[התמונה: תצלום מסך מתוך תכנית ערוץ 10 עם שי שטרן, 1/5/15]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

המאמר עודכן ב- 17 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

רחמים 'גומדי' אהרוני נולד ב-1 בינואר 1939 בתל אביב. הוא היה איש עסקים, סוחר בשר, שותפו הבכיר - לעסקים ולפשע - של טוביה אושרי (ראו תמונה למטה), ואחד מראשי הפשע המאורגן בישראל בשנות ה-70 של המאה הקודמת, חבר 'כנופיית הכרם', חשוד בסחר לא חוקי ביהלומים ובסמים, שהורשע ברצח כפול במפעל הבשר שלו.

אהרוני נחשב ל"בוס של כרם התימנים" והיה מעורב בעבירות הימורים וסמים. שותפו לרצח (ראה בהמשך), טוביה אושרי, אושרי תואר בעיתונות של שנות ה-70 של המאה הקודמת כ"איש הביצוע" שלו (אדרת, 2016).

'גומדי' היה אחד מרשימת ה-11 המפורסמת, שהודלפה לעיתון הארץ, ומנתה את 11 היעדים המודיעיניים של המשטרה. הוא ריצה במצטבר 29 שנות מאסר. לפני שנפטר, ב- 24 בינואר 2016, התראיין בתקשורת בהרחבה על חייו ופעילותו הפלילית (ויקיפדיה) (וייץ, 2008).

בריתות וקשרי עבודה	יריבויות משמעותיות
טוביה אושרי; בצלאל מזרחי; אלי טיסונה	לא ידוע

[להרחבה על טוביה אושרי, לחצו כאן] [להרחבה על אלי טיסונה, לחצו כאן] [להרחבה על בצלאל מזרחי, לחצו כאן] 

[התמונה: טוביה אושרי, שותפו של אהרוני. הוא תואר בתקשורת כ'"איש הביצוע" של רחמים אהרוני... מתוך תצלומי ארכיון משפחתי]

 ילדות וצמיחה

רחמים אהרוני נולד בשכונת התקווה בתל אביב. אביו היה נפח והמשפחה - שבע נפשות - גרה בצריף. הוא לא סיים בית ספר יסודי, ועסק במכירת פירות וירקות בשוק. אהרוני זכה בכינוי גומדי בשל ממדי גופו הקטנים. כשהיה בן 13 השתלב כעוזר בעסק של אביו, ועזר לסבו בעסקי הסבלות. מעט לפני גיל 18 התגייס לתותחנים. אחרי השחרור הבין שעבודת הכפיים לא בשבילו, ופנה לליטוש יהלומים. בתחילת שנות ה-60, כשהוא עוד לא בן 25, נשא לאישה את בת שבע דנוך, בת לאחת המשפחות הבולטות בכרם התימנים (עובדה, 2015).

בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, זמן קצר לאחר שעזב את עבודתו כמלטש יהלומים, אירעו כמה מעשי שוד נועזים - המשטרה טענה כי המתכנן היה אהרוני, אולם בכל הפעמים שנעצר שוחרר מחוסר ראיות. הוא הורשע רק בגניבת פרי בהיותו נער, בקטטות ובבריחה ממעצר (עובדה, 2015).

[בתמונה: שוד מלטשות היהלומים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mario Sarto קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

'כנופיית הכרם'

באותן שנים (סוף שנות הששים ותחילת השבעים של המאה הקודמת) עבר לכרם התימנים (ראו תמונה משמאל), הכיר את טוביה אושרי והשניים נעשו שותפים גם בעסקים וגם בעולם הפשע. 'כנופיית הכרם' - אותה הקימו - הייתה כנופיית הפשע המאורגן הראשונה בארץ, שעיקר פעילותה הייתה בהתחלה מעשי שוד ופריצה.

[בתמונה: "הבוס המיתולוגי של כרם התימנים"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Sambach. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]

בימי הזוהר של 'כנופיית הכרם', הצליחו ראשיה, אושרי ואהרוני, לקנות אחיזה בצמרת השלטון הישראלי. אהרוני אף בנה וילה מפוארת בתל ברוך בתל אביב. כמו שותפו טוביה אושרי, גם רחמים אהרוני הופך לאחת מאושיות הרכילות וחיי הלילה בתל אביב, כשכל העת המשטרה מתחקה על עקבותיו, תמיד צעד אחד מאוחר מדי (עובדה, 2015).

