תקציר: גישתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, רואה ביחסי חוץ הזדמנות עסקית מובהקת. הנחת היסוד היא, שיחסי חוץ אינם רק מנגנון לתחזוק בריתות או לקידום ערכים דמוקרטיים, אלא גם כלי לקידום אינטרסים כלכליים מיידיים של המדינה. הגישה הזו קשורה קשר הדוק לכך שאין באמת מוסר ביחסים בינלאומיים. הכל אינטרסים!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר רביעי מתוך שלושה על אידאולוגיה ומוסר ביחסים הבינלאומיים. למאמרים הקודמים:

• פנחס יחזקאלי: על מוסר וצביעות ביחסים בין לאומיים, חלק ראשון.
• פנחס יחזקאלי: מי שמכניס מוסר ליחסים הבין לאומיים, משלם ביוקר!
• פנחס יחזקאלי: 'ריאל פוליטיק': אידאלים לחוד ופוליטיקה לחוד!

*  *  *

לאחר השבעתו לנשיאות ארצות הברית, הצהיר דונלד טראמפ, כי בתחילת כהונתו הראשונה ערך את ביקורו הראשון בסעודיה -בניגוד למסורת, לפיה נשיאים אמריקאים מגיעים לראשונה לבריטניה. הוא הסביר את החלטתו בכך שהממלכה התחייבה להשקיע סכום עתק של 450 מיליארד דולר בכלכלת ארה"ב.

בהצהרה מאוחרת יותר, הוסיף טראמפ בחיוך אופייני, שאם סעודיה תעלה את השקעתה ל-500 מיליארד דולר או יותר, הוא מוכן לנסוע שוב בראש ובראשונה אליה. ואכן, זמן קצר לאחר מכן, הסעודים הכריזו על תוכנית להשקיע 600 מיליארד דולר בארה”ב.

גישה פרגמטית ליחסי חוץ, כמו זו של טראמפ - הרואה ביחסי חוץ הזדמנות עסקית מובהקת - אינה חדשה בהיסטוריה. מדינאים רבים ראו במערכות היחסים הבינלאומיות - אם במוצהר ואם בהיחבא - אמצעי להשגת יעדים כלכליים ו/או אסטרטגיים ('ריאל פוליטיק'). עם זאת, כל אחד מהם נאלץ להתמודד עם ביקורת על כך, שהתעלם מערכים מוסריים או אידיאולוגים, לטובת שיקולים קרים ומעשיים. בהקשר זה, לא ניתן באמת להפריד בין דיפלומטיה לכלכלה, ותמיד מדובר בשני צדדים של אותו מטבע.

במאמר זה נבחן את המשמעויות, היתרונות והחסרונות של התפיסה הזו, תוך ניתוח ביקורו של טראמפ בסעודיה כמקרה בוחן.

'דיפלומטיה עסקית': יסודות הגישה

בבסיס גישתו של טראמפ עומדת הנחת יסוד ברורה: יחסי חוץ אינם רק מנגנון לתחזוק בריתות או לקידום ערכים דמוקרטיים, אלא גם כלי לקידום אינטרסים כלכליים מיידיים של המדינה. טראמפ, כאיש עסקים מצליח בעברו, הביא עמו לבית הלבן ראייה עסקית מובהקת, שבה מדינות הן שחקנים בשוק עולמי, וכל שותפות צריכה להתבסס על "תמורה הולמת" לשני הצדדים. במקרה של סעודיה, השקעה מסיבית בכלכלה האמריקאית שימשה כתמריץ מרכזי בבניית מערכת יחסים קרובה.

גישה זו מייצגת סטייה מסוימת מתפיסות מסורתיות של דיפלומטיה, שהדגישו - לפחות ברמה ההצהרתית - ערכים כמו שיתוף פעולה בינלאומי, שמירה על זכויות אדם או חיזוק הבריתות האסטרטגיות. תחת ממשלו של טראמפ, מדיניות החוץ נטתה - וכנראה גם תיטה - לדגש על "עסקאות משתלמות", שבהן המטרה היא ברורה ומדידה: השקעות, יצירת מקומות עבודה, ורווח כלכלי מיידי לארצות הברית ולאזרחיה.

