[בתמונה: משיח שקר. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Sam Town לאתר flickr]

עודכן ב- 6 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת שופטים בספר דברים, מביא המקרא דיון אודות נביא אמת ונביא שקר, מה המאפיינים של כל אחד מהם, ומהי אבן הבוחן שהופכת אדם לנביא אמת או שקר. הרמב"ם התייחס לסוגיה זו בכתביו ההלכתיים, אולם כתב איגרת שלמה העוסקת בנושא, שאת עיקריה נביא להלן.

איגרת תימן נכתבה, ככול הנראה בשנת 1172 [1], כתשובה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, נגיד ארץ יהודי תימן, השואל אודות התסיסה של קהילתו, שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. במקביל לגזרות השמד האמורות, הופיע בתימן אדם שטען שהוא המשיח, וביסס את ההוכחה לכך על סמך חישובים אסטרולוגיים מסובכים. באגרת זו, הכתובה במקור בערבית, הסביר הרמב"ם כיצד יש להבחין בין המשיח אמיתי למשיח שקר. בנוסף, עוסק הרמב"ם במעמדה של האסטרולוגיה, וקובע שהאסטרולוגיה איננה נחשבת למדע מדויק שניתן בעזרתה לחשב את המועד הראוי לביאת המשיח.

[בתמונה: מה בין משיח אמת למשיח שקר? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

בתחילת דבריו באיגרת, עסק הרמב"ם בשני משיחי השקר הגדולים, שרצו להעביר את ישראל מדת אבותם, כול אחד בדרכו שלו: "... ותחילת מי שמצא זה הדעת היה ישוע הנוצרי (ראו תמונת הפסל משמאל) ... והוא מישראל... והוא הביא לחשוב שהוא שליח מאת ה' לבאר ספקות התורה, ושהוא המשיח הייעוד לנו על ידי כול נביא, ופרש התורה פירוש מביא לביטול כול התורה וכול מצוותיה, והתר כול אזהרותיה...אחר כך עמד אחריו המשוגע (כינוי רווח למוחמד), הלך בדרכו, שהוא (ישו) פתח לו הדרך, והוסיף עליו כוונה אחרת, והיא בקשת המלוכה, ושיעבדוהו בני אדם, וחידש מה שהתפרסם..." [2].

[בתמונה משמאל: ותחילת מי שמצא זה הדעת היה ישוע הנוצרי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ArtTower לאתר Pixabay]

לפי דבריו של הרמב"ם בהמשך, הרי ששני נביאי שקר אלו, רצו לדמות את דתם לתורת האל המקראי, אולם כוונתם לא תצלח בידם היות שרק בתורת האל האמיתית, יש בה שילוב של מוטיב מוסרי ושכלי : "...שהתורה האלוהית האמיתית כול חכמתה בתוכה, ושאין בה לא מצוות עשה ולא מצוות לא תעשה שאין בתוכה עניינים מביאים תועלת בשלמות האנושית, ומרחיקים נזק מונע מן השלמות ההיא, ויקנו מעלות מידות ומעלות שכליות...ובהם יהיה הקיבוץ האלוהי חשוב ומעולה, מגיע לשתי השלמויות יחד, רצוני לומר: השלמות הראשונה, אשר היא המשך מציאותו בעולם על הטוב שבעניינים הנאותים לאדם, והשלמות השנייה, והיא השגת המושכלות כפי מה שהן כפי יכולת האדם. ושהתורות ההן המיתדמות - עניינים אין תוך להם, רק חיקוי לבד..." [3].

למרות הניסיונות לשמד תאולוגי כנגד הדת היהודית, הצלחתו בממד ההיסטורי, מנקודת השקפתו של הרמב"ם, הינו חלקי ומקומי: "...וכן הנהיג ה' עמנו מאז, אין זמן שלא יתחדש בו שמד ורוגז, ואחר כן יסירהו ה'...וכן בעת תגבורת מלכות יון הרשעה, גזרו שמדות עצומות וקשות על ישראל כדי לאבד התורה לפי מחשבתם...והתמיד כן כחמישים ושתיים שנה, ואחר כן איבד ה' מלכותם...וכמו שאי אפשר ביטול מציאות הבורא יתעלה- כן לא יתכן אבדתנו מן העולם..." [4].

דבריו אלה של הרמב"ם על אתר ובהמשך, מהווים קריאת חיזוק ועידוד לקהילת יהודי תימן בעטיים של גזירות השלטון המוסלמי, ולהתגלותו של משיח שקר יהודי, שהמיט אסון נוסף על בני הקהילה.

