספין' והצליחו להבעיר שיח בישראל ובחו"ל על היתרונות והחסרונות שב"הפסקת האש", כשמספר חברי ליכוד נפלו בפח והידהדו את הספין.

כשהגיעה הכחשתו של נתניהו נטען על ידם בתגובה, כי בתחילה הסכים ואחר כך חזר בו.

מהבחינה הדיפלומטית, האסטרטגיה הזו נראתה כניצחון כפול עבור ממשל ביידן: או שנתניהו נכנע ללחצים ומסכים לעסקה, או שהוא נאלץ לשלם את המחיר הפוליטי והבינלאומי, כאשר מוצג כמי שמסכל את העסקה. מצב זה יוצר עבור ביידן ובלינקן יתרון ברור: כך או כך, ישראל מוצגת כמדינה הנתונה ללחץ בינלאומי, מה שפוגע במעמדה הדיפלומטי, או שנתניהו עצמו נתפס כמי שמתרשל באחריותו המדינית.

אבל ממשל ביידן עשה תכניות ואלוהים צחק (לפחות הפעם)... כשפורסמה ההתנקשות בנסראללה נחשף ה'ספין' והתאדה.

אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן...

אחד הראשונים שזיהה שמדובר בספין היה איש התקשורת ארז תדמור, שצייץ בדף הטוויטר שלו: לממשל ביידן יש שיטה: לנצל נסיבות בהן יכולתו של נתניהו להגיב מוגבלת, ולהשתמש בתקשורת הבינלאומית ובכמה כתבים ישראלים, משתפי פעולה, כדי לנסות למלכד את נתניהו כאילו הסכים לויתורים ויש עסקה במרחק נגיעה. מבחינת ביידן ובלינקן - וגם הצרפתים והאיראנים - זה WIN-WIN. או שנתניהו ייכנע ללחצים הדיפלומטיים והתקשורתיים, או שישלם את המחיר הציבורי והדיפלומטי כמי שמסכל עסקה.

בשלב הזה נכנסים שוב לפעולה אותם כתבים ישראלים, משתפי פעולה, שיצרו את הרושם השקרי כאילו העסקה מעבר לפינה, ומאשימים את נתניהו שנסוג "מסיבות פוליטיות" מההסכמות ומהויתורים (אליהם מעולם לא הסכים). עכשיו אני שם בצד את זה שאותם כתבים ופרשנים בכירים מתגלים פעם אחר פעם כבעייתיים בלשון המעטה. לזה אנחנו כבר רגילים. השאלה החשובה היא למה לכל הרוחות, אותם כתבים ופרשנים מסייעים - בעיצומה של מלחמה קיומית - לנסות למלכד את מדינת ישראל בויתורים ובעמדות אליהם מעולם לא הסכימה?

איך עובדת שיטת הלחץ?

שלב ראשון - תזמון: ניצול מוגבלות בתגובה של ה'קרבן'

ממשל ביידן מנצל רגעים בהם מנהיגים כמו נתניהו מוגבלים ביכולת התגובה המיידית שלהם, בין אם מסיבות לוגיסטיות או תרבותיות. כאשר נתניהו טס לניו יורק לנאום בעצרת האו"ם בספטמבר 2024, היה זה זמן אידיאלי להפעיל לחצים עליו, כשהוא ועוזריו היו פנויים פחות לחדשות מתפרצות בתקשורת הישראלית והבינלאומית.

ההיעדרות מהזירה המקומית ו/או הבינלאומית, יוצרת עבור נתניהו פער שמנוצל כדי להפעיל מנופי לחץ תקשורתיים ולדחוף אותו לכאורה לפשרות. במקרים אלה, הלחץ נובע לא רק מציפייה לתגובה מדינית, אלא גם מכך שעד שנתניהו מגיב, הציבור הרחב בישראל נחשף לנרטיב שמובא דרך התקשורת הישראלית והבינלאומית בזמן אמת.

חלק מהאסטרטגיה הוא שימוש בהדלפות מכוונות לתקשורת על הסכמות שכביכול הושגו, בזמן שמדובר במידע כוזב. כך נוצר מצג שווא המניח שנתניהו הסכים לויתורים מסוימים ואז נסוג בהם מסיבות פוליטיות פנימיות. התהליך מייצר נזק תדמיתי משמעותי עוד לפני שמתברר שהמידע אינו נכון. גם כאשר ההדלפות מוכחות כחדשות מזויפות – Fake News, הנרטיב המניפולטיבי ממשיך להשפיע, מכיוון שדיון ציבורי אודות חוסר עמידה בהסכמות מדומות, אפילו לאחר מכן, מקשה על נתניהו לשקם את מעמדו במהירות.

