[תמונת הרקע היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Chris & Karen Highland לאתר flickr; תמונת מבקר המדינה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יצחק הררי - משרד מבקר המדינה. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ההתבוננות בשיח הציבורי  הפוליטי המתנהל מזה שבועות סביב סוגיות דו"ח מבקר המדינה בנושא מנהרות החמאס ומבצע צוק איתן, חשובה לנו כאומה יותר מעצם הדיון בדו"ח לגופו.

בשתי סוגיות עיקריות, הדיון על אודות מסקנות המבקר חרגו מפרופורציה:

• האחת ממוקדת במנהרות כ"איום אסטרטגי";
• השנייה ממוקדת בהתנהלות הקבינט בראשות ראש הממשלה..

סוגיית המנהרות

באשר לסוגיית המנהרות, אכן מדובר באתגר טקטי, שגם היום לאחר התקדמות משמעותית, המענה לגביו מורכב ולא מוחלט. נכון שהכלים שהיו בידי כוחותינו בימי 'צוק איתן' היו רחוקים משלמות. התחקיר שערך בנושא אלוף יוסי בכר הוצג למטה הכללי בסמוך לסיום המלחמה והצביע על הלקחים העיקריים לתיקון. לא בכך טמון פוטנציאל החרדה הציבורי סביב איום המנהרות. לפנינו משהו עמוק יותר, שראוי להכיר בו: אנו מתקשים להכיר כי ישנם איומים שאין בידינו להעניק להם מענה ביטחוני הרמטי. מותר לשאול, כיצד הגענו אל ציפיית היתר מן ההנהגה הלאומית וכוחות הביטחון, לניהול מלחמה בתנאי מענה מוחלט לכל איום?

נביט לרגע במראה. במשך יותר משני עשורים עברה תפיסת הביטחון הישראלית שינוי מהותי: מביסוס עליונות צה"ל על רוח לוחמיו במסירותם הנעלה, השלכנו יהבנו על עליונות המבוססת על היתרון הטכנולוגי. איום המנהרות שהוצב בפנינו, ביטא את המגמה ההפוכה, שבה פועלים אויבנו מזה שני עשורים, בהעצמת מוכנותם להקרבה ובמיצוי פוטנציאל המענה הפרימיטיבי הפשוט, כמו זה המתבטא בחפירת המנהרות.

בעיה זו קשה במיוחד למי שמבקש להציג את רעיון ההיפרדות המרחבית מהפלסטינים כבשורה אסטרטגית וביטחונית. חייבת להיות לו תשובה משכנעת, כיצד יוכל בעתיד לתת מענה ביטחוני לאיומים המתהווים מסידור מרחבי, ברעיון ההפרדה המוכר: "הם שם ואנחנו כאן ובינינו גדר". הרי מה שמאפשר את התפתחות איום המנהרות, הוא התנאים שנוצרו במימוש הגיון ההפרדה המרחבית. בהיבט זה איום המנהרות בעזה מבטא במשמעותו הסמלית איום על עצם רלוונטיות תפיסת הביטחון הישראלית כפי שהתפתחה בשנים האחרונות.

גם באשר לליקויים בהתנהלות הקבינט, עליהם מצביע דו"ח המבקר, הסוגיה חייבת להתברר מתוך התבוננות רחבה על מורכבות תופעת המלחמה. חבר הכנסת יאיר לפיד שהיה כשר אוצר חבר קבינט במלחמה, כתב לאחרונה: "ישראל נכנסה ל'צוק איתן' מבלי שהגדירה לעצמה מה התוצאה שהיא רוצה להשיג, מהי אסטרטגיית היציאה, ומהי מסגרת הזמן". אכן לא אחראי להיכנס לניהול פרויקט מבלי להציב מסגרת תכנון כוללת ומוגדרת. אלא שאנו נוטים להתעלם ממרכיבי אי וודאות מהותיים, הכרוכים בניהול המלחמה, שעושים אותה לאתגר ניהולי לגמרי אחר. בכל בתי הספר הגבוהים למלחמה בעולם המערבי מציבים בפני מתכנן המלחמה, את הדרישה להגדיר מראשית הדרך את מצב הסיום. במושגי התכנון האסטרטגי המקובלים, קולומבוס היה נשפט ככישלון. הרי מטרת מסעו הייתה להפליג מערבה עד הודו, ולשם לא הגיע. האם נכשל?

[תמונתו של כריסטופר קולומבוס היא נחלת הכלל]

מלחמה - הרבה יותר מהפלגה אל מעבר לאופק - היא אירוע מחולל שינוי, עד כדי טלטול המערכת הגלובלית בממדים שאינם ניתנים לחיזוי מראש. מתוך החיכוך משתנים תנאי התכנון; ועד שלא מתחילים, אין דרך לדעת כיצד זה יכול להסתיים.  במערכת המתהווה מחדש עם תחילת הפעולה, יכולים להשתנות גם תנאיי היסוד, שביחס אליהם הוגדרו מצבי הסיום ומתאר התנאים למיצוי מדיני של השיגי המערכה.