בשעה שהמשטרה ניהלה מעקב מתסכל אחרי אהרוני ואושרי, בלא שהצליחה לקשור אותם לשורת מעשי הפשע המתוחכמים שלהם, אירחו השניים כיד המלך את מיטב הפוליטיקאים והגנרלים. המרחק בין עמודי הפלילים לטורי הרכילות ולכותרות המדיניות מעולם לא היה קטן יותר, וכך כתב נחום ברנע (ראו תמונה משמאל למטה) בשנת 1978 בעיתון "דבר" (עובדה, 2015ב'):

"בצד המארח של המסיבות היו אישים ששמותיהם מוכרים באחרונה בכל בית בישראל גומדי, אושרי... מכרם התימנים. המתארחים השכיחים ביותר היו כנראה אלוף רחבעם (גנדי) זאבי... מתארחים שכיחים פחות היו משה דיין, שמעון פרס ורבים מאלופי צה"ל, בעבר ובהווה... האלופים תאבי הבידור סברו שכל הטוב הזה ניתן חינם. על פי דוח הוועדה לבחינת הפשע המאורגן היתה תמורה מלאה לאירוח. לפעמים פאסיבית, לפעמים בפועל. בצבא לא עשו דבר נגד ההתרועעות הגדולה של הקצינים עם החבורה התל אביבית... אולי חשבו שאין זה עולם תחתון. אולי חשבו שאם משהו ניתן חינם לאלופי צה"ל הוא נעשה כשר...״.

[בתמונה משמאל: נחום ברנע. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי עידו קינן. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

[במרכז התמונה: האלוף רחבעם זאבי (גנדי). בצבא לא עשו דבר נגד ההתרועעות הגדולה של הקצינים עם החבורה התל אביבית... התמונה היא נחלת הכלל]

את האמת על היווצרות הפשע המאורגן בישראל תוכלו לקרוא, לא בספרי ההיסטוריה אלא דווקא ברומן: "אמת אבודה" לאבי ולנטין... 

מעט מאוד חומר קיים היום על היווצרות הפשע המאורגן בישראל. בטח לא על מעורבות בכירים בצה"ל ובמשטרה בהיווצרותו!

את הסיפור האמתי תוכלו לקבל דווקא ברומן עלילתי לכאורה, אמת אבודה, של אבי ולנטין, שראה אור בשנת 1984 (ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר 'אמת אבודה' לאבי ולנטין, שראה אור בשנת 1984 בהוצאת כנרת זמורה ביתן. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

סיפור היווצרותו והתבססותו של הפשע המאורגן הוא האמת האבודה של אבי ולנטין, שמנפץ הרבה פרות קדושות באופן שמעטים יעזו. התיאור שלו של מערך המודיעין המשטרתי באותם ימים הופך גם את הספר הזה לחבר במועדון המצומצם של ספרים שכל העוסקים בשיטור ובאכיפת חוק חייבים לקרוא.

המחבר כותב אמנם כי אמת אבודה נכתב כסיפור דמיוני וכל יום שחולף מקרבו אל המציאות. ברומן הדמיוני הזה יש "ממשלה" של עולם תחתון, שחברים בה, בנוסף לעבריינים בכירים, גם בכיר בצה"ל, המפעיל מנגנון בתוך הצבא; וקציני משטרה בכירים, ביניהם מפקד מחוז ת"א ומפקד ימ"ר ת"א... , עורכי דין בכירים ואנשים מצמרת משרד המשפטים... (קל להבין על מי ולנטין מצביע...)

אבי ולנטין (האם יש למישהו את תמונתו?) - ששימש ככתב פלילי בעיתון 'הארץ' מעל עשרים שנה, התפרסם כאשר כתב סדרת מאמרים על הפשע המאורגן בארץ. לאחר שהיה מעורב במשפט בנושא זה (ראה בהמשך), פרש מעולם התקשורת ואתם יכולים לשער למה.

מי שמכיר את אבי ולנטין יודע, שמתחת לדמיון מבעבעת המציאות, כפי שהוא חווה אותה. גם המשבר שפקד אותו עקב טיפולו בסוגיית הפשע המאורגן והביא לפרישתו, דומה להפליא למשבר שפוקד את מפקח ברגר מימ"ר תל אביב - גיבורו הדמיוני ברומן...

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'היווצרות הפשע המאורגן בישראל: אבי ולנטין ו”אמת אבודה”', לחצו כאן]

גומדי מתחזק...

במקביל, הרחיבו את עסקיהם לסחר והברחת סמים, לצד הונאות מתוחכמות בארץ ובחו"ל וסחיטות באיומים. המשטרה חשדה כי אהרוני סוחר ביהלומים גנובים, מבריח זהב, מממן עסקאות סמים, משתלט בכוח על בוטיקים לאחר שסחט את בעליהם, ואחד מראשי רשת העוסקת בהברחת כספי יהודים מדרום אפריקה לשווייץ. 'גומדי' גם החל להמר בבתי קזינו יוקרתיים על סכומים גבוהים. ההצלחה הביאה להם "חיילים" נוספים שרצו להסתפח לשורותיהם, והצלחות נוספות (עובדה, 2015) (אריאל-אמיר, 2012). 

