[בתמונה: במה זכה החזיר להיות סמל? תמונה חופשית שהועלתה על ידי Joshua Berry לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

עודכן ב- 7 באוגוסט 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ברל כצנלסון (1887 – 1944, מראשי התנועה הציונית ותנועת העבודה, הסתדרות העובדים ומראשי מפלגת פועלי ארץ ישראל, סופר והוגה דעות, עורכו הראשון של העיתון דבר; ראו תמונה משמאל למטה), שלא היה אמון על שמירת תורה ומצוות, אמר את הדברים הבאים כנגד אכילת החזיר:

"לא ברור לי כיצד יסופר לילדינו ברגש ובטעם על מסירות נפש של אלעזר הזקן ועל חנה ושבעת בניה, אם עצם הדבר אשר עליו יצאו הם ליהרג אין לו אחיזה בחיים שלנו. ואיני יודע כיצד יסופר לילדים בהפלאה ובהערצה על גיבוריו הקטנים, על הקנטוניסטים אשר סבלו רעב ומהלומות ולא הביאו בשר חזיר אל פיהם ... שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים" [1].

[בתמונה: "שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים..." - תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי RoyBuri לאתר Pixabay]

למה דווקא החזיר?

דבריו אלה של ברל כצנלסון (ראו תמונה משמאל) היו זוכים ללא צל של ספק לקונצנסוס מקיר אל קיר במגזר הדתי והחרדי, ואצל אלה שאמונים על אוכל כשר.

[תמונתו של ברל כצנלסון משמאל היא נחלת הכלל]

ברם, מדוע החזיר הפך לסמל מכל המאכלים האסורים, הרי פסוקי המקרא בפרשת ראה בספר דברים מאכלסים מגוון מינים רחב של בעלי חיים שאסורים באכילה, כדלקמן:

"ד זֹאת הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ:  שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים.  ה אַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר.  ו וְכָל-בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ.  ז אַךְ אֶת-זֶה לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה, הַשְּׁסוּעָה:  אֶת-הַגָּמָל וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת וְאֶת-הַשָּׁפָן כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה, וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ--טְמֵאִים הֵם, לָכֶם.  ח וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְלֹא גֵרָה--טָמֵא הוּא, לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ" (דברים, פרק י"ד, פסוקים ד' – ח').

זאת ועוד. איסור אכילת החזיר, לא היה ייחודי לעם ישראל בלבד, והיה נוהג גם בעמים נוספים. המחקר מצביע בבירור על כך כי החזיר היה אסור באכילה בתקופה העתיקה גם מחוץ לעם ישראל [2]. אם כך חוזרת השאלה למקומה במשנה תוקף: מדוע נבחר החזיר לסמל של מאכלות אסורות?

[בתמונה: במה זכה החזיר להיות סמל? תמונה חופשית שהועלתה על ידי Anna Suayan לאתר flickr]

הרמב"ם, בפירושו למשנה, מנסה לענות על השאלה...

הרמב"ם (ראו פסלו משמאל) אומר כי אין הבדל מהותי בין החזיר לשאר בעלי החיים האסורים באכילה, אולם הוא נבחר כסמל היות ורק אותו מגדל האדם למאכל בעדרים סמוך לביתו [3]. הסבר זה אינו מוחלט, היות וגם את הגמל גידל האדם ליד ביתו בעדרים, אולם בשונה מהחזיר, את הגמל לא גידלו באופן מיוחד רק למאכל.

[פסל הרמב"ם משמאל; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stauromel-AlquimiaDigital לאתר flickr]

בחיבורו ההלכתי מביא רמב"ם טעם שונה להפיכת החזיר לסמל מוביל כדלקמן: "וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום...ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי" [4]. כאן עובר הרמב"ם כבר לאיסור גידול חזירים בארץ ישראל. איסור זה שייך בעיקר בחזיר לדעתו, היות והוא מזיק היזק ניכר לסביבה. שוב, גם בטעם זה אין הסבר מניח את הדעת מדוע החזיר הוא ראשון וראשון לבעלי החיים האסורים באכילה.