הרמב"ם חוזר ומדגיש בדבריו, כי תורת משה אינה ברת שינוי, ולכן כל ניסיון לערער אודות תקפותה או לבטלה נידון לכישלון ידוע מראש. את התורה האלוהית קיבל בכיר הנביאים- משה [5], ולכן כול נביא שחולק על נבואת משה, ותורתו - הינו נביא שקר : "...הנה כול נביא שיבוא...שיאמר שאחת מכול מצוות שבתורה בטל חיובה- כבר הכזיב משה רבנו...על כן נכזיבהו, ונהרגהו אם נוכל ולא נביט לאותותיו, כמו שלא נביט למי שמסית לעבודה זרה...ולזה נדע שהאות שעשה המתנבא בשם עבודה זרה הוא תחבולה וכישוף...שהתורה נצחית עד עולם, ולזה כול נביא שאומר שהתורה הייתה לזמן (קצוב), נדע מטענתו שהוא נביא שקר... ואם כן, אם יעמוד נביא מישראל או מאומות העולם, ויקרא אל תורת משה רבנו ויזרז עליה, ולא יוסיף עליה ולא יגרע ממנה...נבקש ממנו מופת, ואם יתנהו - נאמין בו...ואם לא יוכל לתיתו - נהרגנו... וממה שצריך שתדעהו, כי כמו שאין תוספת וחיסרון בכתוב בתורת משה- כן (הדבר) בפירושה המקובל...והיא תורה שבעל פה..." [6].

[בתמונה: פסל הרמב"ם. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Nicolas Vollmer לאתר flickr]

לאחר מכן, עוסק הרמב"ם בהרחבה, בנושא של חישוב הקץ. לדעתו, ובניגוד לדעת רב סעדיה גאון [7], אין אפשרות לדעת את המועד לביאת המשיח ולגאולה האחרונה: "...ואולם מה שזכרתו מעניין הקיצים ומאמר רבנו סעדיה ז"ל בהם - תחילת מה שראוי שתדעהו, שהקץ על הבירור אי אפשר לאדם לדעתו לעולם... ולזה הזהירו החכמים ז"ל מחשב קיצים וממנות זמנים לביאת המשיח, מפני שיכשיל ההמון ויכניס ספק בלבם כשיבוא הזמן ההוא ולא בא המשיח, והוא אומרם - תיפח דעתן של מחשבי קיצין, מפני שהם מכשול לבני אדם, ומפני זה התפללו לה' להכשילם ולהפסיד הנהגתם..." [8].

הרמב"ם מסנגר על רב סעדיה גאון וטוען להגנתו, כי נאלץ לחשב את הקץ היות ואנשי דורו היו בעלי אמונה מעורערת, וכדי לחזק את אמונתם פרסם את חשבון הקץ.

לאחר מכן, פוסל הרמב"ם מכול וכול את האפשרות כי חישובים אסטרולוגיים, יכולים לנבא מתי תתרחש הגאולה: "... ואולם מה שראיתיך נוטה אליו מעניין הכוכבים והדבוקים שהיו ושעתידים להיות- כול זה הוא עניין שראוי שתסירהו מדעתך, ותכבס מחשבותך ממנו כאשר תכבס הבגד מטינופו, מפני שהם עניינים אין אמת בהם כלל אצל החכמים השלמים, ואפילו אשר אין להם דת, כול שכן בעלי הדת, וביטולם מבואר נגלה בטענות שכליות, אין זה מקום זכרן..." [9].

בינות לדיון אודות האסטרולוגיה, מביא הרמב"ם כלל מדעי חדשני ומודרני ומפתיע בפתיחותו כדלקמן: "...ואשר ראוי לך שתדעהו, שאלו המאמרים וכיוצא בהם הם שקר וכזב, ולא תהיה אצלך ראיה על אימתתם המצאם כתובים בספרים, כי שקרן כמו שיכזב בפיו כן יכזב בקולמוסו ואינו נמנע לו. והסכלים הפתיים הם אשר תהיה אצלם ראיית אמיתת מאמר היותו כתוב, ולא בזה יתאמתו הדעות, אבל בפנים אחרים..."10], לאמור- לא כול מה שעולה על הכתב, יש בו אמת, ואין לקבל את הכתוב ללא ביקורת וחשיבה מדעית נכונה.

