תקציר: מכל השנאות של השמאל הישראלי, השנאה למזרחים היא הצורמת ביותר. זאת בגלל תיעדוף הערבים כ'פרא אציל', והצבת זכויותיהם בראש, על חשבון בני עמם. שהרי, מהם המזרחים אם לא ערבים בני הדת היהודית? במה זכו הפלסטינים ולא המזרחים? התשובה מורכבת, ומעבר לגזענות ולהתנשאות, יש בה גם פחד קמאי - שהלך והתגבר עם השנים - מאליטה מתחרה מזרחית, שתשתלט ותשנה את אופיה של המדינה ואת אורחות חייה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על שנאת האליטות הישראליות למזרחים ה'בבונים'. למאמר האחר לחצו כאן:

• פנחס יחזקאלי: אירועי ואדי סאליב, העימות הראשון של המזרחים ה'בבונים' והאליטה.

*  *  *

שימו לב ל'ציוץ' שלמטה מערב יום הכיפורים 2024, לאחר שבג"ץ ביטל את החלטת ראש עיריית תל אביב לאסור תפילה בהפרדה, והיא הועברה מכיכר דינגוף לגן מאיר: "תל אביבים, הרווחתם הכיפור הזה. הספארי מגיע לגן מאיר, וזו הזדמנות מצויינת לצפות בקופים וקופות מתנועעים להם בקצב, וממלמלים להם בקולי קולות את יבבות החיזור המשעשעות שלהם לבורא עולם. רק אם אפשר, תקפידו בבקשה שהילדים לא יאכילו אותם, כי הם בצום... חחח..."

מכל השנאות של 'אליטת ההון' והשמאל הישראלי, השנאה למזרחים היא הצורמת במיוחד, בגלל תיעדוף הערבים כ'הפרא האציל', והצבת זכויותיהם בראש האג'נדה, על חשבון בני עמם. שהרי, מהם המזרחים אם לא ערבים בני הדת היהודית? במה זכו הפלסטינים ולא המזרחים? יתרה מכך.

לא מדובר רק בשנאה ובכינויי גנאי. המזרחים מודרים מכל מעמד בכיר במאחזי אליטת ההון, כמו בית המשפט העליון ("חיפשנו ולא מצאנו שופטים מתאימים") והסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות ובמכללות (לפי מחקרים בודדים שבוצעו, הם לא יותר מ- 10% מהסגל הבכיר).

התשובה מורכבת. יש בה מן הסתם גם גזענות והתנשאות, אבל גם פחד קמאי - שהלך והתגבר עם השנים - מאליטה מתחרה מזרחית, שתשתלט ותשנה את אופיה של המדינה ואת אורחות חייה. הערבים לעומתם, פשוט אינם נתפסים (בטעות) כגורם שיכול לסכן את 'ה'אליטת ההון' הנוכחית.

מה מקור הכינוי 'בבונים'?

הכינוי 'בבונים' היה רווח בשנות ה- 80 של המאה הקודמת בקרב האליטות, ויתכן שמקורו מהכינוי האמריקני לשחורים: ape (קוף גדול או קוף אדם) או coon (קיצור של "הראקון"). מנהיג השחורים שנרצח נקרא בפי הגזענים הלבנים "מרטין לותר קון". אמריקאים מכנים את השחורים גם בשמות כמו jungle bunny (ארנב הג'ונגל), ועוד כהנה (רוזנטל, 1998).

יתכן שכל אלה התחברו ל'נאום הקופים' המפורסם של דוד לוי: "רואים אותנו כקופים שירדו מן העצים" אמר דוד לוי בנאומו הבלתי נשכח:

1930-1912: השנאה הזו היא ארוכת ימים, עוד מימיהם של מה שמכונה "תימני כנרת"

התימנים של כנרת היו קבוצת עולים יהודים מתימן, שעלו לארץ ישראל והתיישבו על שטח אדמה לחופי הכנרת בשנת 1912, במקום בו שכנה חוות כנרת, שנה לפני שהתיישבו שם אנשי קבוצת כנרת. אחרי כ-20 שנות התיישבות במקום, שלוו בהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד חברי קבוצת כנרת, אולצו התימנים ב- 1930 להעתיק את מקום מגוריהם למקום אחר, על-אף יתרונם המספרי ואף על פי שהגיעו למקום ראשונים.

1950: עצירת העלייה מצפון אפריקה

עם קום המדינה עשתה האליטה המייסדת בתנועה הקיבוצית ובהתיישבות העובדת - האחוס"לים - כל מאמץ למנוע את הבאת יהדות זו ארצה. הם נלחמו על כך עם דוד בן גוריון, שהבין היטב את החשיבות של צירוף מיליון יהודי מדינות ערב למדינה הצעירה, הנלחמת על נפשה.