הרווח הכספי 'הולבן' דרך רכישה של עסקים חוקיים ולגיטימיים כמו מפעל הבשר 'בר-בקר', שבו אירע מאוחר יותר "הרצח הכפול" (אייזיקוביץ', 2015). בנוסף, טענה המשטרה כי הוא שותף סמוי בעסקים עם עבריינים בכירים אחרים: ברשת "וימפי ישראל", שהייתה שייכת לאלי טיסונה, וב"בית מרס" יחד עם בצלאל מזרחי - שניים מהבולטים ברשימת ה-11 (אריאל-אמיר, 2012). 

[להרחבה על אלי טיסונה, לחצו כאן] [להרחבה על בצלאל מזרחי, לחצו כאן]

[התמונה: רחמים אהרוני | צילום: ארכיון משפחתי]

הולדת רשימת ה-11

במרס 1977, ביקש קצין המודיעין הראשי במטה הארצי, סמי נחמיאס, מכל היחידות המשטרתיות, להעביר לידיו רשימה של עשרה יעדים מודיעיניים, מתוכם יבחר את אלה שיטופלו על ידי המשטרה באופן שוטף.

מפקד מחוז תל אביב דאז, ניצב משה טיומקין, הנחה את שוטריו להעביר לנחמיאס רשימה של גורמים בעלי כסף ורכוש, שהמידע על מקורות ההון שלהם לוט בערפל. מי שהכין אותה היה קצין המודיעין יוסי ענבר מהיחידה המרכזית בתל אביב. בצלאל מזרחי היה ביניהם.

[בתמונה: כתבתו של אבי ולנטין בעיתון הארץ; צילום מסך מתוך כתבת הטלוויזיה בערוץ 2 בעקבות מותו של בצלאל מזרחי (פלג, 2013)] 

במקביל נפגש טיומקין עם נציב מס ההכנסה דאז, אליעזר שילוני, והציע לו כי המשטרה תעביר לנציבות מס הכנסה רשימה של חשודים שצברו הון במעשי פשע, כדי להעמידם לדין כחשודים בעבירת מס של העלמת הכנסות שיטה זו קרויה "FOLLOW THE MONEY" ("פיצוח" עברייני פשע מאורגן דרך מערכת המס), והיא יושמה בהצלחה בארצות הברית נגד אל קפונה, שנכלא בשל עבירות מס.

הרשימה נעצרה אצל מפקד היחידה המרכזית דאז (מפקד המחוז אחר כך) יגאל מרקוס, ולא הועברה לנציבות מס הכנסה, בין היתר, משום שלמפקד היחידה היו השגות על תוכנה. כיוון שכך, הודלף תוכן הרשימה על ידי אחרים במחוז לכתב עיתון "הארץ", אבי ולנטין, והוא פרסם בעיתון סדרת כתבות על הפשע המאורגן בישראל.

קיימת גם גרסה אחרת להיווצרות הרשימה. ראש הוועדה לבדיקת הפשע המאורגן בישראל, מיכאל בוכנר (בתמונה משמאל) טען כי לדוח הוועדה שלו צורף נספח סודי שכלל, בין היתר, רשימה של 11 עבריינים אשר הוגדרו על-ידי המשטרה כ"עברייני-על" (יעדים משטרתיים), וכי זה היה המקור ל"רשימת ה- 11".

הרשימה הודלפה לעיתון "הארץ". אבי ולנטין, אז כתב בולט, לקח ועשה סדרת כתבות על הפשע המאורגן, וכך נקשר שמו של גומדי לפשע המאורגן:

שיחת ה'לבן' של בצלאל מזרחי, גומדי ואושרי

ב-17 בפברואר 77' התיישבו רחמים אהרוני וטוביה אושרי עם יעד משטרתי נוסף מרשימת ה-11, בצלאל מזרחי, בבית קפה. הם לא זיהו שוטר מוסווה בשם חיים בולקינד, שעקב אחריהם מהבוקר, התיישב במרחק שולחן וקרא עיתון. על גג סמוך התמקם צלם משטרתי. בולקינד הקשיב לכל מלה וסיכם בכתב מאוחר יותר: "שיחתם נסבה אודות הלבן, על טיבו וערכו בשוק. בצלאל התבטא בזו הלשון: 'הלבן שיצא לאחרונה הוא ממין משובח ביותר'... תוך כדי שיחתם הוזכרו סכומי הכסף הבאים: 1,500,000 לירות, 400,000 לירות, ו-150,000 לירות" (וייץ, 2008).

[בתמונה: על איזה 'לבן' הם דיברו? התמונה היא נחלת הכלל]

המזכר הזה הגיע לכתב הארץ, אבי ולנטין, עוד לפני פרסום הסדרה והיה הקלף החזק של עו"ד ליבליך, שייצג את בצלאל מזרחי בתביעת הדיבה נגד עיתון הארץ. ליבליך התכוון להזמין את השוטר בולקינד כעד ההגנה הראשון במשפט, אבל במשטרה לא התלהבו מהרעיון שבולקינד יעיד, ועו"ד מוזר נסע לירושלים, נפגש עם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק וקיבל ממנו אור ירוק לזימונו של השוטר המוסווה לעדות (וייץ, 2008).

