[מימין: דיוקן של ברוך שפינוזה; משמאל: דיוקן היינריך היינה מאת מוריץ דניאל אופנהיים, 1831. שתי התמונות הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 10 בדצמבר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

"כל הפילוסופים, משקיפים על העולם מבעד לעדשות שליטש ברוך שפינוזה" (מתוך כנסת הרומנטיקה, עמוד 83, ראה במקורות). אמרה מפתיעה זו באה מפיו של  המשורר היהודי היינריך היינה (נולד בגרמניה בשנת  1797, נפטר בצרפת בשנת 1856), אמרה שהייתה קשורה קשר ישיר לשפינוזה ולאיכות משנתו הפילוסופית. היינה מעולם לא הסתיר את הערצתו לאיש שהגדירו "אחי לאי-אמונה", רמז עבה למוצאם היהודי המשותף. בניגוד לשפינוזה, היינה המיר את דתו לנצרות, צעד שהוא התחרט עליו כל ימיו.

היינה היה ידוע בעיקר בזכות איכות שיריו (ראו צילום כריכת ספרו בעברית משמאל), שהקנו לו מקום של כבוד בין כותבי השירה הבכירים של גרמניה, אך במקביל לכתיבתו זו, היינה עסק גם בכתיבה אודות סוגיות פילוסופיות, וכתב גם ביקורת חברתית מושחזת על החברה הגרמנית בת זמנו.

[בתמונה משמאל: כריכת הספר "טנהויזר ושירים אחרים. מבחר חדש" להיינריך היינה, שראה אור בהוצאת זמורה ביתן, 1998. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

היינה המיר את דתו בגיל צעיר (28), לא בגלל אמונה נוצרית יוקדת, אלא מטעמי נוחות של רווח חומרי, שלא הגיע עדיו מעולם. כאמור, חש היינה סוג של צער על המרת הדת שעשה, והיהדות מופיעה בחלק לא מבוטל של יצירתו הלירית.

בשנת 1830, עזב היינה את ארץ מולדתו גרמניה ושם את פעמיו לצרפת. שם המשיך לכתוב שירה ולעסוק בסוגיות פילוסופיות שונות. האמרה אודות מות אלוהים שכולם מכירים אותה כהמצאה של ניטשה, נטבעה כבר על ידי היינה אז בפריס. לדעתו האל המקראי הקדמון מכין את מותו שעה שפעמוני הכנסייה משמיעים ברקע מנגינת ליווי. לשון אחר, האל המקראי בדומה להיינה עצמו, נטבל לנצרות ומת שם. מותו של האל לפי היינה, לא משאיר את האדם לבדו. נהפוך הוא. מאותו רגע שהאל מת, הפך האדם לאדון על גורלו ועתידו. כוחו של האדם הוא בעיצוב הווה והעתיד של החברה כולה, ולכן יש לשאוף לבצע  מהפכה חברתית ופוליטית שתיטיב את עתידה של כלל החברה האנושית.

בחיבורו המפורסם אודות הדת והפילוסופיה בגרמניה שכתב היינה בפריס, הוא מקשר בין שפינוזה, קאנט והיגל. היינה לא כתב חיבור  מעמיק בנידון, והקשר שהוא מציג בין השלישייה האמורה רופף. אולם החשיבות בדברים הינה אחת. עבור כולם שפינוזה הוא הבסיס לחשיבה הפילוסופית מאז ימיו והלאה.

[דיוקן של היינריך היינה. תמונה חופשית שהועלתה על ידי האמן, Steve Hammond לאתר flickr]

שפינוזה אינו רק הבסיס של החשיבה הפילוסופית של קאנט והגל. הוא תופס אצל היינה מקום של כבוד בספרו האמור. הוא מנתח את הרקע למשנתו ואת הרקע החברתי ממנו בא שפינוזה, ומייחס משקל חיובי למוצאו היהודי. הוא נוזף ברבנים שנידו את שפינוזה, אקט שהוציא אותו הלכה למעשה מהיהדות, וחושב שהם בעצם לא עמדו על עומק משנתו הפילוסופית.

אחד הסממנים המרכזיים בתורתו של שפינוזה הוא הפנתיאיזם. בתמצית, על פי משנתו הפילוסופית של שפינוזה,  הפנתיאיזם היא תפיסת עולם שעל פיה האל מצוי בכל. האל והטבע הם ישויות זהות. הפנתיאיזם של שפינוזה דוחה בעצם את האמונה באל  על-טבעי או חיצוני לעולם. היינה מצדד בתפיסה פילוסופית זו ומפרש אותה בשני היבטים עיקריים.

הראשון – התורה הפנתיאיסטית מורה אודות זהותו של האל עם העולם. בכך אין כל חידוש, אולם היינה טוען כי שפינוזה, שטווה את המארג הפנתיאיסטי אינו בודד במערכה. כיום בימיו של היינה, בגרמניה הפנתאיזים שולט בכיפה אצל רוב הוגי הדעות. הוא אומר על כך את הדברים הבאים:" הפנתאיזים הוא הסוד הגלוי של גרמניה, כבר גדלנו ואנו חופשיים ואיננו רוצים עוד בעריצים רועמים. אנו בוגרים ואין לנו עוד צורך בדאגה אבהית" (כנסת הרומנטיקה, עמוד 218, ראה מקורות).