בחלק האחרון של איגרת תימן, עוסק הרמב"ם בעניין מעמד המשיח ואישיותו הרצויה. לפי דעתו, המשיח הוא נביא בעל רמת השגה גבוהה, ורק משה רבנו, גדול ממנו בהשגתו הנבואית: "... הלא ידעת, אחי, שהמשיח נביא גדול מאוד, יותר גדול מכול הנביאים אחר משה רבנו ע"ה... אמנם מעלתו (של המשיח) - היא הגבוהה שבמעלות הנביאים והנכבדת שבהם אחר משה רבנו. וייחדו ה' בדברים לא ייחד בהם משה רבנו, מתאר בו - והריחו ביראת ה'... ואמר - והיה צדק אזור מותניו והאמונה אזור חלציו..."[11]. זאת בניגוד גמור לאותו האיש שהכריז על עצמו כמשיח, והמיט על הקהילה היהודית אסון נוסף, שהייתה נתונה   לגזירות השמד מצד השלטון המקומי קודם הופעתו. לכן בכדי להרגיע את השלטונות, הרמב"ם יועץ לבני קהילת תימן, כי יפיצו בשער בת רבים, שאותו אדם החושב את עצמו למשיח אינו אלא מתחזה ששכלו השתבש, ואין לראות בו איום כנגד אשיות השלטון המוסלמי בתימן.

לקראת סוף האיגרת מביא הרמב"ם מספר דוגמאות היסטוריות של משיחי שקר, או של אישים שונים שטענו כי המשיח יופיע בתאריך מסוים. כמובן שהמדובר היה במקסם שווא שלא התממש, וגרר בעטיו הרג וגזירות קשות על הקהילות היהודיות המקומיות, בהם התרחשו הגילויים האמורים.

בסיום דבריו מבקש הרמב"ם להפיץ את דבר האיגרת: "... לכול קהילה וקהילה במדינות וערי הפרזות, לחזק אמונתם ולהעמיד רגליהם, ותקראה על ציבור ויחידים..." [12].

[בתמונה: שבתאי צבי - דוגמאות היסטוריות של משיחי שקר... הצילום הוא נחלת הכלל]

סוף דבר

איגרת זו כתובה בלשון מתונה ורוויה במידת הרחמים כלפי בני קהילת תימן. באיגרת זו, מתגלה הרמב"ם כמנהיג החורג מתחום מושבו והופך למנהיג רוחני לאומי שהכול מצפים למוצא פיו.

[לאוסף המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שקרים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת שופטים.
• אוסף המאמרים על שקרים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שופטים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/9/19.

[1] שילת, י. איגרות הרמב"ם, הוצאת מעליות, ירושלים, תשמ"ז, כרך א'. (להלן שילת, איגרות,), עמוד ע"ח. בנוסף ראה- דינסטאג.י"י, איגרת תימן לרמב"ם- ביבליוגראפיה של הוצאות, תרגומים ומחקרים, ארשת, ג', תשכ"א, עמ' 48- 70 .

על יהדות תימן ראה- רצהבי. י', לתולדות יהודי תימן- עוללות היסטוריות, פעמים, 72, תשנ"ז, עמודים- 106- 123, וכן: גויטיין. ש,ד, התימנים- היסטוריה- סדרי חברה- חיי  רוח,ירושלים, תשמ"ג,

ליברמן. ש', הלכות תימן, יהדות תימן- פרקי מחקר ועיון, ירושלים, תשל"ו, עמודים שמ"ט- שנ"ה

[2] שילת, איגרות, א', עמודים- ק"כ- קכ"א

[3] שילת, איגרות, א, עמודים קכ"ב- קכ"ג

[4] שם, א', עמודים- קכ"ד- קכ"ה

[5] ראה- לוינגר. י', נבואת משה רבנו במשנת הרמב"ם, דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות, ב', תשכ"ט, עמודים 335- 339

[6] שילת, איגרות, עמודים- קל"ח- קמ"א

[7] עיקר חישוביו לקץ, של רס"ג, מופיעים בפרשנות לספר דניאל, ראה-    שלוסברג. א, אופיו ומגמתו הפרשנית של פירוש רס"ג לספר דניאל, Proceedings of the American Academy of Jewish Research,  החלק בעברית, עמודים ה- י"ז ,  בן שמאי. ח, הקדמת רס"ג לספר דניאל, מסה על חישוב הקץ על פי הנבואה כנגד ניחוש הקץ של האסטרולוגים והקוסמים, ספונות, ח, תשס"ג, עמודים 13-59.

[8] שילת, איגרות, א', עמוד קמ"ב- קמ"ד

[9] שם, עמוד קמ"ה

[10] שם, עמוד קמ"ח

[11] שילת, איגרות, א', עמודים- קנ"ד- קנ"ה

[12] שם עמוד קס"ז