תקציר: אברהם אומר לשרה רעייתו, כי היות ויופייה רב עד מאוד, הרי שיש חשש מהותי כי יהרגוהו ויקחו אותה תחתיו. הפתרון שאברהם מציע כאן הוא מפוקפק למדי. במקום אשתו תהפוך שרה לאחותו. האומנם זו התנהלות מוסרית ראויה, בכך שהוא בעצם מפקיר את שרה למצב של חוסר אונים מוחלט?

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן]

עודכן ב- 23 באוקטובר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת לך-לך בספר בראשית, מתחיל המקרא לספר את סיפורי אבות ואמהות האומה. רוב הסיפורים הללו מתרכזים במאבקים על המשכיות התא המשפחתי ועל ההתנחלות בארץ כנען. חלק ניכר ממאבקים אלה היו קשים ומורכבים, וחלק מהמהלכים שננקטו על ידי אבות האומה שנויים במחלוקת בין המפרשים, בהיותם נראים לכאורה כבלתי מוסריים בעליל.

כך למשל, בפתיח של פרשת לך לך, לאחר שאברהם קיבל את הצו האלוהי כי עליו לעזוב את בית הולדתו, וללכת אל ארץ לא ידועה כדלקמן: "א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.  ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן"[1].

לאחר שהובטח לו כי זרעו יירש את הארץ הזאת, מתחולל בכנען רעב כבד ואברהם נאלץ לרדת לארץ מצרים. יש כאן לכאורה ניסיון כפול. הארץ שהובטחה אינה ארץ ראויה למגורים, ואברהם שצווה לנדוד אליה נאלץ לעזבה ולהמירה בארץ פורייה חלופית, ארץ מצרים.

בדרך למצרים המספר המקראי שם בפיו של אברהם את הדברים הללו: "י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ.  יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ.  יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ.  יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.  יד וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד.  טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה"[2].

פסוקים אלה מקפלים בתוכם קושי מוסרי עצום, היות ולפי פשט הכתוב, אברהם אומר לשרה רעייתו, כי היות ויופייה רב עד מאוד, הרי שיש חשש מהותי כי יהרגוהו ויקחו אותה תחתיו. הפתרון שאברהם מציע כאן הוא מפוקפק למדי. במקום אשתו תהפוך שרה לאחותו. האומנם זו התנהלות מוסרית ראויה, בכך שהוא בעצם מפקיר את שרה למצב של חוסר אונים מוחלט? ומה הרציונל להיות אחות, הרי גם במצב שכזה המצרים יכולים בלי להניד עפעף להוציא את אברהם להורג ולקחת את שרה, או אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

מפרשי המקרא נתנו את דעתם על התנהלותו זו של אברהם וברוב דעות אין דעתם נוחה ממנה. נביא את העיקריים שבהם.

רמב"ן[3], על אתר, אומר את הדברים הבאים:" ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת כמכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוהים כוח לעזור ולהציל". כלומר לפי פרשנותו זו, אברהם נכשל בעיקר מהפן האמוני שלו. אין הוא סומך על האל שיציל אותו מאויביו, והוא מתחבל תחבולה לא ראויה.

האשמת רמב"ן את אברהם במישור האמוני, גוררת את רד"ק [4], על אתר, לתגובה מעניינת הפעם לזכותו של אברהם:" ראוי לכל צדיק שלא יסמוך במקום סכנה על הנס וישמור עצמו בכל תחבולה אשר יוכל. ועל זה אמר שלמה: 'אשרי אדם מפחד תמיד', וכן אמרו רבותינו ז"ל שאין ראוי לסמוך על הנס".

התשובה של רד"ק אמנם ראויה כי אין לסמוך על הנס, אבל הפתרון שאברהם מוצא לא פותר את התסבוכת. בין אם היא רעייה או אחות שרה יכולה להיקלע למצב בו המצרים ייקחוה ויהרגו את אברהם.