פתרון אפשרי לכך אולי טמון בעובדה כי רק אכילת החזיר מוגדרת בחז"ל כחוק, כלומר כדבר שאין לו טעם רציונאלי ברור:" תנו רבנן: 'את משפטי תעשו' - דברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו... 'ואת חֻוקתי תשמרו' - דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר... ושמא תאמר מעשה תוהו הם - תלמוד לומר: 'אני ה' - אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן" [5].

[בתמונה: במה זכה החזיר להיות סמל? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MabelAmber לאתר Pixabay]

מדוע חז"ל הגדירו רק את איסור אכילת החזיר באופן שכזה?

לשם כך צריך פרספקטיבה היסטורית, מה התרחש בעת ההיא בארץ ישראל. ברוב חלקי הארץ, פרט לחבל יהודה חל תהליך מואץ של ההתייוונות מסיבית. משמעות תהליך זה היה הקמת התיישבות יוונית-מוקדונית, תוך אימוץ ודפוסי משטר של הפוליס ההלניסטית. מה משמעות הדבר בפרקטיקה של חיי השגרה? ההתייוונות באה לידי ביטוי בפיתוח החוש האסתטי, התעסקות בתרבות הגוף והספורט, והעדפת הפילוסופיה היוונית על פני חכמת היהדות, כולל העדפה של המוסר היווני על פני מצוות התורה. סממני תהליך ההתייוונות וההתבוללות באו לידי ביטוי בהחלפת השמות הפרטיים, בלימוד יוונית וכתיבה בה, בהפסקת ברית המילה או משיכת הערלה כדי להסתיר אותה, ובאכילת מאכלים אסורים שבראשם החזיר. תהליך זה הגיע בסופו שלדבר גם לחבל ארץ יהודה, מתקופת שלטונו של אנטיוכוס אפיפנס (168 לפני הספירה) [6].

עובדה זו הייתה לצנינים בעייני חלקו של העם ששמר אמונים לדת המקראית. חכמים במהלך באותה תקופה, ניסו ללחום בכל התוקף בתופעה, לא תמיד בהצלחה יתרה. לשון אחר – החזיר תפס מקום של כבוד במלחמה היהודית מול תהליך ההתייוונות האמור. הוא שימש כסמל לסטייה מאמונת האבות המקורית והליכה בדרכים עקלקלות. אשר על כן, מאז המאבק המר ההוא, הפך החזיר להיות בפי העם ששמר אמונים לדרך המקורית, למייצג לכל המאכלות האסורים על פי המקרא ואף סימן היכר מובהק להבחנה בין יהודי לנוכרי. זאת למרות שמההיבט ההלכתי מדובר באיסור קל יחסית - איסור אכילת חזיר מוגדר כמצוות לא-תעשה שעונשה ארבעים מלקות בלבד - הוא נתפס בעיני הציבור הרחב כעבירה חמורה ביותר, ורבים היהודים שנזהרים באיסור זה גם אם אינם מקפידים על מצוות חמורות הרבה יותר, כמו, למשל, מצוות שמירת השבת.

[בתמונה: אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Classical Numismatic Group, Inc. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

גם בעיני הנכרים של אותה תקופה ולאחריה, ההימנעות מאכילת חזיר נחשבה לאחד המאפיינים המיוחדים של העם היהודי, ואין פלא שכבר בימי הבית השני, בתקופת גזרות אנטיוכוס (167 לפני הספירה), כאשר בית המקדש הוסב למקדשו של האל זאוס, נגזר להעלות בו קורבנות של חזיר דווקא, כפי הנאמר בספר חשמונאים:

"אז שלח המלך ספרים ביד מלאכים לירושלים ולערי יהודה ללכת אחרי חוקים זרים לארץ ... לטמא מקדש וקדושים. להקים במות והיכלים ופסילים להקריב חזירים ובהמות טמאות ... ומי שלא יעשה כדבר המלך יומת" [7]. ומאז ועד ימינו, מצויים אין ספור סיפורים על בני ברית שסירבו לאכול בשר חזיר גם במחיר של סיכון חייהם.

