[בתמונה: מהי הדרך הנכונה אל העתיד? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי: Micky Aldridge, Finland. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

בהתבוננותו על התהוות המציאות, ההוגה ישעיהו ברלין נהג לומר: "כל דבר הוא מה שהינו ולא משהו אחר".  מהו אם כן הדבר שהתרחש בבחירות האחרונות בארה"ב? מה בין דבר זה, למשאל העם בבריטניה בהחלטה על היציאה מן האיחוד האירופי? התוצאות ידועות, אבל מהו הדבר הקובע משמעותן  להבנתנו את מגמת  השינוי? מה הן מרמזות על הצפוי להתרחש בבחירות הבאות בצרפת ולאחר מכן בגרמניה?

מדווחים כי גם בארה"ב, גם בבריטניה, רוב מובהק בין הצעירים עד גיל 39, בחרו בדרך הליברלית. בפילוח נתוניי הצבעה בארה"ב  בין הצעירים שבחרו לראשונה, בחרו  40% לטראמפ, 56% לקלינטון.

לכאורה הסיפור פשוט: הצעירים בחרו בבשורת הקדמה לקראת העולם החדש, הזקנים ביקשו לשוב אל העבר, להגן על עולמם המוכר מפני כוחות השינוי. יתכן כי במהלך השנים הבאות, כשהדור הוותיק ילך לעולמו, תגבר מגמת הבוחרים במגמת הבשורה הליברלית.

אבל יתכן גם ההפך, במהלך השנים, גם צעירים אלה שבחרו בלונדון נגד הבריקסיט ובניו יורק נגד טראפ, ישנו את דעתם, ברוח האמירה: "מי שלא היה סוציאליסט בגיל 20 אין לו לב, ומי שהמשיך בכך בגיל 40 אין לו מוח".

ובכל זאת פרשנים רבים נוטים להיאחז במראית העין הגלויה: בהבחנתם בין מי שבוחר בעתיד לבין מי שמתעקשים לפנות אל העבר המוכר. מוטיב זה הוביל בשני מסעי הבחירות של הנשיא אובמה. בביקורו בישראל בנאומו בפני צעירים בבנייני האומה, קרא להם: "התקוות שלכם חייבות להאיר את הדרך קדימה... כשאנו ניצבים בפני דמדומי דור המייסד של ישראל, אתם צעירי ישראל, חייבים לקחת אחריות על העתיד..." (מרץ 2013).

ובכן מראית העין מספרת על מאבק דורי, בין צעירים שוחרי קדמה, מלאי תקוות לעתיד חדש, לבין זקנים המבקשים לא רק לעצור את העולם בתנועתו  קדימה, אלא אף לשוב אל העבר.

[תמונת ברק אובמה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Will White from Ridgefield, USA. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0;  תמונת דונלד טראמפ נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Michael Vadon. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0] 

אלא שקיימת גם השערה אחרת: ממש להפך: דווקא המבוגרים הם שבחרו בשינוי. הצעירים בחרו בסטטוס קוו, במהלך החיים המוכר להם, במציאות חייהם המוגנת בקווי התפתחותה הלינארית. לא במחלוקת בין בחירה בעתיד לבין בחירה בעבר מדובר כאן, גם לא במחלוקת בין צעירים לזקנים, אלא במחלוקת ערכית כוללת. למעשה, גם בבריטניה גם בארה"ב, שתי קבוצות הבוחרים, בחרו בעתיד ולפנינו  תפיסות שונות על הדרך בה הולכים אל עתיד:

• הדרך האחת מבקשת עתיד, הממשיך להתפתח לינארית במגמה ה'נכונה' המיטיבה עמם.
• הדרך השנייה מבקשת שינוי  שובר ליניאריות, בהעזה  לקראת הבלתי נודע, בהעדפתו על פני הנודע הנראה כפוגע בהם.

מישהו הציע להבחין בין דיבור ליטרלי לדיבור מטפורי. ה"זקנים" דברו ליטרלית על שיבה לעבר, אבל התכוונו לשינוי לקראת עתיד אחר, ואילו ה"צעירים" דיברו ליטרלית על עתיד וקידמה, אבל התכוונו לשימור מגמת סטטוס קוו, החוסכת מהם התמודדות עם חרדת העתיד הנפתח אל הבלתי נודע.

יבקשו להדגיש בפניי את הדרישה לאחריות. יסבירו עד כמה חסרת אחריות ומסוכנת הרפתקת ההליכה אל הבלתי נודע. אלא שכאן בדיוק טמון המפתח לפירוש אחר של התופעה: מדובר בבחירה בסרגל אחר של אחריות מנהיגותית. אכן, משהו מהותי השתנה בתופעת הבחירות. מה שעומד להכרעת העם, הולך ונעשה מהותי ממה שהכרנו בעשורים האחרונים. מדובר בבחירה לא רק בין שתי דרכים, בין שתי דמויות מנהיגותיות, אלא בין שתי מערכות ערכים, שאינן מתיישבות יותר זו עם זו. שתיהן מוכוונות אל העתיד אך תופסות אותו לגמרי אחרת.