תקציר: ב- 8 באפריל 2023, הגיעה נשיאת ביהמ"ש העליון לשעבר, אסתר חיות, למופע של להקת הגבעטרון. קהל שלם נעמד על רגלו, מחא לה כפיים במשך דקות ארוכות וצעק "דמוקרטיה, דמוקרטיה". ונשאלת השאלה: אם הייתה הנשיאה מגיעה להופעה בפריפריה, האם הייתה מתקבלת באותן מחיאות כפיים ובאותן קריאות? השיטה המשפטית שלנו הלקוחה מהשיטה הבריטית, פועלת על העיקרון של מקצועיות השופטים. אבל בעידן של פוליטיקת זהויות, איפה נגמרת הזהות ומתחילה המקצועיות? האם וכיצד זהותם האישית של שופטים משפיעה על תפקודם המקצועי?

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

השיטה המשפטית הישראלית, אשר הושפעה במידה רבה מהמסורת הבריטית, מתבססת על עיקרון מקצועיות השופטים. עיקרון זה משקף את ההנחה כי שופטים הם דמויות ניטרליות, המכריעות במחלוקות על פי עקרונות משפטיים בלבד. זאת, מבלי לערב את זהותם האישית או עמדותיהם האידיאולוגיות.

אך בעידן שבו ‘פוליטיקת הזהויות’ תופסת מקום מרכזי בשיח הציבורי, עולה השאלה האם וכיצד זהותם האישית של שופטים משפיעה על תפקודם המקצועי? לצורך כתיבת המאמר הזה עשיתי שני נסיונות ברשתות החברתיות, והפצתי שני פוסטים עם תמונות שופטים ששפטו בענייני היום, עם שאלה, האם נכון היה להציבם במשפטים אלה.

המקרה הראשון היה של השופט ממוצא ערבי עלאא מסרוואה, שיושב בתיק המעצרים בפרשת העברת המסמכים המסווגים של אלי פלדשטיין. שאלתי, אם לדעתכם שיבוץ של שופט מעצרים ערבי לאחד התיקים המקטבים ביותר בישראל, היא צעד חכם מצד נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א. התגובות הזועמות מצד הקוראים לימדו שעצם השאלה מעוררת בקרב הצופים טעמים של גזענות, ובצדק, שהרי מה למוצאו של השופט ולשאלת מקצועיותו לשפוט בתיק כגון זה?

ואז, פניתי למקרה המורכב יותר, של שופט (במקרה הזה שופטת), שדנה בתיקים שבהם לתפיסת עולמה הפוליטית יש קשר ישיר לשיקול הדעת המקצועי שעליה להפעיל

שאלתי, האם שיבוצה בעתירות של מחבלים, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, מתנחלים, הוא צעד נכון מבחינת נשיא ביהמ"ש העליון. התגובות לשאלתי ברשתות החברתיות היו שונות לחלוטין.

השופטת רות רונן הגיעה לבית המשפט העליון מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם כיהנה במחלקה הכלכלית, וטוב שכך: בית משפט עליון צריך ליצור התמחויות בקרב שופטיו ולהציב שם את הטובים ביותר בכל תחום.

אבל רות רונן לא פסקה בתיק הזה בסוגיה כלכלית, אלא בעניין פוליטי, מה שמחייב אותנו לבחון את הרזומה הפוליטי שלה. פה - כך נכתב בתקשורת - משפחתה של השופטת צבועה בצבעים פוליטיים עזים: בעלה של השופטת תרם - כך נטען בתקשורת - מאות אלפי שקלים לקרן החדשה והיה חבר במועצת המנהלים שלה. משמע, אם השופטת שותפה לדעותיו, היא מייצגת כ- 5 אחוזים לערך מהאוכלוסיה הישראלית.

לפחות מבחינת הניראות הציבורית, האם נכון שתשפוט בתיק כזה?

מקצועיות השופטים: אידיאל או מציאות?

השאיפה לניטרליות ולמקצועיות בשיפוט מעוגנת ברעיון שהמשפט הוא תחום אוניברסלי, הנשען על פרשנות רציונלית של החוק. עם זאת, המציאות מורכבת יותר. שופטים הם בני אדם, ותפיסת עולמם מעוצבת על ידי מכלול של גורמים: מוצא אתני, מגדר, רקע תרבותי, אמונות דתיות והשקפות פוליטיות. גם כאשר הם חותרים לניטרליות, זהותם עלולה, במודע או שלא במודע, להשפיע על פרשנותם המשפטית.