עוד לפני העדות של בולקינד, טמן ליבליך מלכודת למזרחי. באותם ימים ניהל מוניה שפירא, איש עסקים ששמו הופיע ברשימת ה-11, תביעת דיבה אחרת נגד "הארץ" וכתבו זאב יפת, שגם אותו ייצג ליבליך. "המשפט של מוניה שפירא הוא מלחמת האזרחים בספרד, כלומר ההקדמה למלחמת העולם השנייה, שהיא המשפט של מזרחי", הסביר ליבליך לולנטין. "אני אגיש את מסמך ה-11 כראיה במשפט של שפירא, לפני שהמשטרה תטיל עליו חיסיון, ואזמין את מזרחי לעדות. אני חושש שכשיוודע לו על שיחת הלבן הוא יטען ששוחח עם גומדי ואושרי על בשר לבן, שהרי גומדי ואושרי הם סוחרי בשר" (וייץ, 2008).

ליבליך אכן הגניב את רשימת ה-11 כראיה במשפט שפירא-יפת והעיתונים היומיים פירסמו את הרשימה הסנסציונית במלואה, לפני שהמשטרה הספיקה להטיל עליה חיסיון. אחר כך הזמין ליבליך את מזרחי לעדות במשפט שפירא-יפת וחקר אותו אם יש לו עסקים משותפים עם גומדי ואושרי. "לא", השיב מזרחי בנחרצות. "האם יש לכם עסקי בשר משותפים?" הקשה ליבליך, ומזרחי שוב השיב בשלילה. ליבליך סימן וי (וייץ, 2008).

בולקינד, העד הראשון במשפט מזרחי, אישר בעדותו את התרשמותו שהשיחה של השלושה בבית הקפה נגעה לעסקת הרואין. הגרסה הזאת, שהיתה קטלנית מבחינת מזרחי, העלתה את חמתו. "עד היום לא ידעתי מה זה הרואין!" הוא צעק מעל דוכן העדים, והגדיר את בולקינד "כפסיכי ספונטני... מה שאומר האדון הזה לא שווה אגורה אחת!" (וייץ, 2008).

שני הצדדים הקדישו שעות מרתוניות למשמעותה של המלה לבן. הגרסה הראשונית של מזרחי היתה, כפי שצפה ליבליך, שמדובר בעסקת בשר לבן, אולם אחרי שליבליך הזכיר את עדותו של מזרחי במשפט שפירא-יפת, גרס מזרחי שמדובר בבר הלבן שהקים אהרוני בביתו. לפי גרסה זו, מזרחי, קבלן ומלונאי, סייע בידי אהרוני בעת שהלה בנה בית בתל ברוך. בפרטי פרטים ולאורך שעות הסבירה התביעה כיצד תוכנן הריהוט בידי האדריכל ובוצע בידי הנגר. המיוחד בריהוט, דווח, היה בר המשקאות, התופס חלק משמעותי מסלון הבית ואמור היה להיות צבוע כולו בלבן, בעוד ששאר הריהוט נצבע בצבע של עץ אשל טבעי. מזרחי ופרקליטיו הסבירו שהאמירה "הלבן הולך טוב בשוק" מתייחסת לאופנה של רהיטים, ושהצבע הלבן היה צבע ריהוט פופולרי באותם הימים. כשמשפטים גדולים מצחיקים, אין מצחיק מהם (וייץ, 2008).

במהלך המשפט נולד לליבליך עוד קלף חזק: ועדת שימרון (ראו תמונת כריכה משמאל) סיימה את דיוניה והגישה את המלצותיה בהן קבעה, לראשונה באורח רשמי, שבישראל קיים פשע מאורגן.

חלק מחברי הוועדה העידו במשפט והתייצבו לימינם של ליבליך וולנטין. אחד מחברי הוועדה, ד"ר מתי סלע, טען שהתזה ארוכת השנים של המשטרה כאילו אין פשע מאורגן נולדה מהדחקה.

"נדהמנו, שנים לא טיפלו בעניין הזה", קבע. סלע הוסיף וסיפר איך הלך עם חבר ועדה נוסף, ראש השב"כ לשעבר יוסף הרמלין, לבדוק תיקי מודיעין במשטרת תל אביב, שבהם נשמרו תמלילי שיחות של חברי רשימת ה-11 ובכללם מזרחי.

כשיצאו מהחדר אמר הרמלין לסלע: "עד עכשיו לא הייתי משוכנע שיש פשע מאורגן בארץ. עכשיו אני משוכנע" (וייץ, 2008).

