תקציר: הביטוי "גנבתם לנו את המדינה!" אופייני לעידן של חילופי אליטות, ומשמש כמראה לחברה מפולגת הנאבקת על זהותה. הוא מייצג קונפליקט עמוק בין קבוצות חברתיות שונות על אופי המדינה, ערכיה וכיוונה העתידי, כמו גם הבנה של האליטה שהיא הולכת ומאבדת את מאחזיה. סוציולוגים ומדעני חברה יכולים ללמוד רבות מהשימוש בביטוי זה על הדרך שבה קבוצות מתמודדות עם שינוי, תחושת אובדן וחיפוש משמעות במציאות משתנה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

ב- 7 לאוקטובר 2024 קיימה המחאה טקס זיכרון אלטרנטיבי. אחד הקטעים שעוררו הדים לאחר מכן היה שיר חדש שכתב וביצע אביב גפן במיוחד לטקס ובו המילים "לא יגנבו לנו את הדגל, אבל גנבו את המדינה, זה לא יכול להיות אחרת בארץ הפוכה" (ראו הכתבה למטה).

הביטוי "גנבתם לנו את המדינה!" אופייני לעידן של חילופי אליטות, ומשמש כמראה לחברה מפולגת הנאבקת על זהותה. הוא הפך לסיסמת דגל של המחאה הישראלית בעשור האחרון, והוא נושא משמעות חברתית, פוליטית ורגשית עמוקה, ומהווה חלק מהשנאה המובנית שמטפחת כל אליטה כנגד אלה, שעלולים בבוא היום להצמיח מתוכם את האליטה הבאה, שתגזול ממנה את עמדות הכוח שלה.

בישראל, התפיסה של המדינה כפרויקט ציוני-חילוני, נשלטה במשך עשרות שנים על ידי האחוס"לים, בני האליטה המייסדת של ישראל (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים ולאומיים). התפרקות ההגמוניה הזו מאז המהפך של 1977, המעבר של קבוצות באליטה לפוסט ציונות - בצד המעבר ההדרגתי לממשלה בעלת אוריינטציה ימנית, מסורתית ולעיתים דתית - עוררה תחושה של "גניבה" בקרב חלקים מהאוכלוסייה שראו עצמם כנושאי הלפיד של הזהות הלאומית.

ביטוי זה משקף תחושת משבר בקרב קבוצות מסוימות באוכלוסייה, המרגישות שהמדינה, כפי שהכירו אותה, השתנתה בצורה שלא תואמת את ערכיהן ואמונותיהן. מאמר זה יבחן את הרקע ההיסטורי, החברתי והפוליטי לביטוי, ואת המשמעות הפסיכולוגית והתרבותית הגלומה בו.

האמירה "גנבו לנו את המדינה" מבטאת תחושת ניכוס ואובדן

מבחינה סוציולוגית, תחושת הבעלות על מדינה נובעת מזיקה עמוקה לערכים, לסמלים ולמדיניות הנתפסים כהמאפיינים המרכזיים של החברה. כאשר קבוצה חווה שינוי מערכתי בתפיסת הזהות הלאומית, היא עשויה לפרש זאת כ"גזילה" של המרחב הציבורי, בדרך ל"גזילה" של מוסדות המדינה, שרובם עדיין בידיה.

שורשיו של הפחד מ'גניבת המדינה' נעוצים הרחק בימי קום המדינה. כבר אז פיתחו האחוס"לים, בני האליטה המייסדת של ישראל (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים ולאומיים), פחד קמאי - שהלך והתגבר עם השנים - מאליטה מתחרה מזרחית, שתשתלט ותשנה את אופיה של המדינה ואת אורחות חייה. לכן, עשו התנועה הקיבוצית והתיישבות העובדת כל מאמץ למנוע את הבאת יהדות זו ארצה. הם נלחמו על כך עם דוד בן גוריון - שהבין היטב את החשיבות של צירוף מיליון יהודי מדינות ערב למדינה הצעירה, הנלחמת על נפשה; הצליחו לדחות ולשבש את העלאת יהדות מרוקו - שכונו 'יהדות המערות' - לארץ, בין היתר בעזרת קמפיין מתוקשר של עיתון 'הארץ' (אראל סג"ל, הדו"ח, ערוץ 14, 23/8/23); וסירבו לקלוט אותה בקיבוצים.