פוליטיקת הזהויות של ה- WOKE - שהחדירה 'אליטת ההון' שלנו (שהשופטים הם חלק בלתי נפרד ממנה) באגרסיביות לחיינו - מבוססת על ההכרה בכך, שזהות אינה רק עניין אישי, אלא קטגוריה פוליטית המשפיעה על כוח, ייצוג וחלוקת משאבים בחברה. בתוך כך, היא שמה דגש על חשיבות הגיוון בזירות ציבוריות, כולל מערכת המשפט. חסידי פוליטיקת הזהויות טוענים כי קידום גיוון שיפוטי חיוני להבטחת ייצוג הולם של קבוצות שונות, וכי שופטים ממגזרים מוחלשים עשויים להביא עימם רגישות ייחודית לתחומים שבהם יש להבטיח צדק חברתי.

אבל מה עם ערעור האידיאל של מקצועיות שיפוטית? האם השיפוט איננו זולג לתחום הפוליטי, שבו הכרעות מתקבלות על פי זהות ולא על פי חוק? מציאות חיינו מלמדת שלפחות חצי עם היה משיב על התשובה הזו בחיוב, וגם המחאה אינה מכחישה שבעיניה, בית המשפט העליון ושלטון השופטים חיוניים לקיומה.

זהות מול מקצועיות: מתי נחצה הגבול?

השאלה המרכזית היא היכן עובר הגבול בין השפעה לגיטימית של זהות אישית לבין השפעה המאיימת על מקצועיות השיפוט? בישראל, שבה הזהות הקבוצתית היא מרכיב משמעותי בחיי הציבור, השיח על זהות השופטים נעשה מורכב במיוחד. מינוי שופטים ממגזרים שונים נתפס לעיתים כניסיון לאזן בין אינטרסים קבוצתיים, אך גם מעורר חששות מפני "פוליטיזציה" של מערכת המשפט (למרות שבית המשפט כבר 'טובע מזמן בביצה הפוליטית').

כך למשל, ב- 8 באפריל 2023, הגיעה נשיאת ביהמ"ש העליון לשעבר, אסתר חיות, למופע של להקת הגבעטרון לציון 75 שנה לפעילותה והתקבלה בתשואות ובמחיאות כפיים עזות. כאשר ירדנה ארזי הודיעה שנשיאת העליון באולם, קהל שלם נעמד על רגלו, מחא לה כפיים במשך דקות ארוכות וצעק "דמוקרטיה, דמוקרטיה". ונשאלת השאלה: אם הייתה הנשיאה מגיעה להופעה בפריפריה, האם הייתה מתקבלת באותן מחיאות כפיים ובאותן קריאות? האם יש ספק למי, שבית המשפט מזוהה היום פוליטית, ולכן, איבד את אמונו של חלק משמעותי של העם?

הטענות בדבר הטיה אידיאולוגית של השופטים מתאמתות על ידי שני קצותיה של הקשת הפוליטית:

• חלק אחד של העם רואה - בעיסוק האובסססיבי של בג"ץ בזכויותיהם של אויבי ישראל - הוכחה ניצחת לכך, שזהות השופט מבטלת עקרונות של מקצועיות וניטרליות.
• מהצד שני של 'הגבעה הפוליטית', אחרים מצהירים בראש חוצות כי מערכת המשפט היא כלי למימוש ערכיהם החברתיים.

אם כך, גלישת בית המשפט לפוליטיקה היא עובדה מוגמרת, ואם בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, מתעקש לפתוח את דלתותיו לכל, ועיקר עיסוקו פוליטי, מתבטל ערך המקצועיות מפני ההשקפה הפוליטית, ואז, צריכים השופטים להתמנות ע"פ מפתח פוליטי.

סיכום

בעידן של פוליטיקת זהויות, עומדת מערכת המשפט בפני אתגר חסר סיכוי: שמירה על עקרון המקצועיות לצד עיסוק אובססיבי בשאלות פוליטיות. השאלה - היכן נגמרת הזהות ומתחילה המקצועיות - כבר הוכרעה למעשה, ועמה אבדן האמון הבלתי נמנע בבית המשפט. המסקנה הבלתי נמנעת היא, שאין מנוס מבחירה: פוליטיקת זהויות ומאבק הקורע את העם מובילים לבית משפט הממונה ע"י פוליטיקאים. הברירה האחרת - שספק אם היא בידינו - היא חזרה לשפיות, שבה ניתן להמשיך עם עיקרון מקצועיות השופטים.

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• הרחבה על 'אליטת ההון' – האליטה הנוכחית של ישראל. אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• המאמר: ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?
• הרחבת המושג: 'מורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.