פרשת הברינקס

חבורת הכרם הייתה פעילה עד תחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. היא התפרקה בעקבות הרצח בחברת ברינקס: אושרי ואהרוני גייסו לשורותיהם חייל משוחרר בשם עמוס אוריון, שהתחיל לעבור בחברת ברינקס, חברת בלדרות מאובטחת שמובילה מזומנים מבתי עסק ואליהם.

אוריון ושותפיו ניצלו את הנגישות שהייתה לו כדי לפרוץ למשרדי הברינקס במגדל שלום בתל אביב, על מנת לשדוד את הכספות שם. אבל משהו השתבש. בדרכו אל הכספות נתקל אוריון בקב"ט הברינקס דב ליבנה.

במהלך העימות ביניהם נורה ליבנה למוות. אוריון נתפס ונידון למאסר עולם. כשקיבל חנינה מפתיעה ויצא מהכלא, ביקש אוריון לנקום באנשים שלטענתו עמדו מאחורי הפשע: שני הבוסים של הכנופיה, רחמים אהרוני, ובעיקר, טוביה אושרי, שגזל ממנו את אהובתו, שרה דנון, בעת שישב בכלא (אריאל-אמיר, 2013) (עובדה, 2015ב').

[בתמונה משמאל: כריכת ספרה של יעל לוטן: "חייו ומותו של עמוס אוריון", שיצא לאור בהוצאת אדם. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

על ניסיונו של אוריון לנקום סיפר טוביה אושרי כך (אריאל-אמיר, 2013):

"יצאתי איתה (עם שרה דנוך, ראו תמונה למטה) שמונה שנים אחרי שהם נפרדו, ולדעתי הכל קרה בגלל כסף. עמוס פשוט רצה לסחוט אותי ולכן המציא המצאות. בהתחלה הוא שלח אלי מישהו, אבל אמרתי שלא אתן אפילו סנט אחד. אחר כך הוא בא למפעל הסלטים שלי וביקש לדבר. הייתי טיפש ונכנסתי לאוטו שלו, שם ראיתי את עזר כהן. עמוס ישב מאחור ופתאום הוציא אקדח והצמיד אותו לצוואר שלי.

[בתמונה: שרה דנוך. התמונה היא צילום מסך מתכנית עובדה של קשת]

"נסענו לבת ים, וליד מלון שנקרא פאן אמריקן הם אמרו לי לחפור בור שבו תהיה הקבורה שלי. כרעתי על הקרקע וחפרתי עם הידיים, תוך שאני מנסה לשכנע אותם לא להרוג אותי. הבטחתי שאגייס כסף, והם השאירו אותי בשטח והלכו. בעיני זה פלא שהמשוגעים האלה לא הרגו אותי. מעולם לא נתתי סטירה לאדם ובטח שלא הרגתי מישהו, אבל באותו רגע ידעתי שהם לא יכולים להישאר בחיים. כמה ימים אחר כך חזרתי הביתה לפנות בוקר, ומה אני רואה? רימון קשור בחוט ומונח ליד הדלת. ידעתי שהבן שלי צריך לצאת כל רגע לצבא, אז החזקתי את הנצרה ושחררתי את הרימון. השלכתי אותו עוד באותו יום לים. לא יכולתי לשתוק כאשר מנסים לפגוע במשפחה שלי... ידעתי שאני צריך לדאוג לעצמי. עשרה ימים לא ישנתי. בכל מקום שמתי נשק. במפעל הבשר שמתי עוזי עם משתיק קול. רחמים הציע לעשות סולחה עם עמוס, והוא הגיע עם עזר ועלו למשרד בקומה השנייה במפעל. נשארתי למטה ושמעתי רק קללות. מהטונים הבנתי שאין על מה לדבר. לא ראיתי בעיניים. עליתי למעלה, לקחתי את העוזי ורוקנתי את המחסנית".

[בתמונה: רכבי ברינקס. התמונה היא נחלת הכלל]

הרצח במפעל בר-בקר

על הרצח ומה שבא אחריו סיפר טוביה אושרי כך (אריאל-אמיר, 2013):

