[בתמונה: האכלת ציפורים בשבת שירה... תמונה חופשית שהועלתה על ידי themozhi's pixel displays לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

עודכן ב- 22 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הטקסט  המרכזי בפרשת בשלח בספר שמות הוא שירת הים[1]. בדברנו אלה לא נעסוק בענייני סגנון או השוואה לשירה אחרת המצויה במקרא, אלא נפליג לדבר שונה בתכלית. אחת המנהגים שקיימים בשבת זו, הנקראת גם שבת שירה, היא לתת אוכל לציפורים החיות בטבע, בהיותן  שותפות פעילות בשירה הכללית באותו מעמד[2] . מנהג מיוחד זה, הזכיר לי את איגרת הציפור שכתב הפילוסוף אבן סינא[3].

איגרת הציפור[4] הינה איגרת קטנה בהיקפה אולם נושאת מסר חשוב שתמציתו, כיצד להשיג את ידיעת האמת.

החיבור עצמו (ראו תמונת כריכה משמאל) מחולק לשלושה חלקים: פתיחה, גוף הסיפור ודברי סיכום. בחלק הראשון מדבר אבן סינא על הקושי הרב שבמציאת חבר אמתי. הכוונה לחבר, שיכול  להיות לעזר לרעהו להשיג את השלמות האנושית כדלקמן: "אך היכן יימצא ידיד אמת, שעה שהידידות הפכה לסחורה עוברת לסוחר בשעת חפצו של הידיד, אך בשעה שאין הוא זקוק לה הוא מפנה אליה עורף, שעה שאין הבריות פוקדים ידיד אלא בשעה שמתרגשת עליו פורענות, ואין הם זוכרים חבר אלא עת תוזכר מטרה כלשהי[5]".

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: אנתולוגיה לכתבי אבן סינא, בעריכת שמואל הרוי, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת ת"א, ע"ש חיים רובין. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בחלק השני, שהיא הסיפור המרכזי באיגרת, המספר הינו ציפור בלהקת ציפורים, אשר מתפתה ליפול למלכדות של ציידים. לאחר שהן נופלות במלכדות האמורה, הציפורים מתרגלות לחיי השבי ושוכחות את טעמם של חיי החירות שהיו מורגלות אליה בעברן.

בשלב מסוים, חלק מהציפורים שנלכדו, מנסות בכל זאת לזכות בחירותן, והן מוצאות דרך יחדיו לחמוק מהשבי אל הדרור המיוחל. הציפורים חולפות מעל ראשי הציידים ומעל פסגות של תשע הרים, תוך שהן נחושות שלא ליפול בשנית בשבי.

על פסגת ההר התשיעי, המתואר בדומה לגן העדן במקרא, מספרות להן הציפורים הדרות במקום על מקום קסום מעבר להר התשיעי, בו שולט מלך גדול, שכל עשוק השם את מבטחו במלך הופך באחת לייצור מוגן. הציפורים עפות למלך וזה האחרון מסייע בידן כדלקמן: "קבוצת ציידים יצאה לציד. הם הציבו מלכודות ופרשו רשתות. בעודי שרוי כציפור בקרב להקת ציפורים, הבחינו בנו הציידים ושרקו לנו...מיהרנו להגיע אליהם ונפלנו כולנו בפח יקוש... סבלה הפרטי של כל אחת מאיתנו הסיח את דעתה מדאגה לאחותה. בסופו של דבר התחלנו לברר תחבולות כדי להיחלץ...לאחר שמצאנו תחבולה לצאת, התעופפנו בעמק עתיר צמחייה ופורה... שמנו את פנינו אל עירו של המלך וחנינו בחצר מלכותו. המלך הבין את אשר בא עלינו, ובנועם דרכו השיב לנו את נחישותנו... אז אמר לא יוכלו להתיר את המלכודות מעל רגליכן אלא את אלו שכרכו אותן סביבן. הנני שולח אליהם שליח אשר יטיל עליהם לרצותכן ולהסיר את הרשת מעליכן"[6].

[בתמונה: על פסגת ההר התשיעי, המתואר בדומה לגן העדן במקרא, מספרות להן הציפורים הדרות במקום על מקום קסום מעבר להר התשיעי... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Doug Beckers לאתר flickr]

בסוף האיגרת כותב אבן סינא, כי הוא יודע שאנשים יחשבו את הדובר שמדמה את עצמו לציפור למשוגע, משום שאנשים לא יודעים לעוף וציפורים אינן מדברות בשפת בני אנוש. אך על הקוראים לבדוק במסר החשוב והעמוק של האיגרת.

הדימוי לציפורים באיגרת פשוט בתכלית. האדם שהוא חופשי ברצונו, דומה לציפור דרור. רק כאשר הוא נופל ונלכד בתוך תאוותיו, הוא דומה לציפור שנלכדה בידי הציידים, שהם דימוי מובהק לתאוות האנושיות.

להקת הציפורים, והאטרקציה ביניהם הינה דימוי לחברה האנושית על שלל יכולותיה ופגמיה. יש לאדם לכאורה חברים רבים, שמדברם רבות, אולם תועלתם הינה זעומה ופחותה. חלק מאותם אנשים יכולים לדרדר את האדם הפרטי אל פי התהום מההיבט הרוחני והאישי. המלך בסיפור של אבן סינא הוא האל, שרק בו ובדבריו יש לתת ביטחון מלא. או אז, יש סיכוי שהאדם ינצל מכאוס מוסרי ורוחני, וכך יוכל להתגבר על חבר מרעיו או על מגוון תאוותיו.

[בתמונה: להקת הציפורים, והאטרקציה ביניהם הינה דימוי לחברה האנושית על שלל יכולותיה ופגמיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

אחרית דבר

ראינו כי על פי המנהג יש קשר ישיר בין שירת הים והאכלת ציפורים בשבת זו הנקראת שבת שירה. חלק מהטעמים למנהג זה הוא הקשר בדימוי של האדם או נפשו לציפור, או ליתר דיוק לחופש בחירתו של האדם בכלל, ולשחרור מתאוותיו בפרט. איגרת הציפורים של אבן סינא, הגם שלא עוסקת כלל בשירת הים, יש בה את התובנה המרכזית של שבת זו – הבחירה הנכונה של נפש האדם, בחיפושה אחרי האמת.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), 'פרשת בשלח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/3/18.

[1] שמות, פרק ט"ו. על שירת הים ראה –  אבישור, י. לשון השירה המקראית העתיקה וסגנונה: עיוני לשון וסגנון בשירת הים, עיונים בלשון העברית לדורותיה, 2011, עמודים 103-131.

[2] שמות רבה, פרק כ"א, י.

[3] אבן סינא , רופא, פילוסוף ומדען. כתב כ - 450 ספרים במגוון נושאים רחב, בעיקר רפואה ופילוסופיה. 980 – 1037.

[4] על האיגרת ראה – שמואל, ה. אנתולוגיה לכתבי אבן סינא, תל אביב, 2009, עמודים 299 – 310 (להלן הרוי אנתולוגיה).

[5] הרוי אנתלוגיה, איגרת הציפור, עמוד 304.

[6] הרוי אנתלוגיה, איגרת הציפור, עמודים 306 – 309.