הפחד הקמאי הזה התממש ב'מהפך' של 1977, כשאיבדו האחוס"לים את השלטון. הקולות שאנו שומעים היום, דומים מאוד לאלה ששמענו ב- 1977. ראו לדוגמה את הטור למטה, שכתב אז טומי לפיד (האבא של יאיר). ניתן להיווכיח, שהכל כבר היה מצוי שם אז, מה'בבונים' ועד ה'גנבו לי את המדינה' (מתוך דף הטוויטר של שי גולדשטיין, ותודה לד"ר גבי אביטל על הקטע הזה)

היסטוריה של תחושות דומות

ביטויים דומים של אובדן הופיעו בעבר בקרב אליטות במדינות אחרות, במצבים של שינוי פוליטי או חברתי חד. כך לדוגמה:

1. ארה"ב בעידן טראמפ: הליברלים בארה"ב ביטאו תחושה דומה עם בחירתו של דונלד טראמפ, שייצג אוכלוסייה כפרית, מסורתית ושמרנית, אל מול האליטה העירונית, הליברלית והקוסמופוליטית.
2. ברקזיט בבריטניה: תומכי ההישארות באיחוד האירופי ראו את תוצאות משאל העם כ"גניבת" החזון הבריטי האירופי על ידי אוכלוסיות שהרגישו ניכור כלפי הגלובליזציה.
3. איראן לאחר המהפכה האסלאמית: הקבוצות החילוניות באיראן ראו את עליית האסלאם הפוליטי כגזילת המדינה שהן ניסו לעצב במודל חילוני ומודרני.

התחושה הזו מתחזקת דווקא עכשיו, כי אנחנו בעידן של שינוי:

1. שינויים דמוגרפיים: קבוצות שבעבר היו בעמדת רוב דמוגרפי-תרבותי מאבדות את מעמדן לטובת קבוצות מסורתיות או דתיות.
2. שינויים פוליטיים: עליית הימין בישראל, במיוחד בקרב קהילות מזרחיות, חרדיות ודתיות לאומיות, מדגישה את השבר בין הישן לחדש.
3. כלכלה וגלובליזציה: תהליכים כלכליים כמו גידול אי השוויון יוצרים תחושת ניכור גם כלפי מוסדות המדינה.
4. התקשורת החדשה: המדיה החברתית מאפשרת הפצה מהירה של תחושות קשות ומשברים רגשיים, מה שמחזק את התחושה הקולקטיבית של אובדן.

המשמעות הפסיכולוגית של "גניבה"

המונח "גניבה" אינו סתם דימוי רטורי; הוא משדר חוויה של פגיעה ישירה, כמעט אישית, באדם ובקהילתו. התחושה הזו מבוססת על ארבעה רבדים:

1. תחושת בגידה: המדינה, שהייתה "שלנו," כביכול נטשה את בעליה החוקיים.
2. צמצום מרחב ההשפעה: קבוצות שבעבר עיצבו את התרבות והפוליטיקה מרגישות שמוסדות המדינה כבר לא מייצגים אותן.
3. נרטיב קורבני: זעקת "גנבו" מתפקדת כנרטיב שמצדיק התנגדות, מחאה ולעיתים קרובות גם חיפוש אחר "אשם."
4. פחד מפני העתיד: השינוי נתפס כבלתי הפיך, והחרדה מ"מדינה אחרת" מייצרת רגש עז של אובדן.

ואיך זה יסתיים?

הניסיון מלמד כי אליטות שאיבדו את בסיס כוחן עומדות בפני פרשת דרכים: התאמה למציאות החדשה, התנגדות עיקשת או נסיגה לשוליים. הבחירה במסלול מסוים תלויה במשאבים שנותרו להן, במידת האיום וברמת הנקמנות של האליטות החדשות, וביכולתה של החברה לשלב או לדחות את השפעותיהן. האליטה שלנו צפויה בשנים הקרובות לאבד את מאחזי הכוח שלה, אחד אחרי השני. ואז, סביר להניח שחלק מהאליטה ימצא את הדרך לחיות עם האליטות היורשות ואפילו להתמזג עימן, וחלק יהגר החוצה [להרחבת סוגיה זו ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן].

[לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קבוצות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם.
• הרחבה בנושא 'אליטת ההון' הישראלית.
• אוסף המאמרים על 'קבוצות'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• ספרו של ברוך קימברלינג: "סוף שלטון האחוס"לים".
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אוטו-אנטישמיות – הגיעה העת שהמחאה תסתכל במראה!.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: יוהרת האליטות. גם ביטוי של עוצמה וגם אמצעי לשימורה.
• אוסף המאמרים על שנאה ו'פשעי שנאה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2023), אליטות ואליטיזם באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 13/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• ברוך קימברלינג (2001), סוף שלטון האחוס"לים, תל אביב: הוצאת כתר.
• פנחס יחזקאלי (2023), האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל, ייצור ידע, 27/7/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), ההיסטוריה של שנאת האליטה למזרחיים ה'בבונים', ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוטו-אנטישמיות – הגיעה העת שהמחאה תסתכל במראה! ייצור ידע, 23/5/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), יוהרת האליטות. גם ביטוי של עוצמה וגם אמצעי לשימורה, ייצור ידע, 31/10/24.
• פנחס יחזקאלי (2021), שנאה – הגורם המאחד החזק מכולם, ייצור ידע, 3/6/21.
• פנחס יחזקאלי (2020), על שנאה ופשעי שנאה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 3/12/20.
• פנחס יחזקאלי (2024) אליטות שמאבדות את ההגמוניה מהגרות מארצן, ייצור ידע, 7/9/24.