אברבנאל [5], על אתר, חוזר לתקוף את התנהלותו של אברהם, באופן הבא:" השאלה הי"ג במאמר אברהם לשרה 'והרגו אֹתי, ואֹתך יחיו. אמרי נא אחֹותי את למען ייטב לי בעבורך'. ומי האיש המעלה שיבחר בחיים עם קלון נמרץ כזה ויבקש תועלת והטבה בהיות אשתו מזנה עם אחרים. ויותר ראוי היה שיבחר במות לבלתי עשות נבלה".

אברבנאל תמה על התנהגותו המוסרית של אברהם, כיצד הוא חושב להפקיר את שרה בידי זרים? זאת בניגוד לביקורת של רמב"ן שהובאה קודם לכן, שעיקרה היה כי אברהם שגה לא בפרקטיקה אלא במישור האמוני בלבד.

מסתבר שהתמיהה של אברבנאל, כי אברהם שגה בפן המוסרי, הייתה נחלתם של פרשנים נוכרים שחלקם היה עם גוון אנטישמי. כך למשל אומר [6] Holzinger, על מעשה אברהם:" מתוך נבלות מבישה מפקיר אברהם את אשתו לתאוות שליט זר ומעסק מטונף זה הוא מבקש להפיק תועלת חומרית".

התוצאות הבלתי צפויות של התנהלות אברהם...

בהיבט מודרני ניתן להסתכל על האירוע האמור דרך עינה של תורת המערכות המורכבות. אברהם מקבל צו אלוהי לצאת מחיק משפחתו אל ארץ לא נודעת. אברהם עוזב את מצב הסדר, בו הוא חי ויוצא למסע אל הלא נודע. כאשר אדם יוצא מהסדר אל עבר מצב לא ידוע, הרי שהוא צועד מהסדר אל הכאוס. ממצב שהכול היה ידוע צפוי ובטוח, הוא נמצא עתה במצב שהכול מעורבב, אין אבחנה בין הדברים של טוב וראוי, בעיקר בארץ כנען שזרה לו, ועוד יותר בארץ מצרים בה הוא חש נטע זר ועוין. כדי להתגבר על מצב חוסר הוודאות שבו הוא שרוי, ולמנוע התדרדרות אל כאוס מוחלט, מוסרי ואישי, אברהם בוחר לומר לשרה כי היא אחותו, ביודעו כי המנהג העתיק הוא שאין לוקחים אישה, למטרות נישואין בעיקר, ללא הסכמת בעלה או אביה. לכן הפתרון של אחותי את, אינו יכול להיחשב אמנם כפאר היצירה בהיבט המוסרי, אולם יש בכוחו למנוע את הכאוס הקרב.

ברם, אברהם לא לקח בחשבון את האלמנט הבא. במצרים (וגם בממלכות קדומות נוספות), המלך נחשב כפרסונה הנמצאת מעל החוק, ואשר על כן, איש לא שאל את רשותו, האם לקחת את שרה אם לאו. שרה מוצאת את עצמה בארמון המלך המצרי, בניגוד לתוכניותיו של אברהם. משמע, שכאשר רוצים למנוע התדרדרות מהסדר אל הכאוס, יש לקחת בחשבון את כל הפרמטרים הראויים, אחרת לא יהיה ניתן למנוע את ההתדרדרות הצפויה מראש.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת לך לך.

מקורות והעשרה

• אבי הראל: פרשת לך לך – שורש המחלוקת היהודית-מוסלמית, 24/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת לך לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 4/11/19.

[1] בראשית, פרק י"ב, פסוקים א' - ה'.

[2] שם, פרק י"ב, פסוקים י' – ט"ו.

[3] רבי משה בן נחמן, מגדולי חכמי ספרד, בן המאה ה13, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.

[4] רבי דוד בן יוסף קמחי, מגדולי פרשני המקרא והדקדקנים של השפה העברית, המאה ה11, צרפת.

[5] דון יצחק אברבנאל, פרשן ופילוסוף, דור גירוש ספרד.

[6] 1898 H Holzinger, Genesis, KHC zum Alten Testament, Freiburg. ראה גם את דבריו של מ"ד קסוטו, מנח עד אברהם, ירושלים תשי"ג, עמ' 238, על החטא של אברהם (מקורות אלה נלקחו מדף פרשת שבוע של בר אילן, ד"ר גבריאל כהן, תשס"ד).