• שאלה: מתי קלטת מה עשית?
• תשובה: "אחרי כמה דקות. בהתחלה נרגעתי שאין יותר סכנה לחיים שלי, אחר כך נלחצתי. ידעתי שצריך להיפטר מהגופות. הוריתי לשני אנשים לקבור אותם באשדוד ליד הגדר שתוחמת את חברת החשמל".
• שאלה: לפי העיתונים באותם ימים, ביתרתם את הגופות בסגנון ג'ק המרטש והכנסתם את החתיכות למכלי פלסטיק. תשובה: "זו אגדה. שני האנשים שקברו אותם פשוט פגעו באחת הרגליים עם הטורייה. בכלל לא הייתי שם. למחרת, ביום שישי בבוקר, גילו הבדואים שגרו שם את הגופות. במוצאי שבת טסתי עם רחמים להולנד ואיטליה".
• שאלה: כיצד המשטרה עלתה עליך?
• תשובה: "הם אומנם שמו האזנות במפעל, אבל שמעו את ההקלטות רק ביום ראשון אחרי שנסעתי לחו"ל. אי אפשר היה גם לפספס את הקיר במשרד שהיה מרוסס בכדורים. לא הייתי צריך לחזור, יכולתי לחיות בברזיל, אבל המשטרה עשתה תרגיל ופרסמה שהיא חושדת במישהו אחר. כשחזרתי לארץ ידעתי שאכלתי אותה... התחבאתי בירושלים, ובין היתר הייתי גם אצל הנכדה של הקיסר החבשי לשעבר, היילה סילאסי. תכננתי לנסוע לקפריסין והיה לי מטוס פרטי מוכן, אבל המשטרה מצאה אותי. החוקר אלכס איש שלום בא לעצור אותי, וכשפתחתי את הדלת כוונו לראש שלי עשרה אקדחים".

גם אהרוני - בראיון ל'עובדה' - התבטא בסוגיה זו כך: "בתורה כתוב 'הבא להורגך, השכם בבוקר להורגו'. שאימא שלהם תבכה, לא אימא שלי" (עובדה, 2015) (אריאל-אמיר, 2013).

"הם הופיעו במפעל בהפתעה. טוביה ישב במשרד הגדול וקרא עיתון... עזר אמר לי: 'מה עם המניאק הזה? והצביע לכיוון טוביה. טוביה שמע, התעצבן ועלה להביא את הנשק. הוא לא התכוון לדפוק בהם, הוא לא מטומטם, רצה להתעלל בהם קצת.. רק ירד עם העוזי, לא הספיק לעשות כלום, ועזר שלף אקדח, המניאק. הכדור הראשון שעזר ירה פגע בכיסא שעליו ישב עמוס.. באותה שנייה טוביה סחט את ההדק לכיוון שלי ושלהם. קרה מה שקרה, יש גופות, דם, הייתה פאניקה. לא צחוק. זה לא שני עופות, אלא שני בני אדם... באותו רגע לא האמנו שיתפסו אותנו. זה כמו שכשאתה עושה עבירת תנועה אתה לא מתקשר מיד למשטרה" (אדרת, 2016).

אהרוני הצליח לברוח מהארץ, אך אותר, נעצר באיטליה והוסגר לישראל. הוא נדון למאסר עולם (אדרת, 2016).

לפרשת הרצח הכפול שורבב גם שמו של רחבעם זאבי (גאנדי), שהיה יועץ ראש הממשלה לענייני טרור בתקופת הרצח הכפול. אושרי קיים איתו שיחת טלפון בלילה בו נתגלו הגופות. בבית המשפט טען אהרוני כי זאבי אינו קשור לפרשה. ואולם, לפני שנה,, בראיון ל"עובדה", סיפרו השניים כי הם הזעיקו את האלוף זאבי לפגישה הדחופה לאחר שהתגלו גופותיהם של שני הנרצחים,, עמוס אוריון ועזר כהן, בחולות בת ים. השניים הבינו שעליהם להימלט בדחיפות מהארץ, ורצו שזאבי יעזור להם לעלות כנוסעים סמויים על ספינת משא של חבריו ולהבריח כך את הגבול. עוד סיפרו כי שמרו עמו על קשר גם בהמשך (אדרת, 2016)  (אייזיקוביץ', 2015).

כשנכנסו השניים למפעל, הם נרצחו ביריות תת מקלע עוזי. אחרי הרצח גופותיהם בותרו ועברוו התעללות קשה, הוכנסו לתוך ארגזים, נלקחו במשאית של המפעל והוטמנו בחולות אשדוד (אדרת, 2016). על כך התבטא אהרוני בראיון ל'עובדה': "בתורהה כתוב 'הבא להורגך, השכם בבוקר להורגו'. שאימא שלהם תבכה, לא אימא שלי" (עובדה, 2015).

אושרי נתפס לאחר הרצח, לפני שעמד לברוח לחו"ל. גומדי הצליח לברוח מהארץ, אך אותר, נעצר באיטליה והוסגר לישראל. תחילה הרשיעו בית המשפט המחוזי בתל אביב רק בקשירת קשר לרצח וזיכה אותו מחמת הספק מאשמת רצח. בערעור לעליון הוא הורשע ברצח, ועונשו הוחמר למאסר עולם, אותו החל לרצות ב-1986 כשהיה בן 46 (אדרת, 2016).