הם גם הצליחו לדחות ולשבש את העלאת יהדות מרוקו לארץ, בין היתר בעזרת קמפיין מתוקשר של עיתון 'הארץ' (אראל סג"ל, הדו"ח, ערוץ 14, 23/8/23). יהדות מזרח אפריקה כונתה אז, ב- 1949, "יהדות המערות":

אריה גלדבלום כתב ב'הארץ' על יהדות המזרח שבמעברות, כך: "לפנינו עם, שהפרימיטיביות שלו היא שיא. דרגת השכלתם גובלת בבורות מוחלטת, וחמור עוד יותר חוסר הכישרון לקלוט כל דבר רוחני. בדרך כלל, הם עולים רק במשהו על הדרגה הכללית של התושבים הערבים, הכושים והברברים שבמקומותיהם. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם. ומעל לכל אלה - עצלנותם הכרונית וסלידתם מעבודה..." (אראל סג"ל, הדו"ח, ערוץ 14, 23/8/23):

העורך והבעלים של עיתון 'הארץ' גרשום שוקן, שלח את העיתונאי והסופר, עמוס איילון לצפון אפריקה, לדווח על קהילות היהודים שם. הוא כתב כך: "מי שרואה את הרקע שלהם כאן, את הגטו ואת סימטאותיו, את ה"מלמדים", את ה"בתים", המיטות, את החברה המסורתית הזאת, המתפוררת במגעה עם הטכניקה המערבית, אינו רשאי להתפלא על כך, שמרוקאים מופיעים בכל מקום מכובד ביומני תחנות המשטרה בישראל" (אראל סג"ל, הדו"ח, ערוץ 14, 23/8/23).

על הגטו היהודי בקזבלנקה כתב: "זהו ריכוז של לכלוך, סירחון, עוני, ניוון, עוני ופרווארסיות, שקשה למצוא כמותו ב'מדינה' הערבית - הקסבה של המרוקנים המוסלמים. אך עוברים את מחיצת העץ הגבוהה, המסתירה את הגטו, ואנו נתקלים בגל של סירחון שקשה להגדירו, כאילו מרקיבים, לא רק בצלים, סוליות, בגדים ושאריות בשר, אלא גם בני אדם חיים"! (אראל סג"ל, הדו"ח, ערוץ 14, 23/8/23).

השורה התחתונה של המאמר הייתה ההמלצה שלא להעלות את יהודי מרוקו, וזה מה שקרה: עברו שנים עד שיהדות זו הועלתה לארץ.

כתוצאה מכך, בשנת 1950 הופסקה העליה ההמונית מעדות המזרח לישראל והפכה לעליה סלקטיבית. עולים ממרוקו נאלצו לעבור השפלות ובדיקות גופניות כדי לעלות [למאמרו של אבי פיקאר: "ראשיתה של העלייה הסלקטיבית בשנות החמישים", לחצו כאן]. 

התיאור הזה צורם במיוחד כשמשווים אותו לתיאוריו של איילון את הערבים, 'הפרא האציל' של האחוס"לים: "זקופי קומה הם עומדים, ובהם אתה מוצא טיפוסים יפי מראה עד מאוד - גבוהים, מחוסרי זקן לחיים, לעיתים בהירי שיער אך תמיד נוצצות - מתחת למצחים נוקשים - עיניים שחורות כפחם, וחדות כלהב חרבותיהם...".

הקיבוצים נמנעו מלסייע לקלוט את עלייה הזו, למרות ששוכנו על ידם בעיירות הפיתוח

בהיעדר 'כור היתוך' הם שמרו על זהותם המקורית. חלקם עבדו במפעלי הקיבוצים וצברו, עם השנים, תחושות קיפוח, בשל היחס שלו זכו. המציאות הזו תועדה בחדות ע"י אפרים קישון ז"ל, בסרטו: סאלח שבתי...

דוד בן גוריון היה הקול המרכזי שיצא נגד התופעה הזו: "התנועה הדוגלת בחלוציות" - כך אמר - "לא הכזיבה מעולם, כשם שהכזיבה בשטח זה (קליטת העליה, פ"י). אלפי החלוצים שעשו גדולות במשקיהם ובקיבוציהם, מה עשו בשביל העלייה? לביתם? כן. אבל מה עשו בשביל 300,000 יהודים? עוד לא היה כישלון כזה ואני בוש ונכלם"...

מי שכאב את כאבה של היהדות המבוזה הזו היה נתן אלתרמן, שכתב על כך את השיר "ריצתו של העולה דנינו": נשוא השיר הוא יהודי מרוקאי בשם דנינו, שנדרש למבחן ריצה כדי לקבל אישור עליה:

כן קטע שכזה,
גם הוא בל יעדר,
גם הוא בל ישכח,
דף אילם ואשם,
דף בזיונו של אב,
אשר ניתר ניתר ורץ
ותינוקיו עומדים דומם.