שלב שני: מניפולציה תקשורתית: שיתוף פעולה בין כתבים ישראלים ותקשורת בינלאומית

במקרים כאלו, אחד הכלים המרכזיים של ממשל ביידן הוא יצירת מצג שווא דרך התקשורת. התקשורת הבינלאומית – וגם כתבים ישראלים מערוצי הליבה, שמשתפים פעולה בשמחה עם גורמים זרים – יוצרת נרטיב כאילו עסקה דיפלומטית נמצאת "מעבר לפינה," תוך הצגת נתניהו כמי שמוכן לבצע ויתורים משמעותיים. נרטיב זה מופץ כאשר יכולתו של נתניהו להגיב מוגבלת, וכך מתעצם הלחץ הפוליטי עליו.

כאשר נתניהו אינו נענה ללחצים, אותם כתבים מציגים אותו כמי שנכנע לשיקולים פוליטיים פנימיים, שנסוג מההסכמות לכאורה שהושגו. במידה שהמידע מתברר כשגוי או מניפולטיבי, נרטיב נוסף מתפתח – נתניהו נסוג אחרי שכבר הסכים, מה שמותיר אותו בבעיה ציבורית כפולה, כאילו אינו מסוגל לנהל מדיניות עקבית.

דוגמאות היסטוריות ללחץ תקשורתי ודיפלומטי

זו אינה הפעם הראשונה בה ישראל מתמודדת עם לחץ דיפלומטי ותקשורתי מכוון. ניתן לזהות דפוס דומה בתקופת ממשל אובמה, בעיקר סביב המו"מ על הסכם הגרעין עם איראן ב-2014-2015. אז, נעשה שימוש רב בכלים דומים של הדלפות תקשורתיות והפעלת לחץ דיפלומטי על ישראל כדי לנסות להוביל את נתניהו להסכמות לא רצויות מבחינתו. הלחץ הופעל הן דרך שותפים בינלאומיים והן בסיוע פעיל של תקשורת הליבה הישראלית, כאשר המסרים עברו מניפולציה, מתוך ניסיון להציג את נתניהו כמי שמבודד ומתרחק מהקהילה הבינלאומית.

כוחה של התקשורת ככלי לצריבת תודעה ולשינוי מציאות פוליטית

הטקטיקה שנוקט ממשל ביידן, כמו גם דיפלומטיות מערביות נוספות, מוכיחה שוב את כוחה של התקשורת ככלי לשינוי מציאות פוליטית. ניצול הזדמנויות בהן יכולתו של נתניהו מוגבלת, בשילוב עם יצירת נרטיבים שגויים או חלקיים, מאפשרים לדיפלומטים ליצור מצב בו ישראל, ונתניהו בפרט, נאלצים להתגונן מול מציאות שגויה. בין אם מדובר בהישג דיפלומטי דרך עסקה או בהצגת ישראל כחסרת נכונות לשיתוף פעולה, זוהי אסטרטגיה שנועדה להפיק תועלת בכל מקרה.

אודה על האמת - כמו ארז תדמור - החלק הקשה ביותר עבורי לעיכול הוא חלקם של העיתונאים הישראלים בתרגיל, בעיצומה של מלחמה. זהו פוסט ג'ורנליזם באבדן דרך, שהפך את מקצוע העיתונאי לאחד המקצועות העצובים בישראל.

אבל, המציאות הזו תישאר כפי הנראה חלק מחיינו, עד שהמונופול שיש ל'אליטת ההון' הישראלית על תקשורת הליבה יחלוף מן העולם.

ובשולי הדברים: איך ביידן ומקרון סברו שמישהו בישראל (חוץ מכתבי ופרשני תקשורת הליבה) יאכל את זה?

רק באוקטובר 2022 כולנו אכלנו את התבשיל שרקחו עבורנו ביידן ומקרון (הסכם הגז עם חיזבאללה). קילקול הקיבה שקיבלנו אז נמשך עד היום. הממשל צריך להבין אמת בסיסית, שהעם בישראל שונה תכלית שינוי מהעיתונאים והפרשנים בתקשורת הליבה, שהצליח להפוך ל'סוכני השינוי' שלו. אין שום דרך לשכנע את העם בישראל בלי להסביר - בראש ובראשונה - למה הפתרון הקודם (שנועד למנוע מלחמות) לא עבד, ולמה הפתרון הנוכחי, שהוא עוד מאותו דבר, יעבוד הפעם.

לסיכום

שיטת הלחץ מכוונות לנסות ולכות על מנהיג החלטות שמפעיל השיטה חפץ בהן.בנוסף, היא מחזקת נרטיבים המפקפקים בשיקול דעתו של המנהיג, במיוחד בהקשר של מתח צבאי או מדיני מוגבר. היא מגבירה את הספקות לגבי כשירותה של הממשלה, ומגייסת התנגדות גדולה יותר למדיניותה. אחרי הספין הזה אפשר גם להוציא ספין נוסף, לפיו נתניהו רצה להודיע והתחרט ברגע האחרון, מה שיגביר את הספקות...

[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• הרחבת המושג: חדשות מזויפות – Fake News.
• הרחבת המושג: תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית - דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2017), חדשות מזויפות – Fake News, ייצור ידע, 19/2/17.
• פנחס יחזקאלי (2024) תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם, ייצור ידע, 12/9/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.