ב-1998 הוא שוחרר מבית הסוהר לאחר שריצה 18 שנות מאסר על חלקו ברצח הכפול. בראיון ל"מעריב" סיפק אז את גרסתו לאירוע: "הם הופיעו במפעל בהפתעה. טוביה אושרי ישב במשרד הגדול וקרא עיתון... עזר אמר לי: 'מה עם המניאק הזה? והצביע לכיוון טוביה. טוביה שמע, התעצבן ועלה להביא את הנשק. הוא לא התכוון לדפוק בהם, הוא לא מטומטם, רצה להתעלל בהם קצת. רק ירד עם העוזי, לא הספיק לעשות כלום, ועזר שלף אקדח, המניאק. הכדור הראשון שעזר ירה פגע בכיסא שעליו ישב עמוס. באותה שנייה טוביה אושרי סחט את ההדק לכיוון שלי ושלהם. קרה מה שקרה, יש גופות, דם, הייתה פאניקה. לא צחוק. זה לא שני עופות, אלא שני בני אדם... באותו רגע לא האמנו שיתפסו אותנו. זה כמו שכשאתה עושה עבירת תנועה אתה לא מתקשר מיד למשטרה" (אדרת, 2016).

לפרשת הרצח הכפול שורבב גם שמו של רחבעם זאבי (גנדי), שהיה יועץ ראש הממשלה לענייני טרור בתקופת הרצח הכפול. אושרי קיים איתו שיחת טלפון בלילה בו נתגלו הגופות. בבית המשפט טען אהרוני כי זאבי אינו קשור לפרשה. ואולם, לפני שנה, בראיון ל"עובדה", סיפרו השניים כי הם הזעיקו את האלוף זאבי לפגישה הדחופה לאחר שהתגלו גופותיהם של שני הנרצחים, עמוס אוריון ועזר כהן, בחולות בת ים. השניים הבינו שעליהם להימלט בדחיפות מהארץ, ורצו שזאבי יעזור להם לעלות כנוסעים סמויים על ספינת משא של חבריו ולהבריח כך את הגבול. עוד סיפרו כי שמרו עמו על קשר גם בהמשך (אדרת, 2016)  (אייזיקוביץ', 2015).

[טריילר של התכנית 'עובדה' על כנופיית כרם התימנים. פורסם ביו-טיוב בתאריך 21 בינו׳ 2015]

גנדי מסייע לאושרי ולאהרוני לברוח?

35 שנה אחרי הרצח הכפול במפעל בר בקר חושפים טוביה אושרי ורחמים אהרוני את עומק הקשרים החשאיים בינם לבין האלוף רחבעם זאבי (גנדי), לימים שר התיירות. בראיון בלעדי לעמרי אסנהיים ב"עובדה", מגלים השניים שבעודו משמש יועץ מיוחד לשר המשטרה הגיע האלוף (מיל') זאבי לפגישה לילית חשאית איתם, יומיים לאחר הרצח הכפול. אושרי ואהרוני, הזעיקו את האלוף זאבי לפגישה הדחופה, לאחר שהתגלו גופותיהם של שני הנרצחים, עמוס אוריון ועזר כהן, בחולות בת ים. השניים הבינו שעליהם להימלט בדחיפות מהארץ, ורצו שזאבי יעזור להם לעלות כנוסעים סמויים על ספינת משא של חבריו ולהבריח כך את הגבול (אסנהיים, 2015).

[תמונתו של רחבעם זאבי (גנדי) משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי נחום עסיס. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

בחקירותיו במשטרה הכחיש גנדי בתוקף שהגיע לפגישה וטען כי לאחר שיחת הטלפון עם אושרי הוא אמנם יצא למפגש אבל טעה בכתובת וחזר הביתה. גם אושרי ואהרוני דבקו בגירסה זו לאורך השנים וטענו שאכן לא נפגשו עם זאבי. המשטרה לא הצליחה להשיג ראיות שהמפגש אכן התקיים, והחקירה נגד זאבי נסגרה. "זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שאני מספר שגנדי הגיע לפגישה", אומר טוביה אושרי בראיון. השיחה שלך עם זאבי הוקלטה. הוא אומר לך שם: "אם צריך, אני בא". אבל כל השנים הוא הכחיש שהוא באמת הגיע אליך באותו הלילה הביתה. אושרי: "אבל הוא בא" (אסנהיים, 20155).

באותן שנים תועד זאבי באופן תדיר באירועים חברתיים ומשפחתיים של שני ראשי כנופיית הכרם, אושרי ואהרוני. "גנדי היה חבר, חבר אמיתי", מספר רחמים אהרוני. לדבריו, במסגרת החברות הזאת זאבי ביקש מהם אפילו לבצע בשליחותו עבירות פליליות חמורות. "הוא לא היה פונה אם הוא לא היה יודע שאפשר לבקש". בראיון מגלים אושרי ואהרוני כי הקשר בינם לבין האלוף זאבי לא הסתיים באותה פגישה לילית ערב בריחתם מהארץ. לדבריהם, בעוד המצוד אחריהם נמשך, הם מימנו לזאבי טיסה אל מקום המסתור שלהם באמסטרדם ושם סיפק להם פרטים מתוך החקירה המתנהלת נגדם (אסנהיים, 20155).