סעודיה כמקרה מבחן

בקדנציה הראשונה שלו כנשיא, ביקורו הראשון של טראמפ בסעודיה סימן שינוי כיוון משמעותי במדיניות החוץ האמריקאית. סעודיה, מדינה הידועה בכמויות הנפט שלה, בעושרה ובמעמדה המרכזי בעולם המוסלמי, זכתה ליחס מועדף בשל נכונותה להשקיע סכומי עתק בארה”ב. עסקה זו שירתה את שני הצדדים: טראמפ זכה לנקודות זכות בבית, כשהציג את עצמו כמי שיודע "לנהל עסקים" גם בזירה הבינלאומית, ואילו סעודיה חיזקה את קשריה עם המעצמה המובילה בעולם, תוך שהיא מציגה עצמה כשותפה אסטרטגית.

עם זאת, גישה זו לא הייתה חפה מביקורת. מבקרים רבים טענו כי ההעדפה הברורה לסעודיה התעלמה מנושאים רגישים כמו זכויות אדם, מעורבות סעודית במלחמת האזרחים בתימן, ורצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. הביקורת התמקדה בכך שראייה עסקית צרה עלולה להוביל להתעלמות משיקולים ערכיים רחבים יותר, ולהחליש את מעמדה המוסרי של ארה”ב בזירה הבינלאומית (יש דבר כזה?).

מול הביקורת הזו נכון להעמיד את ההתבזות של ממשל ביידן בסוגיית חשוקג'י כשקודם ביזה את סעודיה על הרצח ונקט נגדה צעדים, אבל לאחר מכן כשנזקק לה, נאלץ להתרפס בפניה, ללא הועיל. הסעודים לא מחלו ולא שכחו!

יתרונות וחסרונות של תפיסת יחסי החוץ כעסק

יתרונות:

1. קידום אינטרסים כלכליים ברורים: גישתו של טראמפ הצליחה להביא להשקעות זרות משמעותיות בכלכלה האמריקאית, מה שתורם לצמיחה, יצירת מקומות עבודה וחיזוק מעמדה הכלכלי של ארה”ב.
2. פשטות ויעילות: במקום להתנהל בדיונים דיפלומטיים ממושכים, גישה זו מציעה התמקדות בתוצאות מדידות ומיידיות.
3. חיזוק התדמית הפנימית: הצגת יחסי חוץ כעסקה משתלמת מאפשרת למנהיגים לזכות בתמיכה ציבורית, במיוחד בקרב בוחרים המעדיפים מנהיגות פרגמטית על פני אידאולוגיה מופשטת.

טענות מתנגדי השיטה:

1. התעלמות מערכים דמוקרטיים: גישה זו עלולה לשים בצד נושאים מהותיים כמו זכויות אדם, עקרונות דמוקרטיים או שמירה על שלום עולמי.
2. סיכון לאובדן אמון בינלאומי: מדיניות המבוססת על אינטרסים עסקיים בלבד עלולה להיתפס כצינית, ולגרום לשחקנים אחרים לחשוש מאמינותה של ארה”ב כשותפה אסטרטגית.
3. חיזוק משטרים סמכותניים: מדינות בעלות משאבים כלכליים, כמו סעודיה, עשויות לזכות ליחס מועדף למרות מעורבותן בפעילויות בעייתיות.

דוגמאות היסטוריות לגישה אינטרסנטית במדיניות החוץ

מדינאים רבים בהיסטוריה שהתייחסו ליחסי חוץ באופן דומה, תוך הדגשת אינטרסים כלכליים ופרגמטיים מעל ערכים אידאולוגים או מוסריים. הנה כמה דוגמאות בולטות, אם כי קשה לעתים להפריד בבירור היכן נגמרים האינטרסים ומתחילים הערכים, כיוון שקברניטים נוהגים 'לעטוף' אינטרסים בערכים, כשם הולכים בד בבד:

2022 ואילך: וולודימיר זלנסקי (אוקראינה): נשיא אוקראינה זלנסקי, במיוחד בעידן המלחמה עם רוסיה, הבליט את הצורך בתמיכה כלכלית וצבאית ממדינות המערב. זלנסקי ניהל יחסי חוץ כמעין משא ומתן, כאשר הבהיר למדינות כי השקעה באוקראינה תורמת לביטחון העולמי ולדמוקרטיה. יחד עם זאת, כשמתאים לו הוא עושה שימוש בערכים דמוקרטיים במידה רבה, ושם דגש על הצגת "תמורה" ברורה למערב דרך תרומתה של אוקראינה לביטחון אירופה.