דף בזיונו של אב,
אשר שיבת ציון צותה עליו - קפוץ!
והוא בעגולו.
אץ, אץ, ובלבבו תפלה לאל עליון
לבל נרגישׁ חלי רגלו.

ואל עליון שמע
וכה אמר לו אל:
רוץ, רוץ, עבדי דנינו
איתך אני!
כי אכסה מומך, אבל לא אכסה עלבון תּחיּת עמי
אשר זיוה נוצץ מדמעך.

1959: מהומות ואדי סאליב

השנאה הזו הפכה לבסוף לשנאה שכנגד. זו הצטברה, עד שפרצה למשל במהומות ואדי סאליב: סדרת הפגנות רחוב ומהומות שאירעו בשנת 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה, שהיו מעין מרד חברתי בשל תחושות קיפוח ואפליה על רקע עדתי, ונגד הממסד של מפא"י.

[להרחבה על אירועי ואדי סאליב, לחצו כאן]

1971: הפנתרים השחורים "לא נחמדים"

העמקת השסע באה לידי ביטוי בהקמת תנועת 'הפנתרים השחורים' בינואר 1971 על ידי צעירים משכונת מוסררה שבירושלים. ב-13 באפריל 1971, פגשה גולדה מאיר חמישה ממנהיגי התנועה בלשכתה, וזכורה התבטאותה לאחר הפגישה: "הם אינם בחורים נחמדים":

1981: נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז

תחנה נוספת הייתה נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז במהלך הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981, שהיה אחת הסיבות החשובות לכישלון מפלגת העבודה באותן בחירות. מנחם בגין ידע למנף את האירוע ולהפוך את הליכוד לביתם של המזרחים:

1997: אהוד ברק מבקש סליחה...

ב- 28 בספטמבר 1997 - כחלק ממסע הבחירות שלו שהביא אותו לראשות הממשלה, ולקראת כינוס מיוחד של ועידת מפלגת העבודה בנתיבות - ביקש יו"ר מפלגת העבודה דאז, אהוד ברק, ביקש סליחה מבני עדות המזרח, המתגוררים בעיירות הפיתוח, "בגלל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם בשנותיה הראשונות של המדינה ע"י תנועת העבודה". ברק הדגיש, שתנועת העבודה היתה אחראית על מבצע מפואר של הקמת ובניית הארץ, ובמהלך ההקמה, נגרם שלא במתכוון עוול לרבים מבני עדות המזרח, כאשר הם הופרדו משורשיהם ונשלחו ללא קשר למיקום בני משפחותיהם למקומות מרוחקים. "אני מבקש סליחה בשם מפלגת העבודה ומפא"י על כל דורותיה", ציין ברק בהודעתו, תוך שהוא מביע תקווה, שהבעת הסליחה תאפשר את חידוש הדו-שיח בין מפלגת העבודה ותושבי עיירות הפיתוח.

ההתנצלות התקבלה כמובן כגימיק של יחסי ציבור, והיו מסתייגים אף מתוך מפלגתו של ברק. כך למשל, ח"כ רענן כהן הדגיש שעדיף לדבר אל תושבי עיירות הפיתוח בגובה העיניים...

2024-2023: המחאה שחררה הכל

היום דומה שכל הגבולות נפרצו, ואנשים מרשים לעצמם להתבטא באופן שלא התבטאו מעולם. הנה דוגמית: "... אין לי מושג מה זה אבל בטוח שלך ולעדר הביביסטים שבקושי יודעים קרוא וכתוב אין את זה. כל שנשאר לכם הוא לאכול מטבוחה בדירות שיכון המסריחות, שלעולם לא תצאו מהן ולקנא בנו, היפים המוצלחים, החכמים והנאורים. יש לכם מזל".

דוגמה נוספת:

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל.
• הרחבת המושג: 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי.
• אוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אירועי ואדי סאליב, העימות הראשון של המזרחים ה'בבונים' והאליטה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), אירועי ואדי סאליב, העימות הראשון של המזרחים ה'בבונים' והאליטה, ייצור ידע, 3/11/24.
• דוביק רוזנטל (1998), עד שהגיעו העראברים, הזירה הלשונית, 14/8/98.
• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי: 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'הפרא האציל' של השמאל הישראלי, ייצור ידע, 28/8/23.
• פנחס יחזקאלי (2021), שנאה – הגורם המאחד החזק מכולם, ייצור ידע, 3/6/21.
• פנחס יחזקאלי (2020), על שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.