[בתמונה: המשטרה מבקשת את עזרת האינטרפול באיתור גומאדי]

עוד מאסר ארוך ומוות  

עם שחרורו מהכלא חזר לפשיעה. ב-2004 הורשע בסחר בסמים. הוא ניסה להבריח יותר מ-1.3 מיליון כדורי אקסטזי מבלגיה לארה"ב, ונידון ל-12 שנות מאסר. אהרוני ניסה להבריח את הסמים יחד עם שני שותפים, אופיר לבר ואופיר וייסמן שנמצאים במעצר בארה"ב. השלושה נסעו לבלגיה באוגוסט 2002 במטרה להטמין את כדורי האקסטזי בשולחנות לליטוש יהלומים ולשלוח אותם לארה"ב. הסמים נתפסו על ידי המשטרה הבלגית, והוצאו מהשולחנות שנשלחו. וייסמן ולבר נסעו לארה"ב כדי לוודא שהסמים יועברו לשני אנשים על פי הוראותיו, ונעצרו שם. אהרוני נעצר באוקטובר 2002. גזר הדין ניתן בעקבות עסקת טיעון של אהרוני עם התביעה, בה הודה בפשע בתמורה לעונש פחות. העונש כולל הפעלת 4.5 שנות מאסר על תנאי שנגזרו על אהרוני בעבר (הראל, 2004).

ב-2014 קוצר עונשו והוא שוחרר בעקבות מצבו הבריאותי. הוא נפטר ב-24 ינואר 2016 (הראל, 2004).

[בתמונה: אקסטזי. המקור: ה- DEA. התמונה היא נחלת הכלל]

[בחזרה לתוכן העניינים של עברייני ישראל]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2017) טוביה אושרי – פשיעה של ימים אחרים, שאיננה עוד!, ייצור ידע, 7/3/17.
• "רחמים לא ידע": תכנית ערוץ 10 עם שי שטרן, 1/5/15: שרה דנוך הייתה אהובתו של עמוס אוריון. שמה נקשר לכנופיית כרם התימנים בעקבות רומן שניהלה עם טוביה אושרי לאחר נישואי אחותה לשותף לאהרוני, ובזמן שאוריון ישב בכלא. במסגרת כתבה על הכנופיה בתוכנית "עובדה" דיברה על ההיכרות שלה עמם, ומשפט אחד שלה הפך לחיקוי בפיו של רועי בר-נתן: "רחמים לא ידע. הוא לא ידע!". דנוך סיפרה: "אני לא מדברת לא ב-ח' ולא ב-ע', אבל כולם קולטים שזו אני". בהמשך הפכה בת דמותה גם למושא תחפושת פופולרית בפורים: פאה מתולתלת, צעיף אדום, שמלה שחורה וכמובן, המילים "רחמים לא ידע" (בלומנטל, 2016):

• ויקיפדיה: רחמים אהרוני.
• גידי וייץ (2008), החבר'ה הטובים - המשך, הארץ, 5/12/08.
• אדרת עופר (2016), מת רחמים "גומאדי" אהרוני, מראשי הפשע הישראלי בשנות ה-70, הארץ, 24/1/16.
• צבי הראל (2004), 12 שנות מאסר ל"גומאדי" על ניסיון הברחת סמים, הארץ, 13/5/04.
• גילי אייזיקוביץ' (2015), איך רחבעם זאבי סייע לנו להימלט אחרי שרצחנו, הארץ, 26/1/15.
• עובדה (2015), כנופיית כרם התימנים: הכירו את "המוח", רחמים אהרוני, מאקו, 18/1/15.
• עובדה (2015ב'), חבורת הכרם: כנופיית הפשע המאורגן הראשונה בישראל, מאקו, 17/1/15.
• אסנהיים עמרי (2015), הרוצחים מבר בקר: "כך גייסנו את גנדי", מאקו, 25/1/15.
• טל אריאל אמיר (2012), השבת השחורה של ראשי "רשימת ה-11", מעריב, 23/3/2012.
• איתי בלומנטל (2016), נפטר "רחמים לא ידע", הרוצח מכרם התימנים, 24/1/16, ynet.
• טל אריאל אמיר (2013), 13 שנה אחרי הכלא: טוביה אושרי פותח הכל בראיון נדיר, מעריב, 03/09/2013.
• אבי ולנטין (1984), אמת אבודה, תל אביב: כנרת.
• פנחס יחזקאלי (2017), בצלאל מזרחי: קרבן ו/או עבריין בכיר?, ייצור ידע, 4/3/17.
• פנחס יחזקאלי (2017), אלי טיסונה – מרשימת ה- 11 לקרטל הקולומביאני, ייצור ידע, 7/3/17.