1974-1969: ריצ'רד ניקסון (ארצות הברית): ניקסון, תחת הנהגת היועץ לביטחון לאומי ולאחר מכן מזכיר המדינה, הנרי קיסינג'ר, ראו ביחסים עם מדינות זרות אמצעי לקידום כוח ואינטרסים אמריקאיים, ללא קשר לזכויות אדם או אידאולוגיה. הם קידמו גישה פרגמטית מאוד ליחסי חוץ, הידועה כ'ריאל פוליטיק' (Realpolitik). דוגמה בולטת לכך היא פתיחת היחסים עם סין הקומוניסטית בשנות ה-70 של המאה הקודמת, צעד אסטרטגי שנועד לאזן את כוחו של ברית המועצות ולאו דווקא מתוך קירבה רעיונית לשלטון הסיני.

1969-1959, 1969-1958: שארל דה גול (צרפת) - נשיא צרפת ומושיעה אחרי מלחמת העולם השנייה ומשבר אלג'יריה - יישם גישה ריבונית מאוד ליחסי חוץ, שבה צרפת ניהלה את מדיניותה על פי האינטרסים שלה בלבד. כך למשל, הוא דחף ליציאת צרפת מהפיקוד הצבאי של נאט"ו ב-1966 מתוך אמונה שעל צרפת לשמר עצמאות אסטרטגית, במיוחד בהקשר של מדיניות הגנה גרעינית. מדיניותו הדגישה את השמירה על עוצמה לאומית ולא שיקולים אידיאולוגיים רחבים.

1871–1890. אוטו פון ביסמרק (גרמניה): קנצלר גרמניה במאה ה-19, ביסמרק, נחשב לאחד המדינאים הגדולים שפעלו תחת גישה פרגמטית לחלוטין. מבחינתו, ערכים מוסריים או אידאולוגים היו משניים ביחס למטרותיה המעשיות של גרמניה: איחודה ושימר מעמדה ככוח מרכזי באירופה. דוגמה מפורסמת היא מערכת הבריתות שביסמרק יצר (כמו הברית המשולשת) כדי להבטיח את יציבותה ובידודה של צרפת, כל זאת מתוך שיקולים של כוח פוליטי וכלכלי.

1923-1921: וורן ג. הארדינג (ארצות הברית) הוביל גישה הידועה כ"חזרה לנורמליות" (Return to Normalcy), שבה התמקד בבניית כלכלה פנימית חזקה ובצמצום המעורבות הבינלאומית. מדיניותו כללה חתירה להסכמי סחר משתלמים ושמירה על אינטרסים כלכליים, תוך הימנעות מהתחייבויות בינלאומיות מורכבות.

סיכום

מדיניות החוץ של דונלד טראמפ מדגישה את הקשר ההדוק בין דיפלומטיה לבין עשיית עסקים. גישה זו, שהציבה את האינטרס הכלכלי בראש סדר העדיפויות, הצליחה לייצר תוצאות כלכליות מיידיות אך עוררה, במקביל, שאלות ערכיות אצל יריביו. המקרה של סעודיה מדגים את הפוטנציאל והסיכונים הטמונים בתפיסה כזו: מצד אחד, שיפור היחסים הכלכליים בין המדינות; ומצד שני, ביקורת על כך שיחסים אלו מתעלמים מנושאים חשובים אחרים.

אבל התנסותו של ממשל טראמפ עם סעודיה בהקשר הערכי, מלמד כי הביקורת הזו אינה מחזיקה מים, וכמה מסוכן לערבב ערכים במדיניות החוץ. ערכים ניתנים לשילוב במדיניות החוץ רק כאשר הם הולכים בד בבד עם האינטרסים המדיניים והכלכליים!

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים אודות שיתוף פעולה לסוגיו.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'ריאל פוליטיק': אידאלים לחוד ופוליטיקה לחוד!
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מי שמכניס מוסר ליחסים הבין לאומיים, משלם ביוקר!

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), מי שמכניס מוסר ליחסים הבין לאומיים, משלם ביוקר! ייצור ידע, 13/1/24.!
• פנחס יחזקאלי: 'ריאל פוליטיק': אידאלים לחוד ופוליטיקה לחוד! ייצור ידע, 17/3/18.