[בתמונה: במה זכה החזיר להיות סמל? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MabelAmber לאתר Pixabay]

אחרית דבר

במקרא מופיעים מספר פעמים אזכורים אודות מאכלות אסורות. למרות שהחזיר הוא רק אחד מתוך רשימה מכובדת, הוא נהפך בגלל סיבות היסטוריות בצד קביעת חז"ל, לסמל הראשי של איסור זה. מאז גזירות אנטיוכוס ועד ימינו עומד החזיר כסמל לאיסור מאכל לא כשר, ודבריו של ברל כצנלסון בנושא יעידו כי מחשבה זו אינה נחלתה של היהדות הדתית בלבד.

ואולי, בהפוך על הפוך, דווקא בגלל הקרבה האנטומית והגנטית של החזיר לאדם, חז"ל הפכו אותו לסמל של אוכל לא כשר? . בשנת 2011 מופה הגנום של החזיר [8], ונמצא כי הוא דומה באופן מפתיע לאדם. גם לפני המיפוי וביתר שאת אחריו, חזירים משמשים למחקר רפואי, בהיותם דומים כאמור אנטומית לבני אדם, ושסתומי לב של חזירים אף משמשים להשתלות בחולי לב, כמו כן משתמשים בעור, ובלבלב של חזירים לצורך השתלות בבני אדם. ממצאי סריקת הגנום של החזיר וזיהוי נקודות ההשקה לגנום האנושי יאפשרו למחקר להשתמש בחזירים גם במחקרים רפואיים נוספים העוסקים בתחום הגנטיקה ומחלות גנטיות, ולמצוא דרכי טיפול עבורם.

הנה כי כן, יתכן וחז"ל קבעו את החזיר לסמל למאכל לא כשר, גם כי ידעו על הקרבה הגדולה המצויה בין החזיר לאדם - שהגיעה היום השתלת איברי חזירים בבני אדם - כפי שמוכיח המקור הבא [9]:

"אמרו ליה לרב יהודה: איכא מותנא בחזירי (יש מגיפה בחזירים). גזר תעניתא.נימא קסבר רב יהודה: מכה משולחת ממין אחד, משולחת מכל המינין?!לא, שאני חזירי, דדמיין מעייהו לבני אינשי (מעיהן דומין למעי בני אדם).

[בתמונה: במה זכה החזיר להיות סמל? תמונה חופשית שהועלתה על ידי National Rural Knowledge E לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מקורות

• חמי בן-נון, אבשלום אליצור, יגאל ורדי, מתי גוטרייך ושושנה כץ, זכר עמלק וטעם החזיר: האנטומיה של השנאה המטפיזית, ספר היובל לכבוד פרופ' שלמה שוהם, שערי משפט, 2005.
• שטרן, מ. ההיסטוריה של ארץ־ישראל, כרך שלישי, כתר, ירושלים, 1981.
• הר פלד, מ.  דוקטורט לפילוסופיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בולטימור, מרילנד:
• The Diaiogical Beast: The Identification Of Rome With The Pig In early Rabbinic Literature,

הערות

[1] ברל כצנלסון: "עד היכן אהבת ישראל מגעת", דברי הכנסת השלישית, כרך 20, עמ' 2389.

[2] ר' בוכניק, גיא בר-עוז ורוני רייך, "טביעת אצבע יהודית בשרידי עצמות בעלי החיים מסוף ימי הבית השני בירושלים", בתוך: ברוך, א. ופאוסט, א. (עורכים): חידושים בחקר ירושלים, 13, רמת גן, אוניברסיטת בר-אילן, 2007, עמ' 86-73.

[3] פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת בבא קמא, פרק ז' משנה ז'.

[4] במשנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות נזקי ממון, פרק ה', הלכה ט'.

[5] בבלי, יומא, דף ס"ז, עמוד ב'.

[6] מנחם שטרן, ההיסטוריה של ארץ־ישראל, כרך שלישי, חלק א, 5. ההלניזאציה של הארץ והאוכלוסייה הלא־יהודית, עמ' 70, 72, 75.

[7] חשמונאים א, פרק א', סעיפים מד-נ.

[8] כתב העת  Nature, גיליון נובמבר, 2011. את הרעיון הזה העלה בפני ד"ר פיני יחזקאלי.

[9] בבלי, תענית דף כ"א, עמוד ב'.