הקרע המצרי סעודי מתאחה?
בעולם הסוני נשמו לרווחה עם הופעת הסימנים המעידים על איחוי הקרע בין ערב-הסעודית למצרים. הצדדים עובדים על פגישה עתידית בין המלך סאלמן ונשיא מצריים א-סיסי ומספר בכירים סעודים נמצאים בקהיר על מנת לסכם את מספר הנושאים שעוד נשאר לסכם.
[בתמונה: הכותרות במצרים על התיווך עם הסעודים]
הנשיא המצרי והמלך הסעודי נפגשו בשולי כינוס הליגה הערבית בירדן. חצי שנה לאחר שהוקפאו חידשה ערב הסעודית חידשה את משלוחי הנפט המוזלים למצרים.
סוף החלום האיראני?
מאמצי התיווך העיראקים בין ריאד לטהרן לא מתקדמים יפה, ומעבר להצהרות ריקות כרגע הם נראים חסרי ממשות. הדי התקיפה האמריקאית בסוריה נשמעו היטב בטהרן. בתגובה לתקיפה סביר להניח שהאיראנים יפעלו בדו-פרצופיות הרגילה, הכוללת את הגברת מאמצי השלום כלפי מדינות המפרץ תוך הגברת מאמצי הבחישה באותן מדינות.
החלק השני של התגובה האיראנית יוקדש למיצובה של איראן כגורם שיש להתחשב בו, הדבר יושג על ידי הקשחת הקו ההצהרתי האיראני הן בסוגיות אזוריות והן בסוגיות בהן מעורבות ארה"ב.
ארה"ב, הגדירה בבירור את סדר העדיפויות שלה במזרח התיכון. שגרירת וושינגטון באו"ם, ניקי היילי, אמרה לפני כמה ימים כי סדר העדיפויות בסדר הנכון הוא: הבסתו של אירגון דאע"ש בסוריה, הסרת הנשיא אסד וסילוק ההשפעה האיראנית בסוריה.
באם יקרו הדברים, הרי שמדובר על תחילתו של שינוי כיוון אזורי. עושה רושם, שההפלגה האיראנית חסרת המעצורים לעבר אופק שיעי דומיננטי - תוך כדי עצימת עיניים אמריקאית – הסתיימה.
בדרך לוועידת שלום
הפרויקט של טראמפ לייצוב המזרח התיכון נראה מקיף. בקרב החוגים הדיפלומטים זה זה סוד גלוי, שבוושינגטון מתכננים וועידת שלום נוספת, אליה יוזמנו מנהיגים ערביים שונים וראש ממשלת ישראל. במסגרת הוועידה תנסה וושינגטון לגרום לצדדים למצוא פתרון לסוגיה הפלשתינית. אם תצליח הוועידה להביא להסכם , בוושינגטון צופים שהוא יביא לשיפור מערכות היחסים בכלל רחבי המזרח התיכון.
האופוזיציה הישראלית לתוכנית המוצעת התחילה לחמם מנועים ונפתלי בנט כבר כתב סטטוס בו הוא מבטיח התנגדות למהלכים הצפויים:
ברור לכל העוסקים בנושא, שהעולם הערבי איננו מתכוון לכפות פיתרון על הפלסטינים. ללא הסכמה פלסטינית וללא תמיכה פלסטינית לא יהיה הסכם. אבל, הסכם עם הפלסטינים - אם ייחתם - יוביל להסכם שלום אזורי.
למרות שאין לזלזל בנחיצותו של שלום ערבי-ישראלי רצוי לזכור, שהדרך אליו תהיה קשה למדי. הרחוב הערבי חי מזה עשרות שנים תחת שיח פוליטי שהציג את ישראל כאויב נצחי, שתפס את האדמה הפלשתינית בכוח והעיף את הפלסטינים מבתיהם. ההתעוררות הדתית - שהחלה בשנות השבעים של המאה הקודמת - תפסה את מקומה של הפאן ערביות של שנות החמישים והשישים, ודאגה לשמירה על גובה להבות העוינות כלפי מדינת ישראל. זה לא יהיה טריוויאלי להגיד לערבים בוקר אחד, שיש עכשיו שלום עם מדינה שהם תופסים כאויב כל חייהם.
הג'יהאדיסטים מכל הסוגים יראו בוועידה הזדמנות לתקוף את הלגיטימיות של המוסדות הפוליטיים הערביים במדינות שהצליחו לשרוד אך בקושי את עוצמות האביב הערבי (גם בישראל אגב), ההליך עשוי להיות מסוכן ולהוביל לחוסר יציבות זמני שיגבר בהשראת והשפעת איראן, שקרוב לוודאי תשתמש בהסכם על מנת להגביר את מאבקה לפרוק המשטרים במדינות הסוניות. רמת הסיכון תלויה במספר גורמים, שהראשון בהם הוא העמדה הפלסטינית.
יחד עם זאת אסור לשכוח שהאיום המיידי על יציבות האזור כרגע הוא שאיפותיה של איראן להרחיב את נוכחותה מערבה לגבולותיה. האיום השני הוא קיצוניות וטרור.
שניהם, מחוברים זה לזה ואינם קשורים לישראל!