בהמשך סוטה היינה מתורתו של שפינוזה. לדעתו, לאדם יש יתרון מובהק על כלל הברואים, היות שהאל אמנם זהה עם הטבע, אבל רק באדם מגיע האל לתודעה של עצמו. זאת ועוד. האנושות היא ההתגשמות של האל בעולם. זו כמובן איננה עמדתו של שפינוזה, והוא היה דוחה פרשנות זו של היינה, המדברת על הרוח המוחלט. היינה נותן כאן פרשנות מרחיבה שמתאימה יותר לפילוסופיה של הגל. למרות שחרג מתורתו של רבו, הרי הוא מעניק גוון חשיבה של תורתו של שפינוזה לרעיון פילוסופי של הגל.

השני -  הפנתאיזים של שפינוזה מעניק לדעת היינה לטבע העולם ולרוח מעמד הדדי. החומר מקבל כאן מקום של כבוד, והוא נקרא בפיו של היינה חומר קדוש. אין כאן כוונה לביטול הפן הרוחני של העולם, אלא לציין את העובדה, שרוח זו שוכנת בתוך מצע חומרי, שהוא גם אלגוריה ליצר האנושי.

[בתמונה: פסלו של ברוך שפינוזה. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Eelco van der Waals לאתר flickr]

היהדות, אומר היינה, העדיפה את הרוח על החומר, ואת העיקרון הזה הנחילה לעולם האלילי, רמז עבה לנצרות. הנצרות הפנימה את העיקרון של עליונות הרוח, אולם הרחיקה לכת מהיהדות. היא העמידה בפני האדם דרישות לא הגיוניות, ודיברה על עיקרון החטא הקדמון. בכך, הכניסה הנצרות למחשבה האנושית את הצביעות ואת הרוע, ביקשה לסגף את הגוף עוד ועוד, פסלה את הגוף ותשוקותיו כדבר תועבה, ובכך דחפה את כלל המין האנושי לידי חטא תמידי. בכך לא היה די לה. לאחר שהאדם נדחף בעל כורחו לחטא, היא שיעבדה  את רוח האדם בהפחידה אותו מנקמת האל בעולם הבא. עובדה זו, הביאה את משרתי הכנסייה השונים לעוצמה שלטונית ריכוזית, שהסתאבה עד מהרה.

לביקורת הקטלנית של היינה על הנצרות, בהיבט המוסרי/תיאולוגי והפוליטי, היו השלכות מרחיקות לכת. החומר מביא לפוליטיקה את הערכים הסוציאליסטים, שהחלו להתפתח בעזרתו של קארל מרקס בן התקופה. הנה כי כן, היינה שיוצא מהפנתאיזים של שפינוזה, מכיר בעובדה שיש לבצע מהפכה פוליטית בקנה מידה עולמי, ואזהרה בצידה. אל להם למנהיגים החדשים לטפח פולחן אישיות בדומה לאנשי הכנסייה הנוצרית.

אחרית דבר. למרות שהיינה העריץ את שפינוזה הוא שם בפיו תורה שחלקיה זרים לרבו. הפנתאיזים שהיינה מציג הוא בעצם סוג של אמונה באתיאיזם. חלק מההוגים הגרמנים של התקופה ניסו להגן על שפינוזה וטענו כי שפינוזה לא היה אתיאיסט. ביניהם ניתן למצוא את ענק הרח הגרמני גיתה (1749 – 1832), והמשורר הפילוסוף  גוטפריד הרדר (1744 – 1803). היינה לעומתם לא רואה בכך כל פסול. נהפוך הוא. הוא רואה בכך את בגרותה של הפילוסופיה הגרמנית המבשרת עידן חדש של חופש וחירות אנושית, תוך ביסוסה על תורת רבו הנערץ שפינוזה. במקביל, היינה היה תמים דעים עם שפינוזה אודות הנצרות, המסמלת לשניהם את כל המקולקל והלא מוסרי הקיים בעולם.

היינה בעצם יוצר סנתזה חדשה בין היגל לשפינוזה, בה הוא משבץ מרכיבים של הפילוסופיה של הנאורות (כינוי לתנועה אינטלקטואלית באירופה, ששמה לעצמה למטרה לבסס מוסר, אסתטיקה וידע הנשענים על רציונליות של האדם). היינה בדבריו אלה החזיר את שפינוזה ואת שיטתו למרכז הדיון הפילוסופי, תוך שהוא מזדהה עם גורלו האישי הדומה לגורלו שלו. 

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

מקורות

• היינה, ה. כנסת הרומנטיקה, תורגם על ידי ש. פרלמן, מסדה, ת"א
•  יובל, י.  היינה ושפינוזה - אחים באי-אמונה, הארץ מיום 12.10.1984.
• לוי, ז. יחסו של היינריך היינה אל ברוך שפינוזה , "גשר", 146, תשס"ג, 2003.