בניגוד לעולם המערבי רעיון זה מובן היטב במתודת החשיבה הרוסית. בהיבט זה מלחמה בניהולה האסטרטגי והמערכתי, היא תופעה שונה מכל מה שדומה לאתגר תכנון וניהול פס יצור. כאן בדיוק תפקידו של הקבינט, בקשב הנדרש מחבריו  לשינוי המתחולל תוך כדי המערכה, בפוטנציאל ההזדמנויות והסיכונים. לשם כך, הקבינט מחויב ללמידה ולבחינת המערכה, לא רק  בממדי התקדמות פעולת הכוחות במבחן תכנון מול ביצוע, אלא במאמץ לזיהוי תפניות מערכתיות בעלות השפעה, במבחן המטרה האסטרטגית: במבחן היכולת להשיג מה שביקשנו להשיג וביכולת למנוע מה שביקשנו למנוע.

בניהול מלחמה, נשיא ארה"ב מנהל דיון זה בקבוצה אינטימית, שאינה כוללת בתוכה יריבים פוליטיים וחזון מדיני מתחרה. המבנה השלטוני במדינת ישראל לעומת זאת, סובל מאז ניהול המלחמה בתש"ח, ממצב שבו ראש ממשלה מוצא עצמו מנוע מגילוי מלא של כל שיקוליו לחברי הקבינט. אין לנתח את התנהלות ראש הממשלה למול הקבינט ב'צוק איתן', מבלי להציב את מגבלת היסוד לקיום דיון אסטרטגי בגילוי לב. הרי גישת היסוד להתמודדות בשלטון החמאס בעזה, קשורה בטבורה לגישת היסוד לפתרון הסוגיה הפלסטינית.

• דווקא לאלה החותרים לפתרון שתי המדינות במתווה קלינטון, קיים אינטרס במלחמה להכרעה מוחלטת של שלטון החמאס בעזה, באשר חמאס בעזה מהווה בעבורם, מכשול  לביסוס מדינה פלסטינית אחת בהנהגת הרשות הפלסטינית.
• מצד שני, למי שמבקש מתווה אחר, המטרה המבוקשת במלחמה בעזה תראה בהתאם לגמרי אחרת. כאשר המצב  שנוצר בעזה לאחר ההתנתקות נתפס כאינטרס ישראלי ראוי לשימור, בכלל זה הניתוק  השלטוני שהתהווה בין עזה ליהודה ושומרון, מובן עד כמה רצוי  להימנע מפעולה המבטלת הישג זה. האם רצוי לנו להגיש את רצועת עזה לאבו מאזן על מגש של כסף שנרכש בדם חיילינו?

 זו שאלת היסוד לדיון קבינט המבקש החלטה על מטרת מלחמה בעזה. זו השאלה האסטרטגית המרכזית והיא העומדת ביסוד גיבוש רעיון המלחמה בדילמה בין הכרעת חמאס לבין השגת הרתעה בפעולה צבאית רחבה. בשאלה זו, עמדת נתניהו ויעלון הייתה ברורה ועקבית: הם רצו לפעול בעוצמה להשגת הרתעה לכינון תנאיי ביטחון טובים יותר, אך להימנע מכיבוש הרצועה וממיטוט שלטון החמאס.

בהיבט זה, דיון על התנהלות הקבינט חייב לברר, בין היתר, את הציפיות המעשיות מהתנהלות קבינט. חייבים להכיר כי במורכבות הנסיבות המוסדיות בהן מתנהל הקבינט,  ראש ממשלה מנוע מלחשוף את מלוא הנחותיו האסטרטגיות. כך היה מאז ימי תש"ח, אלא שהדומיננטיות המנהיגותית של בן גוריון - בעיקר בהתנהלותו בתחום הביטחון - חיפתה על חילוקי הדעות בממשלה.

הדיון הפוליטי והתקשורתי בסוגיות הדו"ח, מבטא הנחות יסוד שראוי להעמידן לדיון ביקורתי גלוי. הן מבוססות על מודלים הנלמדים בעולם האקדמי במדע המדינה, במנהל עסקים ובהנדסת ייצור. מול הסדר האידאלי הרצוי - המוכוון על פי אמות המידה הנרכשות בתחומים אלה - נדרשת נקודת מבט אחרת, המגיעה מבית הספר של החיים, ומונעת מתוך כבוד בסיסי לקשיי המציאות במלוא ממדי מורכבותה.